ניחוח שמשיב את הנפש כו' ועמ"ש בפ'ויקהל בד"ה קחו מאתכם). אך תכלית הצמאון הזה הוא כדי לדבקה בחי' רוחא ברוחא מחשבה במחשבה והיינו ע"י התורה וכמ"ש ואשים דברי בפיך דברי ממש דבור בדבור מחשבה במחשבה כו'. ועז"נ ונחה עליו רוח ה' כי בחי' הדבור נק' רוח ממללא ובחי' זו תהיה נחה עליו מלמעלה. וכמארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה שונה כנגדו (והמשכה של בחי' רוח גבוה מבחי' ההמשכה הנק' מים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת על פני המים וכמ"ש מזה סד"ה והניף ידו על הנהר בעים רוחו). והנה בחי' רוח זה הוא ממעלה למטה וכמ"ש עד יערה עלינו רוח ממרום שהרוח הוא יורד ממקום עליון וגבוה מאד נעלה בחי' אויר אור יו"ד דאורייתא מחכמה נפקת והחכמה מאין תמצא כנודע. (ועמ"ש מענין אויר אור יו"ד שהאויר הוא מקור האור בפ' מקץ סד"ה נר חנוכה מצוה כו' מזוזה מימין כו' וע' בזח"ג נשא דק"ל ע"ב רוחא דנפיק כו' ע"ש ובפ' ויחי (דרל"ה א') והנה לפי משנ"ת לעיל ד' יסודות שבנפש הן ד' אותיות הוי', והנה ענין מלא מים זהו יחוד ו"ה בחי' מים ועפר וענין רוח ואש זהו יחוד י"ה וזהו כענין יחו"ת ויחו"ע וכמ"ש במ"א ע"פ פקודי המשכן משכן העדות כו' ומשם תדרשנו. ומשם יובן יתרון מעלת ההמשכה מבחי' רוח על ההמשכה שמבחינת מים כו' וזהו גם את העלם נתן בלבם ופי' ברבות דהיינו מ"ש זה שמי לעלם היינו שם הוי' שעכשיו הוא בבחי' העלם וכמארז"ל לא כמו שאני נכתב אני נקרא כו' וניתן להם הכח להמשיכו מההעלם אל הגילוי בלבם כמ"ש בד"ה וארא אל אברהם ועי"ז יומשך הגילוי בעולם ג"כ):
[cup]<b>קיצור</b>.[/cup] שצ"ל פקדת ארץ. ועי"ז כמים הפנים לפנים. גם לשון פקידת עקרה ועי"ז ותשוקקיה וזהו פלג אלקים שנתחלק שם אלקים להיות מי ברא אלה. ועי"ז רבת תעשרנה. והתשוקה יסוד האש ומזה נמשך ונחה עליו רוח הוי' ע"י הדבור בד"ת רוח ממללא:
[cup]ג[/cup] והנה* כל זה הוא עכשיו בהיות העולם מעלים והתלבשות הנשמה במאסר הגוף והעולם הגשמי שאז צריך להיות פקדת הארץ ותשוקקיה מלמעלה למטה ולהיות נחה עליו רוח ה' לרוות הצמאון שמיסוד האש שיסוד הרוח גבהה מעלתו ממעלת ובחי' האש שמלמטה, וכן בחי' מים של המצות גדלה מעלתם מבחי' ארץ שבהם ועל ידם נעשה הארץ שוקקה באתערותא דלתתא בתפלה ועכשיו* תמיד היא שוקקה ולא שבעה מים כי הרי אחר התפלה חוזרת ומתלבשת בעניני הגוף כל אחד ואחד לפי מדרגתו ובחינתו והמאכל מגשם את האדם ומסתיר ממנו אור ה' וקדושתו שלא יבא לידי גילוי בלב ולכן צריך להתפלל בכל יום עד עת קץ עד בא אמרת ה' לעתיד לבא ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וגו' ואזי תהי' מעלת אתערותא דלתתא גדולה וגבוה לאין קץ מצד עצמה שלא תצטרך לאתעדל"ע מים ורוח כי בחי' ארץ רצוא וצמאון שמיסוד האש שלמטה תהא עולה למעלה