ביותר, דהנה כל נהר הרי יש לו מעיינות שהם בעומק הנהר והם הנובעים תמיד ומהם הוא מוצא המים בהתפשטות והתרחבות גדולה בהנהר עד שכל תוקף מרוצת המים והתפשטותם לאורך ורוחב הנהר שמתמלא על כל גדותיו והמשכתו לרחוק וגם זה מה דנהרא מכפי' מברך הוא בא מזה שהמעינות הנמצאים בעומק הנהר הם נובעים בנביעה טובה ומשפיעים שפעת מים רבים בהנהר הגדול והרחב, אבל כאשר מי הנהר הולכים וחסירים ומתמעטים מזמן לזמן צריכים לחפור בעומק המים ואינו מספיק חפירה קלה כ"א בעומק דוקא, ועם היות שהמעין הוא עומק הנהר וע"י הניקוי המעין מתחיל לנבוע, אמנם זהו רק שלא יחסר, אבל בכדי שיחזרו שפעת המים לאיתנם הראשון ובתגבורת הראשון יותר הוא דוקא ע"י החפירה בעומק המעין עצמו ואז דוקא חוזרים ונמשכים המים בתגבורת גדולה כאשר בתחלה וביתר עז במרוצה גדולה ובהתפשטות והתרחבות עצומה, וכמו"כ הנה בכדי להמשיך ולהחזיר הרצון צריכים להמשיך מבחי' העומק דוקא וכמו"ש כי עמך הסליחה שזהו"ע כי עמך מקור חיים, דמקוה"ח הוא הרצון דמצות וכאשר ע"י חטא ועון נסתלק צריכים להמשיכו מחדש מעומק יותר מאשר הי' בתחלה, וזהו כי עמך מקור חיים שע"י התשובה צריכים להמשיך בחי' הרצון כמו שהוא עמך והיינו כמו שהוא כלול בעצמו' א"ס והמשכה זו הוא ע"י התשובה מעומקא דלבא, הרי בהכרח שהתשו' מגיע למע' מהרצון דמצות. והנה לפ"ז דע"י התשובה ממשיכים הרצון ממקורו ושרשו יותר באוא"ס מכמו שהי' תחלה וכנ"ל בהמשל דמעין ונהר כו' אשר משו"ז מוכרח הדבר דמצות תשו' היא במעלה ומדרי' עליונה יותר מכל המצות, צ"ל מהו המעלה במצות תשו' על כל המצות שהרי מ"מ מצד בעה"ר הרי כולם שוים, ועם היות שע"י תשובה ממשיכים מבחי' עומק הרצון הרי כ"ז הוא בחי' העומק של הרצון אבל מצד בעל הרצון הרי כל הרצונות שוים הם, וז"ש כי עמך הסליחה שהוא רק בבחי' עמך טפל ובטל. וא"כ במה הוא היתרון בתשו' על כל המצות.
ו) [cup]אך[/cup] הענין הוא דהנה כל המצות הרי המשכתן וגילוין למטה הוא מבחי' גילוי הרצון ומה שיש בזה כח המצוה ה"ז בהעלם. וזהו שבמצות צ"ל קבעומ"ש וכדאי' במד"ר משל למלך שנכנס למדינה (נצח את המדינה וכבשה) אמרו לו עבדיו גזור עליהם גזירות אמר להם לכשיקבלו מלכותי אגזור עליהם גזירות שאם מלכותי אין מקבלי' גזרתי האיך מקיימים כך אמר הקב"ה לישראל אנכי הוי' אלקיך כו', לא יהי' לך כו'. כשם שקבלתם מלכותי כך קבלו גזרותי, וכמא' למה קדמה שמע לוהא"ש בכדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ הרי דמצד כח המצוה שבמצות צ"ל קבעומ"ש תחלה וכמא' המלך שאם מלכותי אין מקבלי' גזרתי היאך מקיימין, הרי דאצל המלך גוזר הגזירות הקבלת מלכות קודם לקבלת הציווי מ"מ הנה עיקר המצוה הוא בחי' גילוי הרצון וכמא' כבדו את המצות שהם שלוחי דשליח הוא רק גילוי בלבד, אלא דבשליחות דמצוה הוא שלוחו של אדם כמותו שהוא בחי' האור הדבוק בהעצם. אבל מ"מ הרי הן כמו שלוחים שהוא בחי' גילוי לבד, וע"כ בקיום המצות נא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וכתיב יראת הוי'
