בסייעתא דשמיא. יוס ב' דר"ה היתשמי"ב. בלתי מוגה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים, הנה פסוק זה הוא מפסוקי שופרות שאומרים בר"ה, ומזה מובן, שהתקיעה בשופר גדול יש לה שייכות לתקיעת שופר דר"ה. היינו דאף שבפשטות קאי על התקיעה בשופר גדול שתהי' לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו, מכל מקום יש לזה שייכות לר"ה. וידוע הדיוק בזה בלקו"ת ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז, מהו ענין שופר גדול,
ומהי מעלתו על שופר סתם (כפי שמקשה בזהר פ' ואתחנ). והנה מזה שנאמר והי' ביום ההוא (דוקא) יתקע בשופר גדול, מובן, ששופר גדול זה הוא למעלה משופר סתם דר"ה, היינו, דאף שיש עילוי גדול בר"ה, והשלימות דר"ה היא בתקיעת שופר, וכלשון הרמב"ם שמצות היום בשופר, אף על פי כן הרי זה שופר סתם, והשופר גדול דלע"ל הוא למעלה הימנו. ויש לומר, שזהו הטעם על מה שמקדים בלקו"ת שם ביאור ענין ראש השנה, כדי להבין העילוי של השופר גדול דלע"ל. כי מזה שנאמר והי' ביום ההוא גו', מובן, שבכל ראשי השנה שלפני היום ההוא, כולל הראשי שנה שהיו בזמן שביהמ"ק הי' קיים, הרי השופר הוא שופר סתם בערך השופר גדול שבו יתקע לעתיד לבוא, דמצות אינן בטילות לעתיד לבוא וגם אז תהי' תק"ש בר"ה, ותקיעה זו תהי' בשופר גדול. והענין הוא, דהנה בר"ה אנו אומרים בנוסח הפיוט זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, היינו שר"ה יש בו ב' הענינים דתחלת מעשיך וזכרון ליום ראשון. ובפרטיות יותר מפורש בתושבע"פ שיש ג' ענינים דמלכיות זכרונות ושופרות, כמאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר. אמנם לעתיד לבוא יהיו כל הענינים על ידי השופר גדול, שזה מורה על העילוי דלע"ל. ויש להוסיף ביאור בזה ע"פ הכלל הידוע, שכל ענין שצריך לשנים או שלשה דברים שימשיכוהו, הרי זה מורה על הגבלה בו או על כל פנים הגדרה, לפי שכל דבר מוסיף מה שאין בזולתו. מה שאין כן כשהכל נמשך על ידי דבר אחד, הרי זה מורה על גדלות הדבר. ומזה יובן גם במעלת השופר גדול דלע"ל, דאף שגם עתה המשכת המלכיות והזכרונות היא על ידי השופר כלשון הגמרא ובמה בשופר, מכל מקום הרי צריך אח"כ לומר י' פסוקי מלכיות וזכרונות כו', מה שאין כן ביום ההוא יומשכו כל הענינים על ידי השופר, ולפיכך הוא שופר גדול.
