בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ט
(הנחה בלתי מוגה)
שיר
המעלות ממעמקים קראתיך הוי'1. הנה מזמור זה אומרים בעשרת ימי תשובה2, לאחרי הקדמת העבודה דערב ראש השנה וליל ראש השנה, ובפרט תפלת ערבית דר"ה, לאחרי זה התפלה דעשי"ת היא באופן דממעמקים קראתיך הוי'. והנה, בפירוש ממעמקים איתא בזהר3 ב' דעות, דעה א', ממעמקים של האדם, ודעה ב', ממעמקים דלמעלה. ומבואר בהדרושים4 דפירוש ממעמקים היינו ב' עומקים, ולב' דעות הנ"ל הנה ב' העומקים הם עומקא דליבא בעבודת האדם ועמיקא דעמיקתא בהמדריגות שלמעלה. והנה, ב' העומקים בעבודת האדם הם בענין התשובה, שהרי העבודה בימים אלו היא עבודת התשובה, וכמו שמורה פשטות הלשון עשרת ימי תשובה, ובתשובה יש בכללות ב' מדריגות (דבפרטיות הנה כל אחת מהם נחלקת לריבוי מדריגות, אבל בכללות הם ב' מדריגות), שהם תשובה תתאה ותשובה עילאה. וזהו הב' עומקים שבתשובה, העומק דתשובה תתאה [והיינו, שגם בתשובה תתאה ישנו ענין העומק, דכיון שענין התשובה הוא חרטה על העבר וקבלה על להבא, באופן שנעשה מציאות חדשה5, הרי מובן שגם העבודה דתשובה תתאה צריכה להיות מעומק הנפש], והעומק דתשובה עילאה. והענין בקצרה הוא, דהנה בכללות יש ב' אופנים בעבודה. העבודה דמ"ע ומל"ת, שהיא עבודת הצדיקים, והעבודה דבעלי תשובה. ובעשי"ת צריך להיות לאתבא צדיקיא בתיובתא6, שגם צדיקים צריכים לעבוד עבודת התשובה, כי העבודה דימים אלו הוא עבודת התשובה, ועבודה זו היא במשך עשרה ימים, כנגד עשר כחות הנפש7, והיינו, שבכל כח וכח צריכה להיות העבודה בב' העומקים דתשובה תתאה ותשובה עילאה.
ב) והנה
בכדי לבאר ענין עבודת התשובה, צריך לבאר תחלה ענין העבודה דמ"ע ומל"ת. והענין בזה8, דהנה כתיב9 ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, דקאי על כנסת ישראל ונשמות ישראל שנקראים בשם רחל וגם בשם אסתר. וכתב רבינו בתו"א10 שהשם רחל הוא כמו שכתוב11 כרחל לפני גוזזי' נאלמה, והיינו, שרצונו הוא באופן שמניח את עצמו להיות נמשך היכן שמושכים אותו (ער לאָזט זיך פירן וואוהין מען פירט אים) עד כדי מס"נ, כצאן לטבח, והכוונה בזה היא (לא באופן קשה כו', וגם לא כמו שהוא בחסד וברחמים, אלא) בענינים טובים, היינו, שעבודתו בתורה ומצוותי' היא באופן של מס"נ שהו"ע מסירת הרצון כו'. וכאשר כח המס"נ הוא בהתגלות אזי נקראים ישראל בשם רחל. אמנם, ישנו מצב שכח המס"נ הוא בהעלם, והיינו, שלא כטעות העולם שאז אין ענין המס"נ, שהרי ענין המס"נ ישנו תמיד בשלימותו ובתקפו, אלא שהוא בהעלם והסתר, ואז נקראים ישראל בשם אסתר, מלשון הסתר אסתיר12, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה13 אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר. והנה, כאשר ישראל הם כדבעי שאז נקראים בשם רחל, אזי עבודתם היא כמו שכתוב ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. והענין בזה, דהנה, ענין התואר הוא בציור תמונת האברים שהם מכוונים זל"ז ובערך זל"ז, וענין האברים למעלה הוא ענין רמ"ח אברים דמלכא שבבחי' זעיר אנפין, כי זעיר אנפין הוא בעל ט' ספירות, וט' פעמים ט', שבכל אחד מהם יש ראש תוך סוף, וה' חסדים המגדילים, הם בגימטריא רמ"ח. וענין זה נעשה על ידי קיום רמ"ח מ"ע, וכמרז"ל14 ע"פ15 ועשיתם אתם, מעלה הכתוב כאילו עשאוני, היינו, שע"י קיום רמ"ח מ"ע נעשה המציאות דרמ"ח אברים דז"א. וענין המראה הוא זיו קלסתר פנים ששייך להילוך הדמים על ידי שס"ה גידים, שנמשך מצד פנימיות הנפש, ושייך לבחי' המוחין, כמו שכתוב16 חכמת אדם תאיר פניו. וענינו למעלה הוא כמו שכתוב17 שמי עם י"ה בגימטריא שס"ה, די"ה הוא בחינת המוחין, בחינת חב"ד למעלה, והמשכת בחינת המוחין היא על ידי שס"ה ל"ת שהם כנגד שס"ה גידים.
