Ângulo: A coroação (הכתרה) desperta o רצון למלוכה, mas o reinado em ato (גזירות/מצוות) só vem depois — por isso Rosh Hashaná é primeiro aceitação e só depois julgamento.
A ordem no reinado terreno é: para despertar a vontade de reinar é preciso a coroação, que é a anulação do povo perante o rei, de modo que essa anulação seja com vontade própria (eles querem que ele reine sobre eles) — e com isso despertam nele a vontade de reinar. Na hora da coroação e do despertar dessa vontade, ele ainda não é rei em ato, pois o reinado efetivo vem depois da coroação, quando ele decreta leis; na coroação há apenas o despertar da vontade de reinar, como disseram nossos sábios: 'Aceitem meu reinado e depois decretarei sobre vocês leis'.
O maamar liga מעמקים ao בנין המלכות de Rosh Hashaná.
No modelo humano, a הכתרה (coroação) vem antes do reinado em ato.
Primeiro o povo se anula por vontade própria e desperta no rei o רצון למלוכה.
Só depois disso vêm as גזירות (o reinado efetivo, equivalente às מצוות).
Assim em Rosh Hashaná: primeiro קבלת עול מלכות שמים, depois os דינים/מצוות.
Esse רצון למלוכה em si já é de um nível 'antes do צמצום', acima do reinado em ato.
Ângulo: A raiz da מלכות não está nos atributos revelados, mas na עצם — tal qual a vontade de ter casa está enraizada na própria alma da pessoa, ainda que nunca se realize.
Como o assunto da casa é necessário para a plenitude do homem, existe na própria essência da alma uma vontade absoluta quanto a isso, mesmo quando a pessoa não tem consciência disso, e é possível que essa vontade nunca se realize em ato. E assim é acima: como o Santo, bendito seja, desejou ter uma morada nos mundos inferiores, o assunto da casa e da morada — que é o fato de Israel ser morada para Sua essência — está enraizado na elevação essencial d'Ele, que está acima do plano de reinar sobre um povo.
A vontade de reinar não nasce de um cálculo racional, mas está enraizada בעצם.
O Rebe traz o משל de quem não tem casa/terra: falta-lhe algo essencial, mesmo sem saber disso conscientemente.
Assim a מלכות está enraizada na רוממות העצמית דעצמותו ית' — nível acima de qualquer relação com um 'povo'.
Essa raiz é a mesma do דירה בתחתונים: Israel é morada da עצמות, não apenas súdito de um rei.
Por isso a עבודה de Israel alcança a própria עצמות, e não só as luzes reveladas.
Ângulo: A decisão de D'us reinar nasce do תענוג que Ele tem do serviço dos justos — como o pai que restringe seu intelecto para se alegrar com o filho pequeno.
Entende-se o que disse o Maguid no início do Or Torá (algo aparentemente estranho): que o Santo, bendito seja, tinha prazer (מתענג) com as ações dos justos e por isso restringiu (צמצם) a Si mesmo — como a parábola do pai que restringe seu intelecto por seu filho pequeno que se alegra com ele. E acrescenta que, junto ao Eterno, mesmo antes de Israel ser criado, sua forma já estava gravada no pensamento Divino, pois para Ele o passado e o futuro são um só.
O תענוג de D'us pela עבודה de Israel é o que gera a decisão (החלטה) de reinar.
O משל do Maguid: o pai se restringe intelectualmente para se alegrar com o filho pequeno — assim D'us Se restringe pelo תענוג que tem de Israel.
Essa decisão é anterior a qualquer רצון גלוי (vontade revelada) — está no nível de מחשבה ורצון.
Mesmo antes da criação, a forma de Israel já estava gravada no pensamento Divino.
É o תענוג de nש"י que provoca, כביכול, a própria vontade de D'us reinar.
בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ד
(הנחה בלתי מוגה)
שיר
המעלות ממעמקים קראתיך ה'1 (שזהו התחלת השיר דממעמקים שאומרים בתפלת שחרית דיום א' דר"ה2, לאחרי הקדמת העבודה דתפלת ערבית בליל א' דר"ה3, ומכ"ש לאחרי העבודה דערב ר"ה). וידוע הדיוק בזה4, דמ"ש ממעמקים לשון רבים היינו ב' עומקים, עומק, ועומק לעומק (עומק בתר עומק). ויש להוסיף בזה, שמלבד הדיוק דמעמקים לשון רבים, הנה גם הלשון מעמק (לשון יחיד) גופא מורה על עומק לעומק, שלכן נאמר מעמק ולא עומק. וכיון שנאמר מעמקים לשון רבים, הרי מובן שבבחי' זו גופא ("מעמק" שלמעלה מ"עומק") יש ב' מדריגות. וצריך להבין, מהו ענין המעמק שלמעלה מעומק, ומה הם ב' המדריגות שבמעמק גופא (מעמקים לשון רבים). גם צריך להבין מ"ש (ממעמקים) קראתיך, שמלשון זה משמע שאין צריך לזה השתדלות מיוחדת, אלא רק קריאה בעלמא, כאדם הקורא לחבירו, ולכאורה, כיון שמדובר כאן ע"ד המשכה מבחי' מעמקים (מעמק שלמעלה מעומק, ובזה גופא ב' מדריגות, כנ"ל), הרי בודאי צריך להיות לזה השתדלות מיוחדת, ולמה נאמר ממעמקים קראתיך, שהוא קריאה בעלמא. ולהעיר, שאף שמצינו במדרש5 שקריאה היא א' מעשרה לשונות של תפלה, הרי מובן בפשטות שעשרה הלשונות של תפלה הם מדריגות שונות בתפלה (ולא שכל עשרה הלשונות הם במדריגה אחת, והחילוק הוא בהלשון בלבד), וכדמוכח ממה שמסיים שם: ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים. ומזה מובן שתפלה בלשון קריאה מורה על תפלה כזו שאינה בהשתדלות מיוחדת (כנ"ל שהלשון קריאה הוא כאדם הקורא לחבירו), וא"כ אינו מובן מ"ש ממעמקים קראתיך, דלכאורה, איך אפשר להיות ההמשכה ממעמקים ע"י קריאה בלבד.
ב) והנה
בפירוש מעמקים לשון רבים (שמורה על ב' מדריגות) אפשר לומר לכאורה שב' העומקים הם בענינים שונים. דהנה איתא בזהר6 ר' יהודה פתח וכו', ששיר המעלות ממעמקים קאי על תשובה. וממשיך שם, ר' יצחק אמר דתב קמי מלכא עילאה וצלי צלותא מעומקא דלבא, הה"ד ממעמקים קראתיך ה', ר' אבא אמר, ממעמקים קראתיך ה', אתר גניז הוא לעילא והוא עמיקא דבירא, ומהאי נפקין נחלין ומבועין לכל עיבר כו'. ועפ"ז הי' אפשר לפרש ששני העומקים (מעמקים לשון רבים) הם העומק שבאדם, עומקא דלבא, והעומק במדריגות שלמעלה, עמיקא דבירא. אבל באמת אי אפשר לפרש כן, דכיון שעומקא דלבא ועמיקא דבירא הם ב' דיעות (דעת ר"י ודעת ר"א), הרי עכצ"ל שבכל א' מהם יש ב' עומקים (מעמקים לשון רבים). ובאמת ישנם ב' הענינים, כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכמו שמפרשים בנוגע לכו"כ פלוגתות, ובפרט בענינים השייכים לר"ה (בלקו"ת7 ), ומזה מובן גם בנוגע לב' הדיעות בפירוש ממעמקים (ששייך לר"ה, וכנ"ל שמזמור זה מתחילים לאמרו ביום א' דר"ה), שאין זה פלוגתא, אלא מר אמר חדא כו', ושניהם אמת. ובכל א' מהם ישנו הענין דמעמקים לשון רבים, והיינו, שהן בעומק שבאדם (עומקא דלבא) והן בעומק שלמעלה (עמיקא דבירא) ישנם שני עומקים.