וביאור הענין הוא, הנה בתחלת הבריאה הי' גילוי המלכות שלמעלה בבחי' המשכה מלמעלה, כי חפץ חסד הוא, וכמו שכתוב הוי' מלך גאות לבש גו'. אמנם לאחרי זה צריך להתעוררות מלמטה כדי שתהי' התגלות המלכות, כמאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם כו'. ועל ידי זה פועלים את התגלות המלכות באופן נעלה יותר ממה שהי' בתחלת הבריאה. דזה הי' החידוש שפעל אדה"ר בהבריאה, שאמר לכל הנבראים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הו" עושינו, היינו התעוררות המלכות על ידי אתעדל"ת. והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נברא אדם יחידי לומר לך שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, היינו שכל אחד מישראל הוא בדוגמת אדה"ר. ומזה מובן גם בנוגע לעבודה הנ"ל דהכתרת הקדוש ברוך הוא למלך העולם, שישנה בכאו"א מישראל, יוס ב' דר"ה דמצד פנימיות רצונו הרי כל אחד מישראל רוצה לקיים רצון קונו, ובפרט בר"ה שאז אתם נצבים היום כולכם לפני ה"א, וכתורת הבעש"ט שעומדים קיימים וזוכים בדין אף שהוא יומא דדינא רבא. ועד שעומדים כולם כאחד לעברך בברית ה"א גו', דענין הברית הוא שנעשים חד עם הקדוש ברוך הוא (כמבואר בלקו"ת נצבים המשל בזה). ובפרט שיש בזה עלי' משנה לשנה, דמעלין בקודש. ובשעה שישראל מחליטים להכתיר את המלך בפנימיות לבם הרי זה ממשיך מלמעלה גילוי המלכות, כמו שכתוב בקשו פני את פניך הו" אבקש, דע"י הפנימיות שלמטה ממשיכים הפנימיות שלמעלה. וזהו החידוש שבהמשכת המלכות על ידי עבודת האדם, דגם לפני עבודת האדם כתיב אלה תולדות מלא, אבל על ידי עבודת האדם באים לאלה תולדות פרץ, גאולה האמיתית והשלימה, דאז היא פריצת כל הגדרים. והנה הטעם שדוקא ישראל פועלים התגלות המלכות הוא משום ששרשם הוא למעלה ביותר כמאמר ישראל עלו במחשבה, דשם אתם נצבים כולכם לאחדים כאחד בבחי' אחדות הפשוטה. וכתורת הרב המגיד שנש"י מושרשים למעלה מעלה כמשל הבן החקוק בזכרונו של האב, אלא שלמעלה הוא גם לפני שנולד הבן. ועל ידי זה פועלים את התגלות המלכות בכל העולם, כמאמר במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, היינו כל ישראל כמו שכתוב ועמך כולם צדיקים. ועד שפועלים שיהי' לא רק מלך ישראל אלא מלך העולם כולו, עד לעולם העשי", כמבואר בכתבי האריז"ל בפירוש נוסח התפלה, דמ"ש וידע כל פעול כי אתה פעלתו קאי על עולם העשי', ויבין כל יצור כי אתה יצרתו קאי על עולם היצירה, ויאמר כל אשר נשמה באפו קאי על עולם הבריאה, ה' אלקי ישראל מלך בעולם האצילות. וזה נמשך למטה עד לעולמות בי"ע הפרטים. ועד שע"י מעשינו ועבודתינו עתה באים להגילוי דאלה תולדות פרץ לעתיד לבוא, משום שכל אחד מישראל יש בו היחידה שבנפש, שהיא ניצוץ משיח שבו, ובפרט בעשי"ת שארז"ל כאן ביחיד היינו שאז הוא גילוי היחידה שבנפש (ואף דעיקר גילוי היחידה הוא בסיום עשי"ת, ביוהכ"פ אחת בשנה, כדאיתא בתוס' שאחת היא יחידה, מכל מקום הרי גם עניני יוהכ"פ נכללים בר"ה). והנה על ידי עבודה