מעלה ונכללת באור א"ס ב"ה מאליה ומעצמה (והוא כענין כמעלת הזהב על הכסף המבואר בתניא פרק חמשים וע"ש מ"ש בשם האריז"ל ע"פ והכהנים הלוים כו' והוא בלק"ת ביחזקאל, וע' ברע"מ פ' תרומה דקנ"ח א' מסט' דעלמא דאתי כו' אחע"ב ב"ן יתעלה בס"ג שלמעלה ממ"ה. ועוד יובן ענין זה ע"פ מ"ש בד"ה יהודה אתה בענין פי' ביום ההוא תקראי אישי כו' ע"ש). וזהו והיה מספר בנ"י מספר היינו בחי' מצות שניתנו במספר תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם מספר תר"ך למספר בני ישראל המתחלק לששים רבוא ניצוצות נשמות בבחי' גלגלתם שכדי שיומשכו למטה בנש"י הוצרכו להיות בבחי' התחלקות לחלקים ולבא במספר ובמפקד (וע' באגה"ק ד"ה אשרינו מה טוב חלקנו כו'). וזהו ג"כ פי' פקדת הארץ לשון מנין כמו פקוד כל בכור זכר והיינו לפי שירדו ממעלה למטה וירידתם צורך עלייה היא להעלות
הנפשות ולקשרם בה' אחד בבחי' רצוא וצמאון ולכך כשיוגמר עליות הנפש אזי תהיה בחי' רצוא וצמאון שלהם כרשפי אש העולה למעלה עד אין קץ ויהי' מספר הזה בבחי' אשר לא ימד ולא יספר והוא בחי' תשובה וכמאמר רז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלין כי תשובה מיסוד האש והצמאון ויצעקו אל ה' בחילא יתיר ותשובה עילאה בינה לבא וכתיב לתבונתו אין מספר למעלה מבחי' מספר (ע' מ"ש לעיל בפ' אחרי סד"ה כי ביום הזה יכפר בענין ושמתיך בנקרת הצור וע' בזח"ב דרכ"ה ב' הנ"ל). דהיינו למעלה מסדר ההשתלשלות כי ההשתלשלות נקרא מה שהוא נמשך כסדר והדרגה מעילה לעלול כו' כשלשלת הארה והארה דהארה כו'. וכך הם המשכות המצות במספר ושנק' רמ"ח אברים דמלכא ז"א היינו בחי' ט"ס טפ"ט כו' וגם נקראו מצות המלך ועמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר א"כ הוא נק' סדר ההשתלשלות משא"כ תשובה באה שלא כסדר והדרגה רק למעלה מסדר ההשתלשלות ועמ"ש סד"ה כי ההרים ימושו, וזהו כחול הים שהחול הוא למעלה מן הים וכמ"ש אשר שמתי חול גבול לים וכתיב יורדי הים כך תהיה בחי' ארץ למעלה מהמים וכתיב לרוקע הארץ על המים ובחי' אש תהיה למעלה מבחי' הרוח (ועמ"ש בפ' בראשית ד"ה כאשר השמים החדשים בענין פי' שמים וארץ חדשים שיהי' לע"ל וז"ש בירמיה (סי' ל"א) כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר. היינו שיהי' התחדשות בחי' חדשה בארץ כי עכשיו כאשר ירד הגשם מן השמים והרוה את הארץ אזי דייקא והולידה והצמיחה אבל לע"ל תהיה בחי' ארץ למעלה מבחי' מים ולא תצטרך לקבל מבחי' מים וזהו נקבה תסובב כו'. ועד"ז בחי' אש תהי' למעלה מבחי' רוח וע' בע"ח שער א"א פ"ב וז"ש ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש כו' ועיין מענין והיה מספר כו' אשר לא יספר כו' (בגמרא רפ"ב דיומא דכ"ב ע"ב ורפ"ח דפסחים)). ולכן כתיב והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי פי' במקום ממש כי ע"י תשובה זדונות נעשו כזכיות ואתהפכא מרירו למיתקא (והענין דהנה כתיב ואשים דברי בפיך כו' ולאמר לציון עמי אתה והיינו כי פי' עמי מבואר בד"ה אתם נצבים גבי לעברך בברית כו' להיות לו לעם. כי אין מלך בלא עם פי' שהם נקראים במדרגת עמו שהם אנשים כמותו ומתייחסים אליו בערך מה כו' כי הנשמות עלו במחשבה כו' ע"ש וזהו עמי אשר נקרא שמי עליהם (בד"ה ב' סי' ז'). וע"ד מ"ש בזח"א ה' א' ע"פ ולאמר לציון עמי אתה אל תקרי עמי אלא עמי כו' (ועיין ת"ז תקון י"ח דף ל"ה ב'). וזהו ולאמר לציון דוקא עמי אתה והיינו כמשארז"ל בירושלמי פ"ד דתענית סוף ה"ב חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנקראו ישראל ציון אלא זה שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. והמכוון כדפי' הקה"ע שם שע"י קיום מצות המרומזים בפסוק זה ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילת חסדים כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ זהו עבודת הקרבנות אזי נק' ציון שהם מצויינים בעולם והיינו כמ"ש בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דס"ב סע"ב וביאור ענין ציון כו' בצלמנו כדמותנו הן רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא והיינו רוחניות המצות ורוחניות התורה כמו שהן למעלה באור א"ס ב"ה שהן הן בצלמנו ממש אך גשמיות המצות כו' הם רק בחינת ציון מלשון סימן כו' אזי נקראת כנס"י ציון כו' והיינו שאז כנס"י מקבלת כל האורות שלמעלה ממש הנמשכים בז"א בבחי' י סוד שלה הנק' נקודת ציון וזהו ולאמר לציון עמי אתה שאזי דוקא כשנקרא ציון ע"י קיום תורה ועבודה וגמ"ח. אזי הם בחי' עמי. והיינו אנשים כמותו שהרי הם מצויינים ברמ"ח איברין דמלכא ממש. משא"כ כשפוגמים בביטול מ"ע וכ"ש בעברם על ל"ת נאמר לא עמי אתם. מטעם הנ"ל כי פי' עמי שהם אנשים כמותו כו' וזה אינו רק ע"י קיום המצות שהם בחי' בצלמנו כדמותנו כנ"ל וכשעובר
ח"ו על המצוה נקרא לא עמי כו' ח"ו. אך ע"י התשובה נעשו בבחי' בני אל חי. שהוא יותר גבוה ממדרגת עמי כו'. ועמ"ש בפי' אל חי בד"ה וארשתיך לי כי במקום שבעלי תשובה עומדים כו' וזהו במקום אשר כו'. (ועיין מענין והיה במקום כו' בגמרא קדושין דל"ו ע"א ובפרש"י שם ובמדרש שמות רבה מפסוק זה ויקהל ס"פ מ"ח. וארא ר"פ י"ג כי תשא פל"ט. במדבר רבה פ' ב' וס"פ בלק). וזהו מבלי אשר לא ימצא כו' מראש ועד סוף שלא יהיה ראש וסוף כי למעלה ולמטה יהיה שוה כחשכה כאורה כי בבחי' א"ס ואין מספר לא שייך מעלה ומטה כי הוא למעלה מעלה מבחינת השתלשלות ממדרגה