ג) והנה
כיון שמזמור זה שייך לר"ה (כנ"ל), שעיקר ענינו הוא בנין המלכות8, הרי מובן, שהענין דמעמקים שייך לבנין המלכות. ולכן אומרים מזמור זה בכל עשרת ימי תשובה, כדאיתא בכתבי האריז"ל2 שבעשי"ת נעשה בנין המלכות בכל פרטי עשר הספירות שבה, שבכל יום נעשה בנין המלכות בא' מע"ס שבה. ומזה מובן, שגם פרטי הענינים דמעמקים לשון רבים [בחי' מעמק שלמעלה מעומק, וב' הדרגות שבבחי' מעמק גופא] שייכים לבנין המלכות.
והענין
בזה, דהנה ידוע שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, כי בערב ר"ה מסתלק החיות דשנה שעברה, והסילוק הוא בכל הבחינות דסדר ההשתלשלות, עד גם בבחינת התענוג, וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בסידור (ד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל9 ) שההמשכה בר"ה היא מעיקרא ושרשא דכולא, מבחינת הפנימיות והעצמיות כו', דכיון שצריך לעורר גם את בחי' התענוג ובחי' פנימיות התענוג, לכן צ"ל ההמשכה מבחי' שלמעלה גם מפנימיות התענוג, ומשם צריך להמשיך בבחי' פנימיות התענוג, פנימיות המוחין, פנימיות המדות, פנימיות המלכות, ובפנימיות העולמות. וזהו ענין בנין המלכות בר"ה ושייכותו לענין דמעמקים, שהרי ידוע ששרש המלכות הוא ברדל"א10, דלא ידע ולא אתיידע מה דהוה ברישא דא, והיינו שהוא נעלם גם מבחי' רישא. וזהו כללות הענין דמעמקים, מעמק דוקא (ולא עומק), שהוא עומק לעומק, כי גם בבחינות דסתימין הוא נעלם כו'. וכיון שהמשכה זו נעשית ע"י העבודה דכאו"א מישראל בר"ה, לכן צ"ל העבודה בבחי' הפנימיות כו' (ממעמקים), כמ"ש11 ומלכותו ברצון קבלו עליהם, ברצון דייקא, שעי"ז מעוררים למעלה שיהי' הרצון למלוכה. ומזה מובן גודל מעלת נשמות ישראל, שהם מגיעים לפנימיות ועצמות המאציל, ולכן ע"י עבודתם ה"ה ממשיכים מעצמות המאציל לבחי' התענוג וכו', ועד שיומשך לעולמות.
ד) וביאור
הענין בפרטיות יותר, דהנה12 אמרו רז"ל13 מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, והיינו, שממלכותא דארעא יש לבאר ולהסביר ענין מלכותא דרקיע (כי כל הענינים שישנם במלכותא דרקיע יש דוגמתם גם במלכותא דארעא, כדי שתוכל להיות איזה השגה במלכותא דרקיע). והנה, הסדר במלכותא דארעא הוא, שבכדי לעורר הרצון למלוכה צ"ל ענין ההכתרה, שזהו הביטול של העם אל המלך, ובאופן שהביטול הוא ברצון כו' (שהם רוצים שימלוך עליהם), ועי"ז מעוררים בו את הרצון למלוכה. והנה, בעת ההכתרה והתעוררות הרצון למלוכה, אינו מלך בפועל עדיין, שהרי ענין המלוכה וההשתררות בא לאחרי ההכתרה, כשגוזר עליהם גזירות וכו', אבל בעת ההכתרה ה"ז רק התעוררות הרצון למלוכה, וכמארז"ל14 קבלו מלכותי ואח"כ אגזור עליכם גזירות, והיינו, שבתחלה צ"ל קבלת המלכות ע"י ההכתרה, ורק לאח"ז שייך ענין הגזירות (מלוכה בפועל). ועד"ז הוא גם במלכותא דרקיע, שענין הגזירות שהם המצוות, שייך בעיקר לאחרי שבר"ה נעשה ענין ההכתרה, ע"י העבודה בהביטול דקב"ע כו', שעי"ז מעוררים את הרצון למלוכה. ורצון זה הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, שלמעלה עדיין מענין המלוכה בפועל, דענין המלוכה בפועל שייך דוקא בבחינות שלאחרי הצמצום, וענין הרצון למלוכה הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, אלא שלפני הצמצום גופא ה"ז בבחי' גילוי (ע"ד גלה כבוד מלכותך15 ).
