לקוטי תורה, ד״ה שובה ישראל (הא׳ והב׳) ומקומות נוספים (שיר השירים, אחרי, בלק, ראש השנה, האזינו)

שנשתנה מהותו במה שהי' עוסק בתחלה במילי דעלמא להיות לומד תורה כו'. והגם שהתפעלות הוא רק בבחי' נפש החיונית בלבד עכ"ז הוא למעלה מאד כו'. והיינו מפני שהוא בבחינת אתכפייא סט"א כו'. ועי"ז שאתכפייא סט"א הוא מעורר ממה שהיה בתחלה ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא לעילא והיינו ממה שהיה תחלה הסתלקות אלהותו ית' כענין סליק לעילא לעילא בזח"ג (ד"כ ע"ב) שנסתלק הגילוי מלמטה לבחי' מהותו ועצמותו הנה משם ממש יומשך הגילוי וההמשה למטה. כי הנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלות והוא כמו בבחי' מ"ת דכתיב פב"פ דבר ה' גילוי אלהות למטה בבחי' פנים היה צ"ל תחלה הסתר פנים גלות מצרים רד"ו שנה כדי שאח"כ יכול להיות פב"פ כו' (ועמ"ש מזה סד"ה וידבר אלקים כו' אני הוי' וארא כו') וכן עד"ז בחורבן בית ראשון ושני שהוא מחמת דקוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחינת הסתר כ'ו והכוונה בהסתר פנים הוא שיהיה גודל התפעלות למעלה כמשל האב עם הבן שכאשר האב מסתתר ממנו אזי צועק הבן לעלות אליו וזהו רצון האב שירצה הבן לעלות אליו לכן הוא מסתתר כו'. וכן מחמת הסתר פנים תורה ותפלה עי"ז יהיה ההתפעלות במאד אתכפייא סט"א ומעורר ממה שהיה בחינת הסתלקות לעילא לעילא שיהיה בחי'התגלות למטה כנ"ל. וזהו אמצאך בחוץ אשקך אמצאך בחוץ היינו מה שהוא בבחי' חוץ שהוא בחי' בע"ת (וע' בפ' אחרי דע"ח א' עפ מולדת בית או מולדת חוץ ובפ' תולדות קמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ ועמ"ש מזה בד"ה בהעלותך כו' שלך גדול משלהם) עי"ז נעשה אשקך בחי' נשיקין אתדבקות רוחא ברוחא כו' בא"י שיהי' מבחי' ברוך כו' המשכה בגילוי אתה כו'. אך מי יתנך כאח לי ואמצאך בחוץ כו' שניהם בב"א דהיינו שיהיה בחי' התחברות צדיקים ובע"ת כענין מאמר הזהר עתיד משיחא לאתבא צדיקיא בתיובתא כו' (וכמ"ש מזה בד"ה יו"ט שני גבי שמע"צ) וכעצת חז"ל כל ימו בתשובה. דהיינו שגם הצדיק יעשה תשובה. דהיינו על מה שלא היה הביטול כ"כ כמו שלא היה בביטול כ"כ בתפלה כו' (ועמ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשובה הג' ועמ"ש בד"ה שובה ישראל בענין מ"ש יעקג אבינו אם יהיה כו' והיה כו') ועכשיו הגיע לבחי' הביטול זהו תשובה שלו ועי"ז יהיה כל דינין מתעברין מיניה שאין שום אחיזה לחיצונים גם לא יבוזו לי. וכמארז"ל אם ישראל עושים תשובה נגאלים כו'. שעיקר ההסתר הוא מחמת דאסתלק קוב"ה לעילא כו' וע"י התשובה מעורר להיות התגלות למטה וממילא נגאלין כו' ותשובה ותפלה וצדקה כו' דהיינו צדיקים ובע"ת ביחד משא"כ כשכאו"אבפ"ע כו':

