בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה ה'תש"מ*
– הנחה –
וביום
שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם1, אני ה' אלקיכם. ואיתא בגמרא2 ומה תלמוד לומר אני ה' אלקיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן (דאני ה' אלקיכם הוא מלכיות3 ומזה שאומר אני ה' אלקיכם גבי והיו לכם לזכרון גו' למדים שבכ"מ שנאמר בו זכרונות צ"ל גם מלכיות). ומזה למדים4 שבר"ה צ"ל מלכיות זכרונות ושופרות, ותקעתם גו' שופרות, והיו לכם לזכרון גו' זכרונות, אני ה' אלקיכם מלכיות. והנה ג' ענינים אלו (מלכיות זכרונות ושופרות) הם לא רק בדיבור, אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות, וכמרז"ל5 אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, אלא גם במעשה בפועל, וכמו שמבאר במרז"ל הנ"ל מלכיות כדי שתמליכוני כו' (שתמליכוני בפועל) זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם (שיעלה זכרוניכם בפועל) ובמה בשופר על ידי תקיעת שופר במעשה בפועל6. והנה ברכות (ברכות מלכיות זכרונות ושופרות) מעכבות זו את זו7, מה שאין כן ברכות ותקיעות אינן מעכבות זו את זו8. ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו דיבור המתחיל זה (וביום שמחתכם)9 לפי שברכות ותקיעות הם שני ענינים שונים, ברכות דיבור ותקיעות מעשה. וצריך להבין למה צריך בר"ה לב' הענינים10. ובפרט שפשטות לשון רבותינו זכרונם לברכה ובמה בשופר פירושה היא תקיעת שופר11, שענין תמליכוני עליכם ויעלה זכרוניכם לפני לטובה נעשה על ידי תק"ש שהוא העיקר. וכדמוכח גם ממרז"ל12 שמצות היום בשופר היינו שכל הענינים דיום זה (ראש השנה) נמשכים על ידי תק"ש. וכמובן גם ממ"ש הרמב"ם13 אף על פי שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו כו' ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו14 שבאריכות לשונו של הרמב"ם מרומזים ג' הענינים דמלכיות זכרונות ושופרות, שמזה מובן, שכל ג' ענינים אלו נמשכים על ידי תק"ש, והרמז (הכללי) בשופר עורו כו' הוא ענין התשובה (כמבואר ברמב"ם שם), היינו דהמצוה דתק"ש שייכת לכללות הענין דר"ה (מצות היום בשופר), כי בר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם וצריך לעורר המשכה חדשה מעצמותו ומהותו, ולהמשיך זה בכל סדר ההשתלשלות עד בעשי'. והמשכה זו היא על ידי שופר, כי שופר רומז לענין התשובה כנזכר לעיל שעיקר התשובה הוא התאחדות עם המקור, קדמותם, וישנו באופן מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כמו שכתוב15 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, כמבואר בלקו"ת ריש פרשה זו (פרשת האזינו), ולכן על ידי זה מעוררים המשכה חדשה מעצמותו ומהותו, וע"י העשי' (תקיעת שופר במעשה) ממשיכים16 זה עד בעשי'17.
