⌂ TodosÍndice temático⚡ RH em Shabat← 1719 →Maamar original ↓
18 de 31 · Torat Menachem (hanachá)
⚡ 1959/5720 · RH caiu em SHABAT (dia 1 sem shofar; shofar só no dia 2)
Mesma keviut deste ano. Em 5720 o 1º dia de Rosh Hashaná caiu em Shabat, igual a 5787 (2026). ver todos os anos assim e o que o Rebe fala sobre isso →

שמע ישראל, יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ - הנחה בלתי מוגה

📖 Ler como LIVRO — texto diagramado em 2 colunas, abreviacoes abertas

Em uma linha Por que "Shemá Israel" entra entre os versículos de Malchuiot de Rosh Hashaná, e como isso liga a "coroação" de D'us ao propósito da criação.

Ficha - Quando foi dito: 2º dia de Rosh Hashaná, ano 5720 (1959), hanacha não editada pelo Rebe. - Frase de abertura: "שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד" — "Ouve Israel, Havaiá é nosso D'us, Havaiá é Um" (Deuteronômio 6,4). - Maamar anterior citado como base: "שמע ישראל" de Vaetchanan 5671 (nota 17), e também o maamar do 2º dia de Rosh Hashaná de 5715 (nota 17); cita ainda o Hemshech "יום טוב של ראש השנה" תרס"ו e תרס"ה.

Tema central (3 linhas) O maamar explica por que Shemá Israel — que fala de unidade suprema (Yechudá Ilaá) — é contado entre os versículos de Malchut (reinado). A resposta: a intenção da Malchut não é só criar os mundos, mas fazer com que a própria criação chegue a "conhecê-Lo" (בגין דישתמודעון ביה). Isso só é possível através da Torá e das mitsvot, que tocam a essência de D'us, algo que nem a percepção nem o pensamento alcançam sozinhos.

O fio do maamar (numerado) 1. Na Guemará há debate: Shemá Israel conta como versículo de Malchuiot? Rabi Yossi diz que sim (assim é a lei); Rabi Yehuda diz que não. 2. Explicação interna: Shemá Israel é Yechudá Ilaá (unidade superior, em Atzilut); Malchut gera os mundos Beri'á-Yetsirá-Assiá (Bi"a), que são Yechudá Tataá (unidade inferior). 3. Rabi Yossi dá razões para incluir Shemá em Malchuiot: a Malchut, na sua raiz em Atzilut, também é Yechudá Ilaá. 4. Mais fundo: o propósito de toda a Atzilut é fazer a Malchut chegar a Bi"a — e a intenção final é que também em Bi"a se revele a Yechudá Ilaá. 5. Isso é o "בגין דישתמודעון ביה" (para que Ele seja conhecido) do Zohar: mesmo os mundos inferiores devem chegar ao conhecimento d'Ele. 6. Pergunta (seção ב): como pode ser, se os mundos vêm só do brilho (hearah) da Malchut, e nunca da essência das sefirot (como Chochmá e Midot)? 7. Resposta pelo caminho do "כלל ופרט" (seção ג-ה): a revelação vem primeiro em modo geral (kelal) — o Machshavá Hakedumá (pensamento primordial) — e só depois em detalhes (pratim). 8. No geral (kelal) já está contido, oculto, todo o detalhe; e em cada detalhe está oculto o geral. Por isso, a partir do detalhe é possível alcançar o geral, e até a própria "Hitnasseut Atzmi" (a exaltação essencial de D'us antes do tsimtsum). 9. Contradição (seção ד): na verdade não se pode "captar" o que é essencial (עצמי) — captação só existe onde há limites (ketsavot), e o essencial não tem limites. 10. Solução: "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" — nem o pensamento capta a essência — "אלא כד תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותיה" — só através da Torá e das mitsvot ela é captada (Zohar, Tanya). 11. Por isso "בגין דישתמודעון ביה" acontece através da Torá e das mitsvot, e não pela mente sozinha. 12. Explica os três níveis: איהו (a essência), חיוהי (as luzes acima dos vasos), גרמוהי (luzes vestidas em vasos) — presentes já antes do tsimtsum. 13. Para trazer de "איהו" (a essência) é preciso "עשיית כלים חדשים" — fazer vasos novos — como no "אור חוזר" (luz que retorna de baixo para cima), exemplo: "הרבה קבלתי מתלמידי יותר מכולם" (aprendi mais com meus alunos). 14. Aplicado à alma: a avodá da alma animal (nefesh habahamit), em modo de "אור חוזר" — sobretudo dobrando a força do mal em vaso para D'us — chega à essência mais do que a avodá da alma divina sozinha; essa é a diferença entre tsadikim e baalei teshuvá. 15. Conclusão (seção ז): por isso Shemá Israel está em Malchuiot — a intenção da criação é que também embaixo, no mundo, haja "ישתמודעון ביה" através de Torá, mitsvot e o birur (refinamento das centelhas). "שמע" também significa reunir e ajuntar as centelhas caídas; e termina em "אחד" porque a intenção é elevar tudo ao Um, D'us. Essa é a avodá de Rosh Hashaná: "שתמליכוני עליכם" — coroem-Me sobre vocês.

Conceitos-chave - **יחודא עילאה (Yechudá Ilaá)** — unidade superior de D'us, como é em Atzilut, acima da existência dos mundos. - **יחודא תתאה (Yechudá Tataá)** — unidade inferior, como se revela dentro dos mundos criados (Bi"a). - **מלכות (Malchut)** — a sefirá que "reina" e dá origem aos mundos; fonte da existência de tudo que é criado. - **בגין דישתמודעון ביה** — "para que seja conhecido" (do Zohar): o propósito da criação é que D'us seja conhecido, inclusive nos mundos baixos. - **איהו וחיוהי וגרמוהי** — três níveis: a essência, as luzes puras, e as luzes vestidas em vasos. - **אור ישר / אור חוזר** — luz direta (de cima para baixo) versus luz que retorna (de baixo para cima, gerada pelo esforço); a luz que retorna alcança mais fundo. - **עשיית כלים חדשים** — fazer vasos (recipientes) novos; trabalho espiritual que puxa revelação além do natural. - **צמצום** — a contração inicial da luz infinita para permitir espaço aos mundos.