והנה
נוסף על ענין התואר והמראה עצמם, צריך להיות בהם גם ענין היופי, יפת תואר ויפת מראה. והענין בזה, דהנה, יופי הוא מהתכללות כמה גוונין יחד דוקא, שהרי גוון אחד, לבן, ירוק או אדום, אין בו יופי, והיופי הוא רק מהתכללות ג' הגוונים יחד. וענינו בעבודה הוא התכללות ג' הקוין שעליהם העולם עומד18. והתכללות זו נעשית על ידי שמחה של מצוה, כידוע שלא מספיק קיום המצוות עצמם, גם כאשר אין זה בדרך מצות אנשים מלומדה19, אלא בדחילו ורחימו, שעי"ז פרחא לעילא20, אלא צריך להיות העבודה בשמחה דוקא, שזהו ענין עיקרי בעבודה, כמו שכתוב21 עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, וכפל הלשון בשמחה ובטוב לבב מורה על ריבוי השמחה22. וכמשנת"ל23 הכרח ענין השמחה, כיון שהעצבות הנה לא זו בלבד שאין בה מעלה [ומה שכתוב24 בכל עצב יהי' מותר, הנה אדרבה, מלשון זה משמע שהעצב מצד עצמו אין בו מעלה, רק שיגיע ויבוא ממנו איזה יתרון, והיינו השמחה הבאה אחר העצב כו'25], אלא עוד זאת, שענין העצבות הוא מקלקל, וכמו שכתוב בתניא25 שאם יהי' בעצבות ינוצח בקל גם אם הוא גבור יותר מחבירו, ולכן, גם העצבות ממילי דשמיא צריכה להיות בעתים מזומנים דוקא, כמו בתיקון חצות, ובזה גופא הרי איתא באחד המאמרים26 שענין תיקון חצות אינו על פי דין רק על פי קבלה, ועוד זאת, שענין זה הוא רק ליחידי סגולה, ועוד כמה הגבלות27, וגם בעתים מזומנים אלו גופא הנה תכלית העצבות היא בשביל השמחה שלאחרי כן, וכמו שכתוב (בהמזמור שאומרים בסמיכות ולאחרי תיקון חצות) תשמיעני ששון ושמחה28. וגם ענין המרירות, שענינה הוא בכדי להוציא את הנה"א מהגלות, הן אם הגלות היא מצד ענינים בלתי רצויים, או רק מזה שנופלת חמדה בלב ומחשבה במוח, או אפילו רק מצד עצם הענין שנה"א יודעת מדברים גשמיים שהנשמה מצד עצמה אינה שייכת אליהם כלל, כמו שכתוב29 חי הוי' גו' אשר עמדתי לפניו, שכל ידיעתה הוא רק באלקות, ואם כן, הרי גם מה שהנשמה יודעת מדברים גשמיים הוא ענין של ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא30, וענין של גלות להנשמה, ומצד זה הוא במרירות, הנה גם ענין המרירות הוא רק הכנה לעבודה, אבל העבודה דתומ"צ עצמה צריכה להיות בשמחה דוקא, ובשמחה יתירה כנזכר לעיל. ואף שידוע ומבואר בכ"מ שהעבודה דתומ"צ צריכה להיות בקבלת עול, כלשון חכמינו זכרונם לברכה עול מצוות31, חוקה חקקתי גזירה גזרתי32, והיינו, שמלבד