[cup]שימני[/cup] כחותם על לבך כו'. הנה החותם הוא ענין תפילין חותם על לבך תפילין של ראש דהיינו רצועות דתליין על לבא חותם על זרועך תפלה של יד (ברבות בשה"ש ע"פ זה ת"ז תיקון כ"ב ובזח"ג מצורע נ"ד ב' במדבר ק"כ ע"ב ועיין ברבות וישב פ' פ"ה גבי חותמך ופתילך ובפ' במדבר ספ"ה גבי ד"א ותהלתי אחטם לך כ'ו שימני כחותם) והיא בקשת כנס"י להיות החותם ממנה וכמארז"ל תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך כישראל כו' ומי גוי גדול כו'. וביאור ענין חותם זה הוא עד"מ יש חותם שחותמין אותו בשעוה ונעשה עוד חותם על השעוה והנה אם האותיות שעל החותם שוקע נעשה על השעוה בולט ואם האותיות שעל החותם בולט נעשה על השעוה שוקע. ולהבין זה בנמשל הנה נודע שניצוץ אלהות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה והוא בחי' אהבה המסותרת וצריך להוציאה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה ונקרא בחי' הר שבולט מן מישור הארץ. וזהו לא כאברהם שקראו

הר שבחי' הר הוא בחי' אברהם אהבה להיות ואהבת לשון רצון את הוי' שיהיה אלהיך ולא כמו שמלובש בנפש כו' (ועמ"ש בד"ה כי ההרים ימושו ובד"ה קול דודי כו' מדלג על ההרים) והיינו ע"י שמע ישראל ישראל הוא ניצוץ אלהות המלובשבנפש ומפוזר בפיזור הנפש בהתחלקות שכל ומדות מחשבה דבור ומעשה ושמע מלשון אסיפה וקיבוץ שיתקבץ למעלה לשרשו מחמת כי הוי' אלקינו בחי' תרין ריעין כו' שההתחדשות מאין ליש הוא תמיד כמאמר המחדש בטובו כו' הוי' אחד בלי שום שינוי. לפי שאינו מלובש ממש כל הפועל בנפעל כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' רק בשכמל"ו כי הארץ הלזו הגשמי' הוא בחי' מל' דעשיה וג"ע תחתון היא מל' דיצירה וג"ע עליון מל' דבריאה והכל רק בחי' מל' בלבד צדיקים נהנין מזיו השכינה ושכינה היא מל' שהיא בחי' שם בלבד יחיד חי העולמים מלך ולכן ואהבת את הוי' אלהיך כי מי לי בשמים כו' כלה שארי ולבבי כו' בבחי' ובכל מאדך בלי גבול שאין לו כלי המגביל רק לדבקה בו ממש בא"ס ב"ה מקור החים מקור התענוגים. אך איך יבוא למדרגה זו הוא ע"י פסוד"ז וברכות ק"ש פסוד"ז רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות לזמר עריצים על ידי רוממות אל ק"ש וברכות ק"ש איך שהמלאכים מקדישים בבחי' ביטול והאופנים ברעש גדול מפני שהם בבחי' יש אלף אלפין ורבו רבבן וכשרואין ביטול היש כי קדוש הוי' צבאות דהיינו הנמשך בצבאות הוא עצמו בחי' קדוש ומובדל ע"כ מרעישים בקול רעש גדול. משא"כ שרפים עומדים ממעל לו וכ"ש הארץ וכל אשר עליה צ"ל יותר בקול רעש גדול מחמת ביטול היש וזהו ענין ק"ש בבחי' רעש על הביטול למהוי אחד באחד עד שמסיים אני הוי' אלקיכם ממש ואח"כ שמו"ע תפלה בלחש כמדבר באזני המלך בלחישו וע"ז אומרים אדני שפתי