Shofar e a ligação Infinito-mundo **NÃO.** Este maamar específico não fala do shofar. A palavra "שופר" não aparece nenhuma vez no texto. O tema da ligação entre o Ein Sof e o mundo aqui é explicado através de outro caminho: os versículos de Malchuiot, o "Shemá Israel", e o conceito de "בגין דישתמודעון ביה" (para que seja conhecido) através de Torá e mitsvot — não através do shofar. A lembrança do Reuben provavelmente é de outro maamar de Rosh Hashaná que fala especificamente da mitsvá do shofar.

Aplicação prática para Rosh Hashaná 1. Em Rosh Hashaná fazemos "המליכוני עליכם" — coroamos D'us como Rei sobre nós. 2. Isso não é só um ato de pensamento: é um ato que se completa por meio de Torá e mitsvot concretas. 3. O trabalho de "birur" — separar e elevar o que está preso no mundo material — é parte central dessa coroação. 4. Quanto mais a pessoa usa esforço próprio (mesmo vindo da parte "animal" da alma) para servir a D'us, mais fundo ela alcança — como o baal teshuvá que vai "de baixo para cima". 5. A meta final de Rosh Hashaná é unir tudo — o mundo inteiro — ao "Um" (אחד), não deixando nada de fora.

Frases para guardar 1. "בגין דישתמודעון ביה" — "para que seja conhecido através dela" (Zohar) — o propósito de toda a criação. 2. "לית מחשבה תפיסא ביה כלל... אלא כד תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי'" — "Nenhum pensamento O capta, a não ser quando se veste na Torá e em Suas mitsvot" (Zohar/Tanya). 3. "הרבה קבלתי מרבותי הרבה קבלתי מחברי ומתלמידי יותר מכולם" — "Muito aprendi com meus mestres, muito com meus colegas, e mais que todos, com meus alunos" (Talmud).

Temas deste maamar

Malchut e coroação (reinado) · ver nos outros anos

Ângulo: O Rebe mostra que o cerne da Malchut não é dominar o outro, mas a soberania essencial que existe por si mesma — e é isso que permite que a Malchut revele a unidade suprema também embaixo.

דהנה בבחי' המלכות שהו"ע ההתנשאות יש ב' ענינים, התנשאות על הזולת, והתנשאות עצמי שמנושא מצד עצמו. ועיקר ענין המלכות הוא ההתנשאות שמצד עצמו... ומזה מובן שעיקר ענין המלכות הוא ההתנשאות שמצד עצמו. וכמו"כ הוא גם למעלה, שעיקר ההתנשאות היא ההתנשאות שמצד עצמו, שהתנשאות זו היא באין ערוך לעולמות, שאין העולמות בערך כלל אפילו להתנשאות עליהם.

Pois no atributo da Realeza (Malchut), que é elevação/soberania, há dois aspectos: soberania sobre o outro, e soberania essencial, elevada por si mesma. E o principal da Realeza é a soberania que vem de si mesma... E disso se entende que o principal da Realeza é a soberania que vem de si mesma. E assim também é acima: o principal da elevação é a elevação que vem de Si mesmo — uma elevação sem comparação alguma com os mundos, pois os mundos não têm relação nenhuma sequer para que Ele Se eleve sobre eles.

A Realeza (Malchut) tem dois aspectos: dominar sobre o outro e a soberania essencial, que existe por si só.
O principal da Malchut não depende do súdito — é uma elevação que vem da própria essência da alma e, acima, da própria Essência de D-us.
Por isso Shemá Israel, que expressa a unidade suprema (yichuda ila'a) de Atzilut, também é considerado um versículo de Malchut: a intenção da Malchut é revelar essa unidade também embaixo, em Beriá-Yetzirá-Assiyá.
A Malchut é o elo entre o Ein Sof e os mundos, através do Tzimtzum e da machshavá kedumá de 'Aná Emloch'.

Ein Sof e Atzmus (Essência) · ver nos outros anos

Ângulo: A tríade Ihu-Chayuhi-Garmohi (Essência-luzes-recipientes) já existe antes do Tzimtzum, e o Rebe explica como, apesar de a Essência ser inatingível pela mente, ela pode ser 'conhecida' através de Torá e mitzvot.

ופירוש הפנימי בג' בחינות אלו, דאיהו היינו בחי' העצם שלמעלה מענין האורות, חיוהי היינו בחי' האורות שלמעלה מענין הכלים לגמרי ולמעלה מענין ההתלבשות בכלים... וג' מדריגות אלו ישנם גם קודם הצמצום, שזהו שאמרו32 עד שלא נברא העולם (וכמו כן עד שלא נאצל33) הי' הוא ושמו בלבד, דבחי' שמו הוא דוגמת בחי' חיוהי וגרמוהי שלאחרי הצמצום, ובחי' הוא היינו העצם, ולאחרי הצמצום נקרא איהו.

E a explicação interior destes três níveis: 'Ele' (Ihu) é o nível da Essência, acima do conceito das luzes; 'Sua vida' (Chayuhi) é o nível das luzes, totalmente acima do conceito dos recipientes e da vestidura em recipientes... E estes três níveis existem também antes do Tzimtzum, pois disseram: 'antes que o mundo fosse criado, Ele e Seu Nome eram apenas'. O nível de 'Seu Nome' é como Chayuhi e Garmohi de depois do Tzimtzum, e o nível de 'Ele' é a Essência, que depois do Tzimtzum é chamada Ihu.

Toda a hishtalshelut se divide em três níveis: Ihu (a Essência, acima das luzes), Chayuhi (as luzes, acima dos recipientes) e Garmohi (luzes vestidas em recipientes).
Esses três níveis existem já antes do Tzimtzum — 'Ele e Seu Nome' eram só.
A Essência (Ihu) não pode ser captada por nenhuma sabedoria criada — 'lית מחשבה תפיסא ביה כלל' — só através da Torá e dos mandamentos ela é alcançada.
Por isso o propósito da criação ('bigin dishtmodeon bei') só se completa quando, pela avodá, a própria Essência é alcançada também embaixo.

