הוא בבחי' עלי' ממטה למעלה ובסוכות נמשך הארה זו ממעלה למטה אבל עדיין הוא רק בבחי' מקיף מלמעלה כמו ביוכ"פ שהוא רק בחי' קידושין ששניהם תחת חופה א', והוא בחי' תשובה עילאה פי' בחי' תעלומות לב שהוא למעלה מהיות בא לידי גילוי בהתגלות רק בבחי' מקיף על הלב, והיינו בחי' פנימיות בינה, כי[ftnref_365_45] עיקר תשובה בלב הוא בחי' בינה לבא הנק' תשובה עילאה, שעי"ז מעורר ג"כ למעלה בחי' המשכת מקיפים עליונים שמשם מקור הסליחה והמחילה כמ"ש כי ביום[ftnref_366_46] הזה יכפר עליכם, כלומר בבחי' מקיף שממעל כו' ועי"ז מתמלאים כל החסרונות והפגמים שנעשו בכל השנה כולה ע"י ביטול מ"ע או עשיית ל"ת כו', ונעשים זדונות כזכיות, פי' שמתמלאים האורות של המצות כאילו הי' מלא מצות מעיקרו כו', והוא גבוה במדריגה מבחי' מ"ת שבשבועות שהוא המשכות האורות ע"י מעשה המצות בפו"מ, והיינו מבחי' מקור התו' ומצות שמשם יוכל להיות כפרה למלאות כל הפגמים שבתורה כמשל מעיין שנחרב ויבש שא"א למלאותו אלא ע"י שיחפרו בעומק יותר כו'.
[cup]וזהו[/cup] יום חתונתו זה מ"ת פי' מתן תורה שכנגד בחי' בע"ת שאין[ftnref_367_47] צ"ג יכולים לעמוד במקומם ובסוכות נמשכת הארה זו ממעלה למטה אבל הוא ג"כ עדיין בבחי' מקיף ממעלה בלבד, וזהו ענין מצות הסוכה כי[ftnref_368_48] בסוכות הושבתי אתכם כלומר בבחי' סכך שמקיף ממעלה והיינו ג"כ מבחי' פנימי' בינה שביוכ"פ אלא שאז הוא ממטה למעלה, בבחי' תשובה שהוא השבה ממטה למעלה, וכאן הוא בבחי' המשכה דהיינו בחי' שמחה, אם[ftnref_369_49] הבנים שמחה, ושמחה זו היא ג"כ בבחי' מקיף בלבד, משום שא"א להכילה בפנימיות כו' וכנ"ל בענין תעלומות לב כו', ואח"כ בשמיני עצרת הוא שנמשך בבחי' פנימי', פי' שמה שהי' בבחי' מקיף ובהעלם נכנס בבחי' פנימיות להיות בגילוי בהמקבל, וע"ז נאמר לשמש[ftnref_370_50] שם אוהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח, פי' שמתחלה הארת השמש שהוא בחי' סוכ"ע הוא בבחי' אוהל ומקיף מלמעלה, והיינו ביוכ"פ ובסוכות עם היות כי נק' יום חתונתו, היינו כחתן זה שמתחלה הוא רק תחת חופה א' עם הכלה ונותן לה טבעת קידושין, שהוא בחי' מקיף בלבד, ואח"כ יוצא מחופתו ואז ישיש כגיבור לרוץ אורח, היינו בחי' אורח ושביל להשפעת הטפה בהכלה, והיינו שיהי' נמשכת התורה להתגלות בפנימיות ישראל ממש, וזהו ביום השמיני עצרת כו', ע"י שמתחלה היו ז' ימי הסוכות שהם ז' ימי המשתה שאז נמשך בחי' הדעת בכנס"י שהוא הכלי להשפעת הטיפה בשמע"צ הוא בחי' התורה, דאורייתא מחכמה נפקת כטפה הנמשכת מן המוח כו'. ועם זה יובן בטוב טעם מה שנקבעה שמחת התורה ביום שמע"צ דוקא, הגם שגם לוחות אחרונות ניתנו ביוכ"פ, כי ביוכ"פ עדיין הוא בבחי' מקיף בלבד
כנ"ל, אבל בשמע"צ הוא גמר יום חתונתו, שאז הוא בחי' יחוד חתן וכלה שנמשך הטפה כו'[ftnref_371_51], ולכן אז שייך השמחה מהתורה שהוא בחי' הטפה שנמשכת ומתפשטת בפנימיותם.