זאת שכאשר העבודה היא מצד הטעם אזי עלול לטעות, וכדמוכח מהעובדא דשאול מרחובות הנהר33 שטעה לפי שהלך אחר הטעם34, הנה גם כאשר פועל בעצמו להיות בטוח שלא יטעה, צריך להיות ענין הקב"ע גם מצד גוף ענין העבודה, שזהו שאמר שמואל לשאול הנה שמוע מזבח טוב35, והיינו, שבנוגע לב' ענינים אלו, טעם ודעת שהוא בחינת זבח טוב, וקב"ע שהוא בחינת שמוע, הנה שמוע מזבח טוב, שענין הקב"ע הוא יותר טוב מטעם ודעת, הרי ענין העבודה בקב"ע אינו סותר לענין העבודה בשמחה, כי, גם בהיותו בקב"ע, הנה כאשר מתבונן שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, וקדשנו במצוותיו, שזהו ענין ששייך רק בישראל דוקא, הנה מזה גופא ישמח לבו, ובפרט כשיתבונן בגדולת הבורא יתברך, שאז ישמח יותר בקיום המצוות, שהרי אינו דומה מי הוא המצַוה, ועד"מ מקיום בקשת ופקודת חבירו, שאינו דומה אם המבקש והמפקד הוא איש פשוט או שר או שהוא מלך, ועאכו"כ שהציווי הוא ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ולכן, הנה עם היותו בקב"ע, ולפעמים גם במרירות מצד ענינים שונים, הנה ביחד עם זה הרי הוא גם בשמחה, וכמאמר חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא36. וכאשר עבודתו היא בשמחה, הנה על ידי השמחה של מצוה נעשה ענין היופי, שזהו"ע יפת תואר ויפת מראה.
והנה
עיקר היופי הוא במראה, יפת מראה. דהנה, נת"ל שתואר הוא בחינת אברים דז"א, וענינם בנפש האדם הוא ענין המדות. והנה, כדי לפעול בהמדות שיהיו בהתכללות יחדיו (אף שמצד עצמם אינם נותנים מקום זל"ז, להיותם באופן של התרגשות והתפעלות), הרי זה על ידי המשכת המוחין, שעי"ז נעשה בהם ענין היופי. אך עיקר ענין היופי שמצד התכללות המדות הוא על ידי המשכת בחינת עתיק, והוא ענין גילוי שרש המדות שלמעלה משרש המוחין, שהרי זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא ואו"א במזלא אתכלילו37, וע"י התגלות עתיק בז"א נעשה עיקר ענין התכללות המדות שהו"ע היופי. וזהו"ע יפת מראה, כמו שנתבאר לעיל שיופי המראה שייך להילוך הדם על ידי הגידים שבהם נמשך מפנימיות הנפש, וענינו למעלה הוא המשכת בחינת עתיק, כי, בחינת הארת פנים הוא מבחי' תיקון ואמת שפנוי משערות38, שנמשך היופי בתרין תפוחין שהוא המקום הפנוי משערות, והיינו, שבחי' או"א מצד עצמם במזלא אתכלילו, דמזל הוא ענין השערות, והיופי הוא לפעול בהם המשכת בחינת עתיק שלמעלה משערות.