Taanug e Ratzon (prazer e vontade) · ver nos outros anos

Ângulo: Através do mashal do construtor da casa, o Rebe explica como a vontade geral (e o prazer nela) já contém em potência todos os detalhes que depois se revelam — modelo de como a hishtalshelut se desdobra a partir da Machshavá Kedumá.

ויובן זה עד"מ מאדם הבונה בית, שבתחילה יש לו רצון כללי על הבית, ואילו הפרטים אינם ניכרים כלל, והיינו, דהגם שבכדי שהבנין יהי' לפי אופן הכוונה והתענוג שלו הרי זה דוקא כשיהי' מפורט באופן המתאים לכוונתו, מ"מ הנה ברצון הכללי לא ניכר פרטים כלל, ורק אח"כ מתגלה רצון פרטי בנוגע לפרטי החדרים כו', עד שכאשר יצוה לאומן לבנות הבית בפועל אזי יבוא כל פרט בפני עצמו

Isso se entende pelo exemplo de um homem que constrói uma casa: no início ele tem uma vontade geral sobre a casa, e os detalhes ainda não são percebidos; ou seja, embora para que a construção corresponda ao seu propósito e ao seu prazer seja necessário que ela seja detalhada de modo compatível com essa intenção, mesmo assim na vontade geral os detalhes não aparecem; só depois se revela a vontade particular quanto aos detalhes dos cômodos etc., até que, ao mandar o artesão construir a casa de fato, cada detalhe venha por si.

O Rebe usa o mashal do construtor: primeiro existe uma vontade geral (ratzon clali), sem detalhes, e só depois se revelam os detalhes particulares.
Isso ilustra como da Machshavá Kedumá (pensamento primordial) — que é 'geral' e sem detalhes aparentes — se desdobram depois todos os mundos em detalhe.
O taanug (prazer) de D-us está ligado a essa vontade geral, assim como o prazer do construtor depende de que a obra final corresponda à sua intenção.
Isso mostra que, mesmo no nível mais geral e oculto, já estão contidos em potência todos os detalhes que depois se revelam — inclusive a própria hitnasut atzmit.

Teshuvá · ver nos outros anos

Ângulo: O Rebe explica que o serviço de teshuvá, sendo 'luz que retorna' de baixo para cima, alcança um nível mais profundo — a própria Essência — do que o serviço constante e direto dos tzadikim.

ובכללות הרי זה החילוק בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה, ובזמני השנה הוא החילוק בין עבודת ניסן לעבודת אלול ותשרי48, דעבודת הצדיקים היא תמידים כסדרם שזהו בדרך אור ישר, אך עבודת התשובה היא מלמטה למעלה, אני לדודי ודודי לי49, והעילוי שבזה שדוקא ע"י הקבלת עול והכפי' בדרך אור חוזר מגיעים בהעצם.

Em termos gerais, esta é a diferença entre o serviço dos justos (tzadikim) e o serviço dos que retornam (baalei teshuvá); e nas épocas do ano, é a diferença entre o serviço de Nissan e o serviço de Elul e Tishrei. O serviço dos justos é 'os sacrifícios contínuos em sua ordem', pelo caminho da luz direta (or yashar); já o serviço da teshuvá vai de baixo para cima — 'eu sou do meu Amado e meu Amado é meu' — e a superioridade está em que, justamente através da aceitação do jugo e da coação, pelo caminho da luz que retorna (or chozer), chega-se à Essência.

O Rebe distingue o serviço dos tzadikim (retos) do serviço dos baalei teshuvá.
Os tzadikim seguem o caminho da 'luz direta' (or yashar) — um serviço constante e ordenado, como os sacrifícios diários.
Os baalei teshuvá trabalham de baixo para cima, pelo caminho da 'luz que retorna' (or chozer) — e por isso, paradoxalmente, chegam a um nível mais profundo, à própria Essência.
Essa é também a diferença entre a avodá de Nissan e a de Elul-Tishrei: Rosh Hashaná e a teshuvá pertencem à modalidade que atinge o mais profundo.

Kabalat ol e trabalho simples · ver nos outros anos

Ângulo: A kabalat ol e a coação sobre a nefesh habehamit não são um nível inferior de serviço, mas o próprio meio de alcançar a Essência — mais profundo até que a avodá refinada que parte da nefesh elokit.

אמנם אמיתית הענין דאור חוזר הוא באופן שפועל הכפי' בתוקף הרע דנה"ב, שעי"ז נשבר ומתברר ההעלם וההסתר גופא, והיינו, שעצם התוקף דנה"ב מתהפך ונעשה בבחי' כלי לאלקות, ובאופן דרב תבואות בכח שור46, ועי"ז מגיע לבחי' בכל מאדך, שאינו מגיע לזה ע"י העבודה שמצד נפש האלקית47

Mas a verdadeira essência da luz que retorna (or chozer) é quando ela atua a coação sobre a força do mal da alma animal, de modo que através disso se quebra e se esclarece a própria ocultação e o próprio encobrimento; ou seja, a própria força do mal da alma animal se inverte e se torna um recipiente para a divindade, ao modo de 'grande produção pela força do boi', e por isso se chega ao nível de 'com todo o teu poder' — o que não se alcança através do serviço que vem do lado da alma divina.

A verdadeira 'luz que retorna' (or chozer) não é apenas separar o bem do mal na alma animal, mas dobrar e submeter a própria força do mal.
Isso se faz através da kabalat ol (aceitação simples do jugo) e da coação (kefiyá) sobre a nefesh habehamit.
Quando a própria força da nefesh habehamit se inverte e vira 'recipiente' para a divindade, alcança-se o nível de 'com toda a tua força' (bechol meodecha).
Esse nível não se alcança só pelo trabalho da alma divina — precisa da submissão simples da parte animal.

Tefilá e os pesukim de RH (Malchuyot, Zichronot, Shofarot) · ver nos outros anos

Ângulo: Base de todo o maamar: por que Shemá Israel, que fala de unidade suprema de Atzilut, é contado entre os versículos de Malchuyot de Rosh Hashaná — o Rebe resolve isso mostrando que o propósito da Malchut é justamente revelar essa unidade embaixo.

