שהוא בחי' צווי המלך כו' (ועמ"ש מזה בד"ה למען תירא ובד"ה מי מנה) אך עכ"ז היה העולם מתפשט בלי גבול וקץ ושיהיה התהוות בבחי' גבול מהלך ת"ק שנה כו' הוא ע"י המלאך סנד"ל שהוא בחי' נעל החופה את רוב הרגל בחי' מל' הנ"ל. וכמ"ש והארץ הדום רגלי והוא החופה את בחי' מל' הנ"ל להיות בבחיק גבול מהלך ת"ק שנה והוא ע"י בחי' המלאכים שהם בחינת יש והם בבחינת ביטול ואינם בבחי' נפרד כלל וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים כו' (וע' ברע"מ בפ' תצא דרפ" א' נעלו דא סנד"ל כו' ונעל לגבי שכינתא ובזהר חוקת דק"פ ע"א ובהרמ"ז שם ובפרדס שער ט"ז פ"ד ובעמה"מ שער י"ד פ"ג דפ"א ע"ג ושער ט"ז פי"א דקכ"ט ע"ג) ולזה כחו רב ועצום להיות קושר כתרים לקונו והיינו ע"י כי נעוץ תחלתן בסופן וסוף מעשה במחשבה תחלה והיינו במחשבה הקדומה אנא אמלוך כו' בחי' מל' דא"ס כי עיקר תכלית הבריאה היה להיות בחי' יש ובטל אליו ית' (וכמ"ש בד"ה שובה ישראל עד גבי כי עמך הסליחה למען תורא):
[cup]ג[/cup] והנה כמ"כ יובן למטה ענין בחינת נעל בנפש האדם (כי הנשמות נק' רגל יעקב י' עקב וגם בכלל דכתיב בנים אתם וברא כרעא דאבוה ובחינת נעל ולבוש של הרגל הוא בחינת נפש הבהמית כמשי"ת) דהנה נפש הבהמית היא הנמשכת משמרי האופנים כי בחי' המרכבה פני אריה הוא בחי' אהבה פני שור הוא בחינת יראה והן נושאים את הכסא ומזיעתן של חיות היינו שא"א להם לסבול עול עוצם האהבה והפחד הנמשך בהם לזה והחיות זעות מחיל כו' הוא בחי' פוסלת הנמשך מהם כמשל הזיעה היוצא דרך נקבי העור. אך מהעור עצמו הוא בחי' חיצוניות של דו"ר של החיות שבמרכבה והן בחי' אותיות וכו' מהן נמשך למטה (וע"י השתלשלות ובחי' נוגה תערובות טוב ורע כו' כנודע) נפש הבהמית והטבעיות ואין כל הטבעיות שוים כי יש טבעו אוהב כבוד או ממון כו'. והנה כמשל הבהמה שבשר גידים ועצמות שלה הוא הפנימי' שלה והעור החיצון הוא מלביש אותה. (ועמ"ש מענין העור בפ' פנחס בד"ה צו את כו' את קרבני לחמי הנזכר לעיל) ומהעור עושים מנעלים וכמ"כ בנפש הבהמית הנמשך מבחי' חיצוניות של אופנים שבמרכבה הנ"ל ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחי' נפש הבהמית הנ"ל במס"נ שבק"ש בכל לבבך כו' בשני יצריך נעשה בחי' נעל החופה את רוב הרגל. דעיקר ההילוך הוא ברגל שמוליך גם את הראש (עמ"ש בד"ה שיר המעלות ממעמקים ובד"ה שמאלו תחת לראשי וע"פ והארץ הדום רגלי ומ"ש ע"פ חגרה בעוז מתניה) כך ע"י אתכפיא ואתהפכא של בחינת נפש הבהמית הנ"ל במס"נ בק"ש שהוא בחי' סוף מעשה הוא במחשבה תחלה כי תכלית המכוון הוא להית לו דירה בתחתונים כנ"ל ועי"ז נוכל אח"כ להתפלל בשמונה עשרה שיהיה שינוי רצון מבחי' כתר עליון למעלה מבחי' התורה כנ"ל. והנה בתפלה יש