זו דהכתרת הקדוש ברוך הוא למלך, אמרו לפני מלכיות, פועלים שיהי' זה היום תחלת מעשיך, היינו ענין הגילוי, דזה הוא לשון גילוי, מראה באצבעו ואומר זה, וגם היום הוא ענין הגילוי כמו שכתוב ויקרא אלקים לאור יום, והיינו המשכת בחינת סוכ"ע בממכ"ע. וזהו שתמליכוני עליכם, היינו המשכה ממקום גבוה יותר שיומשך בבחי' המלכות. דהנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות, ומבואר במ"א דהמאמר אחד הוא ענין ספירת המלכות או ספירת הכתר (מלכות דא"ס). וזהו ענין זה היום תחלת מעשיך, שממשיכים בחינת זה, סוכ"ע בתחלת מעשיך, בעשרה מאמרות עד למאמר אחד, ספירת המלכות. אמנם, זהו רק המשכת הסובב בממלא, ולמעלה מזה הוא ענין זכרון ליום ראשון, בחינת סובב מצ"ע. דוכרון הוא גם מלשון זכר דקאי על זעיר אנפין שהוא בחינת דכר הסובב כל עלמין ומובדל מהם. ולכן נקרא בשם זכרון, לפי שענין הזכרון הוא על דבר הרחוק. וגם בבחי' זו פועלים ישראל על ידי עבודתם בר"ה. והנה אף על פי שבחי' סובב הוא למעלה מעולמות, מכל מקום יש לו איזו שייכות להם, שה"ה סובב כל עלמין, וגם ענין הזכרון הוא לדבר שהי' במציאות. וזהו מה שגם בחינת זעיר אנפין יש לו שייכות לעולמות, דהגם ששבעת ימי הבנין הם ז' המדות שבמלכות, מכל מקום יש גם לז"א שייכות לעולמות, וכמו שכתוב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, בששת לא נאמר אלא ששת, דקאי על " המדות דז"א (כמבואר בסידור בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט זכרונו לברכה). יום ב' דר"ה 3 ולמעלה מזה היא בחינת שופרות, ובמה בשופר, דשופר הוא ענין התיקון, שפרו מעשיכם, היינו שפועל שיפור ותיקון במעשיכם דז"א ומל'. והוא משום ששופר בא מקלא פנימאה וממשיך בחינת פנימיות התענוג שלמעלה, דע"י המשכת התענוג פועלים שינוי בכל הכחות, כמבואר בסידור בד"ה הנ"ל. וזהו מה ששופר הוא בחינת בינה אם הבנים דזו"ן, שכוללת בחינת זו"ן ומשפיעה בהם. והנה כל זה הוא בחינת שופר סתם, ולעתיד לבוא יהי' גילוי בחינת שופר גדול. וביאור הענין הוא, דהנה העבודה בר"ה עתה היא לפעול בנין המלכות, דמל' הוא בחינת שם אד' שהוא ע"ש שאדון אתה לכל בריותיך, ועל דרך זה שם אלקים דכתיב בראשית ברא אלקים גו', דאלקים הוא מגן ונרתק על שם הוי', וזהו גם מה שר"ה הוא יומא דדינא רבא. מה שאין כן לעתיד לבוא יהי' גילוי שם הוי'. דהעבודה בזמן הזה (בר"ה ובימים שלאחריו) היא בשם אד', עד שיהי' ועתה יגדל נא כח אד', וביו"ד רבתי, דכ"ז אינו מגיע להעילוי דשם הוי'. אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה ויהי" שם הוי' בגילוי. וזהו מה שלע"ל יתקע בשופר גדול דוקא, דמצות אינן בטילות לעתיד לבוא וגם אז תהי' מצות היום בשופר, אבל מכיון שאז יהי' גילוי שם הוי', וחי' הוי' לי לאלקים, הרי גם השופר דלע"ל יהי' מבחי' הוי', ולכן נקרא שופר גדול, לפי שנמשך מגדול הו" ומהולל מאד גו'. דהשופר דלע"ל הוא גדול שלא בערך לגבי השופר עתה, כמו שם הוי' לגבי שם אלקים ושם אד'. וביאור