ב) והנה
לא זו בלבד שצריך לעשי' גשמית (ואין מספיק ענין התשובה ברוחניות וגם לא אמירת הפסוקים), אלא שבזה גופא אין מספיק שיהי' קלא פנימאה של האדם וצריך לתקוע בקול שופר של בהמה דוקא18, ביעל פשוט או בזכרים כפופים, כב' הדיעות שבזה דאלו ואלו דברי אלקים חיים19. וגם עכשיו, שתוקעין (בר"ה) בזכרים כפופים, יש ב' ענינים אלו בעבודה הרוחנית. של יעל פשוט כי כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי20 ומבואר בחסידות21 שהוא מה שהאדם צריך להפשיט את עצמו מכל רצונותיו. ואין הכוונה לרצונות הבלתי רצויים, כי מאי קמ"ל, וענין זה (שלא יהיו אצלו רצונות בלתי רצויים) כבר נעשה על ידי העבודה בחודש אלול לפני ראש השנה. וענין דפשיט איניש דעתי' שבר"ה הוא שיפשוט את עצמו מכל ציור גם מציור דקדושה. כי ההמשכה דר"ה היא ממה שלמעלה מגדר מקום ומגדר ציור, ולכן צריך להיות העבודה דפשיט, וע"י הפשטות שבאדם הוא ממשיך הפשטות שלמעלה, ועד מבחי' תכלית הפשיטות. ותוקעין בשל זכרים כפופים כי כמה דכייף איניש דעתי' טפי מעלי20 ומבואר בחסידות21 שהוא העבודה דאתכפיא (שיש בזה מעלה גם על העבודה דהפשטת הרצונות22), שעבודה זו היא על ידי בחינת זכר (זכרים כפופים), איש דרכו לכבוש23.
ג) וזהו
מצות היום בשופר, שע"י העבודה דשופר בב' האופנים דפשיט ודכייף [שבכל אחד מהם יש מעלה מיוחדת] ממשיכים אור חדש, וכמבואר באגה"ק24 שבכל ראש השנה נמשך אור חדש שלא הי' מעולם, ועל ידי זה נעשה חידוש בכל סדר ההשתלשלות, ועד שנעשה חידוש גם בחיצוניות העולמות. ועם היות שעיקר החידוש שבר"ה הוא בפנימיות העולמות, הנה על ידי זה נעשה חידוש גם בחיצוניות העולמות, כמבואר בסידור25 בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט זכרונו לברכה. וכל זה נעשה על ידי ישראל עם קרובו, בנים אתם לה' אלקיכם26, כמו שמבאר הרב המגיד בלקו"א ואו"ת בתחלתם בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים27, שעלה לפניו יתברך התענוג שיתענג בעבודתם של ישראל, וזה החליט את הרצון, ומבחי' רצון המוחלט נמשך לרצון הגלוי, ואח"כ נמשך בכל סדר ההשתלשלות עד בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שעי"ז דוקא נשלמה הכוונה דדירה לו יתברך בתחתונים28. וזהו אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר, שפירושו תקיעת שופר במעשה, דמצות היום בשופר, אלא שנכלל בזה (בהמשך להתחלת המאמר אמרו לפני כו' ושופרות) גם אמירת פסוקי שופרות11 [ובפרט שעפ"ז יש להתאים גירסתנו בגמרא להגירסא29 אמרו לפני מלכיות כדי כו' זכרונות כדי כו' שופרות כדי כו' וי"ג לאח"ז30 ובמה בשופר].
ד) והנה
פסוק זה (וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו') הוא המשך וסיום הענין דלפנ"ז31 עשה לך שתי חצוצרות גו', וידועה תורת הרב המגיד32 שתי חצוצרות שתי חצאי צורות, היינו שהקב"ה וכנס"י הם [כביכול, ואולי גם בלי כביכול] שתי חצאי צורות. ומזה מובן פירוש הכתוב ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם, שענין מלכיות (אני ה' אלקיכם) וזכרונות (והיו לכם לזכרון) שנעשה על ידי ותקעתם בחצוצרות, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך הוי'33 [שבמקדש (לפני אלקיכם, לפני המלך הוי') היו שניהם (אלא שמצות היום בשופר, כמבואר במשנה12), וע"י החלונות שקופים אטומים שהיו בביהמ"ק34, נמשך זה (ככל הענינים שבביהמ"ק) גם בגבולין ועד בכל העולם כולו. ואפילו בזמן הגלות], הוא מפני שהקב"ה וישראל הם שתי חצאי צורות35. והענין הוא, דנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש36, וידוע37 שיש בזה ב' קצוות. כי ממש קאי על חלק אלוקה