ג' מדרגות כנגד ג' עולמות בי"ע והיינו תחלת התפילה הוא עליות עולם העשיה ברוך אתה כו' ואח"כ קטורת ואח"כ ברוך שאמר ופסוד"ז הללויה כו' הללו לשון בהילו כו' י"ה בחי' חו"ב היינו שמאיר בחי' חו"ב שלא יהיה בחי' טמטום המוח וטמטום הלב כו' (ועמ"ש בד"ה להבין ענין טמטום הלב) שהוא ע"י ההתבוננות איך שכל העולמות הם רק זכר מבחי' רב טוב כמ"ש זכר רב טובך כו' ולהודיע לבני האדם גבורותיו הן בחי' הצמצומים אבל לגבי מהותו ועצמותו ית' כלא חשיבי ויחיד חי העולמים מצלך עד ברכת יוצר אור הכל היא תפלת היצירה שהוא עליית עולם היצירה ואח"כ ברכת יוצא אור שהוא תפלת עולם הבריאה והאופנים וחיות כו' ברעש כו' איך שהוא לבדו מרום וקדוש כו' ואח"כ בחי' ק"ש בכל לבבך כו'. ואח"כ תפלת שמונה עשרה בלח ש בחי' אצילות כו' ועליות כל תפלות ימות החול הוא בשבת שאז הוא זמן עליות העולמות כמ"ש עולת שבת בשבתו כו' כי בו שבת כו'
לכך בשבת ויו"ט מותר בנעילת הסנד"ל שגם בחינת נעל שהוא בחינת נפש הבהמית נתעלה בשבת (ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה גבי נער הייתי גם זקנתי דקאי על עליית מט"ט ביום השבת) לכך מצוה לאכול בשבת כמארז"ל במה מענגו כו'. משא"כ ביוהכ"פ שאסור באכילה ושתיה אסור בנעילת הסנד"ל (ובמ"א נתבאר ענין שאין יוצאין במנעלים ביוהכ"פ ודוקא של עור אבל של צמר מותר בהיות בחי' עור הוא לבוש אב חומרי יוצא מגדר הגוף יותר משא"כ משאר לבושים שנכללים בהגוף בעצמו. והנה למעלה מדרגה היותר תחתונה שאינה כלל מעצמות מדרגה העליונה כל עולם לפי ערכו כו' הוא בחינת עור והוא בחי' עבד מט"ט הוא לבוש התחתון להשכינה. וחנוך היה תופר מנעלים בחינת מנעלים אלו כו' שזהו מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב שהוא בחינה המשפעת חסד וטוב לכל העולמות כו' למשל עורות עבודים שכל עיקר עבודה שבשבילה נברא האדם הוא לתקן בחינת העור. להפכו מחשוך לאור. וזהו ויעש כו' כתנות עור ועמ"ש בד"ה ואלה המשפטים גבי שש שנים יעבוד. והנה ביוהכ"פ מתעלה בחי' בת הנ"ל למעלה מעלהעד שאין בחינת מנעלים של עור לבוש לה כו' ולכן אין השטן יכול לקטרג בהיות עיקר אחיזתו במקום בחינת עור כו'. אבל של צמר בטל ומתעלה ג"כ וזהו בחי' משה עבדי ועמ"ש ע"פ אעשה לו עזר ועמ"ש בזה השל"ה במסכת יומא שלו בפרק תורה אור ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד). והנה בעליות נפש הבהמית בשבת ע"י אתכפיא ואתהפכא שבימות החול בתפלה כו' ע"ז נאמר מה יפו פעמיך בנעלים שגם הנעלים הם יפים ואדרבה עיקר היופי הוא בנעלים. כי סוף מעשה במחשבה תחלה. וזהו תכלית בריאת העולמות כו' אך שלהיות בכחנו למסור נפשו באחד הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה. וזהו בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנק' נדיב שנתן מלחמו גם לערביים כו' ולמעלה הוא בחי' הארת חסד עליון הנמשך למטה בכל בקר כמ"ש וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו כדי שנוכל להתפלל בבוקר כי כל ההתחלות קשות ומה גם בעדמו משינתו שהוא אחד מס' כו' הוא ע"י הארת והמשכת חסד עליון הבא מלמעלה כנ"ל (ועמ"ש בד"ה אז ישיר ישראל גבי כרוה נדיבי העם וסד"ה קחו מאתכם תרומה. גבי כל נדיב לב יביאה ועיין בפ' ויקהל דף קצ"ז ע"ב. ועיין מענין מה יפו פעמיך בנעלים ברבות כי תשא פמ"א קרוב לר"פ ובסדר לך לך ס"פ מ"ג בא פט"ו ק"ל ג' ובשה"ש רבה. ועמ "ש סד"ה ויקח קרח):
[cup]ד[/cup] חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן. פי' יריכים הם לבר מגופא שהיא התורה שנקרא' גופא ובחי' ירכים שלבר מגופא הוא בחי' מעשה הצדקה שהוא ע"י עשייה גשמיות שהולך ברגליו בעסקי מו"מ ואח"כ נותן מיגיע כפו אשר הלך ויגע ונותן לעני כו' (ועמ"ש מזה ע"פ במחוקק במשענותם) אך ברגליו יש ג' פרקין פרק העליון הוא הנק' בשם יריכים שהוא בסתר כך הוא עיקר מיצות הצדקה הוא מתן בסתר כו' (כמ"ש בפ"ג דמ"ק (ט"ז ב') מוקי לה בצדקה ופי' חמוקי ירכיך פרש"י בסוכה (דמ"ט ע"א) סתרי ירכיך). כמו חלאים פי' חלאים הם תכשיטי אשה שעל הראש כמ"ש וחלי כתם ובלשון המשנה נק' טוטפת וסרביטין והיינו ע"י מעשה הצדקה מלמטה נעשה מה בחי' תכשיט ועטרה שעל הראש כמ"ש וילבש צדקה כו' כובע ישועה בראשו (עמ"ש באגה"ק בד"ה וילבש צדקה כשריון ובפ' וישב בד"ה בכ"ה בכסלו ועיין בזהר פקודי (דרמ"ז ע"א) וקיימא בנהירו סתימו דנהיר מעילא כו' ברזא דכתי' חמוקי ירכיך כמו חלאים ובמק"מ שם שזהו ענין המשכת ש"ע נהורין ומקורן ושרשן. והמשכה זו ע"י דנטיל לתתא העלאת מ"ן ממעשה המצות כו') כי למעלה נאמר ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים כו' הוא בחי' תשב"כ ותושבע"פ והוא
בחי' תכשיטי איש וע"י מעשה הצדקה נעשה תכשיטיאשה והוא ע"י מעשה ידי אמן כמו אומן המלבן ומצרף מעפר ואדמה להיות תכשיט ליופי כמ"כ ע"י מעשה הצדקה מיגיע כפו ועסקו במו"מ כו'. ואח"כ נותן מיגיעו לעני להחיות רוח שפלים הוא בחי' הבירור והצירוף שנעשה בחי' תכשיטי אשה ואין תכשיט אלא ליופי עי"ז נמשך אהבה מלמעלה ונעשה בחי' יחוד קוב"ה ושכינתי' להיות כי כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו כי מה שייכות יש לו עם התורה להמשיך בחינת התורה ח"ע להיות דברי אלקים חיים והיינו להיות כי בחי' אלקים שהוא בחינת הצמצום בבחי' חיים רוחני' מחיי החיים א"ס ב"ה. אך ע"י מעשה הצדקה למטה להחיות רוח שפלים באתעדל"ת אתעדל"ע לעורר מלמעלה ג"כ בחי' המשכת התורה למטה. וז"ש תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק פי' שלהיות תען לשוני אמרתך מלשון עונה אחריהם מה שהם אומרים בפ"ג דסוכה שהוא בחינת המשכת התורה מלמעלה למטה שהוא בחי' תר"ך עמודי אור כמשל העמוד שמחבר מעלה ומטה הוא ע"י כי כל מצותיך צדק והיינו ע"י מצות מעשיות שנק' בשם צדקה כמ"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות כו' כל החוקים כו' (ועמ"ש מזה בד"ה צאינה וראינה גבי בעטרה שעטרה כו' תען לשוני כו' ע"ש). אך הנה פסוק זה נאמר גם על בחי' התורה כמארז"ל מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר כו' וכמ"ש בפ"ד דסוטה (דמ"ט ע"ב) והיינו כי בחינת התורה נמשך למטה בבחינות גשמיות זרעים וכדומה (ושייכות בחי' ירכין בתורה והרי לעיל נתבאר דהתורה היא בחי' גופא אך הענין מבואר בזהר פקודי (דרנ"ח א') שהברייתות הם נק' חמוקי יריכיך והיינו כי המשניות הם מבחינת חג"ת שהוא בחינת גופא וברייתא הוא ענין לבר מגופא דהיינו בחינת נה"י אלא שהם פרק העליון שבנה"י ע"ש במק"מ וזהו חמוקי ירכיך כו' ועמ"ש מזה בד"ה ששים המה מלכות ובד"ה ויצא יצחק לשוח בשדה ובד"ה ואלה שמות. וא"ש מעשה ידי אמן כדפרש"י במ"ק (ט"ז ב') שהתורה היא מעשה אומנתו של הקב"ה וע' בפ' תרומה (קס"א א') ועיין עוד מענין מעשה ידי אמן ברבות כי תשא ס"פ מ"ז) והנה יש ב' בחי' מנעלים [על אחד הוא עליות נפש הבהמית ע"י עשיות כל המצות וצדקה כנגד כולם והוא הנמשך מבחי' מחנה גבריאל שבמרכבה בחינת יראה ופחד. ונעל הב' הוא בחי' שמחה של מצוה שהוא ג"כ מבחי' נפש הבהמית כמ"ש בשמחה ובטוב לבב שעיקר השמחה הוא בלב ששם משכן נפש הבהמית כי הדם הוא הנפש וכנודע מספרי הטבעי' שהעצבות הוא מעכירת הדם שבלב כשהוא עכור והשמחה היא כשהדם צלול והוא ע"י אשר קדשנו מצותיו אשר לשון תענוג העליון קדשנו במצותיו כו' וכל המצות צריך לעשותן בשמחה כמ"ש תחת אשר לא עבדת בשמחה ובצדקה נאמר ג"כ ואל ירע לבבך בתתך לו והוא בחינת נעל הב' של בחינת נפש הבהמיות הנמשך ממחנה מיכאל בחינת אהבה (ובז"ה ר"פ משפטים (על דף צ"ד) כתב שהמנעלים הם מט"ט וסנד"ל והם מתלבשים בק"נ כדי להנהיג העולם השפל הזה בששת ימי החול ובשבת הם מתעלים כו' וגם ק"נ מתברר ומתעלה כו' ע"ש באריכות). (והנה לפי כי עיקר ענין הפסוק מה יפו פעמיך בנעלים נאמר על כנס"י בשעה שהיו עולים לרגל בשלש רגלים שאז התגלות היופי בבחינת נעלים הנ"ל ע"כ איתא במשנה ספ"ה דכתובות ומנעלים ממועד למועד ע"ש):
[cup]מי[/cup] יתנך כאח לי יונק שדי אמי כו'. הנה זה המאמר אומרת כנס"י להקב"ה בזמן שאין בהמ"ק קיים וענין כאח לי הוא שישראל נק' אחים וריעים כמ"שש למען אחי ורעי אדברה נא וסיפיה דקרא למען בית אלקינו דהיינו בזמן שבהמ"ק קיים נקרא אחים ורעים ולכן מבקשת
