בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה, ה'תשמ"ט. בלתי מוגה זה היום תחילת מעשיך', וידוע הדיוק בענין זה בדרושי רבותינו נשיאינו, מדוע נקבע ראש השנה באחד בתשרי שבו נברא האדם והוא יום הששי למע"ב כי בכ"ה באלול נברא העולם:. ונתבארו בזה כמה תירוצים והסברים בדרושי אדוננו מורנו ורבנו הזקן ואדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן וכ"ק מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו. אמנם מצינו חידוש בדבר בדרוש אחד של אדה"זי שעל דרוש זה ישנם גם כן הגהות מאדמו"ר הצ"צי שמבאר שם, דבריאת השמים והארץ שבכ"ה אלול היא בריאה מאין ליש גשמי, להיות נראה גשמיות העולם וחומרו ליש ודבר, ועל זה נאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבריאה זו מתחדשת תמיד, ובפרט ע"פ ביאור הבעש"טי שהתהוות כל העולם מאין ליש היא בכל רגע ורגע כמו בפעם הראשונה, וע"כ אין בזה חידוש בכ"ה אלול בכל שנה. מה שאין כן בראש השנה שאז היתה בריאת אדם הראשון, דהיינו לא בריאת גופו, וגם לא בריאת נפשו, שהרי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש (כמבואר בתניא בתחלתן*), שזהו בנשמת כל איש ישראל, וכ"ש וק"ו נשמתו של אדה"ר, אלא החידוש בראש השנה (ביום ששי למע"ב) הי' מש"ני ויפח באפיו נשמת חיים, חיבור הנשמה והגוף. וענין זה הי' פעם אחת בלבד בראש השנה בשנה הראשונה, דחיבור הנשמה והגוף שרשו הוא ממקום עליון ביותרי, ולכן הוא ענין נעלה ביותר הנמשך פעם אחת בשנה בראש השנה. ואח"כ חוזר ונמשך ענין זה (דויפח באפיו נשמת חיים) בכל שנה בראש השנה, זה היום תחילת מעשיך, אלא שמראש השנה נמשך אח'"כ ענין זה על ידי ראשי החדשים לכל חדשי השנה, ועד לכל ימי השנה, ועד לכל רגע ורגע שבשנה, לרגעים תבחננול. והנה ביאור זה יש בו חידוש לגבי שאר הביאורים במעלת ראש השנה לגבי כ"ה באלול. דלפי משנ"ת בכמה דרושים"' הרי גם בכ"ה אלול יש בו מעלה גדולה ביותר, עד למעלה הכי נעלית, שאז היתה התהוות היש הגשמי בפעם הראשונה, דהתהוות היש הגשמי היא על ידי עצומ"ה יתברך שאין לו עילה תפלת מוסף דר"ה מר"ה כז, א. וראה גם 5) הובא בשעהיוה"א בתחלתו. דיבור המתחיל זה דשנת תשמ"א (ספר המאמרים מלוקט ע' צט 6) ריש פרק ב. ואילך), תשמ"ב (קונטרס ראש השנה תשמ"ט). וש'"נ. 7 בראשית ב, ז. יל"ש פינחס רמז תשפב. ועוד. 9) איוב ז, יח. לקוטי תורה נצבים מז, א ואילך. 0) ראה בהנסמן לעיל הערה 1. יום ב' דראש השנה 3 וסיבה שקדמה לו ח"ו (כמבואר באגה"ק''), אלא שבזה גופא יש מעלה בר"ה לגבי כ"ה אלול, כי בכ"ה אלול הוא זמן בריאת חיצוניות העולמות מה שאין כן בר"ה היא המשכת פנימיות העולמות, ועוד ביאורים כיוצא בזה, מה שאין כן לפי ביאור זה נמצא שאין כל מעלה בכ"ה אלול שבכל שנה ושנה, כי לאחרי הבריאה בפעם הראשונה, הרי ההתהוות היא בכל רגע ורגע כמו שהיא בפעם הראשונה
ואין חידוש בכ"ה אלול אלא בראש השנה בלבד. ויש לומר, דההפרש בין שני אופני ביאורים הנ"ל אינו באופן של אלו ואלו דברי אלקים חיים!', אלא הם באופן דהליכה מדרגא לדרגא, ילכו מחיל אל חילי', שלאחרי הבחי' דר"ה כפי הביאור שברוב הדרושים, בא הבחי' דר"ה
