בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
שיר
המעלות ממעמקים קראתיך ה'1 (שזהו התחלת השיר דממעמקים שאומרים בתפלת שחרית דיום א' דר"ה2, לאחרי הקדמת העבודה דתפלת ערבית בליל א' דר"ה3, ומכ"ש לאחרי העבודה דערב ראש השנה). וידוע הדיוק בזה4, דמ"ש ממעמקים לשון רבים היינו ב' עומקים, עומק, ועומק לעומק (עומק בתר עומק). ויש להוסיף בזה, שמלבד הדיוק דמעמקים לשון רבים, הנה גם הלשון מעמק (לשון יחיד) גופא מורה על עומק לעומק, שלכן נאמר מעמק ולא עומק. וכיון שנאמר מעמקים לשון רבים, הרי מובן שבבחי' זו גופא ("מעמק" שלמעלה מ"עומק") יש ב' מדריגות. וצריך להבין, מהו ענין המעמק שלמעלה מעומק, ומה הם ב' המדריגות שבמעמק גופא (מעמקים לשון רבים). גם צריך להבין מה שכתוב (ממעמקים) קראתיך, שמלשון זה משמע שאין צריך לזה השתדלות מיוחדת, אלא רק קריאה בעלמא, כאדם הקורא לחבירו, ולכאורה, כיון שמדובר כאן על דרך המשכה מבחי' מעמקים (מעמק שלמעלה מעומק, ובזה גופא ב' מדריגות, כנזכר לעיל), הרי בודאי צריך להיות לזה השתדלות מיוחדת, ולמה נאמר ממעמקים קראתיך, שהוא קריאה בעלמא. ולהעיר, שאף שמצינו במדרש5 שקריאה היא א' מעשרה לשונות של תפלה, הרי מובן בפשטות שעשרה הלשונות של תפלה הם מדריגות שונות בתפלה (ולא שכל עשרה הלשונות הם במדריגה אחת, והחילוק הוא בהלשון בלבד), וכדמוכח ממה שמסיים שם: ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. ומזה מובן שתפלה בלשון קריאה מורה על תפלה כזו שאינה בהשתדלות מיוחדת (כנזכר לעיל שהלשון קריאה הוא כאדם הקורא לחבירו), ואם כן אינו מובן מה שכתוב ממעמקים קראתיך, דלכאורה, איך אפשר להיות ההמשכה ממעמקים על ידי קריאה בלבד.
ב) והנה
בפירוש מעמקים לשון רבים (שמורה על ב' מדריגות) אפשר לומר לכאורה שב' העומקים הם בענינים שונים. דהנה איתא בזהר6 ר' יהודה פתח וכו', ששיר המעלות ממעמקים קאי על תשובה. וממשיך שם, ר' יצחק אמר דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא, הה"ד ממעמקים קראתיך ה', ר' אבא אמר, ממעמקים קראתיך ה', אתר גניז הוא לעילא והוא עמיקא דבירא, ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר כו'. ועפ"ז הי' אפשר לפרש ששני העומקים (מעמקים לשון רבים) הם העומק שבאדם, עומקא דלבא, והעומק במדריגות שלמעלה, עמיקא דבירא. אבל באמת אי אפשר לפרש כן, דכיון שעומקא דלבא ועמיקא דבירא הם ב' דיעות (דעת ר"י ודעת ר"א), הרי עכצ"ל שבכל א' מהם יש ב' עומקים (מעמקים לשון רבים). ובאמת ישנם ב' הענינים, כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכמו שמפרשים בנוגע לכו"כ פלוגתות, ובפרט בענינים השייכים לר"ה (בלקו"ת7 ), ומזה מובן גם בנוגע לב' הדיעות בפירוש ממעמקים (ששייך לר"ה, וכנזכר לעיל שמזמור זה מתחילים לאמרו ביום א' דר"ה), שאין זה פלוגתא, אלא מר אמר חדא כו', ושניהם אמת. ובכל א' מהם ישנו הענין דמעמקים לשון רבים, והיינו, שהן בעומק שבאדם (עומקא דלבא) והן בעומק שלמעלה (עמיקא דבירא) ישנם שני עומקים.
