בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
ובחודש
השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהי' לכם1, ואיתא במדרש2 באחד (לחודש) זה אברהם, שנאמר3 אחד הי' אברהם, מקרא קודש זה יעקב, שנאמר4 שמע אלי יעקב וישראל מקוראי, יום תרועה זה יצחק, שנאמר5 וירא והנה איל. וצריך להבין, הרי סדר האבות הוא אברהם יצחק ויעקב, ולמה בכתוב זה מקדים מקרא קודש (זה יעקב) לפני זכרון תרועה (זה יצחק). וביותר יוקשה, שהרי בפרשת אמור6 (שעליו דרשו באחד זה אברהם כו') כתיב בחודש השביעי באחד לחודש גו' זכרון תרועה מקרא קודש, והיינו, שבענין זה גופא רמז הכתוב את האבות כסדרן, ולמה בפרשת פינחס נאמר מקרא קודש שרומז על יעקב לפני זכרון תרועה שרומז על יצחק. אך הענין הוא, כפי שמבאר הצ"צ באוה"ת7, שכיון שהפסוק שבפרשת פינחס הוא בנוגע לענין המוספין (ועשיתם עולה וגו'8, ופסוקים אלו אומרים בתפלת מוסף דר"ה וקורין בהמפטיר דר"ה), ומוספין באים מבחי' יוסף9, לכן הקדים הכתוב יעקב ליצחק, כי אלה10 תולדות יעקב יוסף.
ב) והנה
בענין השייכות של האבות להפסוק בחודש השביעי, איתא במדרש שם, משל לבן מלכים שהי' לו דין בפני אביו, אמר לו אביו, אם אתה מבקש לזכות לפני בדין ביום הזה כו' (היינו שהאב עצמו מלמד את בנו איך שיזכה בדין), כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין ביום הזה, תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין, באחד זה אברהם וכו', ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות ואתם זוכין לפני בדין, בחודש השביעי. וצריך להבין, מהו החידוש במה שמזכירין זכות אבות בחודש השביעי דוקא (כלשון המדרש, ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות כו' בחודש השביעי), הרי גם בתפלות שבכל ימי השנה (ג' פעמים בכל יום, ולפעמים גם ד' וה' פעמים) מזכירים זכות אבות בהתחלת התפלה, בהקדמה להבקשות שבתפלה, ואם כן מהו החידוש שבהזכרת זכות אבות בר"ה דוקא. וביותר יוקשה, שבתפלה שבכל יום מזכירין זכות אבות בפירוש, אלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, מה שאין כן הזכרת זכות אבות שבר"ה היא רק ברמז, ועד שצריך להביא ראי' מפסוקים אחרים שבאחד זה אברהם ומקרא קודש זה יעקב וזכרון תרועה זה יצחק, ואם כן, מהו החידוש בהזכרת זכות אבות שבר"ה, שהיא רק ברמז, על הזכרת זכות אבות בפירוש בהתפלות שבכל יום.
אך
הענין הוא, שהמעלה בהזכרת זכות אבות בר"ה היא, שיום ראש השנה עצמו הוא המציאות של האבות, אברהם יצחק ויעקב, והיינו, שאין זה כמו הזכרת זכות אבות בהתפלות שבכל יום שהו"ע של זכרון בעלמא, אלא באופן שהיום דר"ה עצמו הוא המציאות של האבות אברהם יעקב ויצחק, וכלשון המדרש באחד זה אברהם, והיינו, שאחד לחודש, היום דר"ה, הנה יום זה עצמו הוא אברהם, וכן מקרא קודש זה יעקב, וזכרון תרועה זה יצחק.
אמנם
הא גופא צריך ביאור, מהי השייכות דר"ה להאבות, עד שהיום דר"ה עצמו זה אברהם וכו'. דהנה, השייכות של הזכרת אבות לתפלת כל אחד ואחד מישראל בכל יום, היא, לפי שכאו"א מישראל הולך בדרכי אבותיו אברהם יצחק ויעקב. וכידוע11 ההפרש שבין האבות להשבטים, שאין קורין אבות אלא לשלשה12, כי בענין השבטים יש חילוקים, וכל שבט במסילתו יעלה13, שאלו שהם משבט ראובן, עבודתם היא בהקו של ראובן, וכן בנוגע לשבט שמעון, לוי ויהודה וכו', מה שאין כן בנוגע להאבות, הנה בכאו"א מישראל צריך להיות ענינם של כל האבות. וע"פ הידוע מה שכתוב כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו הזקן14 שהציוויים שבתורה נאמרו בלשון כזה שמתפרש גם בלשון הבטחה, והיינו שהציווי עצמו הוא הבטחה, הרי כן הוא גם בהאמור שבכל אחד מישראל צריך להיות מענינם של כל האבות, שזה עצמו הוא הבטחה שיש בכל אחד מישראל ענינם של כל האבות, וכמבואר בתניא15 שבכל אחד מישראל יש בהעלם אהבה ויראה וענפיהן הבאים לו בירושה מהאבות, וענין זה הוא לא רק בהעלם, אלא באופן שבא גם בגילוי, שלכן הנה כל אחד ואחד מישראל אינו רוצה ואינו יכול (ניט ער וויל און ניט ער קען) להיות נפרד ח"ו מאלקות16. וכיון שבכל אחד מישראל ישנו מענין האבות, לכן מזכירים עבור כל אחד ואחד מישראל את זכות האבות. וענין זה שייך גם לר"ה, דכיון שכל אחד מישראל הולך בדרכי אבותיו אברהם יצחק ויעקב, לכן מועיל זכותם לכאו"א מישראל, שנמשך לו רב טוב בריבוי מופלג, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה17, וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה. אבל עדיין צריך להבין מהי השייכות המיוחדת של ראש השנה להאבות, שהיום דר"ה עצמו הוא המציאות של האבות, באחד זה אברהם וכו'.
