> Nota (correção): עצמותו ומהותו não é o Ein Sof. "אין סוף" é descrição do אור (a luz que não tem fim) — já é uma revelação, um "nome". A Essência não é "infinita": está acima de גבול e de בלי גבול igualmente. O maamar diz מעצמותו ומהותו exatamente para dizer algo mais alto que uma המשכה do אור אין סוף.
Trecho em hebraico: "וצריך לעורר המשכה חדשה מעצמותו ומהותו... והמשכה זו היא ע"י שופר... וע"י העשי' (תקיעת שופר במעשה) ממשיכים זה עד בעשי'"
Tradução: "É preciso despertar uma efusão nova de Sua Essência e Ser. E essa efusão vem através do shofar. E por meio da ação — o toque físico do shofar — ela é trazida até a própria ação [no mundo]."
Segundo trecho, na seção ה, liga isso à ideia de "duas metades de uma forma": "היינו מה שישראל הם מושרשים בעצמותו ית' והם המחליטים את הרצון... ומרצון המוחלט נמשך לרצון הגלוי וכו' עד שנמשך למטה בעוה"ז" Tradução: "Ou seja, que Israel está enraizado em Sua Essência, e são eles que decidem o Ratzon (a vontade). E do Ratzon absoluto isso desce ao Ratzon revelado, e assim por diante, até descer para este mundo."
Nota: o maamar não usa a palavra "Ein Sof" nesse trecho — usa "עצמותו ומהותו" (Sua Essência e Ser), que é o termo paralelo em Chassidut. Por isso a resposta é SIM, mas com essa ressalva de vocabulário.
Ângulo: O chifre simples (yael pashut) e o curvo (zecharim kefufim) sao duas avodot: a hitpashtut total de todo tsiur, ate de kedusha, e a atkfia; ambas sao 'mitsvat hayom' porque delas depende toda a heftsa do dia.
É preciso soar com o shofar de macho reto (yael pashut) — quanto mais alguém se despoja de si, melhor — e a Chassidut explica que é o homem se despojar de todos os seus desejos. Não se trata de desejos indesejáveis (isso já foi feito em Elul), mas de se despojar de toda forma, mesmo de forma de santidade, porque a atração de Rosh Hashaná vem de acima de todo lugar e forma.
O shofar precisa ser de chifre de animal real, não basta a 'voz interior' do homem nem só dizer os versículos.
Há dois tipos: yael pashut (chifre reto) e zecharim kefufim (chifre curvo), cada um com avodá própria.
O reto = hitpashtut, despojar-se de todo desejo e de toda forma, até forma de santidade — porque a hemshachá de Rosh Hashaná vem de acima de lugar e tsiur.
O curvo = atkfia, submissão, que tem uma vantagem própria sobre a hitpashtut.
As duas avodot juntas trazem um 'or chadash' inédito, que nunca existiu antes.
Ângulo: A coroação de D'us (תמליכוני) não é um ato isolado: ela é o resultado final de uma cadeia que começa no taanug Divino pela avodá de Israel, passa pelo ratzon muchlat e culmina na hamlachá em ma'asse através do shofar.
E por isso disseram diante d'Ele Malchuyot, para que Me coroeis sobre vós etc., e com o quê? Com o shofar — cujo significado é a tocada do shofar em ato, pois a mitsvá do dia está no shofar; mas nisto está incluído também a recitação dos versículos de Shofrot.
'Tamlichuni aleichem' — coroai-Me sobre vós — precisa ser feito em ato, não só em pensamento ou fala.
Éssa hamlachá remonta à cadeia: o taanug de D'us pela avodá de Israel decide o ratzon muchlat, que desce ao ratzon hagalui e dali a todo o hishtalshelut.
O shofar em ma'asse é o veículo concreto que efetua essa coroação aqui em baixo.
Por isso a mitsvá do dia é especificamente o shofar, e não apenas os pesukim de Malchuyot.
Ângulo: As 'duas metades de forma' entre D'us e Israel existem também dentro de cada alma individual: a parte de cima (mazal, o 'rosh') e a parte revestida no corpo (o 'regel'), que Rosh Hashaná exige unir.