הענין בעבודת האדם, הנה בבחי' פנימיות הלב יש ב' דרגות, כמו ב' הדרגות במקיפים חי' ויחידה. דאף שיש בחינת יחידה הכלולה בבחי' חי', ובכללות הרי גם בדרגה הכי תחתונה שבנשמה אמרו רבותינו זכרונם לברכה חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה ח"י (דקאי על נשמות כל ישראל בכל הדורות ובכל הדרגות), וכמבואר בקונט' העבודה ענין העבודה דיחידה שבנפש, מכל מקום הרי ישנו ענין היחידה כפי שהיא במקומה למעלה מכל הענינים. ועל דרך משנת"ל ההפרש בין מלכיות לזכרונות, דמלכיות הוא ענין המשכת הסובב בממלא וזכרונות הוא ענין הסובב במקומו, על דרך זה הוא בשופרות, דיש שופר סתם, ויש שופר גדול שענינו כפי שהיחידה היא במקומה. והנה ע"פ הנ"ל יובן הקשר דעבודת ראש השנה לאהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך, דהנה מבואר במ"א שהטעם למצוה זו הוא משום שכל אחד נברא בצלמו של הקדוש ברוך הוא, דצלם הוא עצם הדבר (כמבואר בכ"מ ההפרש בין צלם ודמות), וכמבואר בדרושי אדוננו מורנו ורבנו מהר"ש דלפיכך צ"ל ואהבת לרעך כמוך, לפי שכל אחד מישראל הרי גופו נברא בצלם עצמותו ומהותו יתברך. וזהו הקשר לר"ה דאז היא המשכת העצם, היינו דנוסף על מה שר"ה פועל עילוי בבחי' כדמותנו, בכ"ה באלול, יש בו גם המעלה דצלמנו, המשכת העצם על ידי השופר, ועד שע"י מעשינו ועבודתינו עתה באים להשופר גדול דלע"ל. ובזה יובן גם פתגם כבוד קדושת מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו בשם כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו הזקן (בקשר לר"ה) שאין לנו השגה ביוקר גופו של יהודי אצל הקדוש ברוך הוא, משום שהגוף נברא בצלמו של הקדוש ברוך הוא. ובזה יובן גם מה שהעבודה עתה מביאה לגילוי שם הוי' (שופר גדול) דלע"ל. כי הנה העבודה היא בבחי' שם אד' (כנזכר לעיל) שהוא לבוש לשם הוי' ועל דרך זה שם אלקים הוא מגן ולבוש, ולבוש אמיתי צ"ל בטל להמלובש בו. וזהו מה שגם לפני עבודת ישראל כתיב הוי' מלך גאות לבש, שהוא לבוש בלבד לשם הוי'. ועבודת ישראל היא לפעול תיקון ושיפור בלבושי הקדוש ברוך הוא שיהיו בטלים לגמרי ויהי' גילוי שם הו" יוסם ב' דר"ה המלובש בהם. דזה נפעל על ידי שיפור ותיקון בלבושי ישראל. וכדאי' במדרש על הפסוק ואברהם זקן בא בימים שהקב"ה אמר לאברהם לבוש לבושי, דכשם שלבושו של הקדוש ברוך הוא הוא כמו שכתוב עתיק יומין יתיב גו' כך באברהם שהוא זקן בא בימים. ובאברהם כתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' גו', לבושו של הקדוש ברוך הוא, מה הוא חנון אף אתה כו'. דכיון שישראל לובשים לבושו של -הקדוש ברוך הוא, הרי על ידי שפרו מעשיכם, על ידי שמשפרים ומתקנים מעשיהם ולבושיהם, פועלים שיפור ותיקון גם בלבושי הקדוש ברוך הוא, דבעשרה לבושים ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ובכללות הוא ענין הלבושים דשם אד' ואלקים, עד שעי"ז באים ליום ההוא דאז יתקע בשופר גדול, משום שיהי' גילוי שם הוי' כפי שהוא במקומו בלי העלם והסתר