ג) והענין
בזה18, דהנה, פירוש הכתוב אחד הי' אברהם הוא שאברהם פעל ענין אחדות הוי' בעולם, וכמו שכתוב19 ויקרא שם בשם הוי' אל עולם, א"ת ויקרא אלא ויקריא20, היינו, שאברהם הודיע בכל העולם שהקב"ה הוא א-ל עולם (לא א-ל העולם, אלא א-ל עולם), שהעולם עצמו הוא אלקות21. וזהו באחד זה אברהם שנאמר אחד הי' אברהם, כי, ענינו של אברהם להמשיך אחדות הוי' בעולם, נתחדש בר"ה, באחד לחודש, וכידוע22 שבר"ה (יום ברוא אדה"ר23 ) אמר (אדה"ר) הוי' מלך גאות לבש גו'24, שהודיע בכל הבריאה כולה אשר הוי' מלך, ואמר באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו25. וכן הוא בר"ה שבכל שנה ושנה, שביום זה נמשך ענין אחדות הוי' בעולם.
וזהו
גם מקרא קודש זה יעקב26, שבכל ראש השנה נמשך ענין בחינת יעקב. דהנה, יעקב אותיות יבקע27, שלכן איתא בזהר28 יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך29. וכפי שמבאר כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו האמצעי בסידור דרושי סוכות30, שזהו מה שהקו בוקע את הצמצום. וכיון שבקיעת הצמצום היא מצד בחינת האור שלמעלה מהצמצום, לכן יש בזה מעלה גם על האור דבחי' אברהם, כי, האור הנמשך על ידי אברהם, אף שהי' באופן דויקריא כו', מכל מקום, אור זה לא חדר בעולם (דער אור האָט ניט דורכגענומען און ניט דורכגעדרונגען די וועלט) בפנימיות, מה שאין כן על ידי יעקב נמשך האור בעולם בבחי' פנימיות, וכמו שכתוב31 תתן אמת ליעקב, שיעקב הוא בחינת אמת לאמיתו, והאור שנמשך על ידו הוא בבחי' קיום. ואף שתתן אמת ליעקב בא דוקא אחרי בחינת חסד לאברהם, מכל מקום, יש מעלה ביעקב על בחינת חסד לאברהם, שדוקא יעקב הוא בחינת אמת, כיון שדוקא על ידו נמשך האור בכל מקום ומקום, ובאופן שבכל מקום הוא בשוה, שזהו"ע בחינת אמת, וכידוע32 שיעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה33, והיינו לפי שיעקב נמשך מבחי' האור שלמעלה מהצמצום כנזכר לעיל, וכיון שבאור זה לא שייך ענין ההתחלקות, לכן המשכת אור זה הוא בכל מקום בשוה. וזהו מקרא קודש זה יעקב, דמקרא קודש פירוש זמינין מקדש34, דקודש מלה בגרמי'34, והיינו שהוא מובדל מבחי' יומין, והוא האור שלמעלה מהצמצום, וענינו של יעקב הוא שקורא וממשיך גם מבחי' אור זה. וזוהי השייכות דר"ה ליעקב, כי בכל ראש השנה נמשך מבחי' אור זה, שהרי ידוע35 שבכל ראש השנה חוזרים הדברים לקדמותם, ואם כן מובן שההמשכה שבר"ה הוא מבחי' שרש הראשון כו'. ובפרט ע"פ המבואר באגה"ק36 שבכל ראש השנה נמשך אור חדש עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה [ומזה מובן שבר"ה זה נמשך אור עליון יותר שלא הי' גם בזמן בית ראשון ובזמן דקיימא סיהרא באשלימותא37 ]. וזהו מקרא קודש זה יעקב, שכל ראש השנה הוא בחינת מקרא קודש, המשכה מבחינת קודש מלה בגרמי', שזהו ענינו של יעקב.