ה) והנה
ענין זה גופא שע"י ביטול העם מתעורר אצל המלך הרצון למלוכה, הוא לפי שגם בתחלה הי' אצלו הרצון על זה, והיינו שהוסכם והוחלט בעצמותו שראוי למלוך. אבל בהחלטה זו אין עדיין שום נטי' המשכה והתפעלות, וכמו שרואים בכמה ענינים שאדם מחליט בעצמו שראוי לרצותם, ובכל זאת אין לו עדיין רצון על זה, ויכול להיות שרבות בשנים לא יתעורר ברצון ממש. ולכן באמת אין זה נקרא בשם רצון, אלא רק בשם מחשבה ורצון או בשם רצון ומחשבה, ושייך בעיקר למחשבה יותר מלרצון. ומה שנקרא בשם רצון, הרי זה רק בשם המושאל, כי, מצד החלטה זו נעשה אצלו אח"כ הרצון בפועל (ע"י ההכתרה), ולכן, אף שההחלטה עצמה אינה ענין הרצון עדיין, הנה כיון שמצד החלטה זו יבוא אח"כ הרצון הגלוי, והמשכת הרצון הגלוי מהחלטה זו אינה חידוש מעיקרא, אף שבאה בדרך התחדשות16, לכן נקראת החלטה זו בשם רצון, לפי שמצדו ובסיבתו יומשך אח"כ ענין הרצון (אלא שבכדי שיהי' הרצון בפועל צ"ל ענין ההכתרה).
ועד"ז
הוא במלכותא דרקיע, שבכדי שתהי' אצלו ית' התעוררות הרצון למלוכה, אף שזהו ענין שאינו בערך כלל, שהרי ענין המלוכה הוא באופן שאין מלך בלא עם, מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך (כמ"ש אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה17 ), הרי זה לפי שגם טרם שנתעורר ברצון גלוי (ע"י ההכתרה), הוסכם והוחלט בעצמותו כביכול שראוי למלוך. והחלטה זו באה ע"י שצייר כביכול בעצמו את התענוג דעבודת נש"י בקיום התומ"צ (דכל השנה) ובעבודה דתמליכוני (בר"ה), שעי"ז נעשה אצלו ההחלטה כביכול לענין המלוכה. וזהו מ"ש18 עם המלך במלאכתו ישבו שם, ואמרו רז"ל19 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים (שקאי על כאו"א מישראל, שהרי עמך כולם צדיקים20, ובפרט לאחרי העבודה דערב ר"ה וליל ר"ה), והיינו שעלה לפניו ית' התענוג שיתענג מהעבודה דנש"י, ועי"ז נעשה אצלו ההחלטה לענין המלוכה. וענין זה מורה על גודל העילוי דנש"י, דישראל עלו במחשבה21, ולכן על ידם נעשה ההחלטה לענין המלוכה, והיינו, שהוחלט אצלו כביכול שהעבודה דנש"י תעורר את הרצון הגלוי, שבו ישנה כבר ההשערה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל22, שבהשערה זו ישנם כבר כל הענינים דסדר השתלשלות כו', כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בארוכה23.
ובזה
יובן מ"ש הרב המגיד באו"ת בתחלתו (דבר פלא לכאורה), שהי' הקב"ה מתענג ממעשה הצדיקים וצמצם את עצמו כו', כמשל האב שמצמצם את שכלו כו' בשביל בנו הקטן שמתענג ממנו כו'. ומוסיף24, שאצל הש"י אף קודם שנבראו ישראל הי' נחקק צורתם במחשבה, כי אצלו ית' העבר והעתיד א'. ולכאורה אינו מובן מאי קמ"ל, הרי זה דבר הפשוט שהקב"ה יודע בתחילה כל מה שעתיד להיות בפועל. אך הביאור בזה25, שהחידוש הוא, דאף שזה שיודע תחילה כו' הוא בבחי' מחשבה ורצון שלמעלה מענין הגילוי, שבבחינה זו אין עדיין עבודת הצדיקים לא בבחי' פועל ולא בבחי' כח, מ"מ, ידיעה זו היא באופן כאילו שכבר הי' מעשה הצדיקים בפועל, ופועלת ההחלטה וגם התעוררות הרצון גלוי כו' וההשערה בכח כו', באופן שהכח (שלמעלה) אינו חסר פועל26.