ואיתא בגמרא2 לענין פסוקי מלכיות דראש השנה, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מלכות, דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות, ואנן קיי"ל לפסק הלכה כר' יוסי3, שהפסוק שמע ישראל הוא בכלל יו"ד פסוקי מלכיות, וכמ"ש בנוסח דמוסף ר"ה בסיום ברכת מלכיות, ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד.

E está dito na Guemará, a respeito dos versículos de Malchuyot de Rosh Hashaná: 'Shemá Israel, o Eterno é nosso Deus, o Eterno é Um' — é versículo de Realeza, segundo R. Yossi; R. Yehudá diz que não é versículo de Realeza — e nós seguimos a lei conforme R. Yossi, que o versículo Shemá Israel está incluído entre os dez versículos de Malchuyot, como está escrito no texto do Mussaf de Rosh Hashaná, ao final da bênção de Malchuyot: 'e em Tua Torá está escrito: Ouve Israel...'

Toda a base do maamar é a sugiá halachica: por que Shemá Israel é contado entre os dez versículos de Malchuyot do Mussaf de Rosh Hashaná.
R. Yehudá acha que não, porque Shemá expressa a unidade suprema (yichuda ila'a) de Atzilut, algo diferente do sentido comum de 'reinado'.
A halachá segue R. Yossi, que inclui Shemá entre os pesukei Malchuyot — e o Rebe aprofunda o porquê cabalisticamente.
A explicação: a própria intenção da Malchut é revelar essa unidade também nos mundos inferiores — por isso Shemá também é 'Malchut'.

Maamar original (hebraico) — inteiro

בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ

(הנחה בלתי מוגה)

שמע

ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד1, ואיתא בגמרא2 לענין פסוקי מלכיות דראש השנה, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מלכות, דברי ר' יוסי, ר' יהודה אומר אינה מלכות, ואנן קיי"ל לפסק הלכה כר' יוסי3, שהפסוק שמע ישראל הוא בכלל יו"ד פסוקי מלכיות, וכמ"ש בנוסח דמוסף ר"ה בסיום ברכת מלכיות, ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד. ומבואר בהמשך וככה4 הטעם הפנימי בפלוגתא זו, דהנה ידוע ששמע ישראל הוא בחי' יחודא עילאה5, והרי ענין המלכות הוא להיות מקור להתהוות עולמות בי"ע, שעם היותם בבחי' יש מ"מ יהי' בהם ביטול, וביטול זה הוא בחי' יחו"ת, כי, יחו"ע הוא באצילות6, שאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד7, עולם האחדות, משא"כ בבי"ע הוא יחו"ת6, ולכן סברת ר' יהודה היא ששמע ישראל אינה מלכות, לפי שענינו הוא יחו"ע. אמנם דעת ר' יוסי, וכן הוא פסק ההלכה, ששמע ישראל הוא מלכות, ומבואר שם ג' טעמים לדבר. טעם א', לפי שהמלכות כמו שהיא באצילות עכ"פ ה"ה בכלל כל הע"ס שהם בחי' יחו"ע. דהנה, בבחי' המלכות יש ב' ענינים, הא', כמו שהמלכות נעשית כתר לבריאה8, והב', כמו שהמלכות היא באצילות, ועיקר המלכות היא כמו שהיא באצילות, וכמו שהיא באצילות הרי גם המלכות היא בבחי' יחו"ע, וכמ"ש9 אנכי שלומי אמוני ישראל, ולכן הנה גם פסוק שמע ישראל שהוא בחי' יחו"ע נמנה בכלל פסוקי מלכיות. וממשיך שם, ויש להוסיף עוד בטעם דר' יוסי [והיינו לפי שהטעם הנ"ל אינו מספיק עדיין, שהרי הכוונה בענין המלכות כאן אינה כמו שהיא באצילות, אלא כמו שנמשכה בבי"ע, וכמ"ש10 מלוך על העולם כולו כו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו כו', שחשיב כאן כל פרטי הנבראים כו' והנעשים שבעוה"ז, ולכן מבאר עוד טעם בשיטת ר' יוסי], דלו יהא שבחי' המלכות מהוה היש דבי"ע שביטולו הוא רק בבחי' ביטול היש (יחו"ת), עכ"ז ע"י ביטול היש באים לבחי' ביטול דיחו"ע, איך שקמי' כלא חשיב. וגם כל ענין האצילות ששם בחי' יחו"ע הוא בשביל שבחי' המלכות דאצילות תהווה בי"ע (וכידוע שהכוונה בהאצלת עולם האצילות היא כדי שיהי' ממוצע לעולמות בי"ע11), שזהו עיקר המכוון. ויש לומר בביאור הדברים, שלא מספיק מה שכל ענין האצילות הוא בשביל התהוות היש כו', שהרי הכוונה אינה שישאר בבחי' יש כו'12, אלא כמ"ש לפנ"ז שע"י ביטול היש באים לבחי' ביטול דיחו"ע, והיינו שהכוונה היא שגם בעולמות בי"ע יומשך בחי' יחו"ע. וכידוע מ"ש בזהר13, ומבואר בהמשך יו"ט של ר"ה תרס"ו14, שכוונת הבריאה היא בגין דישתמודעון בי', והיינו, שגם בבי"ע תהי' הידיעה וההשגה דיחו"ע. וזהו שגם פסוק שמע ישראל נמנה בפסוקי מלכיות, לפי שהכוונה בבחי' המלכות היא שגם בבי"ע יהי' היחוד דיחו"ע כמו באצילות, וזהו"ע שמע ישראל, שמע לשון הבנה והשגה15, שהו"ע ההתבוננות בענין הוי' אלקינו, יחוד או"א, ועי"ז יהי' הוי' אחד, יחוד זו"ן16.