Já que vocês são chamados 'Adam', por serem semelhantes ao Elevado, entende-se que o assunto das duas metades de forma existe também na própria alma. Pois em toda alma há dois níveis gerais: a parte da alma que está acima (nível de mazal), a 'cabeça' da alma; e a parte da alma que está no corpo (as forças reveladas), o 'pé' da alma. E essas duas dimensões são as duas metades de forma que há em cada alma particular.
Cada alma tem duas dimensões: o 'rosh' (nível de mazal, acima) e o 'regel' (as forças reveladas, dentro do corpo).
Essas são réplica, dentro da própria neshamá, do par 'duas metades de forma' entre D'us e Israel.
A avodá de Rosh Hashaná é unir essas duas metades em cada alma — e daí, unir rosh e regel de todo o Am Israel.
Isso é 'atem nitzavim hayom' — cabeças e os que cortam lenha e tiram água, unidos diante de D'us.
Ângulo: Rosh Hashaná é o momento em que tudo volta à sua origem (kadmutam) e é preciso despertar uma hemshachá totalmente nova a partir da Atzmut ve-Mahut, que depois desce por todo o hishtalshelut até a ação.
Pois em Rosh Hashaná todas as coisas retornam à sua condição primordial (kadmutam), e é preciso despertar uma nova hemshachá a partir da Sua Essência e Substância, e trazê-la por toda a ordem do hishtalshelut até a ação. E essa hemshachá se dá através do shofar.
Em Rosh Hashaná 'tudo volta ao seu estado primordial' — o mundo é, num certo sentido, recriado.
Por isso é preciso uma hemshachá inteiramente nova, que vem de Atzmuto u-Mahuto — de acima de todo o hishtalshelut, não de um nível já revestido em seder.
Essa luz do Atzmut desce então por toda a cadeia até chegar em ação concreta (asiyá).
O veículo dessa descida é justamente o shofar.
Ângulo: A raiz de tudo é o taanug de D'us pela avodá de Israel: esse prazer 'decide' o ratzon muchlat (vontade absoluta), que só depois se transforma em ratzon hagalui (vontade revelada) e desce por todo o hishtalshelut.
Surgiu diante d'Ele o prazer de Se aprazer com a avodá de Israel, e isso decidiu o ratzon (a vontade); e do nível do ratzon muchlat (vontade absoluta) segue-se para o ratzon hagalui (vontade revelada), e depois disso se estende por toda a ordem do hishtalshelut até este mundo inferior, que não há inferior abaixo dele — e é justamente por isso que se completa a intenção de uma morada para Ele nos mundos inferiores.
Tudo começa no taanug: D'us Se apraz com a avodá de Israel, e é Israel quem, por assim dizer, 'decide' o ratzon Divino.
Do ratzon muchlat (absoluto, ainda não definido) desce-se ao ratzon hagalui (já revelado, direcionado).
Só então esse ratzon se estende por todo o hishtalshelut até chegar neste mundo baixo.
É essa cadeia — taanug, ratzon, hishtalshelut — que realiza o objetivo de uma dirá (morada) para D'us nos mundos inferiores.
Ângulo: A essência da Teshuvá não é arrependimento por pecados, mas hitachdut — a alma se reunindo com sua Fonte e voltando ao seu estado primordial (kadmutam); é isso que o shofar simboliza e desperta.
Pois o shofar alude à Teshuvá, cuja essência é a unificação (hitachdut) com a Fonte, com o estado primordial (kadmutam) — e isso ocorre tanto de baixo para cima como de cima para baixo, como está escrito 'e o espírito retornará a D'us que o deu'. Assim se desperta uma hemshachá nova a partir da Atzmut, e pela ação (a tocada real do shofar) essa hemshachá é trazida até a ação concreta.
O shofar em si é um remez (alusão) à Teshuvá — 'awake, ye sleepers' do Rambam.
A essência da Teshuvá aqui não é sobre pecado, mas hitachdut: a alma se unindo de volta com sua Fonte, seu estado 'antes' (kadmutam).
Essa unificação vai nos dois sentidos — de baixo para cima (a alma volta a D'us) e de cima para baixo (nova luz desce).
É por isso que a Teshuvá de Rosh Hashaná desperta uma hemshachá totalmente nova, trazida até a ação pela tocada real do shofar.
