שמע
ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד1, הנה פסוק זה אומרים בפסוקי מלכיות במוסף דר"ה, שענינם (של הברכות בכלל ופסוקי מלכיות בפרט) הוא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה2 אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, אמנם3 בפסוק שמע ישראל יש דיעות בגמרא4 אם הוא ענינו מלכות, אך לפי המסקנא קיימא לן שגם פסוק זה ענינו מלכות, והוא בכלל הפסוקי מלכיות, ויתירה מזה, שהוא הפסוק העשירי שבו מסיימים פסוקי מלכיות, והיינו שהוא העיקר דפסוקי מלכיות. וצריך להבין למה בפסוק זה דוקא יש שקו"ט אם הוא בכלל פסוקי מלכיות, והמסקנא הוא שהוא העיקר. גם צריך להבין5 מה שכתוב בפסוק זה הוי' אחד, ולא הוי' יחיד, הרי יחיד הוא למעלה מאחד, דביחיד אין סברא וס"ד כלל על הפירוד, מה שאין כן באחד יש סברא וס"ד על פירוד, ומכל מקום הוא אחד, והיינו שאחד ענינו המשכת האחדות בנפרדים, וכיון שיחיד הוא למעלה מאחד, למה נאמר הוי' אחד דוקא. וגם צריך להבין מה שאמרו בגמרא6 כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, והאריכות הוא בהדלי"ת, מהו ענין האריכות באחד, ובהדלי"ת דוקא.
ב) ולהבין
זה יש להקדים תחילה מה שכתוב בזהר7 שתכלית הכוונה דכללות הבריאה הוא בגין דישתמודעון לי', שתהי' הידיעה באלקות, והיינו, דאף שלכאורה אינו מובן איך שייך שיהי' אצל נבראים ענין של ידיעה בהמציאות שלמעלה8, מכל מקום, כן איתא בזהר שכוונת הבריאה הוא בגין דישתמודעון לי'.
והענין
בזה, דהנה, כללות הענין דידיעה באלקות אצל הנבראים הוא בספירת המלכות בלבד, ולא בשאר הספירות, והיינו לפי שספירת המלכות היא בחינת התפשטות הארה בלבד, שלכן התהוות הנבראים היא מספירת המלכות דוקא, דמצד שאר הספירות אין נתינת מקום להתהוות, כי אם מצד ספירת המלכות דוקא. וכן הוא בכללות ההשתלשלות, שכללות ההשתלשלות הוא מבחי' מלכות דא"ס, ועד שגם העולמות אצילות בריאה יצירה ועשי' הם מבחי' מלכות דא"ס, דמלכות דא"ס נעשה כתר ועתיק לא"ק, ומלכות דא"ק נעשה כתר לאצי'9, וע"י העשר ספירות דאצילות הנה מלכות דאצילות נעשית כתר ועתיק לבי"ע10. ולהיות שההתהוות היא מספירת המלכות דוקא, לכן שייך ענין הידיעה בספירה זו, להיותה שייכת לנבראים, שזהו שספירת המלכות נקראת בשם שכינה, על שם ששוכנת ומתלבשת בתחתונים11. ולכן הנה מקום הידיעה באלקות הוא בג"ע, שבו מאיר מלכות דבריאה או מלכות דיצירה.