וזהו
ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, שכללות העבודה דתואר ומראה והיופי בהם הוא ברחל דוקא, עולם הדיבור, עלמא דאתגלייא, והיינו39, דעם היות שם הגדולה לאה40, שהו"ע עולם המחשבה, עלמא דאתכסייא, מכל מקום כתיב41 ויאהב יעקב את רחל דוקא, לפי שיעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה42, ולכן אהב את רחל להיותה עלמא דאתגלייא, שעל ידה נעשית ההמשכה למטה ביותר, ועד לעוה"ז, שבו נשלמת הכוונה דדירה בתחתונים43.
ג) והנה
כל זה הוא כאשר העבודה היא כדבעי. אמנם, כאשר העבודה אינה כדבעי, אזי נקראים ישראל בשם אסתר, מלשון הסתר אסתיר, ב' פעמים הסתר. דהנה, ברחל יש ב' פעמים יופי, היופי בתואר והיופי במראה, וכמו שכתוב44 הנך יפה רעייתי הנך יפה עיניך יונים, שהם ב' בחינות היופי דיפת תואר על ידי מצוות עשה ויפת מראה על ידי מצוות לא תעשה, וזהו היפה בנשים, בגימטריא תק"ב, כמספר שני חיי האבות, שהו"ע התכללות ג' הקוין שכנגד ג' האבות. ולכן, כאשר חסר ענין היופי, ועוד זאת, שחסר גם בהתואר, בקיום מ"ע, ויתירה מזה, שחסר גם בהמראה, שנכשל בענינים בלתי רצויים (מצוות לא תעשה), הנה אז נקרא בשם אסתר, מלשון הסתר אסתיר, הסתר, ה' סתר, היינו, שע"י הפגם במצוות עשה ששרשם בבחי' אברים דמלכא, נעשה הסילוק מבחי' המדות (תואר) לבחי' ה"א עילאה שהיא ספירת הבינה, כמאמר45 קוב"ה סליק לעילא, ואסתיר, א' סתרי, היינו, שע"י הפגם במצוות לא תעשה ששרשם מבחי' המוחין נעשה הסילוק מבחי' המוחין (מראה) לבחי' אלף שלמעלה מהמוחין, שזהו שקוב"ה סליק לעילא ולעילא, וכידוע גם בענין הוי ואוי46.
ד) אך
מכל מקום בל יאמר לנפשו נואש ח"ו, כי, אסתר מן התורה מנין, שגם מן התורה יש לו עצה לזה, והוא ענין עבודת התשובה, שע"י התשובה הרי הוא מתקן כל זה. ובתשובה גופא יש ב' בחינת, תשובה תתאה ותשובה עילאה, דתשובה תתאה היא העבודה בכחותיו הפנימיים לתקן את עניניו הבלתי רצויים, ותשובה עילאה היא העבודה שמצד כחות מקיפים, וכידוע שתשובה תתאה היא באור הממלא, ותשובה עילאה הוא באור הסובב47. ובענין זה איתא במאמר של אחד הרביים48 מאמר העולם אַז מען קען ניט אַרונטער גייט מען אַריבער, והיינו, שכאשר אינו יכול לפעול (דורכטאָן) העבודה דתשובה תתאה, אזי יתחיל בעבודה דתשובה עילאה, עם כחות המקיפים שבנפשו. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה49 מאי דכתיב50 נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על, שהקים עולה של תשובה, דפירוש עולה של תשובה הוא בחינת היותר עליונה שבתשובה, תשובה עילאה. ובתשובה עילאה גופא יש ב' מדריגות, וכדאיתא בזהר51 ע"פ52 ישוב ירחמנו, דא עתיקא, והיינו, שכללות הענין דתשובה עילאה הוא בבחי' המקיפים, ובזה גופא ישנה התשובה שבבחי' עתיק, וענינם בעבודה הוא ההפרש בין התשובה שמצד המקיף דחי' לתשובה שמצד המקיף דיחידה, שענינם למעלה הוא בחינת אריך ובחי' עתיק. וענין הקים עולה של תשובה, שהיא תשובה היותר נעלית, היא המדריגה היותר נעלית בתשובה עילאה שמבחי' עתיק. וענין זה שייך לכאו"א מישראל, כפירוש רש"י שהוא שב תחלה ונתן דרך