ו) אך
עדיין צריך להבין הא גופא שנעשה אצלו ההחלטה למלוכה, דלכאורה, כיון שענין המלוכה הוא דבר שאינו בערך כלל (כנ"ל שאין מלך בלא עם, מלשון עוממות כו'), איך נעשה אצלו ההחלטה למלוכה. ואף שמדובר כאן אודות ענין העם כפי שהוא לפני הצמצום, הרי זה מ"מ בחי' עם כו'. ומה שמבואר27 שזהו ענין של רשות, וכמאמר28 בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטהירו עילאה, דהורמנותא הו"ע הרשות, דכיון שכל מציאות העם אינה בערך אליו ית', הנה מה שמתעורר ברצון למלוכה כו', הרי זה רק בחי' רשות [ובפרט ע"פ הידוע שגם בבחינות שענין האתעדל"ת הוא בערך, הרי למעלה לא שייך לומר שאתעדל"ת מכרחת ח"ו את האתעדל"ע, ולכן, גם המשכת האתעדל"ע שהאתעדל"ת היא בערך אלי' היא באופן של רשות, ומכ"ש בחי' המחשבה ורצון הנ"ל, ששם אין ערך כלל לאתעדל"ת, ה"ז ודאי רק באופן של רשות], אין זה מספיק עדיין, כיון שזה שייך רק בבחינת הגילויים דוקא, אבל מצד עצמותו ית' אין זה שייך כלל, גם לא באופן דרשות. אך הענין הוא, שמה שהחליט בעצמו על ענין המלוכה הרי זה לפי שהמלכות מושרשת בהעצם, וכידוע המשל על זה ממה שאמרו שכל אדם שאין לו קרקע או בית (כידוע התיווך בזה) אינו אדם29, דכיון שענין הבית נוגע לשלימות האדם, לכן יש בעצם הנפש רצון המוחלט על זה, גם כשאינו יודע מזה כלל כו', ואפשר שלעולם לא יבוא הרצון בפועל. ועד"ז הוא למעלה, דלהיות שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים30, הנה ענין הבית והדירה, שזהו מה שנש"י הם דירה לעצמותו31, הרי זה מושרש בבחי' רוממות העצמית דעצמותו ית', שלמעלה מבחי' התנשאות על עם. ומצד זה שנש"י מושרשים בעצמותו ית' (ששם הוא הרצון המוחלט לענין המלוכה), לכן ע"י ההמלכה, במי נמלך כו', נעשה ההחלטה כו', ואח"כ נמשך גם הרצון גלוי, ועד למלוכה בפועל כו'.