וזהו
גם זכרון תרועה זה יצחק. ובהקדים מה שכתוב בירושלמי38 כתוב אחד אומר6 שבתון זכרון תרועה (ולא תרועה ממש), וכתוב אחד אומר1 יום תרועה יהי' לכם, לא קשיא, כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות בחול. אמנם, לפי המבואר בבבלי39 שמה שאין תוקעין בר"ה שחל להיות בשבת הוא רק מדרבנן, אבל מדאורייתא תוקעין גם בר"ה שחל בשבת, יוקשה מה שכתוב זכרון תרועה. ומבאר הצ"צ40, שהתקיעה שתוקעים בשבת היא רק זכרון תרועה, כי, תרועה מורה על מדת הדין, ובשבת שאז מתבטלים כל הדינין (כמו שכתוב בכגונא41 ), אזי התקיעה היא רק בחינת זכרון תרועה. וזהו גם ענין זכרון תרועה זה יצחק, כי, קריאת שם יצחק הוא ע"ש צחוק עשה לי אלקים42, שהו"ע התענוג, ומצד המשכת התענוג נעשה מיתוק הגבורות. וכאשר הגבורות נמתקים בחסדים, אזי הם טובים יותר מהחסדים עצמם, כמבואר בסידור דיבור המתחיל להבין ענין תקיעת שופר על פי כוונת הבעש"ט זכרונו לברכה43, לפי שההשפעה שמבחי' הגבורות דוקא היא באופן של תגבורת כו'. ובפרט לפי מה שכתוב44 ישחק בשין, שזה מורה על לעתיד לבוא45, אז ימלא שחוק פינו46, שאז תהי' ההשפעה בתגבורת גדולה יותר45. אך גם עכשיו ההשפעה שמבחי' הגבורות (בחינת יצחק) היא בתגבורת עצומה, שלכן דוקא בברכת יצחק כתיב47 ויתן לך האלקים (דוקא) מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, דקאי הן על הברכה מטל השמים ומשמני הארץ כפשוטם בגשמיות, והן כפי שהם ברוחניות הענינים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה48 מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה ורוב דגן זה תלמוד וכו'. וזוהי המעלה שבזכרון תרועה זה יצחק גם לגבי באחד זה אברהם וגם לגבי מקרא קודש זה יעקב, כי עיקר ההשפעה היא על ידי יצחק, שעל ידו דוקא באה ההשפעה באופן של תגבורת כו', כנזכר לעיל.
וזהו
ואימתי תהיו מזכירין זכות אבות בחודש השביעי דוקא, שזהו ענין נעלה יותר מהזכרת זכות אבות שבתפלות שבכל ימי השנה, כי הזכרת זכות אבות שבר"ה אינה רק זכרון בעלמא, אלא שבר"ה הוא המציאות של האבות אברהם יצחק ויעקב, וכדאיתא בזהר49 שאברהם אחיד מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא ויצחק באמצע. וזהו גם הסדר דתר"ת, שב' הפשוטות הם אברהם ויעקב, ותרועה שבאמצע הוא בחינת יצחק50.
ד) אך
עדיין צריך להבין, שהרי ידוע ומבואר בכ"מ51 שהאבות הם בבחי' עולם האצילות, וזהו שהאבות הן הן המרכבה52, היינו שהם מרכבה לבחי' שלמעלה מאצילות, אבל האבות עצמם הם בבחי' האצילות (ובפרט שאח"כ נמשכו גם בבי"ע), ולכאורה, איך יתאים ענין זה עם המבואר לעיל בענין באחד זה אברהם שנאמר אחד זה אברהם, שענינו של אברהם הוא בחינת האחדות, שזהו"ע שלמעלה מאצילות, דכיון שבאצילות יש התחלקות עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר53, הרי אין זה ענין האחדות. ואף שאצילות הוא עולם האחדות54, דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד55, הרי ידוע56 שיש הפרש בין היחוד שבחיוהי להיחוד שבגרמוהי, והיינו שגם בענין ד"חד" גופא מחלקים בין חיוהי לגרמוהי, ואם כן אין זה אמיתית ענין האחדות. וכן צריך להבין בענין מקרא קודש זה יעקב, שנת"ל שהו"ע הבקיעה על ידי ההמשכה מבחי' האור שלמעלה מהצמצום, והרי ענין זה הוא למעלה מעלה מבחי' אצילות, שזוהי מדריגת האבות. וכן צריך להבין בענין זכרון תרועה זה יצחק, שנת"ל שהו"ע המתקת הגבורות בחסדים, שגם ענין זה הוא למעלה מעלה מבחי' אצילות, שהרי באצילות ישנם ג' קוין חסד גבורה תפארת וכל קו הוא בפ"ע, ואם כן, הרי זה למעלה ממדריגת האבות. ואף שידוע57 בענין בעבר הנהר ישבו אבותיכם58, ששרש האבות הוא למעלה מאצילות, הרי זה רק בשרשם, אבל ענין האבות עצמם הוא באצילות.
ה) ויובן
ע"פ הידוע בענין בחודש השביעי [כפי שנתבאר על ידי כל נשיא בדורו (בנוגע לכאו"א מישראל) באותיות שלו59 ], דאף ששביעי הוא בחינת בינה, מכל מקום, יש בזה כל הג' רישין, ועד לבחי' עתיק (כי התגלות עתיק הוא בבינה60 ), וגם בחינת פנימיות עתיק כו'. והיינו לפי שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותן, ולכן צ"ל ההמשכה מבחי' שרש הראשון כו'. וכידוע שההמשכה שבר"ה היא מהעצמות ממש. וזהו מה שכתוב61 יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה, שזהו"ע בחירת העצמות62, כידוע שאמיתית ענין הבחירה הוא רק בהעצמות63, כי, כל בחינת אור, להיותו בגדר איזה ציור, לא שייך בו אמיתית ענין הבחירה.