לשבים, והיינו, שכאו"א מישראל שייך גם להתשובה שבבחינת עתיק. וזוהי העבודה דעשי"ת, להגיע להתשובה דבחינת עתיק, וכמו שכתוב53 ותתפלל על הוי', למעלה מבחינת הוי'54, עד לבחי' עתיק. וכמו כן גם בגמר סיום וחותם עשי"ת, ביוהכ"פ, שהעבודה היא באופן דלפני הוי' תטהרו55, למעלה מבחי' הוי'56, עד לבחי' עתיק. ובזה יובן גם הענין דיוהכ"פ שהוא כפורים57, דהנה, השייכות דיוהכ"פ לפורים היא שבשניהם העבודה היא במס"נ למעלה מכחות הפנימיים, אמנם, הלשון כפורים מורה שפורים הוא למעלה מיוהכ"פ. והענין בזה, דהנה, אמרו רבותינו זכרונם לברכה58 בענין ד' חילוקי כפרה, שישנם ענינים שתשובה ויוהכ"פ תולין ויסורים ממרקים, ונמצא, שביוהכ"פ אינו נמשך עדיין סליחה גמורה על כל דבר, אלא צ"ל יסורים שימרקו החטא. אבל פורים הוא גבוה יותר, שהרי החטא שלהם הי' חילול השם בפרהסיא, ועל חילול השם אמרו רבותינו זכרונם לברכה58 שמיתה מכפרת, ומכל מקום, על ידי העבודה דמס"נ נמחל להם גם זה. וטעם הדבר הוא לפי שביוהכ"פ הוא מס"נ בכח, ובפורים הוא מס"נ בפועל. וזהו גם כן מה שכתוב59 וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, מה שהחלו לעשות במתן תורה, היינו, שבמ"ת הי' רק התחלה, ובפורים היתה הקבלה והקיום, וכתיב וקבל לשון יחיד, כיון שהעבודה דפורים היא בענין מס"נ שמצד עצם הנפש שלמעלה מהכחות, שבזה כל ישראל הם בשוה. אמנם, אף שיוהכ"פ הוא למטה מבחי' פורים, הרי זה מצד יוהכ"פ עצמו, עיצומו של יום, אבל התשובה דיוהכ"פ היא לפני הוי', עד בחינת עתיק כנזכר לעיל.
ה) אמנם
עדיין צריך להבין, איך אפשר להגיע לבחי' עתיק. ויובן ע"פ המבואר במ"א60 בענין בכל מאדך61, שע"י מאד שלך ממשיכים מאד שלמעלה, אף שהוא באין ערוך. וכמו כן יובן גם כאן, שע"י העבודה בבחי' עתיק שבנפשו, דפירוש עתיק הוא מלשון נעתק, כמו המעתיק הרים62, וענינו בעבודה שמעתיק את עצמו (ער רוקט זיך אָפּ) מהמדות דנה"ב ובפרט מהמדות דיצה"ר ומתעלה מהם (ער שטעלט זיך אַוועק העכער), הנה על ידי זה מגיע בבחי' עתיק שלמעלה, אף שהוא באין ערוך כלל. ועל דרך מארז"ל63 ע"פ64 בזאת יבא אהרן אל הקדש, באיזה זכות הי' אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים כו' זכות המילה היתה נכנסת עמו (ובמ"א65 איתא מפני מה כה"ג משמש בשמונה בגדים אלא כנגד מילה שהיא לשמונה ימים), ומבואר בזה66, שענין המילה הוא הסרת המחיצה בין הטוב והקדושה ללעו"ז, ועל ידי זה יבוא אהרן אל הקדש מבית לפרוכת, היינו, להיות העברת מסך הפרוכת והמחיצה המפסקת בין קדש ובין קדה"ק, אף שהמחיצה שבמילה אינה בערך כלל למחיצת הפרוכת שבין קדש וקדה"ק. וכמו כן יובן שע"י העבודה בבחי' עתיק בנפשו, בחינת "על" שבנפשו, מגיע לבחי' על הוי', לפני הוי'. וזהו גם מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה67 שהקב"ה מבקש פתחו לי כחודה של מחט (ועל ידי זה) ואני אפתח לכם כפתחו של אולם, דפתחו של אולם הי' ארבעים אמה68, שהם כנגד ב' כפי"ן דאנכי אנכי69, שהם בחינת אריך ובחי' עתיק, שמשם נמשך להיות מוחה פשעיך, ומסיים בכתוב למעני, למען יו"ד, שיומשך מבחי' עתיק לבחי' החכמה (יו"ד).