אמנם
בספירת המלכות גופא, הנה בכדי שיהי' ממנה ענין ההתהוות, הרי זה על ידי לבוש דוקא, כמו שכתוב12 הוי' מלך גאות לבש, והיינו, דעם היות ספירת המלכות שייכת להתהוות, שזהו ההפרש בין שאר הספירות לספירת המלכות, דשאר הספירות אינם שייכים להתהוות ורק ספירת המלכות שייכת להתהוות (כנזכר לעיל), מכל מקום, בכדי שתהי' התהוות הנבראים מספירת המלכות הרי זה על ידי לבוש דוקא. וטעם הדבר הוא, לפי שבספירת המלכות יש ב' מדריגות, פנימיות המלכות וחיצוניות המלכות, שכן הוא בכל הבחינות שבה, עד לבחי' מלכות דא"ס, שיש בה הפנימיות והחיצוניות. ויובן זה ממה שאנו רואים בכח המלוכה שבנפש האדם למטה שיש בזה ב' בחינות, בחינת הא' היא התנשאות שמצד הזולת, ובמלך הוא ענין ההתנשאות שמצד העם, ובחי' הב' היא התנשאות שמצד עצמו. והיינו, שההתנשאות שמצד העם היא בחינת בהמלך שהעם הוא בערך אליו ותופס מקום להתנשאות עליו על כל פנים, וההתנשאות שמצד עצמו הוא בחינת בהמלך שאין העם בערך כלל אפילו להתנשאות עליהם, להיותו מובדל מהם לגמרי, והיינו לפי שעצם הנפש הוא מרומם ומנושא מן הכחות, ומצד זה ישנו הענין דהתנשאות עצמי שבבחי' המלכות. וכמו כן יובן בספירת המלכות למעלה, שבחי' פנימיות המלכות היא בהבדלה לגמרי, והוא ענין המלך המרומם לבדו13. ולכן, בכדי שיהי' ענין ההתהוות מספירת המלכות הרי זה על ידי הלבוש דוקא, דענין הלבוש הוא ענין הצמצום עד צמצום הראשון שהוא בבחי' סילוק לגמרי, ודוקא על ידי זה אפשר להיות ענין ההתהוות. ועוד זאת, שגם קודם הצמצום ישנו ענין הלבוש, והוא ענין מחשבה הקדומה דאנא אמלוך14, כי מחשבה היא לבוש, וכמו אותיות המחשבה שהם מלבישים מעלימים ומסתירים על האור, שלכן הנה אותיות המחשבה הם בספירת הבינה דוקא, שבינה מעלמת על עצם נקודת החכמה. וזהו שדוקא על ידי הלבוש, שהו"ע מחשבה הקדומה דאנא אמלוך וענין הצמצום, נעשה ענין ההתהוות מספירת המלכות.
ג) והנה
אף שההתהוות היא על ידי מחשבה הקדומה וע"י הצמצום, ודוקא צמצום הראשון שהוא בבחי' סילוק, מכל מקום, הנה גם אחרי הצמצום יש בזה ב' מיני המשכות, מחשבה כללית ומחשבה פרטית, דמחשבה כללית כוללת כללות סדר ההשתלשלות כאחד, ומחשבה פרטית היא ההמשכה בפרטיות לכל העולמות, אצילות בריאה כו' עד עולם העשי'. והנה, ב' מחשבות הנ"ל אינם נפרדים זמ"ז (צוויי באַזונדערע מחשבות), אלא שגם במחשבה הכללית ישנם כל הפרטים שבמחשבה הפרטית, אלא שבמחשבה הכללית הכל הוא בהתכללות ואינו בפירוט, ובמחשבה הפרטית באים כל הענינים בפירוט, אבל גם בהמחשבה כללית ישנם כל הפרטים אלא שהם בהעלם. ויובן זה ממה שאנו רואים באדם למטה שמתעורר ברצון לבנות בית15, שהתעוררות זו היא ברצון כללי שבא מצד הכוונה הפנימית והתענוג שיש לו בהבית, שמצד זה מתעורר ברצון כללי לבנות בית, והסדר הוא שבתחילה הוא בא במחשבה כללית, היינו, שאינו חושב עדיין אודות פרטי הבנין, החדרים ושאר הפרטים, ואח"כ בא במחשבה פרטית שחושב כל פרטי הבנין, ודוקא כאשר נשלמים כל הפרטים אזי נשלם התענוג והכוונה הפנימית, אבל אם יחסר פרט אחד לא יהי' התענוג בזה. ומזה מוכרח שגם בהרצון כללי ישנם כל הפרטים, דמאחר שהרצון כללי בא מצד התענוג והכוונה הפנימית, והתענוג והכוונה הפנימית נשלמים על ידי כל הפרטים דוקא, עכצ"ל שברצון הכללי משוערים כל הפרטים שיאמר אח"כ להאומן לבנות הבנין, אלא ששם הם בהעלם עדיין. וכמו כן יובן למעלה שכל הפרטים ישנם גם במחשבה הכללית, ולמעלה יותר, במחשבה הקדומה דאנא אמלוך, והוא ענין דשיער בעצמו בכח כל מה שיהי' אח"כ בפועל16, אלא ששם הוא בכללות ובהעלם עדיין.