כפי הביאור שבדרוש זה. והענין הוא, דהנה כללות עבודת ראש השנה באה לאחרי הכנת העבודה בשנה
הקודמת. שזה מתחיל מעבודת שבת מברכים חודש אלול, ואח"כ
העבודה דר"ח אלול, ועבודת חודש אלול בכלל, כולל כל הענינים הנרמזים בר"ת דתיבת אלול כמבואר במ"אי', וח"י אלול שהוא מכניס חיות בכל עניני אלול"', ועוד זאת שיום ח"י אלול הוא כנגד חודש תשרי של השנה הקודמת"' (ובנדו"ד הרי זה שנת תְּשֶמַח ותְּשמַח ושנת הַקְהָל). ועד שאח"כ באים לעבודת כ"ה אלול, ואח"כ בימי הסליחות וכיוצא בזה. ואף שבכל פרטים אלו ישנה הנקודה דראש השנה (שהם הכנה לראש השנה), מכל מקום השער דימים אלו הוא בענין המיוחד שבכל יום. ואח"כ באים לר"ה עצמו, שהשער המיוחד דיום זה הם עניני ראש השנה, אבל גם בראש השנה עצמו ישנו החיוב להעלות בקודש, ומה גם שקשור עם בריאת האדם שנק' מהלך", ואם כן בודאי שצריך להיות העליי בעבודת האדם בר"ה עצמו, היינו, שצ"ל ההליכה מחיל אל חיל בכל רגע ורגע שבר"ה. דהנה ראש השנה הוא יומא אריכתא*', היינו מציאות אחת של יום אחד ארוך, אבל יחד עם זה יש בו ריבוי זמן בכמות, וכ"ש וק"ו ריבוי זמן באיכות, ובכל רגע ורגע צ"ל הליכה מחיל אל חיל. ועלי' זו היא הן בהעבודה דר"ה והן בהבנה והסברה דראש השנה. והנה סדר העבודה בזה הוא מן המוקדם אל המאוחר בזמן, ואין זה משום שיש חסרון או פחיתות בהתחלת העבודה לגבי המשך העבודה, אלא שכן הוא סדר העבודה כפי שנקבע מלמעלה, שהעבודה היא מן הקל אל הכבד. ומזה מובן, שברגע הראשון דראש השנה, אז ישנו עדיין נתינת מקום להעבודה דלפני ראש השנה, וכמבואר
בלתי מוגה יום ב' דראש השנה בדרושי כבוד קדושת מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו שהעבודה דליל ראש השנה היא בענין הגעגועים (והיינו הגעגועים להגילוי דשנה הקודמת), ולאחרי זה עבודת יום ראש השנה לפני תקיעת שופר, שהיא עבודה נעלית יותר. ולמעלה מזה היא העבודה בעת תק"ש, ולמעלה יותר היא העבודה לאחרי תקיעת שופר, ואח"כ עולים בכל רגע ורגע בעבודת ראש השנה, שהיא נעלית יותר מכפי שהיתה ברגע הקודמת. ועליי זו היא הן בהעבודה דר"ה והן בהבנה והסברה דר"ה, וההתבוננות הקשורה לזה, דפשוט שהעלי' מחיל אל חיל בעבודת ראש השנה באה על ידי ההתבוננות בתכלית השלימות שהיא באופן דיחוד נפלא של האדם המתבונן עם הדבר שמתבונן בו. ולא עוד אלא שהתבוננות זו היא באופן דיתקע מחשבתו בחוזק, כמבואר בתניא"י, שזהו שלימות ענין ההתבוננות, היינו שההתבוננות היא באופן שמביאה לידי מעשה, ונרמז בלשון יתקע מחשבתו, שלשון תקיעה הוא לשון של מעשה (כמו תקיעת שופר), ועוד זאת, שענין זה הוא במוח הדעת, דאף ששכל ודעת בכלל אינו שייך לתקיעה, מכל מקום נאמר כאן לשון זה, ולא עוד אלא שנאמר לא בנוגע למוח החכמה או הבינה אלא בנוגע למוח הדעת, שזה כולל גם דעת עליון שלמעלה מחו"ב, שגם בחינת דעת זו נמשכת באופן דתקיעה ובחוזק, עד שמביאה להולדה, כמבואר בתניא*' שע"י הדעת באה הולדת המדות אהוי"ר וענפיהן. ומכל זה מובן, שכאשר האדם עולה מדרגא לדרגא בראש השנה בעבודתו ודביקותו, הרי מובן שזה בא על ידי שינוי ועלי' בהבנתו והשגתו לגבי מה שהי' בדרגתו