ויש
לבאר השייכות של בחינת זו להאבות, ע"פ מה שכתוב אדוננו מורנו ורבנו מהר"ש בד"ה בחודש השביעי דשנת תר"ל64 (שנאמר לפני מאה שנה), שתחילה מביא את הפירוש השני שבמדרש65 שבחודש השביעי הוא ירחא דשבועתא שבו נשבע הקדוש ברוך הוא לאבותינו, וכמו שכתוב66 אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, בי נשבעתי נאום הוי'67. ואח"כ מביא פירוש הא' במדרש, באחד לחודש זה אברהם וכו' (כנזכר לעיל). וי"ל בביאור השייכות של ב' הפירושים, שההמשכה שע"י האבות אינה רק בחינת האצילות, אלא ההמשכה היא גם משרש האבות, בחינת בעבר הנהר ישבו אבותיכם, שזהו מה שכתוב אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, מבחי' ימי קדם שלמעלה מבחי' ימות עולם, וגם מבחי' זו נמשך על ידי האבות לכאו"א מישראל, שיש לו שייכות גם לבחי' שרש האבות שלמעלה מאצילות.
ו) והענין
הוא, דהנה בנש"י כתיב68 אתם עדי. ומבואר בכ"מ69 שענין העדות הוא על דבר הנסתר ונעלם מעיני הכל, שהרי על דבר הידוע לכל אין צריך עדות, ואפילו על מילתא דעבידא לאגלויי לא הצריכה התורה עדות70, אלא ענין העדות הוא (בלשון המאמר71 ) לגלות דבר המכוסה ונעלם שאינו נגלה לכל. וזהו שהמצוות נקראים בשם עדות72, כמו שכתוב73 בדרך עדותיך ששתי, כי המצוות מורים על בחינות עליונות מאד שהם מכוסים ונעלמים, וע"י המצוות נמשכים מההעלם אל הגילוי, כמו העדים שמגלים את הדבר המכוסה ונעלם. וזהו מה שמצוות צריכים להיות מכוונים בדיוק להבחינות שלמעלה שמעידים עליהם וממשיכים אותם, כשם שהעדאת העדים צריכה להיות מכוונת בדיוק בכל הפרטים, שצריכה להיות דבר ולא חצי דבר74, וכמו מצות ציצית, שצריך להיות בה ל"ב חוטין דוקא, לפי שהיא מעידה וממשיכה בחינת ל"ב נתיבות חכמה75, וכן מצות תפלין, שצ"ל בה ד' פרשיות, לפי שהיא מעידה וממשיכה בחינת ד' מוחין שלמעלה76 (כמבואר בהמאמר). וכן הוא גם בענין העדות דישראל, אתם עדי, שעל ידם נמשכים ומתגלים בחינות עליונות מאד שהם מכוסים ונעלמים. וכמבואר בד"ה ציון במשפט תפדה77, שזהו מה שכתוב78 ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, שי"ב שבטים הם י"ב גבולי אלכסונים דז"א (בחינת מרכבתא תתאה79 ), שזהו בחינת השתלשלות, אמנם כמו שעלו שבטים בבחי' שורש ומקור נשמתם בבחי' הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד, ה"ה בבחי' עדות כו'.
והענין
בזה, דהנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה80 שלשה שותפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן כו', אמו מזרעת אודם כו', והקב"ה נותן בו רוח ונשמה כו', וידוע81 שג' ענינים אלו ישנם גם בנשמה עצמה, שיש בחינות בנשמה שבאים מבחי' אב ואם, ויש בחינות בנשמה שבאים מהקב"ה, שעז"נ82 ויפח באפיו נשמת חיים [כמו שכתוב בנוגע לבריאת אדה"ר בר"ה, וכן הוא גם בנשמת כל אחד ואחד מישראל, כמו שכתוב רבינו הזקן בתניא83 שנפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש (ומביא ראי' לזה) כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים], ומאן דנפח מתוכי' נפח84. ובפרטיות יותר, הנה ישראל הוא בחינת זעיר אנפין, ששה מדות [ולכן שלימות המספר דישראל הוא ששים רבוא85 (וזהו גם מה שישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה86 ), כי ששה המדות דז"א כלולים מיו"ד, ויו"ד מיו"ד, ה' פעמים], והרי לידת המדות היא מהמוחין חכמה ובינה, שנקראים אב (חכמה, לובן) ואם (בינה, אודם). וזהו חלק האב ואם שישנו בנשמה, והוא בחינת נפש רוח נשמה. אך מה שהקב"ה נותן בו נשמה, הרי זה בחינת חי' יחידה, והעיקר הוא יחידה, שמתייחסת להקב"ה (הקדוש ברוך הוא נותן בו נשמה), כי יחידה קשורה ומקבלת מיחיד87. ומזה בא כח המס"נ שישנו בכאו"א מישראל, שענין המס"נ הוא למעלה מטו"ד, והיינו לפי שנמשך מהקב"ה שלמעלה מבחי' חכמה ובינה (אב ואם). ועז"נ עדות לישראל, שענין העדות הוא לגלות דבר הנעלם, שזהו כח המס"נ שמצד בחינת היחידה (שבא מהקב"ה שלמעלה מבחי' חו"ב) שישנו בגילוי בכאו"א מישראל, ובפרט בר"ה ועשי"ת, וכמרז"ל88 על הפסוק89 דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, הא ביחיד, ויחיד אימת, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליוהכ"פ, שבימים אלו מתגלה בחינת היחידה90, שמקבלת מבחי' ניצוץ בורא87, בחינת יחיד. וזהו שבר"ה הוא קירוב המאור אל הניצוץ91, והיינו, שכל ניצוץ שבכאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', הנה בהזמן דר"ה, המאור, שהוא עצמותו ממש, הוא בקירוב אליו. וזהו דרשו הוי' בהמצאו, היינו, שהוא מוצא (ער געפינט) ענין שלמעלה מבחי' הנשמה עצמה, שזהו בחינת יחידה ויחיד כו'.