Ângulo: O chifre curvo (zecharim kefufim) representa a avodá de atkfia (submissão simples) — uma avodá tão simples e básica quanto o próprio ato de se curvar, mas que tem vantagem própria mesmo sobre a hitpashtut.
E se toca com chifre de machos curvados, porque quanto mais alguém curva sua mente, melhor — e a Chassidut explica que é a avodá de atkfia (submissão), que tem nisso uma vantagem também sobre a avodá da hitpashtut (despojamento dos desejos), pois essa avodá se realiza através do atributo masculino (machos curvados), 'o homem tem por caminho conquistar'.
O chifre curvo simboliza kabalat ol/atkfia — a submissão simples, sem sofisticação.
A Chassidut ensina que essa avodá tem vantagem inclusive sobre a hitpashtut (despojar-se dos desejos, o chifre reto).
É a avodá 'do macho' — conquistar, submeter — algo básico, quase 'dumam', e ainda assim central no dia.
As duas avodot juntas (hitpashtut + atkfia) são o que trazem o 'or chadash' de Rosh Hashaná.
Ângulo: Malchuyot, Zichronot e Shofarot não são só versículos ditos (dibur): a própria Guemará ensina que cada um tem uma finalidade em ma'assé — coroar, fazer subir a lembrança, e tocar o shofar — e por isso as berachot se travam mutuamente, mas as tocadas não.
E disso aprendemos que em Rosh Hashaná é preciso dizer Malchuyot, Zichronot e Shofarot [...]. E esses três assuntos não são apenas em fala — a recitação dos versículos — mas também em ação de fato, como se explica no dito dos Sábios: Malchuyot para que Me coroeis (em ato), Zichronot para que suba vossa lembrança (em ato), e com quê? Com o shofar, pela tocada do shofar em ação de fato.
Os três grupos de versículos (Malchuyot, Zichronot, Shofarot) derivam de uma única expressão bíblica ('Ani Hashem Elokeichem').
Cada um tem uma contraparte em ma'assé, não só em dibur: coroar de fato, elevar a lembrança de fato, e o shofar de fato.
As berachot dos três se travam entre si (uma invalida a outra se faltar), mas as tocadas do shofar não travam entre si.
Isso mostra que fala e ação são dois planos distintos, e Rosh Hashaná exige os dois.
Ângulo: A linha genealógica de Perets/Davi, e a construção do Terceiro Templo por Mashiach, são a meta final: um nível mais elevado ainda do que a criação original ('olam al miluo nivra'), realizado através do trabalho de todo o tempo do exílio.
Que seja 'estas são as gerações de Peretz, gerações completas' — o que é superior até ao que havia no início da criação, quando o 'mundo foi criado completo'; Peretz gerou etc. Davi, Davi rei Mashiach, que construirá o Beit HaMikdash; e será 'e tocareis as trombetas' diante de vosso D'us — com trombetas e voz de shofar, exultai diante do Rei D'us — literalmente, no Templo, abaixo de dez palmos.
A meta final da cadeia iniciada pelo taanug/ratzon é 'toldot Peretz toldot malé' — um nível mais completo até do que a criação original.
Essa linhagem leva a David Melech HaMashiach, que construirá o Terceiro Beit HaMikdash.
É ali que 'utekatem bachatzotzrot' se cumprirá literalmente, no Templo, diante do Rei.
O caminho até lá é a avodá do galut — 'tik'u bachodesh shofar', aperfeiçoar as ações — culminando na Guerra contra o nefesh habahamit e a salvação final.
Ângulo: O propósito final de toda a descida do hishtalshelut — da qual Rosh Hashaná é o motor anual — é que precisamente neste mundo baixo, o mais inferior de todos, D'us tenha uma morada (dirá) para Sua própria Essência.
E está explicado no Tanya sagrado que toda a ordem do hishtalshelut é uma descida da luz de Sua face; e o propósito final é este mundo inferior, do qual não há inferior mais abaixo — um 'poço profundo' — e é precisamente nele que o homem foi criado e nele foi colocada a alma, chelek Elokah mimaal mamash, e por sua avodá em Torá e mitsvot se completa a intenção de uma morada nos mundos inferiores, morada para a própria Essência e Substância d'Ele.