לחיים והיינו דעשיית המצות הוא בבחי' האור וחיות שבא בגילוי בנפש, ומה שיש בזה כח המצוה זהו בהקב"ע שבהמצוה וכמ"ש בסש"ב פמ"א דבכל מצוה צ"ל ב' כוונות. ונודע דבקבלת עומ"ש דכל השנה אינו דומה לקבעמ"ש דר"ה, דעיקר ענין קבעמ"ש היא בר"ה והוא בפנימי' נפשו ממש שנותן א"ע בכל עצמותו בהתגלות ממש לאלקות. ער לייגט זיך אוועק לגמרי מכל וכל היינו ער גייט ארויס פון אלע זיינע הגדרות און זיינע הגבלות און גיט זיך אוועק צו אלקות, דהעבודה דר"ה הוא היציאה מגדר הגדרת הכחו' והיינו שכופה א"ע בכל מיני כפי' לצאת מהגדרת הכחות והחושים שלו ולפשוט א"ע מציורו דזהו משארז"ל (ר"ה כ"ז ע"ב) מר סבר בר"ה כמה דכייף אינש דעתי' טפי מעליא, ומר סבר בר"ה כמה דפשיט אינש דעתי' טפי מעליא, דבאמת הנה בהעבודה דר"ה ישנם ב' המדרי' הא' הוא הכפי' בכל העניני' באכו"ש ושינה ודיבור והב' הוא ההפשטה מציורו ומוסר ונותן א"ע בהתגלות לאלקות כל ענין מוכרחי שעושה בר"ה באכו"ש הוא רק מפני ההכרח ולחיות מהכח האלקי שבהם, וזהו דכתיב אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' כי קדוש היום לאדונינו, דלכאורה הוא דבר והיפוכו דמאחר דקדוש היום איך יאכלו בכלל, ובפרט משמנים כו', אלא ידוע דמשמנים וממתקים שבהגשמי' הוא החיות האלקי והכוונה האלקי' שבדברים הגשמי' וזהו האכילה ושתי' דר"ה לפי שהקבלת עומ"ש שבר"ה הוא בפנימי' ועומק נפשו וואס ער גיט זיך אין גאנצין אוועק לאלקות והו"ע א' עם ענין התשו', אבל בכל השנה גם בהכוונה דמצות אינו בבחי' פנימי' כ"כ דקבעומ"ש דכל היום ה"ז בהעלם כנודע, אך גם הקבעומ"ש שצ"ל קודם כל מצוה כמ"ש בסש"ב שם אינה בבחי' פנימי' כמו בר"ה.
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] יבאר דזה מה שע"י התשובה ממשיכים גם גילוי הרצון שנסתלק הוא מעומק יותר וכמש"ל שע"י החפירה בעומק המעין דוקא אז נמשכים המים בהנהר בתוקף גדול ביותר, ויבאר כי במצות הנה כח המצוה הוא בהעלם, כי עיקר המצוה הוא הגילוי, ומשו"ז כולם שוים ונקראים שלוחים גילוי, ולכן במצות צ"ל קבלת עומ"ש הוא כח המצוה, והעבודה בר"ה הוא קבעמ"ש בפנימי' נפשו במסירה ונתינה לאלקות בהתגלות, כייף הכפי' בפועל באכו"ש ושינה, ופשוט היציאה וההפשטה מהגדרת הכחות והציור.[/kitzur]
ז) [cup]והנה[/cup] מצות תשובה הנה המשכתה למטה הוא מבחי' עצמות א"ס ממש שלמע' מבחי' גילוי וכמ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו', ונודע דהיינו