תפתח כדי להיות ופי יגיד תהלתך ברוך אתה כו' וכ"ז נקרא בחי' הר הוא גילוי האהבה המסותרת לצאת מהעלם אל הגילוי כו' אך יש עוד בחי' הר ההר הר ע"ג הר בחי' כפה עליהם הר כגיגית שנמשך הר העליון ע"ג הר התחתון להיות הר ע"ג הר כי ע"י בחי' ובכל נפשך לאתדבקא רוחא ברוחא מחשבה במחשבה כו' נמשך אתערותא דלעילא מאליו וממילא בלא יגיעה להיות והיו הדברים האלה אשר אנכי כו' והוא בחי' הר העליון כי אורייתא מחכמה נפקת פי' חכמה שבבחי' ביטול (כי כולם בחכמה עשית ומה יתרון לחכמת התורה אלא שהיא חכמה שבבחי' ביטול שמן משחת קדש) שכל התורה היא להביא הכל לבחי' ביטול לאחד לזכות את הזכאי ולחייב את החייב ולהפריד הרע מן הטוב לברר כו' ובחכמה אתברירו להיות ביטול לה' אחד ע"י רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת ע"י מ"ע לדבקה שהם רמ"ח איברים דמלכא כלים ומכון לשבתו ית' וע"י ל"ת להפריד הרע כו' ובחי' ביטול זה נמשך באתערותא דלתתא להעלות את הנפש להיות מה הוא רחום כו' אשר קדשנו במצותיו במצותיו דייקא וע"ז נאמר ותרם כראם קרני בלותי בשמן רענן:

[cup]ב[/cup] וכל זה הוא בחי' עליות העולמות ממטה למעלה והוא בחי' חותם הבולט ונעשה מלמעלה למטה בחי' חותם השוקע כי לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל מדות כו' אלא ע"י אתעדל"ת כל העוסק בתורה הקב"ה שונה כנגדו כו' התלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה כו' ועשיתם אתם כתיב לעשות ולקיים את כל דברי כו' (ועמ"ש בד"ה ועשית ציץ גבי ופתחת עליו פתוחי חותם ועמ"ש בד"ה השמים כסאי בפי' לעשות ולקיים כו' עד וזהו השמים כסאי כו' ע"ש וזהו ענין אחד עם מש"כ בענין החותם שוקע שנמשך מלמעלה ע"י הבליטה שמלמטה) וזהו ענין שוקע וירד ה' על הר סיני שנעשה התלבשות אור א"ס בבחי' העלם כו' וזהו תפילין של יד דמיושב שהוא כנגד ק"ש וברכותיה בחי' תפלה דמיושב בחי' רעש גדול ממטה למעלה קדש לי כל בכור הוא חכמה ראשית וכנגד זה מלמעלה למטה למען תהיה תורת ה' אורייתא מחכמה

נפקת בפיך בבחי' שוקע. ופ' שנייה יציאת מצרים הוא גילוי האהבה המסותרת מהעלם המוח אל הלב שכל זמן שהוא במוח לבד הוא בבחי' מיצר וגלות שאינה בגילוי. משא"כ בהתגלות נקרא בחי' לידה ומולדותיך ומכורותיך ביום הולדת כו' והוא בחי' גילוי השמחה של מצוה אם הבנים שמחה תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה כו' והיינו גילוי פ' שמע והיה א"ש שהם אהוי"ר ובמעשה הגילוי הוא בצדקה כשם שע"י פרשה ראשונה נמשך תורה כך ע"י פרשה זו נמשך צדקה שהוא בחי' רחמנות ועי"ז מעורר למעלה ג"כ בחי' רחמנות כי לאו מכל מדות כו שהרחמנות הוא התפעלות ולא שייך זה באור א"ס ב"ה שאין בו שום שינוי רצון ח"ו אלא שמתלבש בבחי' רחמנות ע"י