ז) וממשיך
במאמר דיבור המתחיל בחודש השביעי הנ"ל92 בפירוש הכתוב93 ע"פ שנים עדים יקום דבר, שדבר הוא בחינת מלכות94, וכמו שכתוב בדבר הוי' שמים נעשו95, דבר מלך שלטון96 [ולהעיר, שבזה יובן מה שכתוב במדרש97 בחודש השביעי באחד לחודש הה"ד98 לעולם הוי' דברך נצב בשמים, דלכאורה אינו מובן, מהי השייכות דלעולם הוי' דברך נצב בשמים לבחודש השביעי באחד לחודש, אך הענין הוא, שבר"ה הוא המשכת בחינת המלכות, שזהו"ע בדבר הוי' שמים נעשו, וזהו בחודש השביעי באחד לחודש הה"ד לעולם הוי' דברך נצב בשמים, כי בר"ה נמשך בחינת דבר הוי' לחדש את הבריאה בכל רגע ורגע, לעולם, על כל השנה], ופירוש ע"פ שנים עדים יקום דבר הוא, שקיום המלכות (דבר, דבר אלקינו) הוא ע"פ שני המדות חסד וגבורה, כמו שאנו רואים למטה שהנהגת המלוכה היא ע"פ שני מדות אלו, וכמו שכתוב99 והוכן בחסד כסא, וכתיב100 מלך במשפט יעמיד ארץ, והכוונה בזה היא לענין דמשפט איהו רחמי101 (כמבואר בסוף המאמר102 ), שזוהי המשכה נעלית יותר גם מבחי' חסדים, כי במדת החסד אין מלכתחילה בחינת מנגד, מה שאין כן בחינת רחמים מהפכת גם את הגבורות לחסדים. וכמשנת"ל בענין זכרון תרועה זה יצחק, שהגבורות שבר"ה הוא ענין גבורות ממותקות. וזהו ע"פ שנים עדים יקום דבר, שבנין המלכות בר"ה הוא ע"פ שני המדות חסד וגבורה כפי שנמתקת על ידי הרחמים. וזוהי גם השייכות דע"פ שנים עדים יקום דבר לענין באחד בחודש זה אברהם מקרא קודש זה יעקב זכרון תרועה זה יצחק, כי ההמשכה בר"ה היא על ידי ג' קוין של ג' האבות (וכנזכר לעיל (ס"ג) שאברהם אחיד מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא ויצחק באמצע), כפי שהם בשרשם בבחי' ימי קדם שלמעלה מאצילות (כנזכר לעיל ס"ה), וענין זה נמשך ומתגלה בכאו"א מישראל, שיש אצלו ענין העדות כו'.
ח) ויש
להוסיף בנוגע לענין העדות בעומק יותר, ע"פ המבואר במאמר הנ"ל103 שענין העדות קשור עם ענין הדעת104, כי דעת אותיות עדות105, ובזה גופא, לא רק דעת תחתון, אלא גם דעת עליון106, כפי שמביא107 הפסוק108 (שאומרים בהפטרה דר"ה) כי א-ל דעות הוי' (ולו נתכנו עלילות), דעות תרין109, שיש ב' דעות, דעת עליון ודעת תחתון, שזהו בענין ההתבוננות, ובענין העבודה הוא ענין יחו"ע ויחו"ת. ובהקדים110, שברוב המקומות מבואר שב' דעות אלו הם בשם הוי' ושם אלקים111, והיינו, ששם הוי' הוא בחינת דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, ושם אלקים הוא דעת תחתון, שלמטה יש ולמעלה אין (שאינו מושג). אך ממ"ש כאן כי א-ל דעות הוי', משמע, שב' הדעות (גם ד"ת) הם בשם הוי'.
ויש
לבאר תחילה ענין דעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, דכולא קמי' כלא חשיב112, דלכאורה, הרי כל מה שיותר קמי' (בקירוב יותר אל העצמות) הוא כלא יותר, וכמו שכתוב רבינו הזקן באגה"ק113 דיבור המתחיל קטנתי (אחר ביאתו מפ"ב), שכל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס, ונמצא, שכל מה שהוא למעלה יותר, הוא אין יותר, וכל מה שלמטה יותר, הוא בחינת יש יותר. ואם כן, מהו הפירוש בענין ד"ע שלמעלה יש ולמטה אין.
