מהחכ' בחי' רעדכ"ר או בחי' עתיק בחי' התחתונה שבמאציל כו'. ולכן על המזיד אינו מועיל קרבן שמגיע רק בש' הוי', כ"א ע"י תשובה דווקא דממעמקים קראתיך מעומק לעומק בחי' עתיק שבנפש כו', וכמו תשובת ראב"ד געה בבכי' כו' שזהו כעין בחי' עתיק שנעתק מכל וכל שמואס בחייו כו', ועי"ז ממשיכים בחי' עתיק כו'. ונמצא דמעלת התשובה היא למעלה הרבה מהתורה כו'.
[cup]והנה[/cup] במשנה דכריתות פ"ב מ"א ארבעה מביאין על הזדון כשגגה כו', ובפי' זית רענן על הילקוט פי' דמשו"ז אמרה תורה יבוא אשם ולא יבוא חטאת משום דרוב אשמות באין על המזיד כו', י"ל ע"פ מ"ש במ"א שהרי בקרבן הי' צ"ל ג"כ תשובה, וכדאי' במשנה דפ"ח דיומא חטאת ואשם ודאי מכפרין והיינו עם התשובה כמ"ש הרע"ב, וכמו שפרש"י שם דפ"ה ע"ב ומסתמא תשובה איכא שאם לא הי' מתחרט לא הי' מביא קרבן (ומקרא מלא כתי' והתוודו על חטאתם כו', וכמ"ש הרמב"ם בהל' תשובה פ"א ובכ"מ שם), וא"כ כשאמרה תורה יבוא אשם כו' הכונה גם על התשובה כו', ומבו' שם שהקרבן מכפר רק על השוגג ומה שהאשם מכפר על הזדון הוא שע"י התשובה נעשים הזדונות כשגגות ואז הקרבן מכפר (וצ"ל לפ"ז למה חטאת אינו מכפר על הזדון שה"ה ג"כ עם התשובה, וי"ל עפמ"ש במ"א דאשם בא על עבירות שבי"ה דשם הוי' וחטאת בבחי' מל', ובודאי יש חילוק גם בהתשובה שבמדרי' עליונה יותר התשובה היא במדרי' גבוה יותר כו', ועמשנת"ל ד"ה שובה ישראל בענין ג' תשובות דנר"ן כו', וע"כ התשובה דאשם ודאי דוקא
עושה גם הזדונות כשגגות כו'). אבל ע"י תשובה אמיתית נעשים הזדונות כזכיות וכמ"ש בסש"ב פ"ז, ובפרט כשאין בהמק"ד קיים וכמ"ש הרמב"ם עכשיו שאין לנו מקדש אין לנו אלא תשובה לבד, וגם עכשיו אין לך דבר שעומד בפני התשובה כו', וזהו שאמר הקב"ה יעשה תשובה ויתכפר לו שזה מועיל לעולם והזדונות נעשים לו כזכיות ממש כו'. וכ"ז רק מצד מעלת הנשמות מצ"ע שהן מושרשים בעצמות א"ס כו'. וכמו"כ שרש הנשמות בחכ' הוא בבחי' פנימיות ועצמות החכ' דוקא, וכמשל הבן שהוא מעצמות מוח האב שלמעלה מבחי' החכ' והשכל שבמוח כו' וכמ"ש במ"א. והענין הוא דהנה ישראל עלה במח' וידוע דמח' היא בחי' חכ' וכמא' מח' ויובלא לא אתפריש לעלמין כו', ופי' עלה במח' היינו הבחי' עליונה שבמח' בחי' פנימיות חכ' שלמעלה מהתורה שהוא בחי' נובלות חכ' כו' (ובאמת גם למעלה מבחי' תורה שלמעלה כו' כנ"ל), וכידוע שכל ספי' נבחן בג' מדרי' הא' חלק התחתון מה שמשפיע לזולתו והוא בחי' נה"י שבעליון שנעשה מוחין לתחתון כו', הב' עצמיות הספי', הג' חלק העליון מה שדבוק בעילתו כו', וכמ"ש
בפרד"ס ש"ג פ"ז שם דבחכ' בחי' עליונה שבה הוא בערך שווי' אל הכתר כו', ועמ"ש בדרוש וככה רל"ז שזהו בחי' מ"ה דחכ' והוא בחי' אין דחכ' שלא ניתן ליהנות בו, ושם שזהו כמו בחי' רדל"א דלא אתיידע כו', וזה"ע ישראל עלו במח' בבחי' העליונה שבחכ' היינו מה שדבוקה בכתר כו'. ומה שנת"ל דנשמות הן כמו שחושב בדבר שזולתו כו', זהו הנשמות כמו שנמצאו בבחי' מציאות שנמצאו להיות דבר בפ"ע כו', אבל שרש ומקור הנשמות הן בבחי' עלו במח' בבחי' פנימיות ועצמות א"ס כו'.