ג) והנה
כיון שמזמור זה שייך לר"ה (כנזכר לעיל), שעיקר ענינו הוא בנין המלכות8, הרי מובן, שהענין דמעמקים שייך לבנין המלכות. ולכן אומרים מזמור זה בכל עשרת ימי תשובה, כדאיתא בכתבי האריז"ל2 שבעשי"ת נעשה בנין המלכות בכל פרטי עשר הספירות שבה, שבכל יום נעשה בנין המלכות בא' מע"ס שבה. ומזה מובן, שגם פרטי הענינים דמעמקים לשון רבים [בחינת מעמק שלמעלה מעומק, וב' הדרגות שבבחי' מעמק גופא] שייכים לבנין המלכות.
והענין
בזה, דהנה ידוע שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, כי בערב ראש השנה מסתלק החיות דשנה שעברה, והסילוק הוא בכל הבחינות דסדר ההשתלשלות, עד גם בבחינת התענוג, וכפי שמבאר אדוננו מורנו ורבנו האמצעי בסידור (דיבור המתחיל להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט זכרונו לברכה9 ) שההמשכה בר"ה היא מעיקרא ושרשא דכולא, מבחינת הפנימיות והעצמיות כו', דכיון שצריך לעורר גם את בחינת התענוג ובחי' פנימיות התענוג, לכן צ"ל ההמשכה מבחי' שלמעלה גם מפנימיות התענוג, ומשם צריך להמשיך בבחי' פנימיות התענוג, פנימיות המוחין, פנימיות המדות, פנימיות המלכות, ובפנימיות העולמות. וזהו ענין בנין המלכות בר"ה ושייכותו לענין דמעמקים, שהרי ידוע ששרש המלכות הוא ברדל"א10, דלא ידע ולא אתיידע מה דהוה ברישא דא, והיינו שהוא נעלם גם מבחי' רישא. וזהו כללות הענין דמעמקים, מעמק דוקא (ולא עומק), שהוא עומק לעומק, כי גם בבחינות דסתימין הוא נעלם כו'. וכיון שהמשכה זו נעשית על ידי העבודה דכאו"א מישראל בר"ה, לכן צ"ל העבודה בבחי' הפנימיות כו' (ממעמקים), כמו שכתוב11 ומלכותו ברצון קבלו עליהם, ברצון דייקא, שעי"ז מעוררים למעלה שיהי' הרצון למלוכה. ומזה מובן גודל מעלת נשמות ישראל, שהם מגיעים לפנימיות ועצמות המאציל, ולכן על ידי עבודתם ה"ה ממשיכים מעצמות המאציל לבחי' התענוג וכו', ועד שיומשך לעולמות.
ד) וביאור
הענין בפרטיות יותר, דהנה12 אמרו רבותינו זכרונם לברכה13 מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, והיינו, שממלכותא דארעא יש לבאר ולהסביר ענין מלכותא דרקיע (כי כל הענינים שישנם במלכותא דרקיע יש דוגמתם גם במלכותא דארעא, כדי שתוכל להיות איזה השגה במלכותא דרקיע). והנה, הסדר במלכותא דארעא הוא, שבכדי לעורר הרצון למלוכה צ"ל ענין ההכתרה, שזהו הביטול של העם אל המלך, ובאופן שהביטול הוא ברצון כו' (שהם רוצים שימלוך עליהם), ועל ידי זה מעוררים בו את הרצון למלוכה. והנה, בעת ההכתרה והתעוררות הרצון למלוכה, אינו מלך בפועל עדיין, שהרי ענין המלוכה וההשתררות בא לאחרי ההכתרה, כשגוזר עליהם גזירות וכו', אבל בעת ההכתרה הרי זה רק התעוררות הרצון למלוכה, וכמארז"ל14 קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות, והיינו, שבתחלה צ"ל קבלת המלכות על ידי ההכתרה, ורק לאח"ז שייך ענין הגזירות (מלוכה בפועל). ועל דרך זה הוא גם במלכותא דרקיע, שענין הגזירות שהם המצוות, שייך בעיקר לאחרי שבר"ה נעשה ענין ההכתרה, על ידי העבודה בהביטול דקב"ע כו', שעי"ז מעוררים את הרצון למלוכה. ורצון זה הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, שלמעלה עדיין מענין המלוכה בפועל, דענין המלוכה בפועל שייך דוקא בבחינות שלאחרי הצמצום, וענין הרצון למלוכה הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, אלא שלפני הצמצום גופא הרי זה בבחי' גילוי (על דרך גלה כבוד מלכותך15 ).