מעשה הצדקה באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כן צדקה לחיים כן ובסיס לחיי החיים מכון לשבתך וזהו ג"כ בחי' שוקע מלמעלה למטה כי להיות התלבשות אור א"ס ב"ה במדות הוא ענין שוקע ובחי' העלם. והנה כל ענין חותם זה שממטה למעלה הוא בולט ומלמעלה למטה הוא שוקא נקרא חותם על זרועך כי שמאלו תחת לראשי. לראשי אותיות ישראל ולהיות תחת לראשי דהיינו להיות גורם העלאת ישראל הוא ניצוץ אלקות מלמטה למעלה הוא מבחי' שמאלו:

[cup]ג[/cup] אך בחי' חותם הב' שממטה למעלה הוא שוקע הוא ענין שמו"ע תפלה בלחש השתחוואות בחי' ביטול באור א"ס ב"ה ממש (וכמ"ש בד"ה יהודה אתה יודוך וסד"ה השמים כסאי הנ"ל בפי' איזה בית כו') והלוואי שיתפלל אדם כל היום הוא ענין רשימו להיות ונפשי כעפר לכל ולא בבחי' יש שאינו יכול לבטל א"ע רק בטל רצונך כו' והיינו בבחי' מצות ל"ת שהם למעלה מבחי' מ"ע שמי עם י"ה שס"ה שבחי' תפילין של יד הוא בחי' ו"ה לדבקה בו במ"ע להיות העלאה בבחי' הר כו'. אבל י"ה הוא להיות הביטול במצות ל"ת בבחי' לא כו' ועי"ז נמשך מלמעלה חותם הבולט כי הנה בזמן שאין בהמ"ק קיים אותותינו לא ראינו כו' שהכל הוא בבחי' העלם ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה ולבי ער. משא"כ לע"ל ולא יכנף עוד מוריך כו'. וביאור ענין זה הנה יש תורה ויש תורה יש תורה ודברי אשר שמתי בפיך בבחי' שוקע להיות התלבשות אור א"ס ב"ה בחכמה והחכמה היא לבוש כמ"ש עוטה אור כשלמה. אך שלא יהיה לבוש זה מסתיר ומעלים את אור א"ס המלובש בה אלא כי עין בעין יראו כו' חשף ה' את זרוע קדשו כו' וראו כל אפסי ארץ כו' לעיני הגוים גלה צדקתו כו' ע"ז נקרא קורא בתורה. כי ענין לימוד התורה אף שכבר יודע ההלכה מצוה לעסוק בה כדי להמשיך אור א"ס ב"ה שיהיה גילוי אור א"ס למטה ולא יהיה הלבוש מסתיר כלל (ועמ"ש סד"ה כי תשמע בקול) וגילוי זה הוא וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו ואינו מניחו ליפרד כו' ועמ"ש מענין וימינו תחבקני בד"ה ביום השמע"צ ונקרא כחותם על לבך מרצועות דתליין על ליבא כי הנה התפילין הם אותיות הכתובים על הקלף וצריך להיות מוקף גויל מד' רוחותיו כי האותיות הם בחי' העלאת הנפש בהשגתה. אבל הקלף הוא למעלה מן האותיות כי הוא הנושא וסובל את האותיות והנה קלף זה הוא העור שממנו הרצועות הכל הוא רק בי' עור בהמה טהורה והרצועות הנמשכות מן הקלף הזה הם תליין על ליבא להיות גילוי האהבה בלב להיות וימינו תחבקני. וזהו שימני כחותם על לבך כי עזה כמות אהבה כמו שהנשמה אע"פ שאינה צריכה לגוף מ"מ קשה עליה פרידתה הגם שהגוף מחשיך ומעלים את אור הנשמה לפי שהגוף הוא הכלי להנשמה כך מבקשת כנס"י שימני כחותם על לבך אע"פ שיהיה חשך והעלם דאזיל אנה ואנה כו' דיוקנא אשתאר בך הוא בחי' הביטול בשמו"ע ואע"פ שאחר התפלה האהבה היא חולפת ועוברת יהיה כחותם להיות וימינו תחבקני כאדם החובק את חבירו