O hishtalshelut inteiro é uma sequência de 'descidas' a partir da luz do Rosto Divino.
Mas a meta não é o alto — é justamente 'este mundo baixo, do qual não há inferior mais abaixo' (o 'poço mais profundo').
É ali, e só ali, que o homem foi criado com uma neshamá que é literalmente 'chelek Elokah'.
Por isso a avodá humana em Torá e mitsvot completa o objetivo: uma dirá (morada) não apenas 'para D'us' de modo geral, mas para Sua própria Atzmut u-Mahut.
בס"ד. יום ב' דראש השנה ה'תש"מ*
– הנחה –
וביום
שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם1, אני ה' אלקיכם. ואיתא בגמרא2 ומה תלמוד לומר אני ה' אלקיכם זה בנה אב לכל מקום שנאמר בו זכרונות יהיו מלכיות עמהן (דאני ה' אלקיכם הוא מלכיות3 ומזה שאומר אני ה' אלקיכם גבי והיו לכם לזכרון גו' למדים שבכ"מ שנאמר בו זכרונות צ"ל גם מלכיות). ומזה למדים4 שבר"ה צ"ל מלכיות זכרונות ושופרות, ותקעתם גו' שופרות, והיו לכם לזכרון גו' זכרונות, אני ה' אלקיכם מלכיות. והנה ג' ענינים אלו (מלכיות זכרונות ושופרות) הם לא רק בדיבור, אמירת פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות, וכמרז"ל5 אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות, אלא גם במעשה בפועל, וכמו שמבאר במרז"ל הנ"ל מלכיות כדי שתמליכוני כו' (שתמליכוני בפועל) זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם (שיעלה זכרוניכם בפועל) ובמה בשופר ע"י תקיעת שופר במעשה בפועל6. והנה ברכות (ברכות מלכיות זכרונות ושופרות) מעכבות זו את זו7, משא"כ ברכות ותקיעות אינן מעכבות זו את זו8. ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו ד"ה זה (וביום שמחתכם)9 לפי שברכות ותקיעות הם שני ענינים שונים, ברכות דיבור ותקיעות מעשה. וצריך להבין למה צריך בר"ה לב' הענינים10. ובפרט שפשטות לשון רז"ל ובמה בשופר פירושה היא תקיעת שופר11, שענין תמליכוני עליכם ויעלה זכרוניכם לפני לטובה נעשה ע"י תק"ש שהוא העיקר. וכדמוכח גם ממרז"ל12 שמצות היום בשופר היינו שכל הענינים דיום זה (ר"ה) נמשכים ע"י תק"ש. וכמובן גם ממ"ש הרמב"ם13 אע"פ שתקיעת שופר בר"ה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו כו' ומבואר בדרושי רבותינו נשיאינו14 שבאריכות לשונו של הרמב"ם מרומזים ג' הענינים דמלכיות זכרונות ושופרות, שמזה מובן, שכל ג' ענינים אלו נמשכים ע"י תק"ש, והרמז (הכללי) בשופר עורו כו' הו"ע התשובה (כמבואר ברמב"ם שם), היינו דהמצוה דתק"ש שייכת לכללות הענין דר"ה (מצות היום בשופר), כי בר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם וצריך לעורר המשכה חדשה מעצמותו ומהותו, ולהמשיך זה בכל סדר ההשתלשלות עד בעשי'. והמשכה זו היא ע"י שופר, כי שופר רומז לענין התשובה כנ"ל שעיקר התשובה הוא התאחדות עם המקור, קדמותם, וישנו באופן מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כמ"ש15 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, כמבואר בלקו"ת ריש פרשה זו (פרשת האזינו), ולכן עי"ז מעוררים המשכה חדשה מעצמותו ומהותו, וע"י העשי' (תקיעת שופר במעשה) ממשיכים16 זה עד בעשי'17.