ו) וזהו
גם כן מה שכתוב70 שקר החן והבל היופי אשה יראת הוי' היא תתהלל, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה71 שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ר' יהודה בר' אילעאי. והענין בזה, שדורו של משה הי' בבחי' אתערותא דלעילא, וכמו שכתוב גבי קריעת ים סוף מה תצעק אלי72, בעתיקא תליא מילתא73, שהוא בחינת שלמעלה מאתעדל"ת אתעדל"ע, וכיון שלא היתה אתערותא דלתתא, אין יודעים אם יהי' לזה קיום לעד ולעולמי עולמים, ולכן נקרא שקר החן. והבל היופי זה דורו של יהושע, דהגם שהיתה אז עבודה באתערותא דלתתא בקיום המצוות, שזהו"ע היופי דיפת תואר ויפת מראה (כנזכר לעיל), מכל מקום, נקרא בשם הבל, והוא74 בחינת ז' הבלים75 דפה דא"ק, שהוא שרש ומקור כל ההשתלשלות, דפום ממלל רברבן76, הנה כל זה הוא רק בחינת הבל בלבד לגבי העצמות. וכמו כן הוא גם בקיום המצוות דעכשיו, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה77 התורה שאדם למד בעולם הזה הבל היא לגבי תורתו של משיח. וכמו כן הוא גם בענין הזמן, שגם יום השבת, שבו שבת וינפש78, הרי הוא גם כן הבל, הבל הז'79, לגבי יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים80. ומסיים, אשה יראת הוי' היא תתהלל זה דורו של ריב"א, שהיו אז גזירות שונות, ואף על פי כן עסקו בתורה במס"נ, ומתוך דחקות, שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה71, וע"י עבודה זו מגיעים בבחי' עתיק. וזהו הטעם שתובעים מכאו"א מישראל, גם מצדיקים, שיהיו בבחי' המס"נ ותשובה, כי, אף על פי שלומדים תורה ומקיימים מצוות, מכל מקום הרי זה באופן דהבל היופי, ולכן צריך להיות ענין המס"נ ועבודת התשובה דוקא. אמנם, התשובה דצדיקים היא תשובה נעלית יותר, וכמבואר בלקו"ת פ' האזינו81 שזהו מש"נ82 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, להשיב את הנפש כמו שהיא בבחי' מתנה מלמעלה. ולאידך גיסא, הנה גם אצל אנשים פשוטים שייכת העבודה דתשובה עילאה, ועד בחינת הנעלית שבתשובה עילאה, כנזכר לעיל.