והנה
ע"פ פשוט יש לומר110 שזהו ההפרש בין בחינת האורות לבחי' הכלים. ועל דרך הידוע114 בענין המספר, שלפעמים מבואר שמספר המועט הוא למעלה דוקא, וכל מה שיורד למטה מתרבה המספר, ולפעמים מבואר להיפך, שמספר המרובה הוא למעלה דוקא, וכל מה שיורד למטה מתמעט המספר, כמבואר בזהר על הפסוק115 ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, ששבע הוא בחינת זעיר אנפין, ועשרים חו"ב, ומאה הוא בחינת כתר [והיינו, שמספר מאה הוא בחינת הכתר כפי שנמשך בבינה, כי כתר עצמו הוא מספר אלף, וכידוע שבפנימיות הכתר הוא מספר רבבה, ובחיצוניות הכתר הוא מספר אלף, אך כאשר הכתר נמשך בבינה, אזי נמשך רק חלק עשירי מבחי' הכתר כמו שנמצא במקומו, ואז הוא במספר מאה. ובחי' חו"ב הוא חלק עשירי מבחי' הכתר (כפי שנמשך בבינה), שלכן חו"ב הם במספר עשיריות (עשרים שנה), ועל דרך זה בנוגע לבחי' זעיר אנפין לגבי בחינת חו"ב, שהוא במספר יחידות (שבע שנים)]. ומבואר בזה, שזהו ההפרש בין בחינת האורות לבחי' הכלים, שבבחי' האורות, כל מה שהם למעלה יותר, הם למעלה בריבוי יותר, ובבחי' הכלים, כל מה שהם למטה יותר, הם בריבוי יותר, וכמו שבעקודים יש רק כלי אחד, ובאצילות יש עשר כלים כו'. ונמצא שב' ענינים הנ"ל (שלפעמים מבואר שלמעלה הוא בריבוי יותר, ולפעמים מבואר שלמטה הוא בריבוי יותר) אינם סותרים זה לזה, ואדרבה, הא בהא תליא, כידוע שריבוי האורות הוא סיבה למיעוט הכלים, וריבוי הכלים הוא סיבה למיעוט האורות. וכמו כן יש לומר גם בענין אין ויש, שמה שמבואר שלמעלה אין ולמטה יש, הוא בבחי' הכלים, ומה שמבואר שלמעלה יש ולמטה אין, הוא בבחי' האורות.
אמנם
ביאור זה אינו מספיק, שהרי על פי זה נמצא שהענין דכולא קמי' כלא חשיב הוא רק בבחי' הכלים, ובאמת הרי הביטול דכלא חשיב הוא גם בהאורות, ואדרבה, בהאורות הרי זה עוד יותר מאשר בכלים, ואם כן איך אפשר לומר שבבחי' האורות למעלה יש כו'. [ולהעיר116 שקושיא זו היא גם בנוגע לענין המספר, דלכאורה אינו מובן, איך אפשר לומר שהאורות ככל שהם למעלה הם במספר מרובה יותר, הרי ענין ריבוי המספר הוא בחינת התחלקות, וכיון שכל מה שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא, הרי ככל שהאורות הם למעלה יותר ה"ה צ"ל במיעוט יותר].
אך
הענין הוא, כפי שמבאר כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו (מהורש"ב) נשמתו עדן במאמר דר"ה דשנת תר"פ110 (שנת התחלת נשיאות כבוד קדושת מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו, לפני חמשים שנה), שבבחי' האור עצמו ישנם ב' מדריגות, האור שלגלות עצמותו, והאור שלהאיר את העולמות. וזהו מה שלפעמים מבואר שלמעלה הוא בחינת אין ולמטה יש [וכן116 שלמטה הוא מספר המרובה], ולפעמים מבואר שלמעלה יש [וכן116 שלמעלה הוא מספר המרובה] ולמטה אין, והיינו, שבבחי' האור שענינו להאיר את העולמות, הנה כל מה שהוא למטה יותר, שנמשך יותר בעולמות, הוא בבחי' יש יותר (ובריבוי יותר), אבל בבחי' האור שלגלות עצמותו, הנה כל מה שהוא למעלה יותר הוא בבחי' יש יותר (ובריבוי יותר), והיינו, שיש בו יותר מבחי' העצמות, כי גילוי העצמות (כפי ששייך לומר בעצמות ענין הגילוי) הוא למעלה יותר. וזהו כי אל דעות הוי', שבהוי' עצמו, שהוא בחינת האור, ישנם ב' הדעות, דעת תחתון, שלמעלה אין ולמטה יש, הוא בבחי' האור שלהאיר את העולמות, ודעת עליון, שלמעלה יש ולמטה אין, הוא בבחי' האור שלגלות עצמותו. ושני ענינים אלו ישנם גם בעבודת האדם בכל פרטי חייו, שהעבודה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים117, לעשות את העולם דירה לו יתברך, הוא ענין האור שלהאיר את העולמות, והעבודה דדע את אלקי אביך118 הוא ענין האור שלגלות עצמותו.
ט) וזהו
ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש גו' יום תרועה יהי' לכם, בחודש השביעי בירחא דשבועתא, באחד לחודש זה אברהם, מקרא קודש זה יעקב, יום תרועה זה יצחק, שבר"ה נמשך לכאו"א מישראל זכרון זכות אבות אברהם יעקב ויצחק, ולא רק כמו שהם באצילות, אלא גם ענין ירחא דשבועתא, בחינת אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. ועל ידי זה נמשך לכאו"א מישראל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, וכמו שכתוב119 ואוצרך הטוב לנו תפתח, הטוב לנו דייקא120, הן בענינים הגשמיים והן בענינים הרוחניים, וכידוע שהדין ומשפט דר"ה הוא הן על ענינים גשמיים121 והן (ומכ"ש) על ענינים רוחניים122, וכמו שכתוב123 כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, כי חק לישראל קאי על הענינים הגשמיים, ומשפט לאלקי יעקב קאי על הענינים הרוחניים, ובר"ה נמשך לכאו"א מישראל כתיבה וחתימה טובה הן בענינים הגשמיים והן בענינים הרוחניים, והמשכה זו היא מבחי' ימי קדם שלמעלה מבחי' עולם כנזכר לעיל. וענין זה נתחדש על ידי ישראל עצמם, שהם פועלים המשכה זו, שזהו מה שכתוב יהי' לכם, שישראל עצמם פועלים המשכת האור שלמעלה מהצמצום, ובאופן שאור זה נמשך גם למטה, בטוב הנראה והנגלה, בגשמיות וברוחניות, בכל הפרטים, ועד לקיום היעוד124 אז ימלא שחוק פינו, שיהי' בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
ראש השנה בעת הסעודות, ה'תש"ל
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תש"ל
פינחס כט, א.