גם עכשיו מי יתנך כאח לי. והנה ידוע שיש ב' מיני מדרגות בישראל צדיקים ובע"ת. ופעם משמע מדברי חז"ל שמעלת בע"ת גדול מצדיקים כמ"ש מקום שבע"ת עומדין אין צ"ג כו' ופעם שבחו מעלת צדיקים מאד בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים ולא אמרו בע"ת כו' וכתיב ועמך כולם צדיקים כו'. הנה הצדיקים הוא ע"ד מ"ש באברהם ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו' (עמ"ש מזה בד"ה אשירה להוי') בהיות ידוע שתכלית הבריאה הוא להיות דירה בתחתונים כי עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו לבד (עמ"ש מזה בד"ה צו את בנ"י כו' את קרבני) דהיינו שיומשך בחי' אחד גם למטה כמו למעלה. וזהו ענין דרך הוי'. כמו הדרך עשוי לילך מעיר לעיר כו' מן שם הוי' להיות הולך ומתגלה גם למטה בעולם העשיי' עולם החושך נק' דרך כלומר שעי"ז הוא הולך כו'. וזהו בחי' צדקה כמו שהצדקה הוא מעשיר לעני להחיות רוח שפלים כו' כן המשכת שם הוי' לעולם החושך כו'. וע"כ כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש והעמדנו עלינו מצות כו' כי תר"ך מצות הם תר"ך עמודי אור כו' המשכה מלמעלה והוא בחי' צדקה (והנה י"ל ענין דרך הוי' היינו המשכה משם הוי' בבי"ע ועמ"ש בד"ה כי המצוה הזאת. אמנם במ"א נתבאר פי' דרך הוי' היינו המשכה להיות שם הוי' וכמ"שש ע"פ אשירה להוי'. אך י"ל שני הענינים הכל נכלל בפי' דרך הוי' ועמ"ש בד"ה לבבתני ב' בחינות לבבות כו' ע"ש והיינו ב' המשכות הנ"ל. ואפשר לכן דרך גימטריא ב' פעמים הוי"ה אלקים ע"ד מ"ש במ"א בד"ה שובה ישראל בענין מ"ש ויאמרו הוי' הוא האלקים ב' פעמים שזהו ענין מ"ש ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים ועמ"ש בד"ה ביום השמע"צ בפי' צור לבבי וחלקי אלקים לעולם ועמ"ש במ"א על המאמר פ' וישלח (קע"ה ב') כי ישרים דרכי ה' כו') וביאור הענין דהנה כתיב מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כו'. וענין מה רבו הוא ענין רבוא רבבות השתלשלות העולמות המושגים לנו ושאין מושגים כו' כנודע בזהר באדרא רבוי השתלשלות והם כולם בבחי' עשיי' בלבד ואפי' אותם שאינם מושגים והם בבחי' פלא אמון מופלא אמון מכוסה אמון מוצנע כו' עכ"ז נק' עשייה עושה פלא לעושה נפלאות כו' ולכאור יש להבין מהו ענין המשל לעשייה מאחר שהם רוחניים איך יתכן לומר בהם עשייה כו'. אמנם הוא עד"מ כמו עשייה גשמיי' באדם שלמטה אין התחברות לה עם שכלו וחכמתו ואין בה בחי' השכל רק הארת השכל הארה בעלמא כו' ע"י כמה התלבשות (ועמ"ש בד"ה מי מנה בפי' אף עשיתיו ובד"ה בחודש השלישי בפי' על כל שבח מעשה ידיך) וכן למעלה הו א רק כח הפועל בנפעל כח בלבד כו'. וזהו עשית עשייה דוקא (ועמ"ש בד"ה אוסרי לגפן גבי עשה פלא) והנה