ב) אמנם

צריך להבין17, איך שייך שבבי"ע יהי' ענין דישתמודעון בי', דהנה ידוע שכללות העולמות, ובפרט עולמות בי"ע, התהוותם היא מספירת המלכות (שלכן נקראת בשם שכינה18, לפי ששוכנת ומתלבשת בתחתונים19), שהיא בחי' התפשטות הארה בלבד, ולא בחי' עצמיות, ובמלכות גופא הנה ההתהוות היא מהארת המלכות בלבד, וכמ"ש20 כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, והיינו, שהשגת הנבראים יכולה להיות רק בבחי' הארת המלכות בלבד, ועד שגם השגת הנשמות בג"ע היא רק בבחי' זיו השכינה בלבד, אבל מהמדריגות העצמיות דאצילות [ואין הכוונה כאן על העצם, כי אם על ענין עצמי, כמו מוחין ומדות] אין הנבראים יכולים לקבל. ועוד זאת, שלהיותם עצמיים אין בהם ענין הירידה וההמשכה, אלא אדרבה, יש בהם טבע העלי' והדביקות במקורן. וכמו בהמדות, שאף שהם בשביל העולמות, שהרי המדות הם בחי' גילוי להזולת, שהרי אי אפשר למדות בלא זולת, הנה ענין הירידה והגילוי במדות הוא מצד בחי' המלכות שבמדות, אבל מצד המדות עצמם, הרי הם בתנועה של עלי' למעלה, ומכ"ש שכן הוא בבחי' המוחין, ולכן אי אפשר שהנבראים ישיגו בחינות אלו. ורק המלכות שהיא הארה בלבד, הרי היא נמשכת למטה להוות את הנבראים, ולכן אפשר שתהי' השגה בבחינה זו, דהא בהא תליא, דמאחר שהיא נמשכת למטה, לכן אפשר שהנבראים יקבלו אותה. ועפ"ז אינו מובן, איך אפשר שבבי"ע יהי' ישתמודעון בי', והרי הפירוש דישתמודעון בי' הוא בהקב"ה עצמו (אין דעם אויבערשטן אַליין) שלמעלה מהספירות, ולא בספירה אחת בלבד. וכדמוכח גם מזה שענין בגין דישתמודעון הוא באצילות, וכמבואר בהמשך יו"ט של ר"ה הנ"ל21 שבאצילות יש ידיעת והשגת אלקות, דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד, משא"כ בבי"ע, ולכן הנה הכוונה דבגין דישתמודעון היא בענין האצלת האצילות דוקא, אבל לא בהתהוות הבי"ע, וגם לא בענין הממוצע דאצילות שהוא בשביל בי"ע.

ג) אך

הענין הוא, דהנה כתיב22 הוי' מלך גאות לבש, דבכדי שיהי' הוי' מלך, הרי זה ע"י ההתלבשות בלבוש גאות. דהנה בבחי' המלכות שהו"ע ההתנשאות יש ב' ענינים, התנשאות על הזולת, והתנשאות עצמי שמנושא מצד עצמו. ועיקר ענין המלכות הוא ההתנשאות שמצד עצמו. דהנה, ענין ההתנשאות דמלכות הוא מצד עצם הנפש (והיינו, שגם בכחות הכלולים בנפש וגם כמו שהנפש נושא כחות הנה המלכות היא בעומק יותר משאר הכחות, בעצמות הנפש ממש23), דכיון שעצם הנפש היא בהבדלה מוחלטת מכל הכחות, לכן יש בה כח ההבדלה שהו"ע ההתנשאות, ומזה מובן שעיקר ענין המלכות הוא ההתנשאות שמצד עצמו. וכמו"כ הוא גם למעלה, שעיקר ההתנשאות היא ההתנשאות שמצד עצמו, שהתנשאות זו היא באין ערוך לעולמות, שאין העולמות בערך כלל אפילו להתנשאות עליהם. ובכדי שתהי' התנשאות על העולמות הרי זה ע"י גאות לבש. והנה, בענין לבוש זה יש ב' ענינים. ענין הא' הוא בחי' הצמצום הראשון, שפנימיות האור נסתלק לגמרי ונשארה הארה שבערך העולמות24, היינו שבערך להתנשאות על עולמות. וענין הב' הוא בחי' מחשבה הקדומה דאנא אמלוך25 שישנה גם קודם הצמצום, שזהו לבוש המעלים, כמו המחשבה שמעלים על השכל, ובפרטיות הו"ע אותיות המחשבה דבינה שמלבישים ומעלימים על הנקודה דחכמה, וע"י הלבוש של המחשבה דאנא אמלוך שמלבשת את ההתנשאות עצמי, אפשר להיות אח"כ ענין הצמצום שעל ידו תומשך הארה שבערך להתנשאות על עולמות.

והנה

גם ההמשכה שע"י הצמצום היא באופן שתחילת ההמשכה היא בבחינה כללית ואח"כ באה בבחי' פרטים, ומזה מובן שהפרטים ישנם בהעלם בהכלל, ובהפרטים ישנו הכלל בהעלם. ויובן זה עד"מ מאדם הבונה בית, שבתחילה יש לו רצון כללי על הבית, ואילו הפרטים אינם ניכרים כלל, והיינו, דהגם שבכדי שהבנין יהי' לפי אופן הכוונה והתענוג שלו הרי זה דוקא כשיהי' מפורט באופן המתאים לכוונתו, מ"מ הנה ברצון הכללי לא ניכר פרטים כלל, ורק אח"כ מתגלה רצון פרטי בנוגע לפרטי החדרים כו', עד שכאשר יצוה לאומן לבנות הבית בפועל אזי יבוא כל פרט בפני עצמו, וגם בסדר דקדימה ואיחור, משא"כ ברצון הכללי לא ניכר פרטים כלל, ומכ"ש שאין בו סדר דקדימה ואיחור. אמנם באמת בהכרח לומר שגם ברצון הכללי ישנם כל הפרטים בהעלם, שלכן נמשכים אח"כ בגילוי, וכמו"כ מובן שבפרטים ישנו בהעלם בחי' הכלל. ועד"ז יובן למעלה, שתחילת ההמשכה שאחרי הצמצום היא בבחי' כלל, והו"ע המחשבה הקדומה דא"ק, שצופה ומביט עד סוף כל הדורות26, וכולם נסקרים בסקירה אחת27, והרב המגיד קראו אור כללי28, והיינו, שלא ניכרים בו פרטים כלל, ורק אח"כ כשבחי' מלכות דא"ק נעשית כתר לאצילות, אזי מתגלים הפרטים. ובפרטיות יותר הנה גם באצילות הוא בבחי' כלל עדיין, ורק כאשר מלכות דאצילות נעשית כתר לבריאה, ומלכות דבריאה כתר ליצירה, ומלכות דיצירה כתר לעשי', ומלכות דעשי' כתר לפרטי הנבראים והנעשים שבעוה"ז, הנה בבחינות אלו מתגלים הפרטים. ומובן ממשל הנ"ל שגם בבחי' מחשבה הקדומה דא"ק ישנם הפרטים בהעלם, וכמו"כ לאידך גיסא, שגם לאחרי שנמשכו הפרטים יש בהם בהעלם בחי' הכלל.