למדרגה. וזהו איש מזריע תחלה יולדת נקבה דהיינו שמה שצריך להיות ע"י אתערותא דלעילא תחלה בזמן שאין בהמ"ק קיים ע"י זה צריך להיות בחי' מספר וצמצום בחי' נקבה ודין. וזהו שארז"ל בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים כו' כנזכר בגמרא רפ"ק דברכות. ופ"ב דחגיגה יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים. וזהו מ"ש בזהר ענין הכרוזין שמלמעלה והם נמשכים מבחי' יג"מ הרחמים לעורר בתשובה. ועמ"ש ע"פ אדם כי יקריב מכם. אך לפי שהתעוררות זו נמשך מבחי' אתעדל"ע לבד איש מזריע תחלה ע"כ יולדת נקבה היינו בחינה הנק' בת קול שהוא התולדה מבחי' קול העליון. והוא בבחי' גבורות וע"כ נקרא בת. ועיין בעה"כ בפרדס ערך בת (ועיין בתוספות פ"ק דסנהדרין די"א ע"א ד"ה בת קול. ובתוי"ט פרק בתרא דיבמות מ"ו ד"ה בת קול. וברש"י פ"ז דסוטה דל"ג ע"א) ולכן דינים שולטים בזמן שאין בהמ"ק קיים, אבל לעתיד לבא אשה מזרעת תחלה מלמטה למעלה בלא אתערותא דלעילא ולכן יולדת זכר בחי' חסדים להיות זכר חסדו וכו'. (עוי"ל במעלת ומדרגת התשובה כנודע דבתשובה נאמר לפני הוי' תטהרו שנמשך מלמעלה מבחי' שם הוי'. והענין כי שם הוי' זהו נמשך ע"י ד"י שבנפש רוח אש מים עפר כנ"ל. אך לפני הוי' למעלה מד"י זהו מ"ש בע"ח שמ"א פ"ג ענין הבחי' שלמעלה מד"י הכולל ד"י בכח ולא בפועל כו' והוא מקורן ושרשן ולכן ע"י התשובה נשלם הפגמים שבד"י כו'. וזהו ממש בחי' אשר לא יספר כי בתורה ומצות נאמר את מספר ימיך אמלא ע"ד ואברהם זקן בא בימים כו' כמשנ"ת בפ' משפטים, אבל בע"ת אפלו בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא כו' קריבין לגבי קוב"ה מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים כמ"ש בזהר פרשה חיי שרה דקכ"ט ובגמרא יש קונה עולמו בשעה אחת כו' והיינו מפני שממשיך מבחי' שלמעלה מגדר מספר כנ"ל, וזהו ג"כ פי' את העלם נתן בלבם זה שמי לעלם כו' כי הנה גבי יג"מ הרחמים כתיב ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו ועמ"ש בת"א פרשה בשלח בד"ה וירא ישראל כו' ובחי' שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות זהו ענין זה שמי לעלם שהוא בבחי' העלם וגם את ההעלם הזה נתן בלבם הכח להמשיכו מההעלם אל הגילוי ע"י התשובה והיינו ע"י כי בהלב יש ג"כ בחי' תעלומות לב שהוא פנימית נקודת הלב שלמעלה מהשכל כמ"ש בד"ה ביום השמיני שלח. וזהו ענין התשובה ממעמקים קראתיך מעומקא דליבא וע"י גילוי תעלומות לב ממשיכים גילוי בחי' זה שמי לעלם כו' להיות שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא). ואזי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו פי' יהודה מלשון הפעם אודה שהוא בחי' ממטה למעלה וישראל בחי' שמלמעלה למטה ונקבצו יחדיו שיהיה הכל ביחד ושמו להם ראש אחד שעכשיו הם שני בחי' יחוד יחודא עילאה ויחודא תתאה. וכענין שנאמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם שמלמעלה למטה כל מה שלמטה מטה הוא כאין ואפס לגבי העליון ממנו וממטה למעלה הוא בהיפך משא"כ לעת"ל יהיה ראש אחד דהיינו למהוי אחד באחד (ועמ"ש ע"פ ויגש אליו יהודה) כי גדול יום יזרעאל פי' יזרעאל זריעת אל כי חסד נקרא בשם אל והיינו הצדקה וחסד