הכח הפועל שמתלבש שם נק' ממכ"ע ועצמיול הפועל כו' הוא בחי' סוכ"ע כו' וכמו העיגול שאין בו מעלה ומטה כן קמיה ית' שוים עליונים ותחתונים כחשיכה כאורה ולכן כתיב איה מקום כבודו שאין מושג גם לעליונים ולמטה כתיב מלא כה"כ והוא מטעם הנ"ל שאין חילוק קמיה ית' בין עליונים לתחתונים כו'. אמנם פי' דירה בתחתונים הוא להיות אחד למטה כמו למעלה והיינו כמו שמלכותך מלכות כ"ע בחי' מלכותו ברצון כו' כן יהיה גם למטה בחי' מל' ולא ממשלתך כי ממשלתך בכל דור ודור הוא בחי' מושל בע"כ ולא ברצון כו' (ועמ"ש בד"ה שובה ישראל עד גבי כי עמך הסליחה למען תורא והכח הזה שיהיה בחי' דירה גם בתחתונים נמשך מבחינת סוכ"ע דקמיה מעלה ומטה שוין ועמ"ש מזה בד"ה ששים המה מלכות) וזהו ענין בחי' ביטול שלא להיות בבחי' אין אני והוא יכולים לדור כו' רק שיהיה בבחי' ביטול וע"כ שורה א"ס בחכמה כי חכמה הוא כ"ח מ"ה כו' והנה בחי' זו נק' דרך הוי' דהיינו כי כל מצוה יש לה ג' לבושין מחדו"מ. והנה
ההמשכה מלמעלה ע"י המצות הוא להיות התלבשות מחשבה במחשבה ודבור בדבור ומעשה במעשה בכל נפשך כו' והגם דכתיב כי לא מחשבותי מחשובתיכם כו'. עכ"ז הרי סיים בסיפא דקרא ולא דרכיכם דרכי כלומר אימתי לא מחשבותי מחשבותיכם כשדרכיכם לא דרכי. אבל אם דרכיכם דרכי יכול להיות גם מחשבותי מחשבותיכם. ודרכיכם דרכי היינו להיות דרך הוי' כו' להיות הלימוד לשמה ע"י התפלה תחלה כו' כי מחשבה תלוי' בדבור כי א"א לדבר בלי מחשבה וע"כ ואשים דברי בפיך כו' התלבשות דבור בדבור וממילא יהי' גם מחשבה במחשבה כו' (וג' בחינות מודו"מ היינו ג' עולמות בי"ע שגם בעלמין דפרודא יומשך גילוי אא"ס ב"ה וכמ"ש במ"א ע"פ אחת היא כו' תמתי תאומתי והמשכה זו זהו ענין מי יתנך כאח לי שיהי' גילוי שם הוי' למטה אזי נקרא כאח לי משא"כ כשהוא בבחי' העלם. וע' לקמן עוד בפי' כאח לי) וזהו יונק משדי אמי והוא עד"מ כמו ע"י היניקה נתגדל הולד בכ"ד חדשי היניקה מה שלא יתגדל בזה בכ"ד חדשים אחרים וההגדלה שע"י היניקה אינה לפ"ע גידולו בשאר שני חייו כו' כן הוא להיות ג ילוי שם הוי' ב"ה למטה והיינו כי ממה שהי' בתחלה לית מחשבה תפיסא בי' סתימו דכ"ס יתהווה להיות ההגדלה להיות מתגלה למטה להיות בחי' מחשבותי מחשבותיכם כו' (ועיין בפ' האזינו רצ"ו א' ע"פ ושדי כמגדלות). וזהו מי יתנך דהיינו שבחי' מי הוא עושה לי כ"ז כו' (ע' בפ' ויחי דרל"ז ב' ע"פ מי יקימנו מי ירפא לך ועמ"ש ע"פ ועתה יגדל נא בענין אד' מי יעמוד ועד"ז י"ל מ"ש בפ' ואתחנן מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה כו') והנה בחי' אמי הוא עד"מ אם הבנים שמחה שהוא בחי' שמחה עד"מ כמו השמחה לא נעשית על ידה שום תוספת והתחדשות החיות רק התפשטות והילוך החיות שבתחלה