[cup]אמנם[/cup] בכדי להגיע לשרש ומקור הנשמה הוא ע"י העבודה במס"נ דוקא, וענין מס"נ הוא מסירת הרצון, וכידוע דנפש הוא רצון וכמ"ש אין נפשי אין רצוני כו',
ומס"נ הוא מסירת הרצון להיות בבחי' רצון א' לה' לבד כו', והיינו העבודה בבחי' פנימיות הרצון שבנפש וכמשנת"ל, שזהו כאשר האלקות נוגע לו בפנימיות נפשו דאז התעוררות נפשו הוא בבחי' פנימיות העצמיות כו', והוא בחי' יחידה שבנפש דפי' וענין יחידה הוא שהיא בבחי' רצון א' לבד ואין לו שום רצון זר כלל, והיינו כאשר ההתעוררות היא בבחי' פנימיות עצמות הרצון ה"ז תופס כל עצם הנפש (דאס נעמט ארום דעם גאנצין עצם), להיות ידוע שהרצון הוא הטיית הנפש והמשכתו לאיזה דבר כו', וחיצוניות הרצון הוא הטיית הנפש היינו רק החיצוניות שבעצמות כו', אבל פנימיות עצמות הרצון הוא שתופס כל העצמות (עמ"ש בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו בענין רצון ועונג), וענין ההטי' הוא הזזת העצמיות שכל העצם ניזוז בזה כו', והיינו שבכל עצמותו הוא לה' לבד ואין מקום כלל לשום רצון זר כלל כו', וזהו בחי' יחידה שבנשמה כו'. וזה מעורר וממשיך בחי' פנימיות ועצמות א"ס להיות גילוי אור חדש ממש בבחי' חו"ב, והוא בחי' יחוד פנימי דאו"א שזהו המשכת אור חדש כנ"ל, והוא דוקא ע"י עבודת
הנשמה מצד עצם שרשה ומקורה העצמי בבחי' עצמות א"ס כו'. וזהו היחוד דהוי' אהי', וידוע דשם אהי' הוא בכתר ובבינה והיינו בבחי' עצמיות הבינה ממש שלמעלה מבחי' השגה וכמשנת"ל, והיינו בחי' התגלות עתיק שבבינה כו', והוי' הוא בחי' חכ' כמ"ש וה' בחכמה כו', והיינו בחי' יחוד פנימי דאו"א כו'. וזהו ע"י בחי' אמי שהיא העבודה במס"נ בחי' אהבה דבכל מאדך שנת"ל, ועי"ז ממשיך אור חדש בחו"ב דהיינו בתורה כו', והו"ע לימוד התורה לשמה לשם התורה להמשיך גילוי אוא"ס בתורה כו', ונמשך הגילוי בז"א ומל' בחי' מוחין דגדלות (וכמשנת"ל דז"א ומל' הן תושב"כ ותושבע"פ כו') בחי' גדלות אבא כו', והו"ע בעטרה שעטרה לו אמו כו'.