ב) והנה
לא זו בלבד שצריך לעשי' גשמית (ואין מספיק ענין התשובה ברוחניות וגם לא אמירת הפסוקים), אלא שבזה גופא אין מספיק שיהי' קלא פנימאה של האדם וצריך לתקוע בקול שופר של בהמה דוקא18, ביעל פשוט או בזכרים כפופים, כב' הדיעות שבזה דאלו ואלו דברי אלקים חיים19. וגם עכשיו, שתוקעין (בר"ה) בזכרים כפופים, יש ב' ענינים אלו בעבודה הרוחנית. של יעל פשוט כי כמה דפשיט איניש דעתי' טפי מעלי20 ומבואר בחסידות21 שהוא מה שהאדם צריך להפשיט את עצמו מכל רצונותיו. ואין הכוונה לרצונות הבלתי רצויים, כי מאי קמ"ל, וענין זה (שלא יהיו אצלו רצונות בלתי רצויים) כבר נעשה ע"י העבודה בחודש אלול לפני ר"ה. וענין דפשיט איניש דעתי' שבר"ה הוא שיפשוט את עצמו מכל ציור גם מציור דקדושה. כי ההמשכה דר"ה היא ממה שלמעלה מגדר מקום ומגדר ציור, ולכן צריך להיות העבודה דפשיט, וע"י הפשטות שבאדם הוא ממשיך הפשטות שלמעלה, ועד מבחי' תכלית הפשיטות. ותוקעין בשל זכרים כפופים כי כמה דכייף איניש דעתי' טפי מעלי20 ומבואר בחסידות21 שהוא העבודה דאתכפיא (שיש בזה מעלה גם על העבודה דהפשטת הרצונות22), שעבודה זו היא ע"י בחי' זכר (זכרים כפופים), איש דרכו לכבוש23.
ג) וזהו
מצות היום בשופר, שע"י העבודה דשופר בב' האופנים דפשיט ודכייף [שבכל אחד מהם יש מעלה מיוחדת] ממשיכים אור חדש, וכמבואר באגה"ק24 שבכל ר"ה נמשך אור חדש שלא הי' מעולם, ועי"ז נעשה חידוש בכל סדר ההשתלשלות, ועד שנעשה חידוש גם בחיצוניות העולמות. ועם היות שעיקר החידוש שבר"ה הוא בפנימיות העולמות, הנה עי"ז נעשה חידוש גם בחיצוניות העולמות, כמבואר בסידור25 בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל. וכל זה נעשה ע"י ישראל עם קרובו, בנים אתם לה' אלקיכם26, כמו שמבאר הרב המגיד בלקו"א ואו"ת בתחלתם בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים27, שעלה לפניו ית' התענוג שיתענג בעבודתם של ישראל, וזה החליט את הרצון, ומבחי' רצון המוחלט נמשך לרצון הגלוי, ואח"כ נמשך בכל סדר ההשתלשלות עד בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שעי"ז דוקא נשלמה הכוונה דדירה לו ית' בתחתונים28. וזהו אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו' ובמה בשופר, שפירושו תקיעת שופר במעשה, דמצות היום בשופר, אלא שנכלל בזה (בהמשך להתחלת המאמר אמרו לפני כו' ושופרות) גם אמירת פסוקי שופרות11 [ובפרט שעפ"ז יש להתאים גירסתנו בגמרא להגירסא29 אמרו לפני מלכיות כדי כו' זכרונות כדי כו' שופרות כדי כו' וי"ג לאח"ז30 ובמה בשופר].