ממעל, היינו שנפש השנית שבישראל היא חלק ממש מעצומ"ה, וידוע מאמר הבעש"ט38 העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, ותיבת ממש מורה גם על קצה הכי תחתון, ממש מה שנתפס בחוש המישוש. וזהו מה שנפש השנית שבישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש, שגם כשהיא מלובשת בגוף ממש מלשון מישוש, גם אז היא חלק ממש ממהו"ע יתברך, חד ממש עם עצומ"ה, וכתורת הרב המגיד (שהובא לעיל) שהם שתי חצאי צורות. והנה מכיון שאתם קרויין אדם39 על שם אדמה לעליון40, מובן שענין שתי חצאי צורות הוא גם בהנשמה עצמה. דהנה ידוע41 שבכל נשמה יש ב' דרגות כלליות, חלק הנשמה שלמעלה (בחינת מזל) ראש שבנשמה, וחלק הנשמה שבגוף (כחות הגלויים) רגל שבנשמה. וב' בחינת אלו הם השתי חצאי צורות שבכל נשמה פרטית42. וענין ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם גו' הוא שצריך לחבר ב' חצאי צורות שלו43 ולהעמידם (אַוועקשטעלן זיי) לפני ה' אלקיכם, וע"י החיבור דב' חצאי צורות אלו (ראש ורגל) שבכל נשמה פרטית, על ידי זה נעשה גם החיבור דראש ורגל שבכללות ישראל והעלאתם לפני ה' אלקיכם, אתם נצבים היום (ראש השנה44) כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם גו' עד חוטב עציך ושואב מימיך, שכל ישראל [הראש דישראל (ראשיכם) והרגל דישראל (חוטב עציך ושואב מימיך)] מתחברים יחד והם נצבים ומתעלים לפני ה' אלקיכם45, והם נעשים עמו דבר אחד כמו שממשיך בכתוב46 לעברך בברית גו' שענין הברית הוא שהם נעשים לדבר אחד47.
ה) וזהו
וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו' אני ה' אלקיכם, ותקעתם הוא ענין תקיעת שופר, דמצות היום (דר"ה) הוא בשופר, וכדאיתא במשנה12 שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ועל ידי זה נמשך ונתגלה גם הענין דחצוצרות48 שהקב"ה וישראל הם ב' חצאי צורות, היינו מה שישראל הם מושרשים בעצמותו יתברך והם המחליטים את הרצון (כנזכר לעיל בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים), ומרצון המוחלט נמשך לרצון הגלוי וכו' עד שנמשך למטה בעוה"ז, שזהו העיקר. והיינו שההמשכה בכל הדרגות, עונג רצון מוחין מדות ומלכות וכו' הוא ממוצע שעי"ז יומשך אח"כ בעוה"ז. וכמבואר בתניא קדישא49 שבכל סדר ההשתלשלות הוא ירידה מאור פניו יתברך, ותכלית הכוונה הוא עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, בירא עמיקתא, שבו דוקא (בעוה"ז התחתון) נברא האדם וניתנה בו הנשמה חלק אלוקה ממעל ממש, וע"י עבודתו בתומ"צ (לעבדה ולשמרה50) נשלמה הכוונה דדירה בתחתונים, דירה לעצמותו ומהותו51, שיהי' אלה תולדות פרץ תולדות מלא52, שהוא למעלה יותר גם מכמו שהי' בתחלת הבריאה דעולם על מילואו נברא53, פרץ הוליד גו' את דוד54, דוד מלכא משיחא, שיבנה בית המקדש55 ויהי' ותקעתם בחצוצרות גו' לפני אלקיכם, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', כפשוטו (בביהמ"ק) למטה מעשרה טפחים. כי על ידי העבודה שבמשך זמן הגלות דתקעו בחודש שופר, שפרו מעשיכם56, ובאופן של חידוש כדיוק הכתוב תקעו בחודש שופר (ולא תקעו שופר בחודש) כידוע פירוש הבעש"ט57 בזה, על ידי זה נעשה הענין דעשה לך שתי חצוצרות גו' למקרא העדה ולמסע את המחנות31 לאסף את כל ישראל יחד ולמסע ולהליכה מחיל אל חיל, מבירא עמיקתא עד לאיגרא רמה, והענין דכי58 תבואו מלחמה מלחמה עם נפש הבהמית59 ונושעתם על ידי אתכפיא ואתהפכא, ועל ידי זה יהי' ותקעתם בחצוצרות לפני אלקיכם בביהמ"ק השלישי שיבנה בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו, וכל זה באופן דוביום שמחתכם, ושמחת עולם על ראשם60, במהרה בימינו ממש.