[cup]וע"פ[/cup] כל הנ"ל יובן ההפרש בין ג"ע מצ"ע ובין ההמשכה בג"ע שממשיכים תוס' אור ע"י העבודה שעז"נ וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כו', דהנה הגילוי דג"ע הוא מבחי' בינה, שז"ע ביו"ד נברא העוה"ב דיו"ד הוא בחי' חכ' ונברא בו עוה"ב בחי' בינה כו', והיינו דג"ע הוא בחי' אות ה' ראשונה שזהו האור כמו שבא בהשגה ובזה הוא תענוג הנשמות בג"ע כו' וכמ"ש מזה בלקו"ת ד"ה ראו כי ה' נתן לכם ובד"ה שחורה אני, וזהו שהגילוי דג"ע הוא למעלה הרבה מן העולמות, דמה שנמשך בעולמות הוא בחי' ז"ת בלבד והעיקר הוא בחי' המל', שז"ע בה' נברא העוה"ז בחי' ה' תתאה בהבראם בה' בראם כו', וכתי' ששת ימים עשה ה' בחי' ו"ק דז"א כו', ובג"ע הוא גילוי ג"ר בחי' מוחין והיינו בחי' בינה שכוללת כל הג"ר כו' וכמשנת"ל. והנה בההמשכה שבעולמות הרי יש ג"כ בחי' המוחין, אך הוא רק מבחי' חיצוניות בינה ובג"ע הוא בחי' פנימיות בינה כו', והיינו כמשנת"ל דחיצוניות המוחין הוא בחי' המורגש שמצד השכל כו', שהעיקר הן בחי' המדות והוא בחי' מורגש כו', רק שהמורגש אינו מבחי' המדות
לבד מצד ההטבעה כ"א שהוא מצד השכל כו', וזהו בחי' קטנות המוחין בחי' קטנות דאימא כו', אבל בחי' פנימיות בינה זהו בחי' מושכל והיינו שהעיקר הוא המוחין, ועם היות שזהו ג"כ מה שמתפעל בלב, אך התפעלות הלב בא בדרך ממילא ע"י גילוי המוחין ואין המדות מורגשים כו', והגם שאין המדות נעשים עי"ז שכליים ממש שהרי הן מ"מ כפי ההטבעה והן בבחי' מציאות דבר כו' וכמשנת"ל, וע"כ בכללות הוא בבחי' המדות עדיין כו' ומ"מ אין מציאותם והרגשתן כמו בחי' המדות ממש ע"י גילוי
בחי' פנימיות המוחין כו', והיינו בחי' גדלות המוחין בחי' גדלות אימא כו'. אך כ"ז הוא בחי' המוחין השייכים אל המדות כו', ולמעלה הוא בכלל בחי' יחוד חיצוני דאו"א שמזה נמשכים ג"כ בחי' מוחין דגדלות בז"א, והוא בחי' גדלות אימא לבד שהעיקר הוא בחי' בינה, וכמו אם הבנים שמחה שהשמחה היא מבחי' גילוי אור אבל הוא רק גילוי בחי' אם הבנים דאימא רביעא על בנין כו'. אבל מה שנמשך ע"י עבודה הוא בחי' יחוד פנימי דאו"א דהעיקר הוא בחי' החכ', וכמו"כ בבינה הוא בחי' עצמיות הבינה שלמעלה מבחי' השגה ממש (ולעתיד יהי' בבחי' השגת המהות כו'), וההמשכה היא מבחי' פנימיות הכתר ובשרש שרשו מבחי' פנימיות ועצמות א"ס (בחי' כתר דמל' דא"ס שזהו בחי' שמו העצמי כו'), והוא בחי' מושכל ממש והיינו שגם המדות הם בחי' שכליים כו', וכמשנת"ל דכאשר נמשך בחי' גדלות אבא בז"א אז ז"א כמו אבא כו', וממשיכים זה ע"י העבודה במס"נ ואהבת בכל מאדך וע"י תורה ומצות שאחר אהבה זו כו' (דההמשכה היא ע"י תומ"צ כו'). וזהו וינחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שממשיכים עי"ז תוס' אור
בג"ע גילוי בחי' אור חדש ממש כו', דהגילוי דג"ע מצ"ע הכל הוא בבחי' סדר השתל' שנמשך מעצמו כו' (ומ"מ המשכת האור הוא ג"כ עבודה כנ"ל בשם הע"ח, ולכן ג"ע בכלל הוא תשלום שכר כו'), וע"י העבודה ממשיכים תוס' אור שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר גילוי אור חדש ממש כו'.