הקודמת. וע''פ כל זה יש לבאר ההפרש בין ב' הביאורים במעלת ראש השנה לגבי כ"ה באלול. דהביאור הראשון (שגם כ"ה אלול הוא יום נעלה אלא שר"ה הוא יום נעלה יותר) הוא בתחילת העבודה, כשיש עדיין תפיסת מקום לעניני כ"ה אלול וכיוצא בזה. אמנם אח"כ בהמשך היום, כשהאדם עולה בעבודתו והבנתו, והאור המאיר אצלו הוא אור נעלה ביותר, הרי לגבי אור זה, העילויים הכי נעלים דכ"ה אלול וכו' הם באופן דשרגא בטיהרא מאי אהני*. וזהו מה שנת' בדרוש זה, שכ"ה אלול אינו מחולק משאר ימות השנה, כי התהוות היש הגשמי היא בכל רגע ורגע מחדש, משום שבדרוש זה קאי באופן עבודה והבנה כזו בראש השנה, שלגבי' אין תפיסת מקום כלל למעלת כ"ה אלול. כי בראש השנה ישנה התהוות דבר חדש לגמרי, ויפח באפיו נשמת חיים, חיבור הנשמה והגוף. וי"ל שענין זה (מה שבר"ה הוא חיבור הנשמה והגוף) מובן ע"פ המבואר בסידור בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"לי:, שבראש השנה ההמשכה היא מעצומ"ה יתברך, שמשם נמשך לפנימיות המדות, ומשם נמשך לפנימיות בלתי מוגה יום ב' דראש השנה 5 המלכות, עד שאופן ההמשכה בסדר ההשתלשלות אינו ברפיון ידים, שזה פועל במעשה בפועל בעולם העשי' הגשמי, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים'. והנה כל משנת"ל הוא בכל שנה ושנה, אך נוסף לזה ישנו חידוש מיוחד בענין
זה עצמו בכל שנה ושנה. ובשנה זו ישנו חידוש מיוחד שבראש השנה מתחילה שנת המאתיים להולדת כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו הצ"צ, שיום הולדתו הי' בכ"ט אלול תקמ"ט" [דהגם שזהו רק התחלת שנת המאתיים, מכל מקום מצינו בכמה ענינים בתורה שהתחלת השנה היא העיקר. וענין זה מצינו בדבר הכי עיקרי שהיא שנת השמיטה, ששנת השמיטה מתחילה בכל תוקפה תיכף ברגע הראשונה שלה. והרי שמיטה היא ענין כללי, כדאיתא במדרש*" שכל השביעין חביבין, שבת בימים ושמיטה בשנים [ועל דרך זה דורנו הוא דור השביעי כמו שנתבאר במ"א*:], ויובל בשמיטות, ועד שיש נו"ן אלפים יובלות*:, ועד שישנו ענין זה למעלה מגדר הזמן לגמרי], והנה ידוע שביום ההולדת מזלו גובר", ומזה מובן, שמזלו של הצ"צ מתחיל לפעול על כל שנה זו באופן דמאתיים. ויש לבאר מעלת ותוכן ענין מספר מאתיים, ע"פ מה שכתוב אדוננו מורנו ורבנו הצ"צ עצמו ברשימותיו לשיר השירים*? על הפסוק"* כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו. ומביא בזה אדוננו מורנו ורבנו הצ"צ כמה פירושים ומהם, א' פירש"י דקאי על לעתיד לבוא שהעוכומ"ז יחזירו אלף (האלף לך שלמה) ויוסיפו חומש (ומאתיים לנוטרים את פריו) כדין המועל בהקדש. ומבאר בזה, דבחיי האלף הנ"ל הם הע"ס דק"נ שלע"ל תצא מחלאתה וטומאתה. וענין הוספת החומש מבאר כי בקליפת נוגה יש י"א כתרין, עשר נגד ע"ס והי"א מקיף דלבונה, וזהו ענין הוספת חומש, כי הע"ס דקדושה נחלקים לה' פרצופין, אם כן המקיף דלבונה הוא הוספת חומש על ע"ס דק"נ. ולפי זה האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו, מדובר בספירות הלעו"ז (ע"ס דק"נ והמקיף דלבונה). ב' פירוש המד"ריי דהלומד תורה במקומו שכרו מאתיים (ומאתיים לנוטרים את פריו), ושלא במקומו אלף (האלף לך שלמה) [ועל דרך זה ישנו עוד פירוש במדרש שם, דהלומד שלא בצער שכרו מאתיים (ומאתיים לנוטרים את פריו), והלומד תורה בצער שכרו אלף (האלף לך שלמה)]. ומבאר בזה דמאתיים הם חו"ב שכל אחד כלול ממאה, ולכן ביששכר'י נאמר ראשיהם מאתיים, לפי דאורייתא מחו"ב נפקת?