ז) וזהו
שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי', כנזכר לעיל שמזמור זה אומרים בעשרת ימי תשובה שהם כנגד עשר כחות הנפש, לפי שהעבודה בימים אלו היא לפעול בכל כח וכח את ב' העומקים דתשובה תתאה ותשובה עילאה, והיינו, שגם אצל צדיקים צריכה להיות עבודת התשובה בדרגא היותר נעלית, וגם אצל אנשים פשוטים יכולה להיות עבודת התשובה בדרגא היותר נעלית. וזהו שהעבודה דעשי"ת היא באופן דדרשו הוי' בהמצאו גו'83, הא ביחיד84, שבכל השנה צריך להיות תפלת הרבים דוקא, ובעשי"ת הנה גם היחיד הוא כמו הרבים, לפי שבימים אלו העבודה היא בבחי' עתיק, ומצד בחינת עתיק הנה גם היחיד הוא כמו הרבים. וזהו גם מה שכתוב85 אשרי העם יודעי תרועה, שיודעים תרועת מלחמה עם היצה"ר (ווי צו געווינען די מלחמה), ויודעים איך לשבור את החומריות, שענין זה הוא גם אצל אלו שהם בבחי' עם. וזהו גם מה שכתוב86 יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב אשר אהב סלה, דהנה, ענין הבחירה החפשית שייך רק בעצמות דוקא, והוא בבחי' עתיק, ובענין זה נזכר שם יעקב דוקא ולא שם ישראל, דשם ישראל הוא שם המעלה בענין קיום המצוות, ושם יעקב הוא שם המעלה בענין העבודה דמס"נ, ולכן הנה גם ביעקב אפשר להיות המשכת בחינת עתיק, שמשם הוא ענין הבחירה, והיינו על ידי העבודה בבחי' עתיק שבנפשו, שעי"ז מגיע בבחי' עתיק למעלה כנזכר לעיל. ומסיים, אשר אהב סלה, שהו"ע האהבה עצמית דהקב"ה לישראל, דאף שאח עשו ליעקב, מכל מקום, ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי87, שהו"ע אהבת העצם לעצם. וכל זה נמשך ומתגלה גם בבחי' עם (כנזכר לעיל), ועד שנמשך גם בענינים הגשמיים, בטוב הנראה והנגלה.
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ט
תהלים קל, א.
שער הכוונות דרושי ראש השנה (לפני דרוש א) קרוב לתחלתו. מג"א או"ח סנ"ד סק"ב בשם כתבים. עט"ז או"ח ר"ס תקפב. סידור אדה"ז במקומו.
ח"ג סט, סע"ב ואילך.
דיבור המתחיל שיר המעלות תש"ג (ספר המאמרים תש"ג ע' 18 ואילך). וראה גם רד"ה הנ"ל תשל"ט. תשמ"ח (תורת מנחם ספר המאמרים תשרי ע' קיט).
סמ"ג מ"ע טז. ר"ן לר"ה טז, ב. – הובא בחדא"ג מהרש"א לר"ה שם.
ראה לקוטי תורה שמע"צ צב, ב. שה"ש נ, סע"ב. וראה זח"ג קנג, ב.
ראה לקוטי תורה נצבים מו, ד. ובכ"מ.
בכל הבא לקמן – ראה דיבור המתחיל אמר רשב"נ כו' הקים עול תרס"א (ספר המאמרים תרס"א ע' רטו ואילך). וראה גם דיבור המתחיל ויהי אומן את הדסה תרכ"ז (ספר המאמרים תרכ"ז ע' קפט ואילך). דיבור המתחיל רשב"נ כו' תחת הנעצוץ תרכ"ח (ספר המאמרים תרכ"ח ע' קד ואילך). דיבור המתחיל ולקחתם לכם תרל"ב.
ויצא כט, יז.
כג, ב ואילך.
ישעי' נג, ז.
וילך לא, יח.
חולין קלט, ב.
ראה זח"ג קיג, א. ויק"ר פל"ה, ז.
בחוקותי כו, ג.
קהלת ח, א.
שמות ג, טו. תקו"ז בהקדמה (ד, סע"ב. ה, א. ועוד). תורה אור יתרו ע, ב. לקוטי תורה פקודי ג, ב. ועוד.
אבות פ"א מ"ב.
ישעי' כט, יג.
תקו"ז ת"י (כה, ב). תניא פל"ט. פ"מ.
תבוא כח, מז.
ראה ספר המאמרים תרצ"ז ע' 302. תש"י ע' 240.
דיבור המתחיל תקעו דש"פ נצבים תשח"י פ"ג ואילך (תורת מנחם חכ"ג ע' 281 ואילך).
משלי יד, כג.
תניא פכ"ו.
דיבור המתחיל שיר המעלות דש"פ תבוא תרס"ד (ספר המאמרים תרס"ד ע' רמד).
ראה גם קונטרס התפלה פי"א (ס"ע 24 ואילך).