ויק"ר פכ"ט, ז (בשינוי הסדר. וכ"ה גם ברד"ה ובחודש השביעי תר"ל (ספר המאמרים תרכ"ט ס"ע שנ ואילך)).
יחזקאל לג, כד.
ישעי' מח, יב.
וירא כב, יג.
כג, כד.
דרושים לר"ה ע' א'רפח.
פינחס שם, ב ואילך.
"כמו שכתוב בפרדס [שער ערכי הכינויים] ערך מוסף" (אוה"ת שם).
וישב לז, ב.
תורה אור ריש פרשת וארא. וראה גם לקוטי שיחות ח"ו ע' 11 הערה 39. שם ע' 304. לקוטי שיחות ח"י ע' 97. ועוד.
ברכות טז, ב.
ראה פרי עץ חיים בהקדמה לשער א. עמק המלך שער עולם הבריאה פי"א (בהגהה). שער הכולל בהקדמתו. וש"נ.
ראה תורה אור תשא פו, ג. ועוד.
פרק יח.
ראה אגרות קודש אדוננו מורנו ורבנו מהוריי"צ ח"ד ע' שפד (הועתק ב"היום יום" כה תמוז). ע' תקמז (הועתק ב"היום יום" כא סיון). דיבור המתחיל באתי לגני ה'שי"ת פ"ג-ד (ספר המאמרים ה'שי"ת ע' 115. ע' 117). ועוד.
ע"פ ברכה שלישית דברכת המזון.
בהבא לקמן – ראה דיבור המתחיל ובחודש השביעי תר"ל ע' שנו. וראה גם אוה"ת שופטים ע' תתנ ואילך.
וירא כא, לג.
סוטה י, סע"א ואילך.
ראה לקוטי תורה תבוא מב, ד. מג, ג. המשך תער"ב ח"א פקל"ג. ועוד.
ראה פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא, ב. ח"ג סוף פרשת אמור. תקו"ז תנ"ו (צ, ב).
ראה ר"ן לר"ה טז, א. חדא"ג מהרש"א שם. וראה לקוטי תורה נצבים מז, ג. ועוד.
תהלים צג, א.
שם צה, ו.
ראה אוה"ת דרושים לר"ה ס"ע א'רפז ואילך.
ראה עץ חיים שער הכללים פ"י. שער לב (שער הארת המוחין) פ"א. ובכ"מ.
ח"ג קד, א.
ישעי' נח, ח.
רנז, סע"ד ואילך.
מיכה ז, כ. וראה תניא אגה"ק ס"ו. לקוטי תורה מטות פג, סע"ג. ועוד.
ראה זח"ב נא, ב. קעה, ב. לקוטי תורה שה"ש יג, סע"א ואילך.
ע"פ תרומה כו, כח. ויקהל לו, לג.
זהר ח"ג צד, א. נתבאר בסידור עם דא"ח ריז, א ואילך.
ראה פרי עץ חיים ושער הכוונות שער ראש השנה. סידור האריז"ל במקומו. ובכ"מ. לקוטי תורה נצבים נא, ב. ובכ"מ.
סימן יד.
זהר ח"א קנ, א. רכה, ב. ח"ב פה, א. וראה שמו"ר פט"ו, כו.
ראש השנה פ"ד ה"א.
ראש השנה כט, ב.
אוה"ת דרושים לר"ה ס"ע א'שה.
זח"ב קלה, ב.
וירא כא, ו.
רמז, א ואילך.
תהלים קה, ט.
ראה סידור עם דא"ח כח, ד.
שם קכו, ב. וראה ברכות לא, א.
תולדות כז, כח.
ב"ר פס"ו, ג.
ח"ג ק, רע"א.
אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'שו.
ראה תורה אור ויצא כד, א. לקוטי תורה צו יז, ב. ובכ"מ.
ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו.
ספר יצירה פ"א מ"ד.
ראה עבודת הקודש ח"א פרק ב. ובכ"מ.
תקו"ז בהקדמה (ג, ב). תניא אגה"ק ס"כ.
ראה ספר המאמרים תרל"ג ח"ב ע' שמו ואילך. תרנ"ג ע' רכו ואילך. תרצ"ב ע' קכז ואילך.
ראה תורה אור וישלח כה, א.
יהושע ב, כד.
אוה"ת שבהערה 7. המשך תער"ב ח"ב ע' א'פט.
זח"ג קעח, א. תורה אור לך יא, ב. ובכ"מ.
תהלים מז, ה.
ראה דיבור המתחיל יבחר לנו תש"ג סי"ד (ספר המאמרים תש"ג ע' 35).