ה) והנה
ענין זה גופא שע"י ביטול העם מתעורר אצל המלך הרצון למלוכה, הוא לפי שגם בתחלה הי' אצלו הרצון על זה, והיינו שהוסכם והוחלט בעצמותו שראוי למלוך. אבל בהחלטה זו אין עדיין שום נטי' המשכה והתפעלות, וכמו שרואים בכמה ענינים שאדם מחליט בעצמו שראוי לרצותם, ובכל זאת אין לו עדיין רצון על זה, ויכול להיות שרבות בשנים לא יתעורר ברצון ממש. ולכן באמת אין זה נקרא בשם רצון, אלא רק בשם מחשבה ורצון או בשם רצון ומחשבה, ושייך בעיקר למחשבה יותר מלרצון. ומה שנקרא בשם רצון, הרי זה רק בשם המושאל, כי, מצד החלטה זו נעשה אצלו אח"כ הרצון בפועל (על ידי ההכתרה), ולכן, אף שההחלטה עצמה אינה ענין הרצון עדיין, הנה כיון שמצד החלטה זו יבוא אח"כ הרצון הגלוי, והמשכת הרצון הגלוי מהחלטה זו אינה חידוש מעיקרא, אף שבאה בדרך התחדשות16, לכן נקראת החלטה זו בשם רצון, לפי שמצדו ובסיבתו יומשך אח"כ ענין הרצון (אלא שבכדי שיהי' הרצון בפועל צ"ל ענין ההכתרה).
ועל דרך זה
הוא במלכותא דרקיע, שבכדי שתהי' אצלו יתברך התעוררות הרצון למלוכה, אף שזהו ענין שאינו בערך כלל, שהרי ענין המלוכה הוא באופן שאין מלך בלא עם, מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך (כמו שכתוב אדוננו מורנו ורבנו הזקן בשער היחוד והאמונה17 ), הרי זה לפי שגם טרם שנתעורר ברצון גלוי (על ידי ההכתרה), הוסכם והוחלט בעצמותו כביכול שראוי למלוך. והחלטה זו באה על ידי שצייר כביכול בעצמו את התענוג דעבודת נש"י בקיום התומ"צ (דכל השנה) ובעבודה דתמליכוני (בר"ה), שעי"ז נעשה אצלו ההחלטה כביכול לענין המלוכה. וזהו מה שכתוב18 עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה19 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים (שקאי על כל אחד ואחד מישראל, שהרי עמך כולם צדיקים20, ובפרט לאחרי העבודה דערב ראש השנה וליל ראש השנה), והיינו שעלה לפניו יתברך התענוג שיתענג מהעבודה דנש"י, ועל ידי זה נעשה אצלו ההחלטה לענין המלוכה. וענין זה מורה על גודל העילוי דנש"י, דישראל עלו במחשבה21, ולכן על ידם נעשה ההחלטה לענין המלוכה, והיינו, שהוחלט אצלו כביכול שהעבודה דנש"י תעורר את הרצון הגלוי, שבו ישנה כבר ההשערה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל22, שבהשערה זו ישנם כבר כל הענינים דסדר השתלשלות כו', כפי שמבאר אדוננו מורנו ורבנו האמצעי בארוכה23.
ובזה
יובן מה שכתוב הרב המגיד באו"ת בתחלתו (דבר פלא לכאורה), שהי' הקדוש ברוך הוא מתענג ממעשה הצדיקים וצמצם את עצמו כו', כמשל האב שמצמצם את שכלו כו' בשביל בנו הקטן שמתענג ממנו כו'. ומוסיף24, שאצל הש"י אף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במחשבה, כי אצלו יתברך העבר והעתיד א'. ולכאורה אינו מובן מאי קמ"ל, הרי זה דבר הפשוט שהקב"ה יודע בתחילה כל מה שעתיד להיות בפועל. אך הביאור בזה25, שהחידוש הוא, דאף שזה שיודע תחילה כו' הוא בבחי' מחשבה ורצון שלמעלה מענין הגילוי, שבבחינה זו אין עדיין עבודת הצדיקים לא בבחי' פועל ולא בבחי' כח, מכל מקום, ידיעה זו היא באופן כאילו שכבר הי' מעשה הצדיקים בפועל, ופועלת ההחלטה וגם התעוררות הרצון גלוי כו' וההשערה בכח כו', באופן שהכח (שלמעלה) אינו חסר פועל26.