ד) והנה
פסוק זה (וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו') הוא המשך וסיום הענין דלפנ"ז31 עשה לך שתי חצוצרות גו', וידועה תורת הרב המגיד32 שתי חצוצרות שתי חצאי צורות, היינו שהקב"ה וכנס"י הם [כביכול, ואולי גם בלי כביכול] שתי חצאי צורות. ומזה מובן פירוש הכתוב ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם אני ה' אלקיכם, שענין מלכיות (אני ה' אלקיכם) וזכרונות (והיו לכם לזכרון) שנעשה ע"י ותקעתם בחצוצרות, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך הוי'33 [שבמקדש (לפני אלקיכם, לפני המלך הוי') היו שניהם (אלא שמצות היום בשופר, כמבואר במשנה12), וע"י החלונות שקופים אטומים שהיו בביהמ"ק34, נמשך זה (ככל הענינים שבביהמ"ק) גם בגבולין ועד בכל העולם כולו. ואפילו בזמן הגלות], הוא מפני שהקב"ה וישראל הם שתי חצאי צורות35. והענין הוא, דנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש36, וידוע37 שיש בזה ב' קצוות. כי ממש קאי על חלק אלוקה ממעל, היינו שנפש השנית שבישראל היא חלק ממש מעצומ"ה, וידוע מאמר הבעש"ט38 העצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, ותיבת ממש מורה גם על קצה הכי תחתון, ממש מה שנתפס בחוש המישוש. וזהו מה שנפש השנית שבישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש, שגם כשהיא מלובשת בגוף ממש מלשון מישוש, גם אז היא חלק ממש ממהו"ע ית', חד ממש עם עצומ"ה, וכתורת הרב המגיד (שהובא לעיל) שהם שתי חצאי צורות. והנה מכיון שאתם קרויין אדם39 על שם אדמה לעליון40, מובן שענין שתי חצאי צורות הוא גם בהנשמה עצמה. דהנה ידוע41 שבכל נשמה יש ב' דרגות כלליות, חלק הנשמה שלמעלה (בחי' מזל) ראש שבנשמה, וחלק הנשמה שבגוף (כחות הגלויים) רגל שבנשמה. וב' בחי' אלו הם השתי חצאי צורות שבכל נשמה פרטית42. וענין ותקעתם בחצוצרות גו' והיו לכם לזכרון לפני אלקיכם גו' הוא שצריך לחבר ב' חצאי צורות שלו43 ולהעמידם (אַוועקשטעלן זיי) לפני ה' אלקיכם, וע"י החיבור דב' חצאי צורות אלו (ראש ורגל) שבכל נשמה פרטית, עי"ז נעשה גם החיבור דראש ורגל שבכללות ישראל והעלאתם לפני ה' אלקיכם, אתם נצבים היום (ר"ה44) כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם גו' עד חוטב עציך ושואב מימיך, שכל ישראל [הראש דישראל (ראשיכם) והרגל דישראל (חוטב עציך ושואב מימיך)] מתחברים יחד והם נצבים ומתעלים לפני ה' אלקיכם45, והם נעשים עמו דבר אחד כמו שממשיך בכתוב46 לעברך בברית גו' שענין הברית הוא שהם נעשים לדבר אחד47.
ה) וזהו
וביום שמחתכם גו' ותקעתם בחצוצרות גו' אני ה' אלקיכם, ותקעתם הו"ע תקיעת שופר, דמצות היום (דר"ה) הוא בשופר, וכדאיתא במשנה12 שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר. ועי"ז נמשך ונתגלה גם הענין דחצוצרות48 שהקב"ה וישראל הם ב' חצאי צורות, היינו מה שישראל הם מושרשים בעצמותו ית' והם המחליטים את הרצון (כנ"ל בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים), ומרצון המוחלט נמשך לרצון הגלוי וכו' עד שנמשך למטה בעוה"ז, שזהו העיקר. והיינו שההמשכה בכל הדרגות, עונג רצון מוחין מדות ומלכות וכו' הוא ממוצע שעי"ז יומשך אח"כ בעוה"ז. וכמבואר בתניא קדישא49 שבכל סדר ההשתלשלות הוא ירידה מאור פניו ית', ותכלית הכוונה הוא עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, בירא עמיקתא, שבו דוקא (בעוה"ז התחתון) נברא האדם וניתנה בו הנשמה חלק אלוקה ממעל ממש, וע"י עבודתו בתומ"צ (לעבדה ולשמרה50) נשלמה הכוונה דדירה בתחתונים, דירה לעצמותו ומהותו51, שיהי' אלה תולדות פרץ תולדות מלא52, שהוא למעלה יותר גם מכמו שהי' בתחלת הבריאה דעולם על מילואו נברא53, פרץ הוליד גו' את דוד54, דוד מלכא משיחא, שיבנה ביהמ"ק55 ויהי' ותקעתם בחצוצרות גו' לפני אלקיכם, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', כפשוטו (בביהמ"ק) למטה מעשרה טפחים. כי ע"י העבודה שבמשך זמן הגלות דתקעו בחודש שופר, שפרו מעשיכם56, ובאופן של חידוש כדיוק הכתוב תקעו בחודש שופר (ולא תקעו שופר בחודש) כידוע פירוש הבעש"ט57 בזה, עי"ז נעשה הענין דעשה לך שתי חצוצרות גו' למקרא העדה ולמסע את המחנות31 לאסף את כל ישראל יחד ולמסע ולהליכה מחיל אל חיל, מבירא עמיקתא עד לאיגרא רמה, והענין דכי58 תבואו מלחמה מלחמה עם נה"ב59 ונושעתם ע"י אתכפיא ואתהפכא, ועי"ז יהי' ותקעתם בחצוצרות לפני אלקיכם בביהמ"ק השלישי שיבנה בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, וכל זה באופן דוביום שמחתכם, ושמחת עולם על ראשם60, במהרה בימינו ממש.