מאחוריו כך תהיה וימינו תחבקני אפי' בבחי' אחוריים דהיינו כשפונה אנה ואנה מפני שכנס"י היא בחי' כלי וכמ"שנושאי כלי ה' שבשעת התפלה הוא בבחי' ביטול ולכן דייקא אשתאר להיות הלואי שיתפלל אדם כל היום כנ"ל (ועיין בזהר ויחי דף רמ"ד סע"ב ודף רמ"ה ובמשפטים דף קי"ד ע"א) וזהו אשה כי תזריע וילדה זכר וארז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר פי' כשההעלאה ממטה למעלה הוא בבחי' שקיעה כי יסוד דנוק' שוקע והיא בחי' היראה כענין ותתצב אחותו מרחוק ועי"ז יולדת זכר שנמשך מלמעלה בחי' חותם בולט. וזהו וצאצאיו חתם באות ברית קדש. ועמ"ש בפ' ויקהל ע"פ קחו מאתכם תרומה בענין אתכפיא ואתהפכא איך שע"י אתכפיא בבחי' נפשי כעפר מעורר אתעדל"ע מבחי' סוכ"ע למעלה ממה שמעורר ע"י בחי' אתהפכא כו' ע"ש וזהו ג"כ ממש כענין המבואר כאן. ועמ"ש בפ' בחקתי ע"פ ואפו עשר נשים כו' דר"ל שעשר כחות שבנפש יהיו בחי' נוק' דהיינו שידע שבאמת הטוב שיש בו הוא מקבל זה מלמעלה שבעל האמת נותן לו האמת ע"ד וה' יגיה חשכי כו' וזהו ג"כ ענין אשה כי תזריע כו':

[cup](עוי"ל[/cup] בענין שימני כחותם שהם תפילין כי הנה ענין הקב"ה מניח תפילין היינו מה שנמשך אא"ס ומאיר בחכ' ובינה כו' ולכן בפ' ראשונה נאמר כי מי גוי גדול כו'. ומי גוי גדול. כי היא חכמה עילאה ובהתלבשות אא"ס בחכמה עילאה דאורייתא מחכמה נפקת אזי ישראל נראים גוי גדול וכמש"ש בד"ה כי עמך מק"ח בענין השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל כו' יעו"ש. והנה החכמה נק' חותם כמ"ש בד"ה אלה מסעי בענין ויכתוב משה כי חותמו של הקב"ה אמת וזהו מדרגת החכמה. (ועיין בסש"ב פרק ל"ה בהג"ה). וזהו שימני כחותם שבתפילין דמארי עלמא שהן חותמו של הקב"ה מה כתיב בהו כי מי גוי גדול כו' אף כי עכשיו אותותינו לא ראינו זהו לפי שההמשכה מבחי' חותם שוקע ועמ"ש סד"ה ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה. אך לע"ל כי עין בעין יראו זהו ענין חותם בולט והיינו לפי שיהיה גילוי בחי' חכמה עילאה סתימא דכל סתימין כו' וזהו כחותם על לבך וימינו תחבקני בחי' חסד דלגאו הנק' חסד דקשוט (באד"ר קל"ג ב') בחי' מקור האמת שהוא ית' אחד האמת ואין זולתו כו'. ועפ"ז אפ"ל מ"ש בגמרא (פ"ק דתענית דף ד') שני דברים שאלה כנס"י שלא כהוגן והקב"ה השיב כהוגן. א' ויבא כגשם והקב"ה השיבה אהיה כטל כו'. הב' שימני כחותם כו' והקב"ה השיבה הן על כפים חקותיך ובשה"ש רבה בפסוק שימני כחותם מבואר הענין באריכות יותר והנה ענין ויבוא כגשם זהו ענין אתעדל"ע הבאה ע"י אתעדל"ת ואד יעלה כו' אבל אהיה כטל הוא