ו) אך
עדיין צריך להבין הא גופא שנעשה אצלו ההחלטה למלוכה, דלכאורה, כיון שענין המלוכה הוא דבר שאינו בערך כלל (כנזכר לעיל שאין מלך בלא עם, מלשון עוממות כו'), איך נעשה אצלו ההחלטה למלוכה. ואף שמדובר כאן אודות ענין העם כפי שהוא לפני הצמצום, הרי זה מכל מקום בחינת עם כו'. ומה שמבואר27 שזהו ענין של רשות, וכמאמר28 בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, דהורמנותא הוא ענין הרשות, דכיון שכל מציאות העם אינה בערך אליו יתברך, הנה מה שמתעורר ברצון למלוכה כו', הרי זה רק בחינת רשות [ובפרט ע"פ הידוע שגם בבחינות שענין האתעדל"ת הוא בערך, הרי למעלה לא שייך לומר שאתעדל"ת מכרחת ח"ו את האתעדל"ע, ולכן, גם המשכת האתעדל"ע שהאתעדל"ת היא בערך אלי' היא באופן של רשות, ומכ"ש בחינת המחשבה ורצון הנ"ל, ששם אין ערך כלל לאתעדל"ת, הרי זה ודאי רק באופן של רשות], אין זה מספיק עדיין, כיון שזה שייך רק בבחינת הגילויים דוקא, אבל מצד עצמותו יתברך אין זה שייך כלל, גם לא באופן דרשות. אך הענין הוא, שמה שהחליט בעצמו על ענין המלוכה הרי זה לפי שהמלכות מושרשת בהעצם, וכידוע המשל על זה ממה שאמרו שכל אדם שאין לו קרקע או בית (כידוע התיווך בזה) אינו אדם29, דכיון שענין הבית נוגע לשלימות האדם, לכן יש בעצם הנפש רצון המוחלט על זה, גם כשאינו יודע מזה כלל כו', ואפשר שלעולם לא יבוא הרצון בפועל. ועל דרך זה הוא למעלה, דלהיות שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים30, הנה ענין הבית והדירה, שזהו מה שנש"י הם דירה לעצמותו31, הרי זה מושרש בבחי' רוממות העצמית דעצמותו יתברך, שלמעלה מבחי' התנשאות על עם. ומצד זה שנש"י מושרשים בעצמותו יתברך (ששם הוא הרצון המוחלט לענין המלוכה), לכן על ידי ההמלכה, במי נמלך כו', נעשה ההחלטה כו', ואח"כ נמשך גם הרצון גלוי, ועד למלוכה בפועל כו'.