ועפ"ז

יובן ענין בגין דישתמודעון בי', והיינו, לפי שמבחי' הפרטים אפשר להשיג את בחי' הכלל, ויתירה מזה, שאפשר להשיג גם את בחי' הכלל עצמו שלמעלה יותר מהפרטים, והיינו, שלא זו בלבד שע"י התגלות הפרטים אפשר להשיג את הפרטים כמו שהם בהכלל, אלא עוד זאת, שאפשר להשיג גם את הכלל עצמו כמו שהוא למעלה מהפרטים, ולא רק כמו שהוא בעילוי לגבי הפרטים שחוץ ממנו, אלא גם כמו שהוא בעילוי לגבי הפרטים כפי שנמצאים בהכלל. וע"י ההשגה בבחי' הכלל, אפשר להיות ידיעה גם בבחי' ההתנשאות העצמי, כמו שהוא קודם הצמצום, וגם כמו שהוא קודם המחשבה הקדומה דאנא אמלוך. והיינו לפי שהמחשבה הכללית יש בה בהעלם בחי' ההתנשאות העצמי, והו"ע מלכות דא"ס שאחרי הצמצום, שיש בה בהעלם בחי' מלכות דא"ס שקודם הצמצום, דהיינו ההתנשאות העצמי, שלכן היא בבחינה כללית, לפי שיש בה בהעלם ההתנשאות העצמי, אלא שהוא בהעלם והסתר ביותר. ולכן שייך בהנבראים דבי"ע הענין דישתמודעון בי', לפי שע"י הפרטים אפשר להשיג בחי' הכלל, ועי"ז גם בחי' התנשאות עצמי.

ד) אמנם

באמת אי אפשר לומר כן, שהרי מה שאפשר להיות מושג בנבראים הוא רק מה ששייך לעולמות, אם בחי' אור פנימי, או גם אור הסובב, בבחי' ידיעת השלילה, אבל בבחי' התנשאות עצמי לא שייך השגה כלל, שהרי כל השגה היא עי"ז שתופסים את הקצוות, והעצמי אין בו קצוות כלל, וא"כ לא שייך בו השגה, שהרי הוא באין ערוך כלל לעולמות, עד שהוא באין ערוך גם להיות מתנשא עליהם (כנ"ל), ומכ"ש שהוא באין ערוך שישיגו אותו. אך הענין הוא, דהנה, לית מחשבה תפיסא בי' כלל (כדאיתא בזהר29), כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצותי' אזי היא תפיסא כו' (כמבואר בתניא30). והיינו, שבחינה זו שעלי' אמרו לית מחשבה תפיסא בי' כלל, אפילו מחשבה הקדומה דא"ק (שעד בחי' מחשבה זו אפשר להיות השגת הנבראים, וגם מחשבה זו לא תפיסא בי' כלל), הנה בבחינה זו עצמה אפשר לתפוס על ידי תורה ומצוותי'. וזהו בגין דישתמודעון בי', שע"י תומ"צ הנה גם בהנבראים דבי"ע אפשר להיות הידיעה בהעצמות.

ה) וביאור

הענין, הנה ידוע שבכללות ההשתלשלות יש ג' בחינות, איהו וחיוהי וגרמוהי (כמבואר בתניא ובמאמרים31). ופירוש הפנימי בג' בחינות אלו, דאיהו היינו בחי' העצם שלמעלה מענין האורות, חיוהי היינו בחי' האורות שלמעלה מענין הכלים לגמרי ולמעלה מענין ההתלבשות בכלים (ובכללות הוא בחי' האורות דכתר, שאין בהם ענין הכלים), וגרמוהי היינו בחי' האורות המתלבשים בכלים ובחי' הכלים. וג' מדריגות אלו ישנם גם קודם הצמצום, שזהו שאמרו32 עד שלא נברא העולם (וכמו כן עד שלא נאצל33) הי' הוא ושמו בלבד, דבחי' שמו הוא דוגמת בחי' חיוהי וגרמוהי שלאחרי הצמצום, ובחי' הוא היינו העצם, ולאחרי הצמצום נקרא איהו. ובפרטיות יותר, הנה כללות הע"ס בבחי' האורות והכלים (גרמוהי) התחלתם היא בבחי' החכמה, שהיא ראשית ההשתלשלות34, דאף שהחכמה היא בחי' נקודה, מ"מ, הרי היא באה בגילוי, וזהו ענין אאלפך חכמה35, שהחכמה נקראת בשם אלף, הרי אל"ף היא אות, בחי' גילוי, וציור אות אל"ף הוא נקודה קו נקודה36, והיינו, דאף שההתחלה היא באופן של נקודה, מ"מ, הרי היא נמשכת אח"כ בקו, ועי"ז באה אח"כ לבחי' נקודת המקבל. וזהו ענין אאלפך חכמה בבחי' חכמה הגלוי'. וכמו"כ יש גם ענין אאלפך חכמה בבחי' חכמה שבכתר, זהו אאלפך לשון עתיד, כידוע37 בשם אהי' שהאל"ף מורה על העתיד, אנא זמין לאתגלאה37, דהגם שעכשיו היא בבחי' סתימות עדיין, מ"מ יודעים כבר שעתיד לאתגלאה. וכן הוא גם בענין אאלפך בינה35, שקאי על הבינה שבכתר, היינו, שגם בבחי' כתר יש שרש ומקור לבינה דעתיד לאתגלאה, שהרי שרש הבינה אינו מהחכמה, אלא יש לה שרש מיוחד בכתר כידוע38, וזהו ענין אאלפך בינה. אך יש עוד בחינה באל"ף, אותיות פלא39, והוא בחי' פנימיות הכתר, בחי' עתיק, שלמעלה מענין התכללות הספירות. ובעומק יותר הנה גם בפנימיות הכתר עצמו יש חילוק בין ז"ת דעתיק לג"ר דעתיק, דז"ת דעתיק מתלבשים באריך, וג"ר דעתיק הם למעלה מהתלבשות, דרישא לא אתתקן40. וזהו בחי' איהו.