הי' בבחי' כיווץ ועי"ז נעשה התפשטות. אשקך מיין הרקח נכנס יין יצא סוד גילוי אלהות כו' (ועמ"ש מזה בד"ה שוש אשיש בהוי"ה ובד"ה הוי' לי בעוזרי) וזהו ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו כו' ושעשועי את בנ"א דהיינו ב' שעשועים ועי"ז נעשה התגלות למטה ושעשועי את בנ"א כו'. וזהו אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני בתחלה ההמשכה לבחי' אימא בינה ואח"כ ההמשכה משם למטה מבחי' אמי שיהי' דירה בתחתונים וע"כ נאמר בלשון תלמדני כי אמי הוא בחי' תשב"כ. ותלמדני הוא בחי' תשבע"פ כו' (ועמ"ש בד"ה אני לדודי בענין אל בית אמי ואלחדר הורתי ועמ"ש במ"א בפי' על תורתך שלמדתנו ומ"ש ב"ה וכל בניך למודי הוי' ועי' מענין תשב"כ ותשבע"פ בפ' ויקהל דף רי"ש ובפ' בראשית ד"נ ע"ב) והמדרגה הזאת הוא בחי' צדיקים שנק' אחים כאח לי כו' כנ"ל שכל עבודתם מלמעלה למטה להמשיך כו' [והם ממשיכים דירתו ית' בתחתונים ועמ"ש בד"ה רני ושמחי גבי וביאור ענין אחותי וע' מענין כאח לי ברבות בשה"ש. ובפ' שמות ר"פ ה'. ובזהר וישב (קפ"ד א') ובפ' שמות (ד' י"ח) ומענין אנהגך אביאך אל בית אמי בפ' פקודי דרנ"ז סע"ב]. ב והמדרגה השנית הוא בחי' בע"ת וע"ז נאמר אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. כי הנה בע"ת אינו על עבירות דוקא כ"א גם על מי שהוא נפרד ואינו בבחי' התלהבות כו'. כי הנה בעלי עסקים שאינם תמיד לה' רק קובע עתים לתורה כו' הנה כשחוזר מעסקו במילי דעלמא ללמוד נק' תשובה. דהיינו ששב ממה שעסק בתחלה כו'. ועי"ז נעשה גודל ההתפעלות ביתר שאת מאם לא הי' עוסק בתחלה במילי דעלמא כו' (וכמ"ש מזה ע"פ מים רבים כו' כי מי נח כו') כי באמת במלאכים כתיב כולם עומדים ברום עולם. כי ענין עומדים היינו שהם תמיד במדרגה א' והיינו מפני שהם תמיד בבחי' ביטול. לאיזה מהות אחר ישתנה שיהי' התפעלות שהוא שינוי המהות כו'. אבל בעסק הו א בחי' התפעלות
שנשתנה מהותו במה שהי' עוסק בתחלה במילי דעלמא להיות לומד תורה כו'. והגם שהתפעלות הוא רק בבחי' נפש החיונית בלבד עכ"ז הוא למעלה מאד כו'. והיינו מפני שהוא בבחינת אתכפייא סט"א כו'. ועי"ז שאתכפייא סט"א הוא מעורר ממה שהיה בתחלה ואסתלק יקרא דקב"ה לעילא לעילא והיינו ממה שהיה תחלה הסתלקות אלהותו ית' כענין סליק לעילא לעילא בזח"ג (ד"כ ע"ב) שנסתלק הגילוי מלמטה לבחי' מהותו ועצמותו הנה משם ממש יומשך הגילוי וההמשה למטה. כי הנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלות והוא כמו בבחי' מ"ת דכתיב פב"פ דבר ה' גילוי אלהות למטה בבחי' פנים היה צ"ל תחלה הסתר פנים גלות מצרים רד"ו שנה כדי שאח"כ יכול להיות פב"פ כו' (ועמ"ש מזה סד"ה וידבר אלקים כו' אני הוי' וארא כו') וכן עד"ז בחורבן בית