מאמר יום טוב של ראש השנה תשל"ג
מאמר זה היום תחילת מעשיך תשמ"א
) יצא לאור בשעתו, "וא"ו תשרי, ה'תש"מ".
בהעלותך יו"ד, יו"ד.
ראש השנה לב, א.
ראה פירש"י ראש השנה שם. וכ"ה בספרי ופירש"י בהעלותך שם.
ספרי שם.
ראש השנה טז, א. לד, ב.
בד"ה וביום שמחתכם תרפ"ז [וכ"ה בד"ה זה תרנ"ו]: ומה שכתוב במה בשופר היינו פסוקי שופרות שז"ע שופר בדיבור וצ"ל במעשה גם כן. ואולי הכוונה ד"ובמה בשופר" כולל גם פסוקי שופרות (כתירוץ השני בריטב"א ראש השנה טז, א). ולהעיר משו"ע אדה"ז ר"ס תקצ"א: וע"י מה על ידי שופר לפיכך אומר כו' פסוקי שופרות.
ראש השנה לד, ב. או"ח סתקצ"ג.
או"ח שם.
תרנ"ו, תרפ"ז.
וכמו שמדייק בד"ה זה תרנ"ו, תרפ"ז.
ראה לעיל הערה 6.
ראש השנה כו, ב (במשנה).
הל' תשובה פ"ג ה"ד.
המשך תרס"ו בתחלתו. דיבור המתחיל שופר של ראש השנה תש"ב פ"ג.
קהלת יב, ז.
להעיר מלקו"ת ראש השנה נט, ב (ועל דרך זה בעט"ר שער ראש השנה פ"ט): ולכן צריך לתקוע .. דוקא בשופר גשמי .. ועל ידי זה .. שיהיו השפעותם בגשמיות.
ומה שצריך גם לאמירת הפסוקים – ראה דיבור המתחיל יום טוב של ראש השנה (דערב ראש השנה שנה זו), וש"נ.
ראה לקוטי תורה שם: השפעת חיים גשמיים היינו בחינת בהמיות ונעשה גם כן על ידי התקיעה .. בקרן הכבשים שהיא בהמיות.
עירובין יג, ב.
ראש השנה כו, ב.
דיבור המתחיל אני לדודי תרצ"ג (נדפס בסה"מ קונטרסים ח"ג) פ"ז.
להעיר גם מתו"א פט, ד. קיד, ד.
יבמות סה, ב. וש"נ.
סי"ד.
רמו, ג.
ראה יד, א.
ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פרק ב, ג.
תניא פל"ו.
תוספתא ראש השנה פ"א, יא.
שלטי הגבורים ראש השנה טז, א. וי"ל שמפרש גירסת הרי"ף שהיא כבש"ס ולא דגריס כן בש"ס.
בהעלותך יו"ד, ב.
או"ת מה, ד ואילך. הובא ונתבאר באוה"ת לתהלים (יהל אור) ס"ע שנז ואילך. ובארוכה – בהמשך תער"ב פשפ"ד ואילך.
תהלים צח, ז. וראה ראש השנה כז, א.
מלכים א ו, ד. וראה מנחות פו, ב ובפירש"י שם.
באו"ת להה"מ שם, הענין דשתי חצאי צורות הוא על הפסוק עשה לך שתי חצוצרות. ובד"ה וביום שמחתכם תרפ"ז [וראה גם אוה"ת לתהלים שם ע' שסב. דיבור המתחיל שופר של ראש השנה תרצ"ט בתחלתו ובסיומו] הובא זה גם לענין ותקעתם בחצוצרות.