ו) והנה

בכדי להמשיך מבחי' פלא, בחי' איהו, הרי זה ע"י עשיית הכלים דוקא. דהנה ידוע ששרש הכלים הוא למעלה מהאור, ולכן המשכת האור היא ע"י הכלי דוקא41. אמנם, ע"י עשיית כלים חדשים, דהיינו שגם מה שאינו כלי בעצם נעשה בבחי' כלי, ממשיכים מבחי' איהו שלמעלה מבחי' האור. והיינו, שהעבודה שמצד האורות שהיא בדרך אור ישר מגעת רק בבחי' חיוהי, בחי' הגילויים, ובכדי להגיע להעצם הרי זה ע"י העבודה שמצד הכלים דוקא, ובפרט ע"י עשיית כלים חדשים, שמצד ההתחדשות שבדבר בדרך אור חוזר, הרי הוא מגיע בהעצם. ועד"מ בענין השפעת השכל, כמארז"ל42 הרבה קבלתי מרבותי הרבה קבלתי מחברי ומתלמידי יותר מכולם, והיינו, שיש אופן השפעה מהרב להתלמיד כמו שהיא מצד עצמה, שהרי יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק43, שענין זה אמרו לר"ע בנוגע להשפעת השכל, וזוהי השפעה בדרך אור ישר (ועד"ז הרבה קבלתי מחברי, שהוא למטה מהקבלה מרב, והוא ג"כ בדרך אור ישר), והשפעה זו היא השפעה מצומצמת. אך ישנו הענין דמתלמידי יותר מכולם, שזהו בבחי' אור חוזר מלמטה למעלה, שמגיע בעומק יותר, ובפרט כאשר התלמיד מקשה קושיות על השכל, שעי"ז מעורר אצל הרב שיתייגע בעומק יותר, ועד שמגיע בכח השכל היולי העצמי שלמעלה גם מכח המשכיל, ומשם נמשך הגילוי גם להתלמיד.

וכמו"כ

יובן גם בעבודת האדם, שהעבודה שמצד נפש האלקית היא בדרך אור ישר, ומגעת בבחי' הגילויים. אך העבודה שמצד נפש הבהמית, והיינו, כאשר נפש האלקית מתבוננת בענין אלקי באופן שגם נפש הבהמית יכולה להשיג, ועד שגם נה"ב מסכמת שצריך להיות ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך44 בשני יצריך45, הרי זו עבודה שבדרך אור חוזר שמגעת בהעצם. ובעומק יותר, הנה גם ענין זה אינו אמיתית הענין דאור חוזר עדיין, לפי שזהו באופן שמפריד את הטוב דנה"ב מהרע ומעלה את הטוב כו', אמנם אמיתית הענין דאור חוזר הוא באופן שפועל הכפי' בתוקף הרע דנה"ב, שעי"ז נשבר ומתברר ההעלם וההסתר גופא, והיינו, שעצם התוקף דנה"ב מתהפך ונעשה בבחי' כלי לאלקות, ובאופן דרב תבואות בכח שור46, ועי"ז מגיע לבחי' בכל מאדך, שאינו מגיע לזה ע"י העבודה שמצד נפש האלקית47, וזהו אמיתית הענין דאור חוזר שעי"ז מגיע בהעצם. ובכללות הרי זה החילוק בין עבודת הצדיקים לעבודת בעלי תשובה, ובזמני השנה הוא החילוק בין עבודת ניסן לעבודת אלול ותשרי48, דעבודת הצדיקים היא תמידים כסדרם שזהו בדרך אור ישר, אך עבודת התשובה היא מלמטה למעלה, אני לדודי ודודי לי49, והעילוי שבזה שדוקא ע"י הקבלת עול והכפי' בדרך אור חוזר מגיעים בהעצם.

ז) וזהו

שהפסוק שמע ישראל נמנה בפסוקי מלכיות, כי, תכלית כוונת הבריאה היא שגם בעולם שלמטה שנתהווה מבחי' המלכות יהי' הענין דישתמודעון בי', הידיעה בהעצם, ע"י העבודה דתורה ומצוות, ובפרט ע"י עבודת הבירורים, שזהו ענין שמע ישראל, דנוסף על הפירוש שנת"ל ששמע הוא מלשון הבנה והשגה, יש גם פירוש ששמע הוא מלשון אסיפה וקיבוץ50, כמו וישמע שאול51, שצריך לקבץ ולאסוף ולברר את כל הניצוצות שנפלו למטה, שזהו"ע שמע, שם ע'52, שם בגימטריא רפ"ח וב"ן53, והיינו, בירור הרפ"ח ניצוצות ע"י שם ב"ן, והעלאתם לבחי' ע' עד לבחי' ע' רבתי. וזהו גם מה שמסיים הוי' אחד, דלכאורה, כיון שמדבר כאן בענין היחוד, ובפרט ע"פ משנת"ל שהו"ע יחו"ע, הול"ל הוי' יחיד, שמורה יותר על האחדות מכמו תיבת אחד54, ולמה נאמר אחד. אך הענין הוא, שעיקר הכוונה היא באסיפת וקיבוץ הניצוצות שנפלו למטה, דמאן דנפיל איקרי מית55, והעלאתם למעלה לבחי' הא', א"ס, אלופו של עולם, וזהו"ע אחד דוקא, כמארז"ל56 כד אמליכתי' כו'. וזהו גם ענין העבודה דר"ה, כמארז"ל57 שתמליכוני עליכם12. ודוקא ע"י עבודה זו תופסים בהעצם, כיון שעי"ז נשלמת הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים58.

שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תש"כ

ואתחנן ו, ד.

ר"ה לב, ב.

טור או"ח סתקצ"א.

תרל"ז – סוף פרק פ (סה"מ תרל"ז ח"ב ע' תקצה).

זהר ח"א יח, ב. תניא שעהיוה"א בתחילתו. פ"ז. ובכ"מ.

ראה סהמ"צ להצ"צ שרש מצות התפלה פי"ט. פכ"ב-כג. ד"ה כל המאריך באחד תרע"ח (סה"מ תרע"ח ס"ע שפג ואילך). ובכ"מ.

תיקוני זהר בהקדמה (ג, ב).

ראה עץ חיים שער ג (שער סדר אצילות למהרח"ו) פ"ב. שער ו (שער עקודים) פ"ב. שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"א. ועוד.

שמואל-ב כ, יט.

בתפלת מוסף דר"ה (בפסוקי מלכיות). וראה סידור האריז"ל במקומו.

ד"ה עוטה אור כשלמה תער"ב (המשך תער"ב ח"א ע' יב ואילך). ובכ"מ.

חסר קצת (המו"ל).

ח"ב מב, ב.

ע' ד ואילך.

ראה ספורנו עה"פ. תו"א בראשית א, א. לקו"ת נשא כ, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"ב ע' תרעז. אוה"ת עקב ע' תעט. ובכ"מ.

ראה גם זח"ג רסג, א. סידור שער השמים (של"ה) במקומו. לקו"ת שה"ש כט, א. תורת חיים פקודי תרסט, א (בהוצאה החדשה – ח"ב תנא, ד). וש"נ.

בהבא לקמן – ראה ד"ה שמע ישראל דש"פ ואתחנן תרע"א (סה"מ אעת"ר ע' קסו ואילך). וראה גם ד"ה הנ"ל דיום ב' דר"ה תשט"ו (סה"מ תשט"ו ע' ג ואילך).

ראה תניא רפנ"ב. ובכ"מ.

ראה תניא שם. וראה גם תניא פמ"א (נז, ב). שם אגה"ק סל"א (קנב, א).

תהלים קמח, יג. וראה לקו"ת אמור לג, ג. ובכ"מ.

ע' ו.

תהלים צג, א.

ראה גם סה"מ תרל"ה ח"ב ע' שכא. המשך תער"ב ח"ג ע' א'ריד-רטז. סה"מ תרפ"ט ע' 15. וש"נ. ד"ה זה היום דיום ב' דר"ה תשי"ז (סה"מ תשי"ז ע' ד ואילך).

ראה עץ חיים שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב. אוצרות חיים ומבוא שערים בתחילתם. לקו"ת הוספות לויקרא ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח (נא, ב ואילך).

ראה עטרת ראש שער ר"ה פ"ה. המשך יו"ט של ר"ה תרס"ה ותש"ג.

תפלת מוסף דר"ה (בפסוקי זכרונות).

ר"ה יח, א.

ראה לקו"ת מסעי צה, ב. סהמ"צ להצ"צ נח, ב. אוה"ת ענינים ע' פד.

תקו"ז בהקדמה (יז, א).

ספ"ד.

ראה תניא אגה"ק ס"כ. המשך תער"ב ח"א פרק קנג.

פרקי דר"א פ"ג.

עבודת הקודש חלק א פרק ב. וראה ספר הערכים – חב"ד ח"ד ערך אור אין סוף (ה) ס"א סק"ג (ע' תמה ואילך). וש"נ.

ראה תניא שעהיוה"א פ"ח (פה, ב). ובכ"מ.

איוב לג, לג. וראה שבת קד, א.

ראה ספר הערכים – חב"ד מערכת אותיות אות אל"ף סעיף טז, ובהנסמן שם.

ראה זח"ג יא, סע"א. סה, ב. וראה גם ד"ה כל המאריך באחד הנ"ל (סה"מ תרע"ח ע' שפז).

ראה אמרי בינה שער הק"ש פנ"ט. סה"מ תרנ"ט ע' עד ואילך. תרצ"ז ע' 182. וש"נ.

ראה תקו"ז ת"ע (קלה, א). אמרי בינה שם פנ"ז. פס"ב ואילך. ד"ה כל המאריך באחד הנ"ל (סה"מ תרע"ח ע' שפו ואילך). סה"מ תרפ"ט ע' 65. וש"נ.

ראה עץ חיים שער יג (שער אריך אנפין) פ"א-ב.

ראה תו"א צז, א ואילך. מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' ר ואילך. ח"ב ע' תמ ואילך.

תענית ז, א. מכות י, א.

פסחים קיב, א.

ואתחנן ו, ה.

משנה ברכות רפ"ט (נד, א). ספרי ופרש"י עה"פ.

משלי יד, ד. וראה לקו"ת האזינו עה, ב. ובכ"מ.

ראה תו"א מקץ לט, ג-ד. סה"מ תר"ם ח"ב ע' תצט.

ראה סה"מ תרל"ו ח"ב ע' שס. תרנ"ב ס"ע ג. וראה אוה"ת בא ע' רס ואילך.

שה"ש ו, ג. וראה סה"מ תרכ"ז ע' רכב.

מאמרי אדה"ז ואוה"ת שם.

שמואל-א טו, ד.

זהר ח"ג רלו, ב (ברע"מ). תו"א הוספות לויחי קה, ג. לקו"ת ואתחנן יב, ד ואילך. פ' ראה לא, ב.

ראה לקו"ת ואתחנן ופ' ראה שם.

ראה תו"א וארא נה, ב. ובכ"מ.

כ"ה בלקו"ת חוקת נו, ד. ובכ"מ. וראה זהר ח"ג קלה, ב. הובא בעץ חיים שער שבירת הכלים פ"ב.

ברכות יג, ב.

ר"ה טז, א. לד, ב.

ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

תורת מנחם - התוועדויות »

סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.

⌂ TodosÍndice temático← 1719 →

Fonte: chabad.org aid 4280425