בחי' אנכי אנכי הרי המשכתה למטה הוא מבחי' אנכי מי שאנכי כו', וע"כ כל ענין התשו' הוא דוקא בבחי' פנימי' הנפש דוקא וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני וכתי' ממעמקים קראתיך, דכן הוא גם במדרי' דתשו' תתאה שהוא החרטה על העבר וקבלה על להבא שזהו עיקר התשו' ע"פ פשוט וכמ"ש הרמב"ם הל' תשובה פ"ב הל' ב' ומה היא התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנא' יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנא' כי אחרי שובי נחמתי הרי צ"ל הדבר נוגע בפנימי' לבו ויתחרט באמת, כמ"ש הרמב"ם שם ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, וזהו כאשר מתחרט באמת ועוקר רצונו מזה אז לא ישוב עוד והחרטה באמת הוא כאשר הענין נוגע לו בפנימי' נפשו אז ה"ה מתחרט באמת ועוקר רצונו, וזהו תשו' תתאה, וכ"ש תשו' עילאה שהוא בבחי' פנימי' הלב, והיינו דמצות תשובה הוא המשכת בחי' עצמות בעל הרצון וע"כ בנפש הוא ג"כ בפנימי' ועצמות הנפש ועי"ז ממשיכים בחי' העצמות דא"ס ב"ה, וזהו שע"י התשו' חוזרים ונמשכים גם הרצונות שנסתלקו מפני שנמשך בחי' העצם ועי"ז נמשכים ממילא כל הגילוים וזהו מה שע"י התשו' נעשה מרוצה עוד יותר מהקודם מפני שגילוי הרצונות הם אז ע"י המשכת העצם.
ח) [cup]וזהו[/cup] העבודה דר"ה שממשיכים אור חדש מפנימי' ועצמו' אוא"ס ב"ה דלהיות ידוע דעצמות אוא"ס הוא פשוט בתכלית והוא למעלה מגדר השתל' שסובב ומקיף כללי' ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד דהיינו מראשית פרצוף דא"ק עד רגלי העשי' בהשוואה ממש, וכמ"ש ומתחת זרועות עולם דכולם שוים ממש, והתהוות ההשתל' הוא ע"י צמצום שהי' באוא"ס ב"ה שנתעלם בחי' כח הא"ס ובל"ג ואחר הצמצום נמשך גילוי הקו שממנו כל ההשתל' כנודע, ואיתא בע"ח שהקו הוא כעין צנור הנמשך מאוא"ס וה"ז עד"מ כמו צינור המקלח מים מנהר גדול שבו וע"י נמשך המים לכלים רבים ואם הי' נמשכים מן הנהר עצמו הי' שוטף את הכלי לגמרי
דענין השטיפה הוא בג' פנים שונים, הא' דמפני גודל קלוח המים דמי הנהר הגדול וגודל תקיפתם יכולים המה לשבור הכלים לגמרי, והב' שאפשר שהכלי' לא ישברו אבל יבטלו מתורת כלי, דכל כלי היא כלי לקבלה בתוכו דוקא וכאן הנה מפני גודל הקילוח של המים, הנה המים הנכנסים יוצאים חזרה ומים אחרים נכנסים וגם המה הם בלתי מתעכבים רק חולפי' ועוברים וכאלו לא הי' בכלי כלל, והג' דמפני גודל הקילוח של המים וקוטן הכלי הנה המים שוטפים את דופני הכלי מבחוץ ואינם נכנסים כלל בהכלי אפי' בדרך מעביר ג"כ, ורק כאשר המים נמשכים ע"י הצנור שבו מתצמצם מי הנהר ובעברו בשטח הארץ נמשכים ממנו המים לכלים רבים הנמצאים סביבו עד שיתמלאו תמיד מן הצנור הזה, ובהכרח שיש צנורים פרטים המסתעפים ממנו כדי שתעבור השפע ע"י לכל כלי וכלי בפרט וגם הכלים היותר קטנים יכולים המה לקבל את שפעת המים.