שעושין למטה שנזרע בארץ שמטמינים אותו בעפר. וכך כל המצות הם נזרעו ונתלבשו בלבושים גשמיים ולעתיד לבוא הארץ תוציא צמחה יהי' מצמיח ישועות כי* קרובה ישועתי לבוא ועי"ז נעשה הכל בחי' יום שלא יהיה ב' בחי' אור וחשך רק לעת ערב יהי' אור. וזהו כי גדול יום מאחר שנעשה הכל בחי' יום וכו':
[cup]<b>קיצור</b>.[/cup] שכל זה עכשיו ההמשכות מים ורוח גבוה מההעלאה דארץ ואש. אבל לע"ל תהיה מעלת האתעדל"ת גבוה מצד עצמה והיה אור הלבנה כאור החמה שוין בקומתן. ובחינת מספר בני ישראל המצות יהיה בבחי' אשר לא יספר ע"ד ולתבונתו אין מספר. והיינו על ידי התשובה. וזהו והיה במקום כו'. וזהו מבלי אשר כו' אשה מזרעת תחלה אתעדל"ת ונקבצו כו' כי גדול יום כו':
[cup]<b>ביאור[/cup] הדברים ע"פ והיה מספר בני ישראל כו'</b>. הנה להבין שרש ענין פלג אלקים כו'. הנה בתיבת אלקים יש אותיות מי אלה כידוע וכמ"ש בזהר בתחלתו ע"פ מי ברא אלה כו', והנה מי הוא בחי' נסתר מאחר דקיימא לשאלה מי הוא מפני שלא נודע ונגלה למטה כו' ואלה הוא בחי' נגלה שהרי אינו אומר אלה אלא על דבר הנגלה ונראית לעין כל שיתכן שיאמר עליו אלה לנכח כו'. וא"כ ב' תיבות הללו הם ב' ענינים הפכיים שזה נסתר וזה נגלה. ושרש הענין הוא למעלה הן הנה ב' העולמות עלמא דאתכסיא שנק' מ"י ועלמא דאתגליא שנק' אלה כו', ודרך כלל הנה אותיות י"ה דשם הוי' הן חו"ב שנק' נסתרות ואותיות ו"ה הן המדות והדבור שנקראו נגלות. והנה הבינה מתלבשת בז"א שהוא המדות ויש בחינת חסדים המכוסים ביסוד הבינה ויש בחי' חסדים המגולים (כמ"ש בע"ח שכ"ה ושער האונאה) וזהו ענין פלג אלקים דהיינו שנחלקו אותיות אלה המורים על הגילוי שהם החסדים המגולים מאותיות מי המורים על החסדים המכוסים. והוא כדי להיות גילוי החסדים המגולים. שע"ז נאמר מי ברא אלה וענין בחי' זו בנפש היינו התגלות המוחין שהם דחילו ורחימו שכליים. משא"כ כשאותיות אלה הם בצירוף בתיבה אחת עם אותיות מי והוא בחינת שם אלקים הרי אז גם אותיות דאלה עדיין הם בבחי' הסתר והעלם כמו אותיות מי ומה גם שקדמו אותיות אלה לאותיות מי בתיבת אלקים. והיינו כאשר כל הה"ח הן סתומים ומכוסים עדיין ביסוד אימא. (ועיין מזה בע"ח שער האונאה פ"ג ובלק"ת פ' לך לך במצות מילה). וענין בחי' זו בנפש היינו מ"ש בבינונים פט"ז אם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלות לבו כו' רק האהבה מסותרת במוחו ותעלומות לבו כו' יעו"ש באריכות. אך כאשר נמשכים ב' חסדים וב"ש להאיר בבחי' גילוי בז"א נק' פלג אלקים שנפלגו ונחלקו אותיות אלה שהם בחי' גילוי מב"ח