ד) ועפ"ז
יובן מה שכתוב בזהר שכוונת בריאת העולמות היא בגין דישתמודעון לי', דאף שענין הידיעה מצד עצמה הוא רק בספירת המלכות, מכל מקום, כיון שכל הפרטים ישנם בהתכללות גם למעלה יותר, לכן ישנה גם הידיעה למעלה יותר. וכדאיתא בפרדס17 בענין ע"ס, דכך שיעור חכמתו יתברך שע"י הע"ס יהי' גילוי אלקות בעולמות, דבכדי שיהי' גילוי אור אין סוף בעולמות הוא על ידי העלם וריחוק כו', ושיערה חכמתו יתברך שע"י הריחוק דע"ס יהי' הגילוי בעולמות, וכמו האצלת ספירת החכמה ומה שנאצלה באופן כזה דוקא, שעי"ז יהי' ההעלם והריחוק במדה כזו (אויף אַזוי פיל בריחוק), הרי זה בכדי שיהי' הידיעה למטה, וכמו כן הוא גם בהאצלת ספירת הבינה ושאר הספירות. וטעם הדבר הוא לפי שגם בספירת החכמה משוער כבר כל הענינים שיהיו למטה, והיינו לפי שהכוונה היא המטה דוקא, ולכן משוער המטה גם בחכמה דאצילות. וכמו כן יובן בענין הידיעה באלקות, דאף שהידיעה מצד עצמה היא רק בספירת המלכות, ולמעלה יותר עד עליית הרצון, מכל מקום, להיות שענין זה נמצא בהתכללות גם למעלה יותר, לכן גם הידיעה היא למעלה יותר18, ועד להידיעה בהעצמות.
ה) ולהבין
זה בפרטיות יותר יש להקדים מאמר הת"ז19 איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, דכשם שקודם הצמצום ישנו הענין דהוא ושמו20, הוא היינו העצם ושמו הוא האור21, כמו כן לאחרי הצמצום ישנו הענין דאיהו וחיוהי, איהו הוא העצם כמו שנמצא אחרי הצמצום, וחיוהי הוא מקור האורות, שהאורות הוא דבר שחוץ העצמות, וגרמוהי הוא האורות המתלבשים בהכלים. והנה, העבודה והעלאת מ"ן שמצד האורות מגעת רק בבחי' האורות והגילויים, והיינו, שאף שמגעת בעילוי אחר עילוי, מכל מקום, הרי זה בבחי' האורות והגילויים בלבד, ולא בהעצם. אך העבודה והעלאת מ"ן שמצד גרמוהי, היינו מצד האורות המתלבשים בהכלים ומצד הכלים עצמם, הרי זה מגיע בהעצם ממש. ויובן זה ממה שאנו רואים למטה בהשפעת השכל שהרב משפיע לתלמידו, שיש לו רצון בההשפעה, ובפרט אם כבר השפיע לו פעם אחת שאז רוצה ביותר להשפיע לו עוד, משום רוחו דשביק בגוי'22, הנה הרצון להשפיע הוא מצד ענין ההשפעה בלבד. ויש לומר בדרך אפשר שזהו גם כפי האופן שהשפיע לו בפעם הראשונה, דכיון שסיבת הרצון להשפיע הוא לפי שרוחו שביק בגוי', לכן הרי זה כפי האופן שהשפיע לו. וכל זה הוא כמו שהוא מצד המשפיע עצמו. אמנם על ידי התלמיד, שמחכים את רבו23, אזי מגיע למעלה יותר. ובזה גופא יש ב' אופנים. אופן הא' הוא שהתלמיד מכין את עצמו להיות כלי ראוי לקבל את ההשפעה, והיינו, שענין זה שהתלמיד מכין את עצמו להיות כלי, שעושה מדבר שאינו כלי להיות כלי (ער מאַכט פון ניט כלי – אַ כלי), שזהו"ע של חידוש, הרי זה מעורר אצל הרב המשכה והשפעה חדשה. אמנם, אף שזוהי השפעה חדשה, מכל מקום, הרי זה מבחי' אורות וגילויים בלבד. אך אופן הב' הוא שהתלמיד מקשה קושיות אל הרב, ומצד הקושיות והעלמות והסתרים צריך הרב למצוא עומק חדש בהשכל בכדי להסיר את הקושיות, הנה ענין זה מגיע למעלה יותר. והיינו, שאופן הא' הוא בדרך אור ישר, אך אופן הב' הוא בדרך אור חוזר שלמעלה לגמרי מאור ישר, ולכן על ידי זה מגיע התלמיד בהמקור דאור חוזר ועד בהעצם ממש. וכמו כן יובן למעלה שהעבודה שמצד הכלים מגעת למעלה יותר.