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] יבאר כי ע"י מצות תשובה הוא המשכת העצמות למטה אשר אנכי מי שאנכי מצוך ולכן החזרת הגילוי רצונות שנסתלקו שנעשה ע"י התשובה הוא שע"י המשכת העצם נמשכים הגילוים בדרך ממילא, וזהו העבודה דר"ה להמשיך אור חדש מפנימי' ועצמו' אוא"ס הפשוט שלמע' מכל ההשתל' דהתהוות העולמות הוא ע"י הצמצום ואח"כ נמשך אור הקו, ויבאר המשל דצנור שע"י נמשכים המים מהנהר הגדול.[/kitzur]
ט) [cup]והנה[/cup] הדוגמא מזה יובן בבחי' הקו שהו"ע עד"מ צנור הגדול הנמשך מאוא"ס שלפה"צ ונתצמצם בבחי' קו להיות לפ"ע העולמות והיינו ע"י המשכתו דרך הצמצום ורשימו שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס שנתגלה ע"י הצמצום ועי"ז בא האוא"ס הבבע"ג בבחי' כח גבולי להיות בבחי' מדידה לפ"ע העולמות וע"י נמשך האור בכל הע"ס שבכל עולם ועולם, וכנודע דהקו הזה בוקע את הצמצום ונמשך בכל העולמות, דבעולמות הא"ס שלפני האצי' מאיר בחי' עצמו' הקו ובעולם האצי' מאיר הארת הקו, ועם היות שהקו מסתיים באצי' שהרי הפרסא מפסקת בין אצי' לבי"ע עד שהאור דבי"ע הו"ע אחר לגמרי מענין האצי', ומ"מ הנה בוקע אור הקו את המסך ומאיר גם בבי"ע וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד והארת הקו שהי' מאיר בכלי' די"ס דמל' בקע הפרסא עמהם ומאיר בהם בבי"ע כמו באצי' ממש, והיינו דבחי' אור הקו נמשך בכל העולמו' עד רגלי העשי'. ויש בזה הרבה חילוקי מדרי' באופן המשכת האור בכל ספי' וספי' בפרט, והן הצנורות פרטים המסתעפים מן הקו והיינו בחי' צמצום ומיעוט האור לפ"ע הספי' ההיא, וכמו תחלת ההמשכה בבחי' הכתר שמאיר בגילוי יותר ומן הכתר נמשך בחו"ב (וגם בת"ת כמ"ש בפרדס) וע"י חו"ב נמשכים הצנורות בז"מ דז"א והו"ע ל"ב נת"ח שהן צנורי ההמשכה מהחכ' אל הבינה, דתחלת המשכת הקו מהכתר הוא בחכ' וזהו גילוי דסדר השתל' וידוע דבחכ'
מאיר אוא"ס בקירוב מקום והיינו בגילוי אור רב ואזי נמשכים ל"ב נת"ח ומאירים בבינה, ואח"כ מבינה נמשך נו"ן שערי בינה המאירים בז' מדות. וז"ש שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר עלי' ופרש"י והרד"ק שבעה פעמים שבעה והיינו שלכל נר באים שבעה צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן הצנורות. והז' נרות הן ז' המדות ולהם בא ההמשכה מן מ"ט שע"ב שבהם נמשך שפע החכ' שהו"ע השמן, נמצא הם צנורות שבהם מאיר מן החכ' אל המדות שבחכ' מלובש אוא"ס מהקו דהקו הוא הצנור הגדול הנמשך מאוא"ס הבל"ג, והנה הכלים דזו"ן נעשי' נשמה לבי"ע יו"ד כלים פנימי' בברי' כו'. ובהם מלובש הארת הקו כנ"ל. הרי שנמשך ע"י הצנורות המשכת אוא"ס גם בבי"ע ובזה יש צנורות פרטים רבים מאד בההמשכה לכל ספי' וספי' בפרט, וגם יש חילוקים בכל ספי' באופן ההמשכה אל הספי' ההיא וכמ"ש הפרד"ס שער הצנורות פ"ה שהצנורות ישתנו לפי הבחי' לאלפים כו', לפעמים יאירו בדרך בחי' הכתר שבכל הספי' ולפעמים מבחי' החכ' ומאיר מבחי' חכ' שבכתר שיש מעלות זו למע' מזו בבחי' הארת הצנורות, ומביא בפרדס שם בשם ספר הצנורות (ספר כ"י נמצא בפאסו) דיש מספר ת"ר אלף צנורות, ובס' קה"י או' דהמספר ת"ר אלף צנורות היא בכל הע"ס, וא"כ הרי כל ההמשכות הוא ע"י הצנורות המסתעפים מן הקו עד רגלי עשי', וכמו"כ הוא גם בההמשכות שבעולמות הא"ס שלפני האצי' הוא ע"י צנורות פרטים הנמשכים מן הקו רק שלמע' מאצי' המשכת הצנורות הן מהקו עצמו ובאצי' הוא מהארת הקו, ובמאו"א אות צ' סעיף ל' כ' צנור הוא יסוד וצנור אותיות רצון, דיסוד הוא בחי' רצון וחשק המשפיע להשפיע, והו"ע ההתקשרות דיסוד וכמ"ש באגה"ק סי' ט"ו, והקו שנק' צנור שרשו מבחי' יסוד הנעלם. וז"ע
צדיק הוי' בכל דרכיו, דצדיק הוא בחי' יסוד, וכתי' אמרו צדיק כי טוב וכתי' וצדיק יסוד עולם, ושם הוי' הוא בחי' המשכת האורות וצדיק הוי' היא בחי' ההמשכה מבחי' יסוד הנעלם באוא"ס שלפה"צ שנמשך בהדרכים הן בחי' הצנורות הנמשכים מהקו שהוא הדרך והצנור הגדול הנמשך מאוא"ס הבל"ג.