[cup]והענין[/cup] הוא דהנה כתי' ישבעו עצי ה' ואי' בזהר חיי במדרש הנעלם דקכ"ה ע"א שזה אילני הגן, וכ' הרמ"ז דקשה שכל הבריות אלו הנזכרים בפ' הרים מעיינים וכו' לא יחסם לו ית' כ"א אלו העצים, ומפרש שרצונו על אילני הגן כו', ונק' עצי הוי' דבג"ע מאיר גילוי שם הוי', וכמ"ש ויטע הוי' אלקים גן כו' שנא' ש' מלא דהיינו גילוי שם הוי' כו', וכמו במקום המקדש שנא' אכן יש הוי' במקום הזה ות"א לית דין אתר הדיוט, שהן העש"מ שנק' מילין דהדיוטא והן מבחי' שם אלקים ויאמר אלקים יהי אור כו', אבל במקום המקדש מאיר בחי' שם הוי' כו'. וידוע דבהמק"ד הי' בדוגמת הג"ע, וכמ"ש במ"א ע"פ באתי לגני שא' במד"ר לגנוני למקום שהי' עקרי בתחלה כו', ולכן בבהמק"ד הי' מצות ראי' דכשם שבא ליראות כך בא לראות כו', דכשם שבג"ע הוא השגת מהות אלקות כמו"כ בביהמק"ד הי' ראיית המהות כו', והיינו מפני שבמקדש ובג"ע הוא גילוי שם הוי' וז"ע עצי הוי' כו'. ואי' ברמ"ז שם והוא זעיר כו' הנק' סתם בשם הוי' כו', והיינו דעצי הוי' הוא גילוי בחי' ז"א הנק' אילנא דחיי
כו', וכמ"ש בזהר ע"פ היש בה עץ אם אין דהפי' הוא אם יש בה עץ שמקבלים מאילנא דחיי ולא מאתר עילאה יתיר כו' אם אין בחי' הכתר כו', וכידוע בהפי' דכי האדם עץ השדה דקאי על אדה"ע שעל הכסא ונק' עץ השדה כו' כמ"ש בד"ה ביום השמע"צ בן חכם ישמח אב פ"ג, והיינו שהמדות הן בחי' צומח שצומחים מקטנות לגדלות, ולא כמו האותיות שאין בהם צמיחה משא"כ המדות כו', וכמו"כ למעלה בחי' ז"א נק' עץ השדה כו'. והנה עץ הוא ג"כ ל' עצה וכמו לי עצה ותושי' שהיא בחי' חכ' כו', אך זהו בחי' החכ' שהיא ראשית ההשתל' כו', ועז"א ג"כ היש בה עץ אם אין דוהחכ' מאין תמצא ע"ד יש מאין כו', וכמו שאו' בורא קדושים שהן חו"ב שהן בחי' בריאה שבאצי' כמ"ש בד"ה את שבתותי תשמרו ובהבי' דואתחנן, והיינו בחי' חיצוניות החכ' כו', ומ"ש במ"א דחכ' היא בחי' אצי' שבאצי' זהו בבחי' אור החכ' כו',
והיינו בחי' האור שלמעלה מהכלים כו', שהרי מבו' שם (בדרוש ג' מיני אדם) שהכלים והאורות המתלבשים בתוכם הן בחי' בי"ע והמדרי' הד' הוא בחי' האור שלמעלה מהכלים כו' ונת' ג"כ לעיל, והרי בחכ' יש ג"כ כלים וא"כ ה"ז בחי' בריאה כו', אך זהו בחי' חיצוניות החכ' משא"כ בחי' פנימיות החכ' היא בחי' אור שלמעלה מכלים כו' (וכן הוא בפנימיות בינה כו', ובכללות הע"ס הוא בחי' פנימיות הקו כו' וכמ"ש בסי' בענין תלתא דזמנין מקדש כו', והעיקר הוא בבחי' החכ' כו' וכמשנת"ל בכ"ד). וז"ע עצי הוי' דהוי' בחכ' ועצי הוי' הוא שצריכים עצה איך יהי' הגילוי דשם הוי', והעצה הו"ע הצמצום ולהיות ההמשכה בסדר והדרגה כו', והן הד' אותיות דשם הוי' יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', והיינו דלהיות בחי' חכ' ראשית ההשתל' צ"ל ע"י הצמצום, וכמו"כ ההמשכה בבחי' צמצום בנקודה א' כו' וזהו היו"ד דשם הוי' שהוא בחי' נקודת החכ' כו' (ועמשנת"ל ד"ה זאת חקת התורה הא'), ואח"כ ה' בחי' התפשטות והוא"ו הוא כו', שזהו סדר הבאת והמשכת האור באופן שיוכל להתקבל כו'. וכ"ז הוא בהאור
דסדר ההשתל' שבזה צ"ל עצה איך יהי' המשכת וגילוי האור כו', וכמו"כ בבחי' ז"א שנק' עץ השדה הרי כתי' מי ברא אלה דבחי' מי שהוא בינה ברא אלה ו"ק דז"א כו', והיינו דבחי' עצי הוי' הוא גילוי בחי' ז"א ומוחין דז"א שמבחי' יחוד חיצוני דאו"א כו'.