הלבושים. וחנה עבודה זו היא על ידי הקהל ואחדות כל ישראל כמו שכתוב אתם נצבים היום גו', לפי שואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה. ועל ידי זה באים לאחדות דישראל והקב"ה, שזהו הפירוש הב' ברעך כפרש"י דרעך זה הקדוש ברוך הוא. וכמו שכתוב רעך ורע אביך אל תעזוב זה הקדוש ברוך הוא שנקרא רע אביך כמו שכתוב אברהם אוהבי, ואהבה זו הוריש אברהם לכ"א מישראל. ועל ידי עבודה ויגיעה נעשה גם רעך, עד כמוך, שישראל וקוב"ה הם חד ממש, כמשל העוברים בברית. דענין זה נפעל על ידי השופר כמו שאומרים בפסוקי שופרות בחצוצרות וקול שופר הריעו גו', דחצוצרות הם ב' חצאי צורות כתורת הרב המגיד, היינו שעצומ"ה יתברך וישראל הם ב' חצאי צורות, חד ממש. וזהו כללות ענין ראש השנה, כמבואר בכ"מ ובד"ה והי' ביום ההוא לכ"ק אדוננו מורנו ורבנו הצ"צ, שיש בחינת זה היום ובחי' זכרון ליום ראשון, ובחי' ובמה בשופר, עד לבח" שופר גדול שיהי' ביום ההוא. ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים גו'. הנה ידוע שתכלית העבודה שבשבילה ירדה הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא היא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, והנה לא שייך לפניו יתברך בחינת מעלה ומטה במקום גשמי, אלא הכוונה היא לתחתונים ברוחניות. והנה בתחתונים גופא יש אשור ומצרים שהם ב' אופני נסיון, נסיון דעשירות ונסיון דעניות. וכמו שכתוב רש ועושר אל תתן לי. אשור הוא הנסיון דעשירות, דאשור הוא מלשון אושר כמו באשרי כי אשרוני בנות היינו הנסיון דתענוג והרחבה. ומצרים הוא הנסיון דמיצר ועקתא. וזהו מה שיש אובדים בארץ אשור, מחמת ריבוי הטוב של הנסיון, ויש נדחים במיצר ועקתא ובפרט בחושך הכפול ומכופל בעקבתא דמשיחא. וזהו ענין ובאו האובדים גו' בעבודת האדם, דאף שיש כמה וכמה נסיונות ה"ה עומד בנסיון, ואדרבה, הנסיון מוסיף בו תשוקה וצמאון שיהי' תמליכוני עליכם. דע"י שכופה את המיצר דמצרים והתענוג הבלתי רצוי דאשור, על ידי זה בא ליתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות, עד שנעשה חכם הרואה את הנולד מאין ליש, ופועל זה בכל כחות נפשו, בבחי' אבי"ע שבנפשו (פעול ויצור וכו'), עד שממשיך את הבחינה החמישית שבנפשו, בחינת יחידה, יחידה ליחדך, שהיא חד עם עצומ"ה יתברך כמאמר ישראל ומלכא בלחודוהי, ומזה משתלשל אח"כ בעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שיהי' מלוך על העולם כולו כו'. וזהו גם מה שמבאר כבוד קדושת מורי וחמי אדוננו מורנו ורבנו נשיא דורנו שהכתרת המלך צ"ל מתוך שמחה (וראי' לדבר מפסוק מפורש בנחמי'). ועל דרך זה העבודה בר"ה צ"ל מתוך שמחה, לפי שגם לפני התפלה והבקשה ה"ה בטוח שכשיבקש מהקב"ה מלוך על העולם כו' בטח תתמלא בקשתו, ועאכו"כ כשכבר יצא מן הכח אל הפועל. ועבודת ראש השנה היתה בתכלית השלימות בכל יוס ב' דר"ה 5 הפרטים ובפרט בענין העיקרי מה שמצות היום בשופר. דע"י בקשו פני נמשך את פניך הוי' אבקש, יאר הו" פניו אליך גו'. והנה על ידי בחינת שופר גדול דלעתיד יפעלו בכל ישראל, גם באובדים ובנדחים ששופר