ויובן
זה בעבודה, דעבודת נפש האלקית מצד עצמה אינה מגעת כי אם בבחי' אורות וגילויים בלבד, והיינו, דעם היות שגם על ידי עבודת הנשמה מצד עצמה נעשה תוספות אור, מכל מקום, הרי זה רק באורות וגילויים בלבד. אך כאשר נפש האלקית חושבת ומתבוננת בענינים השייכים לנה"ב ומסבירה אותם לנה"ב, והיינו, דעם היות נפש הבהמית מצד עצמה באופן דרוח הבהמה היורדת למטה24, מכל מקום פועלת בו נפש האלקית לא רק שלא יהי' בירידה, אלא שיהי' בעלי', שזהו"ע של חידוש, שעושה מדבר שאינו כלי להיות כלי, הנה על ידי חידוש זה מעורר הוא למעלה המשכה חדשה, והיינו, שעי"ז שנה"ב נעשה כלי, אזי הכלי הוא לא רק באופן שמקבל אור, אלא שממשיך אור חדש. אמנם, גם המשכת האור חדש היא מבחי' אורות וגילויים בלבד. אך כאשר נפש האלקית פועל בנה"ב בחינת אתהפכא או אתכפיא, והיינו, שעוד לפני שמסביר לו ואינו מבין עדיין, הרי הוא כופה אותו בקבלת עול, ועם היות נפש הבהמית מעלים ומסתיר הרי הוא מהפכו מן הקצה אל הקצה, הנה על ידי זה הוא מגיע בהעצם שלמעלה מאורות וגילויים. וטעם הדבר הוא, לפי שהכוונה היא בהמטה דוקא, ולכן על ידי העבודה בנה"ב מגיעים בהעצם.
ועפ"ז
יובן מה שכתוב בזהר שכוונת הבריאה הוא בגין דישתמודעון לי', והיינו, דעם היות שההתהוות היא מצד כי חפץ חסד25, דטבע הטוב להטיב26, מכל מקום הרי יש בזה כוונה, והכוונה היא בגין דישתמודעון לי'. והיינו, דעם היות שענין הידיעה מצד עצמו שייך בספירת המלכות דוקא27, וגם בדרגא נעלית יותר הרי זה רק עד בחינת עליית הרצון, כמו שכתוב כבוד קדושת מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו28 בשם השל"ה29, מכל מקום, להיות שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים30, דענין הדירה הוא כמו בדירת האדם שעצם ומהות האדם דר בהדירה, וכמו כן הוא למעלה שהכוונה בדירה בתחתונים הוא שיהי' התגלות העצמות31, הנה על ידי זה גם הענין דבגין דישתמודעון לי' מגיע למעלה יותר, והיינו שהידיעה היא למעלה יותר עד להעצמות. ועל דרך מה שכתוב בתניא32 דלית מחשבה תפיסא בי' כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתומ"צ כו'.