המכוסים שהם בחי' מי ואזי דייקא הוא מלא מים שהחסדים נמשלו למים והם יורדים מגבוה לנמוך (וכמ"ש בע"ח שכ"ה הנ"ל). ומ"מ שרש הגילוי דאלה נמשך מההעלם דמי. וזהו מי ברא אלה והיינו שע"י ההתבוננות בשכלו ועומק תבונתו נולד ונמשך הדחילו ורחימו בהתגלות לבו. ועיין בע"ח ובלק"ת שם דלפעמים מתגלה גם שליש העליון דחסד המכוסה ואף כל הה"ח כו' וע' בפי' הרמ"ז בזהר פ' וירא (בדף צ"ח ע"ב) גבי כיון דאתגזר אתגלי כולא כו'. [ואפשר שזהו ענין מי גילה לבני רז זה פי' מי היינו בינה גילה לבני נו"ה רז זה היינו החסדים המכוסים ביסוד אימא שנק' רז לפי שהם מכוסים ומי גילה לבני רז זה היינו יציאתם מההעלם אל הגילוי, ועמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו נעשה לנשמע כו' דפי' רז זה היינו גילוי האהבה המוסתרת שיש בכל נפש מישראל כו' ושם נתבאר דפי' רז זה היינו יסוד דאבא] (ועמ"ש בד"ה ואהיה אצלו אמון בפי' וימינך מקרב חיקך כלה):
<b>ב</b> ופי' פקדת ארץ ותשוקקה שע"י המצות שהם בחי' מים נולדה גילוי האהבה בהארץ שהיא כנס"י. והענין כי נגד ד' יסודות אש רוח מים עפר הם ד' שמות* ובחי' שם ב"ן זהו בחי' ארץ ועפר. ובחי' מים הוא בחי' מ"ה כמ"ש בפתח אליהו שם מ"ה כו' כמיא דאשקי לאילנא כו' וזהו ארץ לא שבעה מים דהיינו יחוד מ"ה וב"ן. והנה ידוע דמ"ה הוא המברר ב"ן כי בחכמה אתברירו. והענין יובן בתורה ומצות דאורייתא מחכמה נפקת והנה כל התורה הוא הוראה והבדלה בין טמא לטהור כשר או פסול שהוא ענין הבירור. אך כשר ופסול וחייב וזכאי כו' נמשך מהמדות חו"ג והיינו שהחכמה מתלבשת להיות מוחין לז"א ועי"ז הוא הבירור וזהו ענין שם מ"ה שהוא בז"א אך שהוא בהתלבשות החכמה בז"א כי חכמה כח מ"ה (ועיין בזהר בלק דקצ"א ע"ב ע"פ מה שמו כו'). ומה שנק' המצות מים כי הם מבחי' ה' חסדים כי רמ"ח מ"ע הם מבחי' ט"ס דז"א טפ"ט הוא פ"א כו' עד ה' חסדים המגדילים כמיא דאשקי לאילנא. אך הגם דאורייתא מחכמה נפקת היינו שמשם נפקת בבחי' גילוי אבל שרשה הוא מבחי' כתר שתרי"ג מצות דאורייתא עם ז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור וכתר הוא רצון העליון רעוא דכל רעוין. וזהו ענין נה"י דא"א שמתלבשים בז"א כמ"ש בע"ח סוף שט"ו שז"א מלביש לנה"י דא"א דהיינו המשכת רעוא דכל רעוין המתלבש בהמצות שהן בט"ס דז"א כנ"ל. וזהו שע"י שפקדת ארץ במעשה המצות עי"ז ותשוקקיה כי לפי שהמצות הם מבחי' רעוא דכל רעוין ע"כ עושין התשוקה והרצון בכנס"י כו'. וגם כח הבירור ע"י שם מ"ה נמשך מהארת המצחא שהוא רעוא דכל רעוין כמ"ש במ"א בביאור ע"פ את קרבני לחמי. וביאור ענין ארץ שהיא כנס"י לא שבעה מים שהם המצות וכמארז"ל והוי רץ למצוה קלה כו' לפי שתמיד צריכה להמשכה זו שע"י המצות שהם יעשו בה התשוקה והרצון עליון. והטעם הוא לפי שהמל' דאצי' מקור נש"י