מאמר יו"ט של ר"ה תשל"ג
מאמר זה היום תחילת מעשיך תשמ"א
) יצא לאור בשעתו, "וא"ו תשרי, ה'תש"מ".
בהעלותך יו"ד, יו"ד.
ר"ה לב, א.
ראה פירש"י ר"ה שם. וכ"ה בספרי ופירש"י בהעלותך שם.
ספרי שם.
ר"ה טז, א. לד, ב.
בד"ה וביום שמחתכם תרפ"ז [וכ"ה בד"ה זה תרנ"ו]: ומ"ש במה בשופר היינו פסוקי שופרות שז"ע שופר בדיבור וצ"ל במעשה ג"כ. ואולי הכוונה ד"ובמה בשופר" כולל גם פסוקי שופרות (כתירוץ השני בריטב"א ר"ה טז, א). ולהעיר משו"ע אדה"ז ר"ס תקצ"א: וע"י מה ע"י שופר לפיכך אומר כו' פסוקי שופרות.
ר"ה לד, ב. או"ח סתקצ"ג.
או"ח שם.
תרנ"ו, תרפ"ז.
וכמו שמדייק בד"ה זה תרנ"ו, תרפ"ז.
ראה לעיל הערה 6.
ר"ה כו, ב (במשנה).
הל' תשובה פ"ג ה"ד.
המשך תרס"ו בתחלתו. ד"ה שופר של ר"ה תש"ב פ"ג.
קהלת יב, ז.
להעיר מלקו"ת ר"ה נט, ב (ועד"ז בעט"ר שער ר"ה פ"ט): ולכן צריך לתקוע .. דוקא בשופר גשמי .. ועי"ז .. שיהיו השפעותם בגשמיות.
ומה שצריך גם לאמירת הפסוקים – ראה ד"ה יו"ט של ר"ה (דערב ר"ה שנה זו), וש"נ.
ראה לקו"ת שם: השפעת חיים גשמיים היינו בחי' בהמיות ונעשה ג"כ ע"י התקיעה .. בקרן הכבשים שהיא בהמיות.
עירובין יג, ב.
ר"ה כו, ב.
ד"ה אני לדודי תרצ"ג (נדפס בסה"מ קונטרסים ח"ג) פ"ז.
להעיר גם מתו"א פט, ד. קיד, ד.
יבמות סה, ב. וש"נ.
סי"ד.
רמו, ג.
ראה יד, א.
ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, ג.
תניא פל"ו.
תוספתא ר"ה פ"א, יא.
שלטי הגבורים ר"ה טז, א. וי"ל שמפרש גירסת הרי"ף שהיא כבש"ס ולא דגריס כן בש"ס.
בהעלותך יו"ד, ב.
או"ת מה, ד ואילך. הובא ונתבאר באוה"ת לתהלים (יהל אור) ס"ע שנז ואילך. ובארוכה – בהמשך תער"ב פשפ"ד ואילך.
תהלים צח, ז. וראה ר"ה כז, א.
מלכים א ו, ד. וראה מנחות פו, ב ובפירש"י שם.
באו"ת להה"מ שם, הענין דשתי חצאי צורות הוא עה"פ עשה לך שתי חצוצרות. ובד"ה וביום שמחתכם תרפ"ז [וראה גם אוה"ת לתהלים שם ע' שסב. ד"ה שופר של ר"ה תרצ"ט בתחלתו ובסיומו] הובא זה גם לענין ותקעתם בחצוצרות.
Fonte: chabad.org aid 3140360