<p class=bodytext>העולם כי הוא אמר ויהי ובמאמר א' נברא העולם כו', וכן ברוך הוא שיהי' בחי' הוא בבחי' גילוי בלב שיהי' הלב מתפעל מבחי' הוא עשנו ולו אנחנו כו', וז"ש לע"ל והי' ביום ההוא שיהי' בחי' הוא בבחי' גילוי עד שיאמר בלשון ידיעה ההוא כו', וגילוי זה יהי' ע"י העבודה עכשיו להאיר את החשך וכמ"ש בתניא פל"ז, ולכן נק' אש ה' אש שחורה המאיר את החושך והיא בחי' ואל אישך תשוקתך ליבטל וליכלל באור א"ס ב"ה, וזהו ג"כ משרז"ל אשה מזרעת אודם שממנו בשר כו', כי הנה שחור אדום הוא אלא שלקה, אדום הוא בחי' גבורות וע"י רבוי הצמצומים נמשך החשך ממדת הגבורה, וזהו ענין שחור אדום הוא אלא שלקה, אך ע"י בחי' אש אור המאיר את החושך נתהפך לגבורות ורשפי אש דקדושה בחי' ואל אישך תשוקתך וזהו בחי' אודם כו' והוא ענין תגבורת האהבה ברתיחת הדמים באהבה עזה, אך מאחר שהנשמה מלובשת בגוף החומרי ונפש הבהמית המחשיך ומסתירי' על נר הוי' נשמת אדם א"כ מאין יהי' לה הכח להתגבר ברשפי אש לאהפכא חשוכא כו' וע"ז נאמר כי מאיש לוקחה זאת שהוא בחי' הנמשך ממעלה וכמארז"ל אלמלא עוזרו, והמשכה זו היא מבחי' אש יו"ד שמעורר להיות ואל אישך תשוקתך, וענין המשכה זו מלמעלה היא ג"כ בבחי' אש אך שהוא בחי' נהורא חיורא.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> זה ממ"ש גבי יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו וגו' ופי' נכמרו רחמיו מלשון מכמר בשרא שהוא לשון חמימות כי הרחמנות הוא מצד החמימות כי חם לבי בקרבי, כי הנה יוסף הוא בחי' צדיק עליון צדיק ה' בכל דרכיו שהוא בחי' ההשפעה מלמעלה למטה לכנ"י והוא התעוררות רחמי ה' על בחי' בנימין שנק' בן אוני והיינו מה שירדה הנפש מטה מטה וגודל הרחמנות על ניצוץ אלקות שבו ויבא החדרה ויבך שמה כדכתיב במסתרים תבכה נפשי כו', וכמארז"ל הא בבתי גוואי כו', וזהו ויבך שמה שמה דייקא, ולכן נק' בחי' זו אש יו"ד נהורא חיורא, שהרי ברחמים זו יש בחי' אש וחמימות כמו עד"מ למטה שבלא חמימות כלל אינו מרגיש הרחמנות ולכן נק' בחי' רחמים ג"כ אש, אך הוא נהורא חיורא שנוטה כלפי חסד כי החמימות שבגבורות הוא שמתכעס והחמימות שברחמנות שמתחמם בעבור צער חבירו ולכן הוא נוטה כלפי חסד, וכך עד"מ זה ענין התעוררות רחמי' הנמשך מלמעלה על נש"י כמאמר אבינו אב הרחמן רחם עלינו ותן בלבינו בינה להבין ולהשכיל כו' ולשמור ולעשות כו', נק' אש יו"ד נהורא חיורא בחי' כי נכמרו רחמיו כו', ועי"ז נמשך כח בנש"י שיהיו בבחי' אש ה' ואל אישך תשוקתך וזהו כי מאיש לוקחה זאת, וזהו ענין אש שחורה ע"ג אש לבנה ע"ד נקבה תסובב גבר כי אש הרחמנות הנמשך מלמעלה אינו ניכר ואינו מתגלה בהמקבל שאינו מערכו כ"א ע"ד מתן בסתר וכשנתעורר עי"ז אש תשוקתו הנק' אש שחורה אזי נקבה תסובב גבר שלא יוכר כ"א תשוקתו כאילו היא מעצמו ולא יוכר כלל השפעת אש לבנה בחי' הרחמנות שמלמעלה שעורר אותו מתחלה כמ"ש ותן בלבינו כו' ומקיים תמיד ומעמיד אש תשוקתו שלא יכבה כו'.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>אך</span> כ"ז הוא רק בחי' כי מאיש לוקחה, אבל מ"מ היא עצמה בבחי' אשה אש ה' היינו אש שחורה, רק ששרש ומקור תשוקה זו נולד ונמשך ע"י התעוררות רחמי ה' כנ"ל, ואהבה זו נק' בנעוריה בית אביה, כמ"ש זכרתי לך חסד נעוריך כו',</p>