ז) וזהו
ממעמקים קראתיך הוי', מעמק דייקא, ולא עומק, ובזה גופא מעמקים לשון רבים. דהנה, עומק הוא בחינת האור שאחר הצמצום, ששם ישנו ענין המלוכה בפועל, ומעמק (שהוא עומק לעומק) הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, ששם לא שייך ענין המלוכה בפועל, אלא רק רצון למלוכה. ובזה גופא יש מעמקים לשון רבים, כי בבחי' האור שלפני הצמצום גופא (היינו בבחי' גילוי האור) יש ב' בחינות (בכללות), גילוי לעצמו וגילוי לזולתו, שהם הבחינות דמחשבה ורצון, ורצון הגלוי. אמנם, כיון שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, שמסתלקים כל הבחינות, גם בחינת הגילוי שלפני הצמצום, לכן אומר מ.מעמקים קראתיך (בתוס' מ"ם), שההמשכה בר"ה היא ממעמקים, היינו מבחינת רצון המוחלט בעצמותו יתברך שלמעלה מכל ענין הגילויים. וכל זה נעשה על ידי העבודה דנש"י, דלהיות שנש"י מושרשים בעצמותו יתברך כנזכר לעיל, לכן בכחם להמשיך גם מבחינה זו. ועפ"ז יובן גם מה שכתוב ממעמקים קראתיך, דכיון שנש"י מושרשים בעצמותו יתברך, לכן אינם צריכים השתדלות מיוחדת, אלא גם על ידי קריאה, כאדם הקורא לחברו, ממשיכים מבחי' הפנימיות והעצמות. וכאמור לעיל שמשם נמשך לפנימיות התענוג, ומשם נמשך לפנימיות חו"ב, לפנימיות המדות, לפנימיות המלכות, וגם למטה יותר בפנימיות העולמות, ועד (כפי שמוסיף בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט זכרונו לברכה שבסידור) שנמשך גם בחיצוניות העולמות, שתהי' כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני רויחי. וכל זה נעשה על ידי העבודה דנש"י, ועמך כולם צדיקים20, ובפרט כפי שהם לאחרי העבודה דערב ראש השנה והעבודה דליל ראש השנה, שעי"ז ממשיכים כל ההמשכות32 דחודש השביעי, שהוא משובע ומשביע בכל טוב על כל השנה33, ובאופן שהקב"ה ממלא משאלות כל אחד ואחת מישראל בכל המצטרך מגשם ועד רוח.
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ד
תהלים קל, א.
סידור האריז"ל להר"ש מרשקוב (תפלת הבריאה – שחרית אחר ברכו). סידור קול יעקב לר' יעקב קאפיל (כוונת תפלת יום ב' דר"ה). פע"ח שער תפלות ראש השנה פ"ז.
ראה גם דיבור המתחיל שיר המעלות ממעמקים תש"ג (ספר המאמרים תש"ג ע' 19).
ראה לקוטי תורה נצבים מה, ד. ספר המאמרים תש"ג שם ע' 25.
דב"ר ריש פרשת ואתחנן. וש"נ.
ח"ג סט, סע"ב ואילך.
נצבים מה, סע"א (בענין שופר יעל פשוט). וראה לקוטי שיחות חכ"ב ע' 305. ועוד.
ראה פרי עץ חיים ושער הכוונות שער ראש השנה.
רמד [שנז], ג ואילך.
עץ חיים שער יג (שער א"א) פרק ב. וראה ספר המאמרים עטר"ת ע' סה ואילך. תרפ"ב ע' צט. ע' שכ.
נוסח תפלת ערבית. וראה לקוטי תורה דרושי ראש השנה נה, סע"ב. נו, סע"ב.
בהבא לקמן – ראה דיבור המתחיל יום טוב של ראש השנה תש"ג פרק ב (ספר המאמרים תש"ג ס"ע 6) ואילך.
ברכות נח, א. זהר ח"א קצז, רע"א. ח"ג קעו, ב.
מכילתא יתרו כ, ג. תו"כ ופרש"י אחרי יח, ב.
תפלת מוסף ליו"ט ולימים נוראים.
ראה ספר המאמרים שם ע' :13 כעין התחדשות.
ריש פ"ז.
דברי הימים-א ד, כג.
רות רבה פרק ב, א (ג).
ישעי' ס, כא. סנהדרין ריש פרשת חלק.
ב"ר פ"א, ד.
ראה עץ חיים שער א (דרוש עיגולים ויושר) בתחילתו. מקדש מלך לזח"א טו, א.
שער היחוד פ"י ואילך.
סימן ו.
ראה גם לקוטי שיחות חט"ז ע' 478.
ראה פרדס שער יא (שער הצחצחות) פ"ג. הובא ונתבאר בסהמ"צ להצ"צ פי"א. המשך תרס"ו ע' ה [ז]. ע' קלט [קפד]. ועוד.
ספר המאמרים תש"ג ע' 14 ואילך.
זח"א שם.
יבמות סג, רע"א (קרקע. ובתוד"ה שאין: לבנות עליו שידור בו).
ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
ראה לקוטי שיחות שם ס"ע 477 ואילך, ובהנסמן שם.
חסר קצת (המו"ל).
ויק"ר פכ"ט, ח. וראה "היום יום" כה אלול. ובכ"מ.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.