ו) ועפ"ז
יובן מה שכתוב שמע ישראל גו' הוי' אחד, דבפסוק זה יש דיעות שאינו בכלל פסוקי מלכיות, והמסקנא היא שגם פסוק זה הוא בכלל הפסוקי מלכיות, ואדרבה הוא העיקר. והענין בזה33, דהנה, ענין המלכות הוא כמאמר34 אין מלך בלא עם, עם דייקא, שהם נפרדים, ומכל מקום יהיו בביטול, והוא ענין הביטול דיחו"ת. וכיון ששמע ישראל גו' הוי' אחד הוא יחו"ע, לכן יש דיעה שאין זה בכלל הפסוקי מלכיות. אמנם המסקנא היא שגם פסוק זה הוא בכלל הפסוקי מלכיות, לפי שגם יחו"ע הוא בשביל המטה, וכנזכר לעיל שהכל הוא בשביל המטה דוקא. וזהו מלמעלה למטה. וכמו כן מלמטה למעלה, כיון שהכוונה בביטול היש היא שממנו ועל ידו יגיעו סוכ"ס לביטול במציאות, ביטול בעצם, לכן גם פסוק זה הוא בכלל הפסוקי מלכיות. ויתירה מזה, שהוא הסיום והעיקר דפסוקי מלכיות, לפי שכל העבודה דיחו"ת אינה יכולה להיות כי אם על ידי הארת יחו"ע, כמבואר בקונטרס עץ החיים35 בארוכה. וזהו גם כן מה שכתוב אחד ולא יחיד, והאריכות הוא באחד דוקא, דאף שיחיד הוא למעלה מאחד, דיחיד הוא אחדות בעצם, ואחד הוא המשכת האחדות בנפרדים, מכל מקום, צ"ל האריכות באחד דוקא, לפי שזוהי תכלית הכוונה שיהי' המשכת האחדות למטה, שזהו"ע האריכות, היינו המשכת האחדות עד למטה מטה. וזהו גם כן ב' הפירושים בשמע, דשמע הוא שם ע'36, ושם בגימטריא ב"ן ורפ"ח37, רפ"ח ניצוצות דתוהו, ושמע הוא מלשון אסיפה וקיבוץ38, היינו, שהניצוצות שהם נפרדים, צריך לאספם, לגלות ולהמשיך בהם בחינת האחדות, כי הכוונה היא בהמשכת האחדות למטה דוקא, וזהו עיקר ענין המלכות. והמשל בזה39 ממלך למטה40, דלב מלכים אין חקר41, וכאשר רוצים לבקשו דבר, הרי כל הענינים הם באין ערוך אליו, אמנם על ידי שמביאים לפניו דבר חידוש, וכמו צפור המדברת, הנה בזה דוקא מעוררים את המלך, והיינו, דעם היות שדיבור הצפור אינו בערך כלל לדיבור האדם, דדיבור האדם שמדבר בדיעה והשכל, מה שאין כן הצפור גם כשתדבר הרי זה רק מה שלמדוה לדבר (אַ אויסגעלערנטער), וגם חיתוך הדיבור אינו כמו בהאדם, מכל מקום, להיותו דבר חידוש, הרי בזה דוקא מעוררים את המלך. וכמו כן יובן בענין המלוכה למעלה, דבמי נמלך בנשמותיהם של צדיקים42, שהם נמצאים למטה, ועל ידם דוקא נעשית שלימות הכוונה, וכמו שכתוב בתניא43 שכוונת הבריאה אינה בשביל עולמות העליונים, אלא הכוונה היא בעוה"ז דוקא, ולכן הכוונה היא בנשמות שנמצאים למטה ולא במלאכים, דאף שגם במלאכים יש אהוי"ר וידיעה באלקות, ולא עוד אלא שעבודת הנשמות למטה אינה בערך כלל לעבודת המלאכים, דלבד זאת שעבודת הנשמות באה ביגיעה גדולה, הנה גם לאחרי היגיעה אין זה בערך לעבודת המלאכים, מכל מקום, עבודת המלאכים אינה דבר חידוש, לפי שאינם נמצאים במקום הרע, דעם היות שבבריאה או ביצירה ישנו כבר רע44, מכל מקום, אין זה בערך כלל ולא באותה המהות של הרע שלמטה, ולכן עבודת המלאכים אינה דבר חידוש, ורק עבודת הנשמות למטה דוקא, שנמצאים במקום הרע, ועוד זאת שיש להם יצה"ר המסית ומדיח, הנה עבודתם היא דבר חידוש, ולכן הרי זה מגיע בהעצמות שלמעלה מהגבלות, ומשם היא ההמשכה ברוב טוב רוחני ורוב טוב גשמי, בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה לכל אחד ואחת.