היא תמיד בבחי' עליות וירידות שבלילה יורדת לבי"ע. וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו' ובתפלת שחרית היא עולה באצילות (וכמ"ש מזה במ"א ע"פ באתי לגני). וזהו ענין לכי ומעטי את עצמך שמסתתרת בבי"ע וכמו שבהלבנה יש שינויים שמתמעט אורה בסוף כל חדש וחוזרת ומתגדלת מר"ח עד אמצע החודש כו' כך הוא ג"כ למעלה בבחי' מל'. וע"ז נאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום כו' ואני תפלה לעלות מבי"ע לאצילות (וכמ"ש ע"פ וארשתיך לי בענין נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'). אך עכ"ז מחמת גודל הירידה וההתלבשות לברר ק"נ דבי"ע אין בה כח כ"כ מעצמה* לבד לעלות מצד שעדיין לא נבררו הבירורים דב"ן בשלימות והם מחשיכים קצת ולכן צריכה עזר וכח מלמעלה משם מ"ה שתוכל לעלות (וזהו ענין לכה דודי לקראת כלה כו') ויותר יובן זה למטה שלכך א"א לנש"י להתעוררות בהעלאת מ"ן מעצמו וצ"ל פקדת ארץ ותשוקקיה. והוא משום שהאדם ניזון ממאכלים גשמיים שמק"נ ואף שהאדם באכילתו מברר אותן עכ"ז אין הבירור בשלימות גמור עדיין ובהכרח נשאר מעט מטומאת ק"נ [וע' בתניא פ"ח] ולכך המאכל מגשם את האדם האוכלו שמוריד את נפשו להמשיך אחר גשמיות העולם, ואפילו הצדיק שמכוין באכילתו רק לשם שמים ואוכל רק לשובע נפשו שהיא השכינה (כמ"ש בזהר פ' ויחי דף ר"מ סע"א) מ"מ כיון שעדיין לא הגיע הזמן שתצא ק"נ לגמרי מחלאתה וטומאתה ותעלה לקדושה עד עת קץ הימין (כמ"ש בבינונים פל"ז) לכן בהכרח שהמאכל מגשם קצת כו'. ותדע דמי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה יודע בשלימות כוונת היחודים עליונים באכילה ולכן נאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים דהיינו שלפי שהיה משה עמהם נק' אכילתם לפני האלהים (וכדאיתא בגמרא סוף מסכת ברכות). ועכ"ז כשעלה לקבל התורה נאמר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל. והיינו מטעם הנ"ל שמצד חומריות המאכל וגסותו מק"נ בהכרח
שיהיה מסתיר ומגשם קצת כיון שלא הגיע זמן שתתברר ק"נ לגמרי כנ"ל וגדולה מזו שאפילו המן שמלאכי השרת ניזונים בו לא אכל. והיינו משום שהגם ששרש המן גבוה מאד אך כשצ"ל יורד ונמשך למטה בבי"ע נמשך דרך חיצונית הכלים והלבושים דבי"ע אשר שם יש תערובות מעה"ד טו"ר. ולגבי קבלת התורה היה גם זה מגשם כו' ולכן עם היות שמצד משה עצמו לא היה שום מניעה שיהיה הבירור על ידו בשלימות כדבעי. מאחר שהוא בחינת מ"ה כמ"ש ונחנו מ"ה. אך הזמן גרמא שבהכרח המאכל שמק"נ א"א שיתברר כל כך עד שלא יסתיר לגמרי עד עת קץ הימין שאז דייקא תצא ק"נ מטומאתה וחלאתה לגמרי ותעלה לקדושה להיות מרכבה לה'. (ועמ"ש מענין זה בפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים כו' ועמ"ש ע"פ וידבר משה אל ראשי המטות בענין