ראשון ושני שהוא מחמת דקוב"ה אסתלק לעילא לעילא בבחינת הסתר כ'ו והכוונה בהסתר פנים הוא שיהיה גודל התפעלות למעלה כמשל האב עם הבן שכאשר האב מסתתר ממנו אזי צועק הבן לעלות אליו וזהו רצון האב שירצה הבן לעלות אליו לכן הוא מסתתר כו'. וכן מחמת הסתר פנים תורה ותפלה עי"ז יהיה ההתפעלות במאד אתכפייא סט"א ומעורר ממה שהיה בחינת הסתלקות לעילא לעילא שיהיה בחי'התגלות למטה כנ"ל. וזהו אמצאך בחוץ אשקך אמצאך בחוץ היינו מה שהוא בבחי' חוץ שהוא בחי' בע"ת (וע' בפ' אחרי דע"ח א' עפ מולדת בית או מולדת חוץ ובפ' תולדות קמ"א ב' ע"פ חכמות בחוץ ועמ"ש מזה בד"ה בהעלותך כו' שלך גדול משלהם) עי"ז נעשה אשקך בחי' נשיקין אתדבקות רוחא ברוחא כו' בא"י שיהי' מבחי' ברוך כו' המשכה בגילוי אתה כו'. אך מי יתנך כאח לי ואמצאך בחוץ כו' שניהם בב"א דהיינו שיהיה בחי' התחברות צדיקים ובע"ת כענין מאמר הזהר עתיד משיחא לאתבא צדיקיא בתיובתא כו' (וכמ"ש מזה בד"ה יו"ט שני גבי שמע"צ) וכעצת חז"ל כל ימו בתשובה. דהיינו שגם הצדיק יעשה תשובה. דהיינו על מה שלא היה הביטול כ"כ כמו שלא היה בביטול כ"כ בתפלה כו' (ועמ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשובה הג' ועמ"ש בד"ה שובה ישראל בענין מ"ש יעקג אבינו אם יהיה כו' והיה כו') ועכשיו הגיע לבחי' הביטול זהו תשובה שלו ועי"ז יהיה כל דינין מתעברין מיניה שאין שום אחיזה לחיצונים גם לא יבוזו לי. וכמארז"ל אם ישראל עושים תשובה נגאלים כו'. שעיקר ההסתר הוא מחמת דאסתלק קוב"ה לעילא כו' וע"י התשובה מעורר להיות התגלות למטה וממילא נגאלין כו' ותשובה ותפלה וצדקה כו' דהיינו צדיקים ובע"ת ביחד משא"כ כשכאו"אבפ"ע כו':
[cup]שימני[/cup] כחותם על לבך כו'. הנה החותם הוא ענין תפילין חותם על לבך תפילין של ראש דהיינו רצועות דתליין על לבא חותם על זרועך תפלה של יד (ברבות בשה"ש ע"פ זה ת"ז תיקון כ"ב ובזח"ג מצורע נ"ד ב' במדבר ק"כ ע"ב ועיין ברבות וישב פ' פ"ה גבי חותמך ופתילך ובפ' במדבר ספ"ה גבי ד"א ותהלתי אחטם לך כ'ו שימני כחותם) והיא בקשת כנס"י להיות החותם ממנה וכמארז"ל תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו ומי כעמך כישראל כו' ומי גוי גדול כו'. וביאור ענין חותם זה הוא עד"מ יש חותם שחותמין אותו בשעוה ונעשה עוד חותם על השעוה והנה אם האותיות שעל החותם שוקע נעשה על השעוה בולט ואם האותיות שעל החותם בולט נעשה על השעוה שוקע. ולהבין זה בנמשל הנה נודע שניצוץ אלהות מתלבש בנפש להיות שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה והוא בחי' אהבה המסותרת וצריך להוציאה מההעלם אל הגילוי להיות עולה למעלה כרשפי אש לצאת מנרתקה ונקרא בחי' הר שבולט מן מישור הארץ. וזהו לא כאברהם שקראו