[cup]וזהו[/cup] מ"ש בג"ע ויטע הוי' אלקים וי"ל שזהו יחוד הוי' אלקים שבג' יחודים הנ"ל, וידוע דאלקים זהו בחי' המל' כמו שהוא באצי' כו', והוא בחי' יחוד זו"נ כמו שהמל' היא בבחי' פרצוף באצי' כו' והיינו שעומדת נגד בחי' חג"ת דז"א, והוא בחי' יחוד פב"פ כמ"ש בע"ח שער הזיווגים פ' בו"ג (ועמ"ש בשער מיעוט הירח פ"א, ונר' שזהו המדרי' הג' שבבחי' פב"פ ומקבלת גם מבחי' חב"ד רק הכל ע"י הז"א, ועמ"ש בפ"ד ועדיין צ"ע), ומאיר גילוי שם הוי' בשם אלקים כו', וכמו"כ הוא ביחוד או"א דהוי' בחכ' ובינה היא שם אלקים כו', וה"ז למעלה מהיחוד דהוי' אד' די"ל שזהו כמו שהארת הקו בקע את הפרסא עם הכלים דמל' דאצי' כו', או בנקודת המל' דאצי' שבוקעת את המסך ויורדת בראש הברי' שזהו בחי' אד' כו' כנודע (ולמעלה באצי' י"ל שזהו המדרי' הב' שבע"ח שער מיעוט הירח דהיינו כמו שהיא מהחזה ולמטה כו'), וי"ל שזהו היחוד לצורך העולמות וכן לנשמות דבי"ע שנק' עבדים כו', אבל בחי' יחוד דהוי' אלקים הוא שמזה נולדים נשמות שהן בחי' בנים ובחי' אחים ורעים שזהו בחי'
אחותי כו' כמשנת"ל. וז"ש אשר שם צפרים יקננו ואי' בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' דכאשר יצאו זו"נ מאו"א יוצאין כמה בחי' עופין שהן בחי' נשמות אדם ונשמות מלאכים כו', אך אינם נשלמים ונגמרים עד אחר זיווג זו"נ כו', והיינו דנשמות האדם בכדי שיתלבשו בגוף הוא ע"י שנשלמים בזיווג זו"נ, אבל שרשם הוא מאו"א כו', והן הנשמות דאחים ורעים שנאצלו יחד עם זו"נ כו' כמשנת"ל, ומבו' בע"ח שזהו מבחי' זיווג רוחני דאו"א הנק' זיווג נשיקין כו', וידוע מעלת המלאכים על הנשמות שהן מזיווג נשיקין כמ"ש בבה"ז בלק על מ' הזהר דק"צ ברכו ה' כל מלאכיו ובמ"א בד"ה וכל שיח כו', ומשו"ז הם רוחניים ונא' עליהם ועוף יעופף מפני ששרשם מבחי זיווג רוחני דאו"א, וכמו"כ נשמות הנ"ל הגם שהן גם ע"י יחוד זו"נ מ"מ מפני ששרשם הוא מיחוד רוחני דאו"א ה"ה למטה ג"כ בבחי' הרוחניות יותר משארי נשמות כו', והם הצדיקים שהולכים בהיכלות כמו ר'
ישמעאל כה"ג ורע"ק, וכמ"ש בפרקי היכלות וכמו שדרשו במד"ר שה"ש פסוק הביאני המלך חדריו על רע"ק (ואפשר דכמו"כ בנשמות שלמטה הם מופשטים מהגשם לגמרי וכמו רב יהודא דלית דין בר אינש והן שנבקע עליהם הפרגוד כו', וכן האריז"ל והבעש"ט והקדוש נ"ע דשרשם מבחי' זיווג רוחני הנ"ל ועמ"ש בלק"ת ד"ה לויתן והבי', וי"ל שיש בהם יתרון זה גם על הנשמות שמבחי' יחוד פנימי דאו"א הנק' קדש, כמ"ש בסבא דמשפטים קכ"ב א' דנשמות דאחים ורעים הם בחי' אנשי קדש, ויש שנק' קדש כמ"ש קדש ישראל כו' שהן מעצמות או"א כו', ויש יתרון עליהם בנשמות הנ"ל שהן בבחי' הרוחניות יותר כו', וכמו שיש יתרון זה במלאכים על הנשמות הגם שהנשמות הן למעלה מהם שהם מבחי' הפנימיות כו'. והנה ממה שא' הבעש"ט ז"ל שביכולתו לעלות השמים כמו אלי' רק שרוצה דורך גיין מ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, נראה שנשמתו הי' מבחי' יחוד פנימי דאו"א, והרוחניות שלו למטה הי' גם מצד הגוף וכמו אלי' שהעפיפה שלו הי' מצד זיכוך הגוף כו' כנודע). וזהו אשר שם צפרים יקננו הם הנשמות שמבחי' זיווג נשיקין
דאו"א שזהו בכלל בחי' יחוד חיצוני דאו"א כו', ולהיות דעצי הוי' הן בחי' ז"א בבחי' הגדלות דגדלות אי' בחי' אחותי כנ"ל, ע"כ או' אשר שם צפרים יקננו היינו בחי' הנשמות דאחים ורעים כו'.