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשט"ו
ואתחנן ו, ד.
ראש השנה טז, א. לד, ב.
ראה המשך וככה תרל"ז סוף פרק פ (ספר המאמרים תרל"ז ח"ב ע' תקצה).
שם לב, ב.
בכל הבא לקמן – ראה דיבור המתחיל שמע ישראל אעת"ר (ספר המאמרים אעת"ר ע' קסו ואילך). וראה גם דיבור המתחיל הנ"ל תש"כ (תורת מנחם חכ"ז ע' 3 ואילך).
ברכות יג, ב.
ח"ב מב, ב.
ראה מאמרי אדוננו מורנו ורבנו הזקן פרשיות ח"ב ס"ע תשלט. וראה תו"ח ויקהל תרב, ב ואילך (בהוצאה החדשה – תד, א ואילך).
ראה עץ חיים שער ג (שער סדר אצילות למהרח"ו) פרק ב.
ראה שם שער מב (שער דרושי אבי"ע) פרק ב.
ראה תניא פמ"א (נז, ב). ורפנ"ב. ובכ"מ.
תהלים צג, א.
ברכת יוצר.
ראה לקוטי תורה נשא כא, ד. נצבים נא, ב. ובכ"מ.
ראה שער היחוד לאדמו"ר האמצעי פט"ז.
ראה שער היחוד פרק י ואילך. ובכ"מ.
ראה פרדס שער ב (שער טעם האצילות) פ"ו. שער ד (שער עצמות וכלים) פ"י. המשך תער"ב ח"א ס"ע פא ואילך.
בזכרון אחדים: והיינו, על ידי שיודע האין ערוך דספירת המלכות לגבי המדריגה שבה היא כלולה למעלה.
בהקדמה (ג, ב).
פרקי דר"א פ"ג.
ראה תורה אור וירא יד, א. לקוטי תורה ואתחנן ב, ג.
ראה זח"ב צט, ב. עץ חיים שער לט דרוש ז, ח.
ראה חגיגה יד, א.
ע"פ קהלת ג, כא.
מיכה ז, יח.
ראה עמק המלך שער א (שער שעשועי המלך) רפ"א. תניא שעהיוה"א פ"ד. הערת כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו שליט"א במאמרי אדוננו מורנו ורבנו האמצעי – קונטרסים ע' ה. וש"נ.
ראה גם המשך תרס"ו ע' ה ואילך. ספר המאמרים תש"ב ע' 30 ואילך.
ספר המאמרים שם ע' 31. וראה המשך תרס"ו שם ע' ז.
של"ה ד, א-ב.
ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ.
ספ"ד.
ראה המשך וככה שם. וראה דיבור המתחיל שמע ישראל תש"כ וד"ה תקעו תשכ"א (תורת מנחם חכ"ז ע' 3 ואילך. חכ"ט ריש ע' 6 ואילך).
בחיי וישב לח, ל. ריש פרשת בלק. ועוד. וראה תניא שעהיוה"א רפ"ז (פא, ב).
פרק ז.
ראה זח"ג רלו, ב (ברע"מ).
פרי עץ חיים שער הק"ש פ"ט.
ראה שמואל-א טו, ד. כג, ח.
בהבא לקמן – ראה המשך וככה שם בריש הפרק (ע' קכח ואילך).
ראה לקו"א להה"מ ה, א. או"ת להה"מ פג, א. פו, ד. צח, א. לקוטי תורה במדבר כ, א. שלח מח, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קצד. ח"ב ע' תלה. תקס"ה ח"ב ע' תתפח. אוה"ת במדבר ע' קו. דרמ"צ קכג, א. ועוד.
משלי כה, ג.
ב"ר פ"ח, ז. ועוד.
פל"ו.
ראה עץ חיים שער מג (שער ציור עולמות) בהקדמה להדרוש. ועוד.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.