ז) וזהו
ממעמקים קראתיך הוי', מעמק דייקא, ולא עומק, ובזה גופא מעמקים לשון רבים. דהנה, עומק הוא בחי' האור שאחר הצמצום, ששם ישנו ענין המלוכה בפועל, ומעמק (שהוא עומק לעומק) הוא בבחי' האור שלפני הצמצום, ששם לא שייך ענין המלוכה בפועל, אלא רק רצון למלוכה. ובזה גופא יש מעמקים לשון רבים, כי בבחי' האור שלפני הצמצום גופא (היינו בבחי' גילוי האור) יש ב' בחינות (בכללות), גילוי לעצמו וגילוי לזולתו, שהם הבחינות דמחשבה ורצון, ורצון הגלוי. אמנם, כיון שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותם, שמסתלקים כל הבחינות, גם בחי' הגילוי שלפני הצמצום, לכן אומר מ.מעמקים קראתיך (בתוס' מ"ם), שההמשכה בר"ה היא ממעמקים, היינו מבחינת רצון המוחלט בעצמותו ית' שלמעלה מכל ענין הגילויים. וכל זה נעשה ע"י העבודה דנש"י, דלהיות שנש"י מושרשים בעצמותו ית' כנ"ל, לכן בכחם להמשיך גם מבחינה זו. ועפ"ז יובן גם מ"ש ממעמקים קראתיך, דכיון שנש"י מושרשים בעצמותו ית', לכן אינם צריכים השתדלות מיוחדת, אלא גם ע"י קריאה, כאדם הקורא לחברו, ממשיכים מבחי' הפנימיות והעצמות. וכאמור לעיל שמשם נמשך לפנימיות התענוג, ומשם נמשך לפנימיות חו"ב, לפנימיות המדות, לפנימיות המלכות, וגם למטה יותר בפנימיות העולמות, ועד (כפי שמוסיף בד"ה להבין ענין תק"ש ע"פ כוונת הבעש"ט ז"ל שבסידור) שנמשך גם בחיצוניות העולמות, שתהי' כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה, בבני חיי ומזוני רויחי. וכל זה נעשה ע"י העבודה דנש"י, ועמך כולם צדיקים20, ובפרט כפי שהם לאחרי העבודה דערב ר"ה והעבודה דליל ר"ה, שעי"ז ממשיכים כל ההמשכות32 דחודש השביעי, שהוא משובע ומשביע בכל טוב על כל השנה33, ובאופן שהקב"ה ממלא משאלות כל אחד ואחת מישראל בכל המצטרך מגשם ועד רוח.
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ד
תהלים קל, א.
סידור האריז"ל להר"ש מרשקוב (תפלת הבריאה – שחרית אחר ברכו). סידור קול יעקב לר' יעקב קאפיל (כוונת תפלת יום ב' דר"ה). פע"ח שער תפלות ר"ה פ"ז.
ראה גם ד"ה שיר המעלות ממעמקים תש"ג (סה"מ תש"ג ע' 19).
ראה לקו"ת נצבים מה, ד. סה"מ תש"ג שם ע' 25.
דב"ר ר"פ ואתחנן. וש"נ.
ח"ג סט, סע"ב ואילך.
נצבים מה, סע"א (בענין שופר יעל פשוט). וראה לקו"ש חכ"ב ע' 305. ועוד.
ראה פרי עץ חיים ושער הכוונות שער ר"ה.
רמד [שנז], ג ואילך.
עץ חיים שער יג (שער א"א) פ"ב. וראה סה"מ עטר"ת ע' סה ואילך. תרפ"ב ע' צט. ע' שכ.
נוסח תפלת ערבית. וראה לקו"ת דרושי ר"ה נה, סע"ב. נו, סע"ב.
בהבא לקמן – ראה ד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב (סה"מ תש"ג ס"ע 6) ואילך.
ברכות נח, א. זהר ח"א קצז, רע"א. ח"ג קעו, ב.
מכילתא יתרו כ, ג. תו"כ ופרש"י אחרי יח, ב.
תפלת מוסף ליו"ט ולימים נוראים.
ראה סה"מ שם ע' :13 כעין התחדשות.
ריש פ"ז.
דברי הימים-א ד, כג.
רות רבה פ"ב, א (ג).
ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.
ב"ר פ"א, ד.
ראה עץ חיים שער א (דרוש עיגולים ויושר) בתחילתו. מקדש מלך לזח"א טו, א.
שער היחוד פ"י ואילך.
סימן ו.
ראה גם לקו"ש חט"ז ע' 478.
ראה פרדס שער יא (שער הצחצחות) פ"ג. הובא ונתבאר בסהמ"צ להצ"צ פי"א. המשך תרס"ו ע' ה [ז]. ע' קלט [קפד]. ועוד.
סה"מ תש"ג ע' 14 ואילך.
זח"א שם.
יבמות סג, רע"א (קרקע. ובתוד"ה שאין: לבנות עליו שידור בו).
ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.
ראה לקו"ש שם ס"ע 477 ואילך, ובהנסמן שם.
חסר קצת (המו"ל).
ויק"ר פכ"ט, ח. וראה "היום יום" כה אלול. ובכ"מ.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.
Fonte: chabad.org aid 6131831