אתעדל"ע שנמשכה מאליה שלא ע"י אתעדל"ת מבחי' שאין אתעדל"ת מגעת שם כמ"ש במ"א בד"ה האזינו השמים. ועד"ז יובן ג"כ ענין שימני כחותם כי הנה עד"מ החותם הוא עשיה גשמיות שחוקק שמו על החותם רק שמ"מ הוא קיום על כל דבר. והוא ענין חכמה עילאה שנקרא חותמו של הקב"ה אמת והחכמה נקרא עשייה אצלו ית' כמ"ש כולם בחכמה עשית ויש בזה חותם בולט וחותם שוקע ח"ע וח"ת כנ"ל. וכוונת הבקשה בזה כי בהתלבשות א"ס בחכמה דאורייתא מחכמה נפקת שם נראה כנס"י לדבר חשוב מאד נעלה שבכל התורה נאמר דבר אל בני ישראל צו את בנ"י כו' אבל בבחי' שלמעלה מהחכמה כתיב אם צדקת כו'. ולכן בקשה שימני כחותם דוקא. והקב"ה השיבה כהוגן הן על כפים חקותיך כי בקשתה זו שימני כחותם הוא נקרא עדיין שלא כהוגן שהרי החותם הוא עדיין עשייה גשמיות ודבר נבדל מהעצמות וכך אור א"ס ב"ה מרומם רבות מדרגות אין קץ למעלה מהחכמה כמ"ש בסש"ב ח"ב ספ"ט ואף בחי' הנקרא חותם

<b>בס"ד</b>

בולט בחי' גילוי נפלאות כמו יצ"מ ולא כמו שאותותינו לא ראי נו הרי כתיב עושה פלא שגם בחי' פלא הוא עשייה גשמיות אצלו ית' שנקרא אדון הנפלאות וכמ"ש מזה בד"ה אשירה להוי' כי גאה גאה. אבל באמת ישראל עלו במחשבה שהיא בחי' מחשבה הקדומה שלמעלה מהחכמה ועמ"ש בד"ה למנצח על השמינית ומ"ש בפ' ציצית בענין פי' ישראל לי ראש. וזהו ענין על כפים חקותיך בחי' אותיות החקוקים בעצמותו ית' משא"כ החותם הוא אותיות החקוקים בדבר נפרד כו' ועמ"ש ע"פ אם בחקתי תלכו וע"פ זאת חקת התורה והוא ענין גליף גליפו בטהירו עילאה שלמעלה מהחכמה ושם שרש נש"י כו'):

[cup]ביאור[/cup] על זה הנה כתיב והחיות רצוא ושוב שיש ב' מיני עבודה מלמטה למעלה בעבודת האדם בחי' רצוא ובחי' שוב. בחי' רצוא נק' חותם הבולט ובחי' שוב נק' חותם השוקע. ופי' בחי' רצוא היא אהבה ורשפי אש בתשוקה והוא הגתלות האהבה המסותרת ממטה למעלה מישראל לא"ס ב"ה וזהו ענין כאברהם שקראו הר כמו הר הבולט מן מישור הארץ כמ"כ התשוקה הנ"ל שרוצה לצאת מנרתקו זהו בחי' בליטה ונקרא חותם הבולט. והנה עד"מ כשמדפיסים בחותם הבולט על השעוה נעשה בהשעוה חותם שוקע. כך על ידי בחי' אתעדל"ת שבבחי' רצוא שהוא בבחי' חותם בולט והוא בחי' יש מי שאוהב כו' עי"ז נמשך אתעדל"ע מלמעלה בחי' חותם שוקע והיינו שנמשך מה התגלות והמשכת אורות בכלים. וכמו שיתבאר. וזהו ענין הר ההר הר ע"ג הר (ועיין בפ' משפטים (ק"ט ב') ובז"ה שם כי חג"ת דז"א הם נקרא הרים אמנם נה"י דאימא נקרא הרים ע"ג הרים כו' וכ"כ בלק"ת בישעיה ע"פ כי ההרים ימושו ולכן א"ש שהר ההר נק' חותם שוקע שמלמעלה שנה"י דאימא הם לבוש וכיסוי להמוחין והם מתלבשים בז"א ועיין בזהר בשלח (ד"נ סע"א) בענין עד לא אשתקע אוירא דכיא. ואפשר שייך ג"כ לבחי' חותם שוקע ועמ"ש עוד