[cup]אמנם[/cup] מש"א ישבעו עצי ה' ענין השביעה הוא בחי' תוס' אור, וכמש"א בשבת ישבעו ויתענגו מטובך כו', דשבת הוא בחי' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש הוא בחי' קדש מלה בגרמא, והיינו בחי' מוחין דאבא הנמשכים בשבת שזהו בחי' עצמות מה שלא ניתנו ליהנות כו', והיא בחי' עליונה שבחכ' שזהו בחי' אין דכתר ממש כו', דלכן אכילה דשבת היא בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו למעלה מענין הבירורים כו', דהנה אכילה דחול הו"ע ובטן רשעים תחסר שהו"ע הבירורים כו', והאור והגילוי הוא שבא בהתלבשות שצריך ג"כ בירור כו', אבל בשבת בורר אסור דההמשכה היא שלא ע"י הבירורים ומאיר עצם האור שא"צ בירור כו', וז"ע לשובע נפשו כו' וכמשנת"ל באורך בענין לחם מן השמים כו' ועמשנת"ל בד"ה והי' כי תבוא הב'. וזהו ג"כ ענין ישבעו עצי ה' בחי' השביעה שהיא המשכה מבחי' עצמות א"ס כו', וכנ"ל בענין היש בה עץ אם אין דבחי' אין ה"ז למעלה מבחי' עץ והשביעה היא המשכת בחי' אין דכתר בבחי' עצי ה' כו', וכמו והשביע בצחצחות נפשך ואי' בזהר"ק אמור ק"ד שהו"ע ע"ס דעתיק,
והיינו כמשנת"ל בענין ש"ע נהורין שממצחא דאריך שזהו מע"ס דעתיק שברישא דאריך כו', ומשם נמשך באו"א בבחי' יחוד פנימי להיות המשכת בחי' מוחין פנימים ועצמים בז"א כו'. וי"ל דענין השביעה אינו רק מילוי החסרון היינו מילוי הרעבון כ"א להיות שבע ביותר כו', וא"כ ה"ז כענין העושר שהוא ריבוי ההשפעה לא רק די מחסורו שהוא למלאות החסרון כ"א להשפיע ביותר כו', דמילוי החסרון הוא רק מאורות דאצי' (וכן משרש ומקור האורות כו'), אבל העושר הוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס שאינו בבחי' מקור כלל להשתל' כו' וכמשנת"ל (ד"ה פדה בשלום), וכמו"כ י"ל ענין השביעה הוא ההמשכה מבחי' עצמות א"ס גילוי בחי' אור חדש ממש כו'.