תהלים נא, י.
מלכים-א יז, א.
ע"פ לשון חכמינו זכרונם לברכה – חגיגה ה, ב.
משנה ברכות יג, א. ובכ"מ.
במדב"ר ריש פרשת חוקת.
לשון הכתוב – וישלח לו, לז. וראה עץ חיים שער ח (שער דרושי נקודות) פ"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות מינוי מלך ספ"ב (דרמ"צ קי, סע"א ואילך).
ספר המאמרים תרכ"ז ע' רנד. ובכ"מ.
שמואל-א טו, כב.
זח"ג עה, א.
ראה זח"ג רצא, א.
ראה לקוטי תורה שה"ש י, ד.
ראה תורה אור ויצא כב, סע"ד ואילך.
ויצא כט, טז.
שם, יח.
לשון הכתוב – תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג. וראה זהר ח"א א, ב. ח"ב קעה, ב.
ראה תניא פל"ו.
שה"ש ד, א.
זח"ג עד, ב ואילך. ועוד.
זהר שם. אוה"ת: שה"ש ע' תשד. שבת שובה ע' א'תפה.
אוה"ת נ"ך ח"א ע' מט.
דיבור המתחיל שיר המעלות תרס"ד (ספר המאמרים תרס"ד ע' רמז). וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקיג. אוה"ת מג"א ע' מה. נ"ך ח"א ע' רפח.
מו"ק טז, סע"ב.
שמואל-ב כג, א.
ח"ג טז, א.
מיכה ז, יט.
שמואל-א א, י – הפטרת יום א' דראש השנה.
ראה תורה אור משפטים עט, סע"א ואילך.
אחרי טז, ל.
ראה לקוטי תורה אחרי כו, ג. כז, ד.
תקו"ז תכ"א (נז, ב).
יומא פו, א.
אסתר ט, כג. וראה תורה אור צו, ג.
ראה תורה אור מקץ לט, ג ואילך. לקוטי תורה שלח מב, ג. דרמ"צ קס, ב.
ואתחנן ו, ה.
איוב ט, ה. וראה לקוטי תורה דרושי ראש השנה סא, ג. ובכ"מ.
שמו"ר פל"ח, ח.
אחרי טז, ג.
ויק"ר פכ"א, י.
ראה דיבור המתחיל בזאת יבא אהרן תר"ל. תרל"ב. תרנ"ג. תרנ"ז (ספר המאמרים תר"ל ע' קכא ואילך. תרל"ב ח"א ע' קלח ואילך. תרנ"ג ס"ע קצב ואילך. תרנ"ז ע' קא ואילך). ועוד.
ראה שהש"ר פ"ה, ב [ב]. הקדמה של ספר חרדים.
מדות פרק ב מ"ג. וראה בכל זה לקוטי תורה שה"ש לה, ג.
ישעי' מג, כה.
משלי לא, ל.
סנהדרין כ, א. יל"ש שמואל-א רמז קלו.
בשלח יד, טו.
זח"ב מח, א.
ראה לקוטי תורה להאריז"ל קהלת א, ב. עמק המלך שער יא (שער דיקנא קדישא) פ"כ. אוה"ת נ"ך ח"ב ע' א'צח ואילך.
ע"פ קהלת שם, ובשהש"ר על הפסוק.
דניאל ז, ח. שם, כ.
קה"ר רפ"ב ובמת"כ שם. שם פי"א, ח.
תשא לא, יז.
ראה אוה"ת נ"ך שם. ויקרא ע' רפ ואילך. וש"נ.
תמיד בסופה.
בתחלתו (עא, ג).
קהלת יב, ז.
ישעי' נה, ו.
ראש השנה יח, א. יבמות מט, סע"ב. שם קה, סע"א.
תהלים פט, טז. וראה ריש וסוף דיבור המתחיל אשרי העם יודעי תרועה תש"ג (ספר המאמרים תש"ג ס"ע 190 ואילך).
תהלים מז, ה.
מלאכי א, ב-ג.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.