י ע"כ מצד התורה שכרו מאתיים, אבל הלומד תורה ובכ"מ. 7) ירושלמי רייה פ"ג ה"ח ובקה"ע שם. ח"א בתחלתו). 1) דה"א יב, לב. בלתי מוגה יום ב' דראש השנה שלא במקומו [או הלומד תורה בצער] שזהו ענין עבודה על דרך בין עובד אלקים לאשר לא עבדויי על ידי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד נק' עובד אלוקים*, על ידי זה ממשיך מבחי' כתר ששם הוא בחינת אלף, אשר החכמה אינה אלא מעשר מבחיי כתר. ולפי"ז האלף לך שלמה ומאתיים לנוטרים את פריו, מדובר בהמשכות שלמעלה (כתר וחו"ב)*. וממשיך בהמאמר, שבזהר* מבואר בענין ויהיו חיי שרה'י, דמאה שנה הוא בכתר, וחו"ב נק' עשרים, וכאן משמע דחו"ב הם מאתיים וכתר הוא אלף, ומבאר בזה די"ל שע"י עסק התורה ממשיכים תוספת אור בכח"ב. ויש להוסיף בזה, דהלומד תורה שלא במקומו [או הלומד תורה בצער] באופן דעבדו, הרי זה בכללות עבודת התשובה שלמעלה ממדוה"ג, ולכן על ידי עבודה זו ממשיכים תוספת אור בכתר, עד שנעשה אלף. ומה שגם הבחי' דחו"ב הם במספר מאתיים (ולא במספר עשרים), י"ל כי על ידי עבודת התשובה ממשיכים אח"כ תוספת אור גם בחו"ב, עד שנעשים מאתיים. ועל פי זה יש לבאר גם הקשר עם הפירוש הא' שמביא שם דקאי על הבירור דלעו"ז, כי הלומד תורה במקומו [או הלומד תורה שלא בצער] שהיא עבודה במדוה"ג, אין בכחה להפך רק את המקיף דלבונה. מה שאין כן הלומד תורה שלא במקומו [או הלומד תורה בצער] באופן דעבדו, שבכללות הרי זה עבודת התשובה שלמעלה ממדוה"ג, בכחה להפך גם הע"ס דנוגה. ועפ'יי הנ"ל יובן הקשר דהכתוב האלף לך שלמה לר"ה, דהנה נת"ל פירוש הכתוב, דע"י עבודת התשובה למעלה ממדוה"ג בכחו להפך גם האלף ע"ס דנוגה שיוחזרו לשלמה, מלך שהשלום שלן*"', והרי עיקר עבודת התשובה הוא בר"ה, וכמו שכתוב הרמב"ם* דאעפ"י שהתשובה כל השנה זמנה, בעשי"ת היא יפה ביותר ומתקבלת מיד, והרי ראש השנה הוא הראש וההתחלה דעשי"ת. והנה אף שהעבודה דהאלף לך שלמה היא עבודה נעלית ביותר, העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה, עבודת התשובה שבכחה להפך גם את הע"ס דנוגה, אבל לאידך, ישנה מעלה עיקרית במאתיים נוטרים את פריו. ויובן זה על פי מה שמבאר הצ"צ בדרוש הנ"ל, דמה שע"ס דנוגה נק' אלף הרי זה על דרך המבואר בזהר"* בענין שלא נברא העולם באל"ף משום שממנו יש יניקה לאחר, ולכן נברא העולם בבי"ת שיש בו סימן ברכה, ומבאר בזה אדוננו מורנו ורבנו הזקן'* כי אף שאל"ף גבוה מהבי"ת, כי אל"ף בכתר בי"ת בחכמה, אלא כי בכתר מאריך בלתי מוגה יום ב' דראש השנה 7 אף לרשעים משום דשם כחשיכה כאורה'י. ובשעת עשרת הדברות פתח באל"ף אנכי, כי אחר שכבר נברא העולם בבי"ת שוב אין יניקה גם מהאל"ף, ואזי האלף לך שלמה שגם מק"נ היונקת ממקום גבוה יתברר ויוכלל בקדושה. ועפ"ז י"ל דמאתיים הרי זה דוגמת אות בי"ת (ב' פעמים יו"ד פעמים יו"ד), וזה פועל מעלה בהאלף. היינו דבכדי שיוכל להיות האלף לך שלמה, שגם קליפת נוגה היונקת ממקום גבוה דשם כחשיכה כאורה, יתברר ויוכלל בקדושה, הרי זה על ידי ומאתיים לנוטרים את פריו, דוגמת אות בי"ת, ועל דרך הנ"ל דלאחר שכבר נברא