[cup]וז"ש[/cup] (משלי כ"ז ז') נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק, וע"פ פשוט מ"ש נפש שבעה קאי על לעו"ז שנק' רוה וכמו למען ספות הרוה כו' ומואס בכל דבר טוב כו', אך יש לפרש זה ג"כ בקדושה דנפש שבעה
ה"ז למעלה מנפש רעבה כו'. דהנה נש"י נק' רעבים וכמו שנק' הצמאה שהן צמאים ליוצרם כו' וכמ"ש רעבים גם צמאים כו', והנה מבו' במ"א שיש ב' מיני רעבון הא' מפני העדר אכילה כמי שלא אכל יום או יומיים ה"ה רעב כו', והב' הוא הרעבון הבא ע"י אכילה דוקא וכל שמאכלו יותר יותר יבוא לידי רעבון, לפי שהמאכל מתברר ונהפך לדם הוא הנפש ומתחזק כח החיות יותר, ע"כ לאחר עיכול המאכל דוקא יותר יתחזק כח המרעיב לנפש שבא רק מחמת חיזוק כחו ביותר, וכמו שנראה בחוש שכל שירגיל האדם לאכול ג' וד' פעמים יותר יש באצטומכא כח הרעבון יותר כו', ובזה יש אופנים שונים בגסות ודקות שמי שרגיל בלחם פשוט לא ירעב רק ללחם, ומי שרגיל במעדנים ירעב למעדנים כו', וכמו רווחא לבסומא שכיחא שיכול לאכול הרבה מיני מעדנים בלי שיעור כו', וכמו גבי אביי במגילה ד"ז ע"ב. וכמו"כ הוא ברוחניות דהתורה נק' מזון וכמ"ש ותורתך בתוך מעי כו', והרעבון של הנשמה הוא שתרעב לטעום טעם אוכל דחכ' אלקית בהשגה אלקית דתורה כו', והוא רק מצד שטעם טוב טעם ודעת אלקי ע"כ יתעורר בהנשמה כח
התאוה והתשוקה לטעם ועונג אלקי וכמו טעמו וראו כו', וזהו שהרעבון הוא מצד האכילה דוקא והוא מצד רוב אכילת לחם דתורה יום ולילה בגירסא בשיניו כו' שהן ל"ב נתי' דחכ' כו', וכמו גרסה נפשי לתאבה כו' ויורד בתוך מיעיו דהיינו שנבלע באברי נפשו כו', וכמו הלחם הגשמי כשאינו אפוי בטוב אינו מתעכל במעיו ואינו נבלע באבריו להיות ממנו דם הנפש, אבל כאשר נאפה בטוב אז הוא מתעכל ונבלע באיבריו ונעשה ממנו דם ומתאווה אח"כ עוד לאכול כו', כמו"כ הוא בלחם דתורה כאשר הוא אפוי בהאהבה דרשפי אש ע"י ההתבוננות בגדולת ה' איך שהוא ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא כו', ואז לימוד התורה שאח"כ נבלע באברי נפשו והיו לאחדים ממש וכמ"ש בד"ה כי תבואו ושבתה ובד"ה ואפו, ותרעב נפשו מאד לזה כו'. וידוע שיש בתורה פנימיות וחיצוניות והוא מ"ש כי לא על הלחם לבדו כו' כ"א על כל מוצא פי ה' כו', והוא בחי' הרוחניות דתורה בחי' פנימיות התורה כו', דכאשר טועם טוב טעם דפנימיות התורה יהי' רעבון הנפש ביותר ללמוד ביותר בלי שיעור והגבלה וכמו רווחא לבסומא כו'. וזהו
נפש רעבה כל מר מתוק דנפש רעבה ללחמה של תורה, כל מר מתוק היינו בחי' הבירורים שבתורה שמהפך גם את המר למתוק כו' (וכמו ויורהו ה' עץ הוא בחי' עה"ח דתורה ועי"ז וימתקו המים כו'), וגם הגילוי דתורה גופא בא בדרך בירור כו', שז"ע הל"ט מלאכות הזורע והחורש שישנם ג"כ בתורה כו' וכמשנת"ל (בד"ה ראה הב'), והוא העבודה והיגיעה בעסק התורה כו', ומפני שבא ע"י עבודה ויגיעה (שזהו מצד ההתלבשות כו') וענינה הוא לברר בכח התורה כו' לכן שייך בזה רעבון וצמאון כו'.
[cup]אמנם[/cup] יש בבחי' התורה שהיא למעלה מהבירורים לגמרי שאין ענינה לברר, וכן הגילוי אינו בדרך בירור כו' והוא שאינו בא בבחי' התלבשות כלל וכמו שנת"ל בענין המן כו', והיינו שמאיר עצם האור כמו שהוא ובא שלא ע"י עבודה ויגיעה כ"א בדרך מתנה מלמעלה (והיא המדרי' העליונה בטעמי תורה שיתגלה לעתיד בבחי' עונג הבלתי מורגש כו', ומי שהגיע עתה למדרי' זו הו"ע עולמך תראה בחייך כו', וכמו האבות שהטעימן מעין עוה"ב כו'), והו"ע באתרי' לאו אורחא למיכל היינו שאינו בבחי' אכילה ובבחי' בירור כו', וממילא במדריגה זו אינו שייך רעבון וצמאון כו'