פרישות מביאה לידי קדושה). ומכ"ז יובן קצת למעלה בענין ירידת המל' בבי"ע לברר ק"נ דכיון שעדיין א"א להיות הבירור לגמרי לתכליתו. הנה הם המונעים ומעכבים עליית המל' וצריך שיבוא לה העזר והסיוע מלמעלה תמיד ולכן ארץ לא שבעה מים שהוא בחי' פקדת הארץ ותשוקקיה כו' ע"י פלג אלקים מלא מים שעי"ז דייקא תוכל לעלות [וז"ש תלמיה רוה כו' כי בחינה זו נק' יורה כמ"ש בגמרא פ"ק דתענית ד"ו בענין יורה ומלקוש שיורה הוא ללחלח הארץ (וע' ברע"מ משפט ים קט"ו א'). ובלקוטי הש"ס מהאר"י ז"ל במסכת תענית פי' פסוק פקדת ארץ]. וכמ"כ בחי' זו באדם ארץ לא שבעה מים שע"י המצות הנמשלים למים וכמ"ש זורע צדקות וכתיב אשריכם זורעי על כל מים. עי"ז דייקא נמשך הרצון והתשוקה בנפש להיות בבחי' ארץ ורצוא כו' ותמיד צ"ל המשכה זו כי הגם שהתפלל היום בכוונה עכ"ז מאחר שאח"כ אוכל ושותה ושאר גשמיות. ע"כ צריך תמיד לסיוע מלמעלה לעורר התגלות הרצון והיינו ע"י קיום המצות ששרשם מבחי' רעוא דכל רעוין כו':
[cup]ג[/cup] והנה כ"ז הוא עכשיו שצ"ל פקדת הארץ שבחי' מים של המצות מבחי' שם מ"ה גדלה מעלתם מבחי' ארץ שם ב"ן כו' וזהו ג"כ ענין מיעוט הירח כנ"ל אבל לע"ל כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה שיהי' זו"נ שוין בקומתן והוא מ"ש בע"ח שער מיעוט הירח ספ"א שתקבל אורותיה מאימא עצמה שלא ע"י ז"א דמיון או"א כו' דהיינו שזו"נ יקבלו שניהם השפע מחכמה עילאה בהשואה א' (ועמ"ש מזה בד"ה מהרה ישמע כו' משמח חתן עם הכלה). ופי' הענין הוא דהנה שם ב"ן הוא בחי' מל' דאצילות שהיא בחי' דבור העליון כמ"ש באשר דבר מלך שלטון כמו עד"מ במלך בשר ודם שהמלך מנהיג מלכותו בדבורו. וכך עד"מ למעלה נק' בחי' מלכות בשם דבור ועמ"ש מזה באגה"ק ד"ה להבין אמרי בינה. והנה שרש הדבור הוא מהחכמה ונקרא אבא יסד ברתא. בחכמה יסד ארץ (כמ"ש באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם). אך הארת חכמה הנמשכת ומתלבשת באותיות הדבור הנמשכים ומתגלים בבי"ע הוא רק הארה מצומצמת וזהו מיעוט הירח שמתלבשת המל' באותיות הדבור המתגלים לחוץ כו' אבל לע"ל שיהיו שוין בקומתן היינו שבחי' מקור הדבור היא בחי' מל' דאצילות תתעלה למעלה לקבל השפע דחכמה עילאה כמו שמקבלים המדות מהחכמה שזהו בחי' התכללות ועליות הדבור בחכמה. והוא ע"ד מ"ש במשה רבינו ע"ה כי כבד פה וכבד לשון אנכי. דהיינו מפני שהיה מבחי' עצמיות חכמה עילאה לא היה יכול כח הדבור שלו לירד ולהתלבש בחיצוניות כ"כ כ"א היה כח הדבור נכלל ומתעלה בעצמיות חכמה כו'. כך עד"מ למעלה הוא עליית הנוק' דבור העליון לקבל מחו"ב עצמן. אך לפעמים יש בחינה כזו שהוא להפך וחסרון גדול דהיינו מה שעל זמן חורבן בית המקדש נאמר נאלמתי דומיה כו' וזהו לגריעותא והיינו שאי אפשר להיות גילוי הדבור מחמת ההסתר של הקליפות