דיבור המתחיל יבחר לנו שם. לקוטי שיחות ח"ד ע' 1309. שם ע' 1341. חי"א ע' 5. ובכ"מ.
בתחלתו (ס"ע שנ ואילך).
ויק"ר פכ"ט, ט.
מיכה ז, כ.
וירא כב, טז.
ישעי' מג, י. שם, יב. וראה זח"ג פו, א.
לקוטי תורה פקודי ד, סע"א ואילך. ובכ"מ.
ראה ראש השנה כב, ב. וש"נ.
דיבור המתחיל ובחודש השביעי הנ"ל (ע' שנג).
ראה מאמרי אדה"ז תקס"ז ע' עט ואילך. אוה"ת שופטים ע' תתמז ואילך.
תהלים קיט, יד.
ב"ק ע, ב.
ראה זח"ג (תוספות) שא, א. בחיי שלח טו, לח. לקוטי תורה שלח מז, ב. ספר המאמרים תרצ"א ע' יג. וש"נ. ובכ"מ.
זח"ג רסב, א. סידור עם דא"ח ו, ג ואילך. ובכ"מ.
דשנת תרע"ו (ספר המאמרים תרע"ו ע' קלז ואילך). וראה גם דיבור המתחיל וטהר לבנו תשי"ז. דיבור המתחיל אלה מסעי תשי"ט (ספר המאמרים תשי"ז ע' יד. תשי"ט ע' רמו ואילך).
תהלים קכב, ד.
ראה תורה אור שבהערה 51.
נדה לא, א.
ראה לקוטי תורה דרושים לשמע"צ פט, ב. אוה"ת חנוכה ח"ז תתתסא, סע"א ואילך.
בראשית ב, ז.
רפ"ב.
תניא שם בשם הזהר. ראה אגרות קודש ח"כ ע' קלא. וש"נ.
ראה תניא פל"ז (מח, ב). מאמרי אדה"ז תקס"ו ס"ע קצ ואילך. תק"ע ע' צה ואילך. אוה"ת במדבר ס"ע כט ואילך. ספר המאמרים תרמ"ד ע' רסה. תרע"ח ע' שיב ואילך.
ראה מגלה עמוקות אופן קפו. לקוטי תורה בהר מא, ב. מג, ד. במדבר טז, ב. ספר המאמרים תרח"ץ ע' רטז. וש"נ.
ראה לקוטי תורה פ' ראה כה, א. מאמרי אדה"ז אתהלך לאזניא ע' קסט ואילך. ספר המאמרים תרצ"ו ע' 56. וש"נ.
ראש השנה יח, א. יבמות מט, ב. שם קה, סע"א.
ישעי' נה, ו.
ראה לקוטי תורה תבא מג, סע"ד. ספר חנה אריאל (להרה"ח כו' רי"א מהאָמיל) פ' האזינו (מד, ב) – בשם אדה"ז.
ראה דרך חיים יג, ריש על דרך. כא, סע"ב. כד, ד ואילך. צא, א. קונטרס העבודה ספ"ה. ספר המאמרים תרפ"ט ע' לז. תרצ"ז ע' 158. תרח"ץ ע' ב. וש"נ.
ע' שנא.
שופטים יט, טו.
ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי שופטים קכא, ד ואילך. ועם הוספות וכו' – ביאוה"ז להצ"צ ח"ב ע' תתרכט ואילך.
תהלים לג, ו.
קהלת ח, ד.
ויק"ר רפכ"ט.
תהלים קיט, פט.
ישעי' טז, ה.
משלי כט, ד.
ראה תקו"ז בהקדמה (יז, ב).
ע' שנז.
ע' שנג.
ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי ולהצ"צ שבהערה 94. אוה"ת שופטים שבהערה 72.
ראה זח"ג רצא, א (אד"ז). תקו"ז תיקון סט בתחלתו. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) ערך עדות. רמ"ז לזח"ג ערה, א. קהלת יעקב ערך דעות. לקוטי תורה פקודי ד, ב.
ראה ביאוה"ז להצ"צ שם.
שם ס"ע שנא.
שמואל-א ב, ג.
ראה תקו"ז שם.
בהבא לקמן – ראה דיבור המתחיל תקעו פר"ת דלקמן בפנים (ספר המאמרים פר"ת בתחלתו).
ראה לקוטי תורה פ' ראה כד, א. אוה"ת נ"ך ח"ב ע'תתקעב ואילך.
ע"פ דניאל ד, לב. זח"א יא, ב.
סימן ב.
ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי קלא, ג ואילך. תו"ח חיי שרה קכו, ד. המשך תער"ב ח"א פל"ד. פפ"ו.
ריש פרשת חיי שרה.
ענין זה לא זכרו היטב בשעת החזרה (המו"ל).
ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
דברי הימים-א כח, ט.
פיוט "שערי שמים פתח" בסוף תפלת נעילה והושע"ר.
ראה ספר המאמרים תרפ"ז ע' כא. תרצ"ו ע' 40.
ראה הגהות מיימוניות הל' תשובה פ"ג סק"א בשם הרמב"ן. הובא בלקו"ת דרושים לר"ה נט, ב.
ראה לקוטי תורה שם נו, א. ספר המאמרים תרפ"ט ע' לא. ספר השיחות תורת שלום ע' 29.
תהלים פא, ה. וראה לקוטי תורה שם נה, סע"ד ואילך.
תהלים קכו, ב.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.