בענין הר ההר בד"ה נשא את ראש בני גרשון) משא"כ ע"י העבודה הב' שמלמטה למעלה בחי' שוב היינו ביטול הרצון בתכלית ונפשי כעפר ירא' בושת זהו בחי' חותם השוקע שמלמטה ועי"ז נמשך אתעדל"ע מלמעלה בחי' חותם בולט דהיינו התגלות אור א"ס שלא בהתלבשות כלל כמו שיהיה לעתיד דכתיב ולא יכנף כו' עין בעין כו' התגלות אלקות וזהו ג"כ בחי' מצות ל"ת וכנודע של"ת גדלה מעלתן מבחי' עשה כי ל"ת הם מבחי' י"ה ומ"ע ו"ה. דהנה נודע ד' אותיות הוי' יוד בחי' חכמה בחי' צמצום וביטול כמו נקודה והוא בחי' יראה עילאה יראה פנימית יראה בושת. ה' בינה המשכת אהבה עילאה וזהו דחילו ורחימו וענין ו"ה ו' אהבה זוטא ה' יראה תתאה וזהו רחימו ודחילו נמצא ל"ת שהם מבחי' י"ה י' ביטול במציאות כו' (ועוד יובן מענין זה ענין חותם שוקע שמלמטה שממשיך מבחי' גבוה יותר שהרי ע"י אהבה זוטא דבחי' ו' חג"ת דאצילות בחי' הרים חותם בולט ממשיכים מלמעלה מבחי' בינה ה' ראשונה אהבה רבה חותם שוקע אבל יראה תתאה חותם שוקע שרשה ביראה עילאה אבא עילאה שנק' חותם בולט לגבי בינה וזהו בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא וכונן שמים בתבונה כו' וכמ"ש לקמן בענין אשה מזרעת תחלה) והנה להמשיך מבחי' א"ס שלמעלה מע"ס אי אפשר רק ע"י ביטול היש שהוא בחי' שקיעה מלמטה שעי"ז נעשה התגלות ובליטה מ למעלה עין בעין כו' וזהו ענין הל"ת כי זהו הכלל דסט"א הכל בחי' יש ודבר ולכן ע"י מצות ל"ת לא תלבש שעטנז מבטל היש וכו' אתכפיא סט"א וכן באדם ביטול עצמותו הן ולאו שוין בחי' שקיעה ממילא נעשה מלמעלה בחי' בליטה התגלות אור א"ס ולא יכנף עוד כו'. אכן ע"י בחי' אהבה וקיום מ"ע לא יוכלו להמשיך מלמעלה מהשתלשלות כי אהבה הוא ג"כ בבחי' יש וכלי לכן ממשיכים מלמעלה ג"כ התגלות

אורות בכלים אשר הכלים מלבישים להאורות וזהו בחי' חותם שוקע שמלמעלה כנ"ל. וזהו זוכר חסדי אבות אבות היינו או"א ומביא גואל לבני בניהם היינו נה"י כי בניהם היינו חג"ת ובני בניהם היינו נה"י (עיין בזהר ר"פ שמיני דל"ו סע"א ובמק"מ שם) למען שמו היינו מל' נמצא זהו ענין התלבשות אור א"ס בע"ס דאצי' מאו"א עד מלכות. וזהו באהבה ב' אהבה דהיינו שע"י האהבה מלמטה למעלה נמשך מלמעלה ג"כ אהבה להיות האהבה דוחקת שיומשך אור א"ס להתלבש בע"ס. וזהו כמים הפנים כ'ו וזהו ואהבת ב"פ אור שע"י גילוי אור האהבה המסותרת מלמטה למעלה נמשך מלמעלה אור אהבה עליונה וכן ע"י קיום מ"ע כמו שע"י צדקה מעורר מלמעלה ג"כ רחמנות וצדקה כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים שמצד עצמות המאציל אין שייך שום מדה כי לאו דאית לך צדק ידיעא כו' רק ע"י אתעדל"ת נמשך מלמעלה מדות הנ"ל אורות בכלים:

[cup]ב[/cup] אמנם ע"י קיום מצות ל"ת ובטול היש בחי' שקיעה שמלשמטה נמשך מזה מלמעלה ג"כ שלא בדרך השתלשלות בבחי' גילוי ובליטה וכמו שמבואר בע"ח שיש ב' בחי' העלאות היינו עליית העולמות בשבת הוא שפנימית עולם התחתון עולה ומלביש עולם העליון וחיצוניות עולם העליון נמשך לפנימי' עולם התחתון והיינו מחמת כי ההעלאה מעולם התחתון הוא ע"י אהבה בחי' בליטה ולא בבחי' ביטול ממש לכן נמשך מלמעלה בחי' שקיעה להתלבש בתוך פנימית עולם התחתון בבחי' צמצום. אבל יש עוד העלאת בחי' מ"ן בבחי' עיבור בבטן אימא תלת כלילן גו תלת היינו שנתבטל ממהותו לגמרי בחי' שקיעה ונכלל בעליון ממש ונמשך מזה מ"ד המשכת מוחין חדשים וזהו ענין יצ"מ כי גלות מצרים היה בבחי' עיבור ונעשה הגאולה ויצ"מ מוחין חדשים (וע' בפע"ח (שער כ"א פ"א) שהם מוחין עליונים מאד מאד כו' וגם באו שלא בהדרגה משא"כ בשום פעם אחרת רק במדרגה כו' ע"ש ועמ"ש לעיל בד"ה קול דודי בפי' שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה) ועוד שיצ"מ וקי"ס גילוי הנסים בשינוי הטבע לגמרי בשמים ובארץ בחי' חותם בולט שהוא ההפך מבחי' אותותינו לא ראינו כו' וזהו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר היינו כשההעלאה ממטה למעל' הוא בבחי' שקיעה כנודע יסוד דנוק' שוקע אזי יולדת זכר שנמשך מלמעל' בחי' בליטה ולהיפך איש מזריע תחלה ממטה למעלה בחי' בליטה ע"י אהבה יולדת נקבה מלמעלה בחי' שקיעה המשכת אורות בכלים (בענין חותם שוקע וחותם בולט שמלמעלה י"ל כי הנה ע"י תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן ממשיכים מבחי' כתר אך מ"ע שהן מבחי' ו"ה היינו ז"ת דא"א ולפי שהן מתלבשים באצי' כי או"א מלבישים חו"ג דא"א כו'. ולכן נקרא חותם שוקע. אמנם הל"ת שהן מבחי' י"ה היינו ג"ר דא"א שאינם מתלבשים כלל לכן נקרא חותם בולט כו' ולפמשנ"ת בביאור ע"פ שחורה אני ונאוה בענין מצות ל"ת ומ"ע שהמ"ע ממשיכין האור מז"ת דע"י והל"ת ממשיכין מג"ר דע"י. והנה איתא בע"ח שער א"א (פרק א' ב') שז"ת דעתיק מתלבשין תוך א"א והוא מושג ונודע אצלנו ע"ח וא"א אך ג"ר דעתיק א"א שיתלבשו תוך א"א. וזהו ענין רישא דלא אתיידע כי אפילו א"א עצמו לא ידע ליה יעו"ש. ונודע דבחי' עתיק הוא מבחי' מל' דא"ס ובחי' א"א הוא שרש הנאצלים וא"כ ז"ת דעתיק זהו ההארה מא"ס הנמשך ומתלבש עכשיו בשרש הנאצלים. אכן ג"ר דעתיק שאי אפשר שיתלבשו תוך א"א היינו האור מא"ס מה שאינו נמשך ומתלבש עכשיו כלל אפילו בשרש האצילות. ולעתיד יהיה גילוי בחינה זו זהו הנק' חותם בולט. ועוי"ל ועיק ר עפמ"ש בפע"ח בכוונת ק"ש שהמדרגה היותר עצומה שאפשר להמשיך מוחין עכשיו הוא מחיצוניות עתיק כו'. משא"כ פנימית עתיק הוא סתום וגנוז ולכן פנימית יסוד עתיק זהו בחי' חותם בולט וזהו שיתגלה רק לעתיד וע"ז נאמר וברית שלומי לא תמוט כו'