העולם באות בי"ת סימן ברכה, שוב אין יניקה גם מהאל"ף. וע''פ הנ"ל יש לבאר גם כן הקשר דהמשך הכתוב ומאתיים לנוטרים את פריו לר"ה, דהנה נת"ל דומאתיים לנוטרים את פריו הרי זה בדוגמת אות בי"ת
שבו נברא העולם. והרי עיקר בריאת העולם הוא בר"ה, שבו נאמר ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", ויכולו גם מלשון תענוגי* שזהו תכלית השלימות. ועוד זאת שבר"ה נברא אדה"ר שהוא עיקר בריאת העולם, כי הכוונה בבריאת העולם היא למעשה ידיך תכסוף", שהאדם (מעשה ידיך) יפעול שלימות בהבריאה. ולכן נברא אדה"ר באופן כזה שויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה*. שפועל עילוי גם בגן עדן, וגם בבחי' עדן שלמעלה מגן, ועד שפועל עילוי בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, כמו שהי' בר"ה בפעם הראשונה
שאמר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עושנו. והנה כמו שבריאת העולם בפעם הראשונה שייך לאות ב' ר"ת ברכה, כמו כן
הוא בכל ראש השנה ור"ה שנמשך ענין הברכה בפשטות, כתיבה וחתימה טובה
בענינים גשמיים הנרמזים בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ'י, לרבות צבאיהם". ובכללות -- שתהי' השנה הבאה עלינו שנה מבורכת בכל, ביחד עם המעלות דִתִּשְמַח ותְּשְָמַח ושנת הַקְהָל את האנשים והנשים והטף9 וכמבואר בשיעור חומש דמוצאי ראש השנה, וכ"ש וק"ו שזה כולל כל שאר הברכות, שתהי' שנת אורה ושנת ברכה, ושנת גדולה וגאולה, ושנת דיצה ושנת הוד והדר, ושנת ועד טוב, ושנת זיו העליון, ושנת זוהר כמו שכתוב'* והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, נוסף על העיקר שכל או"א יכתב ויחתם בספר זכיות, ושנת חיים טובים וארוכים, ושנת טובה בטוב הנראה והנגלה, ושנת יעוד טוב, ושנת כלכלה ושנת לימוד בהצלחה מופלגה, ושנת מרומים ושנת נסים גלויים, א ואילך. 0) וילך לא, יב.
בלתי מוגה יוום ב' דראש השנה מתחיל מנס הגאולה שיהי' בגלוי לעיני בשר כמו שכתוב והיו עיניך רואות את מוריך, ושנת סייעתא דשמיא ושנת סימן טוב (שזה שייך במיוחד לראש השנה שעושים בליל ראש השנה כמה דברים לסימן טוב*), ושנת עוז ושנת פאר, ושנת צדקה ושנת צהלה, ושנת קוממיות ושנת רוממות ושנת ששון ושמחה, ושנת תהלה ושנת תורה ותפלה ותשובה. ובענין התשובה הרי הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאליןי*, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, והקיצו ורננו שוכני עפרי*, כולל מאתיים הראשים דשבט יששכר, וצדיקי כל הדורות, וכן הבעש"ט והרב המגיד ואדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש ואדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן ונשיא דורנו כבוד קדושת
מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו, ותיכף ומיד ממש, שתהי' שנת גאולה האמיתית והשלימה. ----7--ְ=₪₪=₪807ְ₪- בלתי מוגה