<p class=bodytext>אך יש עוד בחי' עליונה מזו והוא כמ"ש ואם היו תהיה לאיש שנעשי' בבחי' ומדרגת איש ממש וכמארז"ל אשרי איש ירא את ה' כשהוא איש ולא כשהוא אשה כו' וכמ"ש במ"א (ד"ה והי' לכם לציצית כו' וזכרתם כו') בפי' למען תזכרו שתהיו בבחי' זכרים משפיעים כו' והיינו ע"י ולא תתורו, כי בעולמות הנפרדים מי שחושק לדבר א' ומתאוה אליו נק' בחי' נוקבא שהוא מקבל לפי שהוא מקבל תענוג מאותו דבר שחושק משא"כ בעולם היחוד ע"י שהוא בחי' אשה אש ה' נעשה בחי' דכר כי נעוץ סופן בתחלתן וסוף מעשה במחשבה תחלה כו', כי ישראל עלו במחשבה וכמ"ש בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> זה יובן ממ"ש במ"א ע"פ והקרבתם אשה עולה כו' כי בחי' אשה אש ה' שהוא בחי' ואל אישך תשוקתך באהבה ורשפי אש, הנה נודע שהאהבה לזולתו הוא מרחוק דוקא (וכנ"ל בענין אש שחורה שהיא להאיר את החושך כו'), שלעצמו אינו מרגיש שום אהבה ברשפי אש לפי שהוא בבחי' יחוד בתכלית (ור"ל כי אפילו בחי' ואל אישך תשוקתך ה"ז אהבה לזולתו ולכן היא ברשפי אש, אבל האהבה שהאדם אוהב א"ע היא ודאי גדולה ונפלאה יותר מאהבה דאל אישך תשוקתך ומ"מ אינה כלל ברעש ותגבורת והיינו לפי שאינה לדבר זולתו כ"א לדבר המיוחד עמו בתכלית היינו לעצמו, ולכן אהבה זו אינה בהרגשה כלל), וכמ"כ יש בחי' אהבה מסותרת בכל נפש מישראל להיות מיוחד בתכלית היחוד בה' ולא בבחי' אהבה ותשוקה לדבר זולתו רק בבחי' יחוד כמו האדם עם חיות עצמו ממש להיות כי ישראל עלה במחשבה כו' וחלק ה' עמו וכמ"ש אחת היא וכו' שהיא מיוחדת בתכלית באחד וזהו תמתי א"ת תמתי אלא תאומתי כו' (והוא פרצוף הפנימי דמל' שהיא הנק' כנס"י משא"כ פרצוף החיצון נק' אשה). ובחי' אהבה זו נק' בשם עולה לפי שעולה מאיליה למעלה בבחי' יחוד בתכלית לפי שחלק ה' וכו' ואחת היא וכו', משא"כ בחי' אשה אש ה' אהבה ורשפי אש ע"ד ואל אישך תשוקתך.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בעולה כתיב זכר תמים יקריבנו ובזהר ויחי רמ"ו כיון דסלקא מלה מכנ"י ולעילא כולא אקרי דכר, כי פי' כנסת ישראל היינו שכונסת ואוספת לתוכה ההשפעה ממש מישראל דלעילא, וזהו ואם הי' תהי' לאיש ממש, ולא ע"ד כי מאיש לוקחה לבד, ועי"ז אקרי דכר, והוא בחי' אש יו"ד אש לבנה, כי אש שחורה היא הבאה מכליון דבר אחר שנכלה באש כמו גוון הסמוך לפתילה שהוא נק' נהורא אוכמא לפי שבא מכליון הפתילה שנהפך לאור והוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, והוא ע"ד ואל אישך תשוקתך, אבל נהורא חיורא שאינו בא מדבר אחר שנהפך לאש כ"א זהו עצמיות האש והוא בחי' עולה דהיינו כמו האדם עם חיות עצמו, עד"ז היא אהבת בחי' יחידה שבנפש לאור א"ס ב"ה וכו', וזהו בחי' אשרי איש כשהוא איש היינו כאילו הוא עצמו חלק הוי' ממש שהוא בחי' איש כמ"ש הוי' איש מלחמה והאהבה היא ע"ד שהאדם אוהב את חיות עצמו כו'.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מארז"ל פ"ה דברכות ע"פ ויחל משה שאחזתו אש של עצמות, כי הנה תפלה כנגד קרבנות דם ואימורים והוא בחי' בשר והוא ע"ד אשה אש ה' כי</p>