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] יבאר כי צנור הקו הוא המשכה מאוא"ס הבל"ג רק דכאשר המשכתו הוא דרך הצמצום והרשימו הנה עי"ז בא במדידה לפי אופן העולמות ויבאר דהקו נמשך בכל העולמות, דבעולמות הא"ס שלפני האצי' הוא עצם הקו, ובאצי' הארת הקו, אבל בוקע גם המסך שבין אצי' לבי"ע ומאיר גם בבי"ע, באופן דכל ההמשכות הן בעולמות הא"ס שלפני האצי' והן בבי"ע הם פרטי הצנורות המסתעפים מן הקו, ובע"ס ת"ר אלף צנורות פרטים.[/kitzur]
י) [cup]והנה[/cup] צנור ודרך הו"ע א' דהנה הדרך עשוי לעבור בו מעיר לעיר בהליכה וחזרה, וכל דרך הוא דרך גדול ורחב שיכולים לעבור בו בעיירות הרבה מסביב ע"י דרכי' קטני' שעוברי' ומסתעפים מהדרך הזה ומגיעים ע"י להרבה מקומות, דאמיתית ענין הדרך הוא דרך המלך הנמשכת והולכת מעיר המלוכה מקום מושב המלך בכל מרחבי המדינה מקפת את העיירות הגדולות וממנה מסתעפי' דרכים רחבים להעיירות הבינוניות והקטנים עד מבלי השאר גם מושב היותר קטן בכל מרחבי המדינה מן הקצה עד הקצה אשר לא יחובר אל הדרך המלך הנמשכת מעיר המלוכה מקום מושב המלך, ונמצא בענין הדרך הוא ההולכה וההבאה לכמה עיירות שע"י הדרך מתחברים ומתקשרים כולה אל הבירה מקום מוצא כל דבר הדרוש להמדינה כולה, וכן הוא בענין הצנור שבו וע"י הוא המשכת המים גם לכלים הקטנים ביותר, והנה הדרך הוא רק המקום להילוך האדם והעיקר הוא האדם ההולך בהדרך והמוביל כל דבר הדרוש לכל המדינה כולה, וכן הצנור הוא רק מה שהמים מתצמצמים בו אבל העיקר הוא המים הנמשכים ע"י הצנורות אבל המים בעצם הם מי הנהר הגדול והרחב הבלתי מצומצמים, וכמו"כ הוא בהמשכת הקו דמה שהוא בחי' קו הוא בחי' צמצום מה שנמדד לפ"ע העולמות, אבל בעצם הוא ההמשכה דבחי' אוא"ס הבל"ג, וכנודע דהקו יש בו ב' ענינים הפכים והוא מה שהוא בבחי' קו המדה שנותן מדה וקצבה באופן המשכת האורות והכלים, והו"ע הצנורות המסתעפים מהקו דהיינו במדידה באיזה אופן יהי' ספי' החכ' בחי' האור והכלי שלה (שהכל נמשך ונתהווה מן הקו) ובאיזה אופן יהי' ספי' הבינה באור וכלי שלה, ובכללות המשכת הקו הוא