סתם אינו מספיק בשביל להעלותם. ועל דרך זה הוא בכל ראש השנה שפועל בכל ישראל, שהרי ראש השנה זה כולל את כל ראשי השנה שלפניו ושלאחריו עד לר"ה שיהי" ביום ההוא. לפי שבר"ה זה צריך להעלות בקודש לגבי ראשי השנה שלפניו, וגם פועל על העתיד, שהרי הגילויים דלעתיד הם על ידי העבודה עתה. ועל ידי זה פועלים גם באובדים ובנדחים ועאכו"כ בדרגות שלמעלה מהם עד שכל ישראל הם באחדות אמיתית בלי חילוקי דרגות, והשתחוו להוי' בהר הקודש. וכמבואר בלקו"ת שם, דעל השופר דעתה אומרים אשרי העם גו' באור פניך יהלכו, בחינת הילוך, מה שאין כן לעתיד לבוא יהי' השתחוואה וביטול לגמרי, למעלה מבחי' הילוך. אבל מזה שאומרים גם עתה בפסוקי שופרות והי" ביום ההוא גו' והשתחוו, שבזה מביאים ראי' מן התורה על הענין דשופרות (כמו פסוקי מלכיות וזכרונות), הרי זו ראי' מתורת אמת ותורת חיים שיש בחינת שופר גדול גם במעשינו ועבודתינו עתה, ועל ידי זה יש בחינת השתחוואה שלמעלה מבחי' הילוך. וזהו והשתחוו להוי' בהר הקודש בירושלים, בחינת ביטול גמור, ואף שהוא בהר הרי זה הר
הקודש, קודש מילה בגרמי, בירושלים שלימות היראה והביטול.
וע"י .מעשינו ועבודתינו בבנין המלכות בג' ברכות ראשונות שבתפילת העמידה בכל
יום (כמבואר בכתבי האריז"ל שג"ר הם מעין בנין המל' בר"ה), ועאכו"כ בר"ה, שפועלים שיהי' זה היום תחלת מעשיך, היינו גילוי בחינת זה בתחלת מעשיך, בכל העולמות עד לעולם העשי", הרי זה הכנה קרובה ברוחניות וגם בגשמיות בזמן כפשוטו, שיהי' נגאלין מיד בפשטות, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים בפשטות, ויקויים מה שכתוב ואתם תלוקטו לאחד אחד בית ישראל, שהקב"ה נוטל כל אחד בידו, כולל הנדחים [דגם בהיותם אובדים ונדחים הרי הם רוצים לקיים רצון קונם כפסק הרמב"ם, ובמקום שמחשבתו ורצונו של אדם שם הוא נמצא, ואם כן הרי הם חד עם תכלית הפשיטות, מצות היום בשופר], ומביאים לארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. ושם יהיו בארץ שלימה והעם בשלימות עם התורה בשלימותה [דגם בתורה יש בחינת שם אלקים המעלים ומטתיר, כמו שכתוב במחשכים הושיבני זה תלמודה של בבל שיש בו קושיות וכו', אבל דוקא על ידי זה באים לשלימות ההלכה על בור"], היינו עם כל הפרטים שבתורה, וכל פרט בתכלית השלימות. ואז יהי' החוט המשולש דתורה ישראל וארץ הקודש [שהם ג' בחינת ארץ שבפסוק ארץ ארץ ארץ שמעי דבר הוי', כמבואר בתו"א בתחלתו שג' בחינת ארץ הם ישראל ותושבע"פ ומצות, דשלימות המצוות שייכת לארץ ישראל, שהרי המצוות מתעלות בתפלה, ועליית התפלה היא בארץ הקודש בירושלים בביהמ"ק ובקדה"ק, כפסק אדוננו מורנו ורבנו הזקן בשו"ע שלח.
וכן תהי' לנו, דנוסף ע"ז שבר"ה קיבלו כל ישראל כתיבה וחתימה טובה בגלוי, הרי
מיד הן נגאלין, בגילוי שופרו של משיח, ואח"כ יתקע בשופר גדול, בגאולה
האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש. 6 9886ת)