<p class=bodytext>אודם מהאם שממנו בשר כו' אבל לובן מן האב שממנו עצמות שהוא בחי' עצמיות ואש לבינה כו' וז"ש במרבע"ה מאין לי בשר כו' שגבהה מדרגתו מבחי' אש ה' כ"א ע"ד בחי' עולה כו' ולכן נק' איש האלקי' איש דוקא אש יו"ד כנ"ל.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> גילוי בחי' זו בנפש נמשך ע"י רחמים רבים פי' כי יש ב' בחי' רחמים הא' בחי' רחמים שהיא מדתו של יעקב שהמדות הם כסדרן חסד דין ורחמים ונמצא אין שייך בחי' רחמים כ"א במקום שהי' ח"ו מדת הדין והגבורה בתחלה שמזה נמשך היסורים והעוני אז שייך אח"כ רחמים, משא"כ על מי שאין חסר לו כלל לא שייך בחי' רחמים כלל, אבל בחי' רחמי' רבים שבי"ג מדה"ר הוא שהרחמים הם אפילו על עולמות עליונים שאין שייך שם שום רע ח"ו מ"מ תגדל רחמנות עליהם בהיות שבאמת רק ביו"ד נברא העוה"ב שמקור חיות כל העולמות עליונים ותחתונים הוא רק משני אותיות לבד, אבל מהותו ועצמותו ית' נשגב ומרומם מהם, ולית מחשבה תפיסא ביה כלל ונק' סתימא דכל סתימין, כלומר שאפילו מעולמו' עליונים שהם סתימין הוא ג"כ סתים שאינם משיגי' רק הארה א' ממנו ית' בחי' יו"ד ה"א כו', ולכן שייך בחי' רחמנות גדול ועצום ע"ז כו' ועי"ז נמשך להם תוספת אור.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>וכך</span> יובן בעבודה בהתעוררות רח"ר על הניצוץ אלקי על היותו מלובש בגלות בנה"ב והגוף כרחל לפני גוזזי' וכו' מזה נמשך להיות בחי' אש ה' כנ"ל ונק' אש שחורה שמאיר את החושך דנה"ב לאהפכא השוכא לנהורא, אך לבוא לבחי' נהורא חיוורא הוא ע"י גילוי רחמים רבים כו' שמבחי' זו שייך רחמנות על הניצוץ אף שאינו בחושך גמור מ"מ גדלה הרחמנות על הריחוק כו', וזהו ציון במשפט תפדה, כי ציון לפעמים ל' זכר ולפעמים ל' נקבה הוא ב' בחי' אהבה דאש שחורה ואש לבנה הנ"ל ובזמן בהמ"ק הי' נמשך גילוי בחי' אלו בנפש ע"י הקרבנות שהי' בהן אש שלמעלה ואש שלמטה וכן במנורה כתי' בהעלותך את הנרות, ובנרות יש נהורא אוכמא ונהורא חיוורא כנ"ל ועי"ז הי' העלאת הנשמות ליכלל וליבטל אליו ית', משא"כ עכשיו בגלות שנמשך אחר הגוף ונה"ב, וע"ז אמר הנביא ציון במשפט תפדה היינו ע"י התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, שע"י עסק התורה בדחילו ורחימו יוכל לפדות בחי' ציון שהיא בחי' החלק אלוה שבו מהגלות כו' וכמ"ש פדה בשלום נפשי והתורה היא הנק' שלום כמארז"ל ע"פ או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי כו' והשלום הוא שלא יהי' הנה"ב מסתיר ומנגד על האוי"ר של הנה"א כו'.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> ציון בחולם כי גילוי רח"ר שהם בלי גבול לא יוכלו להאיר בתוך המוחין ממש כ"א הם בבחי' מקיף ומהמקיף מאיר הארה בפנימי' וכמו ענין בחברי דניאל שנפלה חרדה גדולה עליהם משום דמזלייהו חזי, וזהו ענין החולם שמרוב העלמו לא יוכל להאיר בתוך האות אלא על גביו מלמעלה.</p>
<p class=bodytext><span class=cup>ושביה</span> בצדקה, פי' שביה היינו בחי' אותיות מודומ"ע של הנפש המלובשי' בגשמיות בכל המודומ"ע אשר לא לה' המה שהם בבחי' שביה יותר</p>
<p class=bodytext>מבחי' פנימי' הלב עצמו דכתי' וכבודי לאחר לא אתן ולכן כל א' יש בכחו למס"נ בכל עת כי הוא בחי' שלמעלה מהשכל כו' ולכן אפי' בעת התקשרותו בעניני עוה"ז יש בו בחי' זו למס"נ לה', אבל מודומ"ע שנתפזרו בעניני עה"ז ונתלבשו מאד למטה, וכדי לחזור ולהעלותן הוא דוקא ע"י עשייה בפ"מ והוא מעשה הצדקה כו' וכמ"ש והלך לפניך צדקך כו' יאספך פי' שיאסוף ויקבץ כל בחי' פיזור הנפש להעלותן באחד וזהו וצדקה תרומם כו'.</p>