[cup]והנה[/cup] עיקר ענין השמחה עם התורה שבשמ"ע הוא מה שעושים הקפות שמקיפים עם הס"ת את המקום שקורין עליו בספר בכל השנה. והענין בזה הוא לרמוז על כוונה הנ"ל בענין שמים וארץ שהם חתן וכלה דארץ קדמה כו', כי הנה הס"ת עצמה הוא בחי' מקרא בעשי' שהרי כ"כ נשפלו ד"ת שבה עד שנתלבשו בעשי' גשמיית שבדיו גשמי ועל קלף גשמי, אבל הקריאה שקורין בס"ת בדיבור פה הוא בחי' רוחניות שהרי האותיות המה רוחניים כי כ"ב אותיות קבועים בנפש כדת"א[ftnref_372_52] לנפש חי' לרוח ממללא כו', שהנפש שבאדם היא המדברת כי היא מליאה אותיות, הגם דאחה"ע יוצא מהגרון בומ"ף מהשפתיים כו', שה' מוצאות אלו הגשמיי' מהם הביטוי בא, היינו שהם בחי' כלים בלבד להאותיות, שאותיות[ftnref_373_53] הנפש באות ונמשכות בה' מוצאות אלו שבהן ועל ידן הוא שיוצאי' במבטא כל כמה אותיות במוצא השייך להם ובבא האות בהנפש הוא מכה באותו מוצא וגורם תנועה זו כפי מזגה ותכונתה כו' כמ"ש במ"א, וז"ש בעל ס"י[ftnref_374_54] כ"ב אותיות קבען בפה בבחי' קביעות ממש, ומ"מ שרשן בנפש עצמה והיינו שנמשכים מקדמות השכל וכמ"ש בחכמה[ftnref_375_55] יסד ארץ, וכדפי' בזוהר[ftnref_376_56] אבא יסד ברתא כו', וכנראה בעליל ממה שהתינוק אינו יכול לדבר מפני שהוא מחוסר חכמה שכל, נמצא שהאותיות המה רוחניים ונמשכים מן השכל כנ"ל, משא"כ האותיות שבס"ת הנכתבי' בדיו גשמי ע"ג קלף המה גשמיים ממש, ומה שמקיפים עם הס"ת גשמיות את המקום שקוראין עליו בדיבור פה הוא להורות שבחי' ארץ קדמה לשמים במחשבה, שהגשמיות נלקח מא"ס ב"ה הסוכ"ע דוקא שהוא הכל יכול עד שתתלבש התורה בגשמיות משא"כ בחי' דיבור שקוראים בתורה הוא בבחי' רוחניות עדיין ואינו אלא בבחי' השתלשלות עו"ע כו', ועושים זה בשמ"ע שאז הוא גמר יום חתונתו זמן היחוד ואז מראי' זה שארץ בחי' המקבל קדמה בשרש כל השרשים לשמים המשפיעים כו', וכן בשעת נישואי חתן וכלה בגשמיות נוהגים שהכלה מקפת את החתן תחת החופה והוא ג"כ מטעם הנ"ל וכמ"ש[ftnref_377_57] נקבה תסובב גבר והיינו מצד שרשה כו' וד"ל.
[cup]ועתה[/cup] יובן פי' הפסוק ביום השמיני עצרת תהי' לכם עצרת לשון קליטה פי' כי הגם שנמשכה הטיפה אל הכלה בשמ"ע עדיין יש חשש שלא תהי' פולטת
ח"ו ולזאת צ"ל שתקלט הטפה במעיה עד שתתעבר ותוליד כו', וכמו"כ בנשמות ישראל שמקבלים בחי' הטפה בשמ"ע היא השפעת התורה שהיא טיפת החכמה הנשפעת בהם ולכן מתחילין לומר אז מוריד הגשם היא התורה שנמשלה לגשם, ובלשון הזוהר נק' שערות והיינו כמ"ש קווצותיו[ftnref_378_58] תלתלים תילי תילים של הלכות כי כמו השערות שהרבה שערות יוצאים מן המוח, וכאו"א יש לה גומא מיוחדת ואין שתי שערות יונקות מגומא א', וכן טיפי מטר שיוצאים טיפין טיפין וכל טפה יש לה דפוס בפ"ע ואין שני טיפין יוצאי' ממקום א', וכך הוא בחי' הלכות התורה שהם רבים ועצומים לאין קץ ממש וכולן נמשכות מח"ע, אבל כל א' היא המשכה פרטיות מיוחדת, וכמ"ש[ftnref_379_59] במ"א שזהו ענין מסלסל בשערו להפריד ההלכות זמ"ז שלא יתערבו ויהי' קליעות שער והיינו ע"י התירוצים שנק' פירוק"א, כלומר כמפרק דבר כי הקושי' מערבת כו'.
[cup]והנה[/cup] המשכת התורה שבשמ"ע נאמר ע"ז עצרת תהי' לכם שתהי' נקלטת ונתפסת היטיב בלב איש ישראל להיות מזה כן על כל השנה כולה בק"ש אחד ואהבת ע"י הדעת ואח"כ והיו הדברים כו', וכמו"כ למעלה ע"י קליטת הטפה בשמ"ע נעשה אח"כ הלידה בז' של פסח כו', והטעם לקליטת התורה בשמ"ע דוקא ולא בשבועות ויוהכ"פ שאז ניתנו ב' הלוחות, הוא מפני שבשבועות נאמר ויאמר ה', וידבר ה', שהי' בבחי' דיבור עדיין, וביוכ"פ הי' בלב בחי' תשובה, ועיקר תשובה בלב, אבל בשמ"ע הוא בבחי' מעשה, וארץ קדמה כו', לכך נקלט היטב להיות עצרת לכם וד"ל.