ספר המאמרים תרכ"ז

<h3>שיר המעלות ממעמקים</h3>

[headingintext_begin]בס"ד ש"ש[headingintext_end]

[cup]שיר[/cup] המעלות ממעמקים[ftnref_4339_1] קראתיך[ftnref_4340_2] כו', הנה מזמור זה אומרים בעשי"ת[ftnref_4341_3] וכנודע שיש עשרה עומקים שבכי"ו קוראי' וממשיכים עומק אחד[ftnref_4342_4], ולכאו' צ"ל מה"ע העומקים שצריכים בעשי"ת להמשיך, ומה נשתנה זמן זה דעשי"ת שהוא הדין והמשפט על כלליות חיות השנה מהדין ומשפט שאדם נידון בכי"ו[ftnref_4343_5], וכמ"ש לרגעי' תבחנו[ftnref_4344_6], שא"צ לומר ממעמקי' שאינו מוכרח לעורר בחי' עומק הלב כו', וגם צ"ל למה צריכים לדין ומשפט בשביל המשכת חיות חדש. אך הענין הוא דכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה[ftnref_4345_7] שנודע שיש בזה ב' פירושים הא' שהעולם נבנה בחסד, הב' שבכדי שיהי' התהוות העולם צריכים לבנות בחי' מדת החסד, ועכ"פ איך שיהי' נבנה העולם במדת החסד וכמארז"ל אמת אמר אל יברא[ftnref_4346_8], חסד אמר יברא, ובחי' חסד זה זהו בחי' חפץ חסד[ftnref_4347_9] היינו בחי' החסד שיש בבחי' חפץ הוי' שהוא מה שעלה

ברצונו מצד בחי' טבע הטוב[ftnref_4348_10] להטיב[ftnref_4349_11], אמנם זה הי' רק בתחלת הבריאה שלא הי' שום דבר שיוכל להיות בחי' אתעדל"ת[ftnref_4350_12], אך עכשיו תלוי בבחי' העלאת מ"ן[ftnref_4351_13] ממעשה התחתונים, שאם יש העלאת מ"ן באתעדל"ת בבחי' תומ"צ דשנה העברה, היינו כשאכשור דרא[ftnref_4352_14] אזי נמשך תוס' אור וחיות מרובה בר"ה על כלליות השנה החדשה, וכן להיפך ח"ו כשלא אכשור דרא, ואי לזאת מובן שלצורך המשכות חיות הכללי צריך להיות דין ומשפט דוקא, וז"ע מה שר"ה נק' יום הדין[ftnref_4353_15] שהוא הדין ומשפט על כל אדם בפרט, וכמאמר שכל באי עולם[ftnref_4354_16] עוברי' לפניך כבני מרון, אם ראוי והגון הוא להמשכת גילוי מלכותו ית', וכן על כל העולם בכלל, ומזה יוכל האדם לעורר בעצמו שיכול להיות שכלליות העולם הוא מחצה על מחצה[ftnref_4355_17], ואם יהי' הוא זכאי יכריע את כל העולם לכ"ז[ftnref_4356_18], וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה על בחי' ההעלאת מ"ן דשנה העברה כו', וז"ע מה שג' ספרים נפתחים בר"ה[ftnref_4357_19] צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כו', שענין ג' ספרים אלו הוא נגד ג' ספרים שבהם נברה"ע, כמ"ש בס"י בל"ב נתי' פליאות[ftnref_4358_20] כו' וברא את עולמו בג' ספרים בספר וספר וסיפור, שהם ג' בחי' חב"ד[ftnref_4359_21], ספר הכותב את הספר הוא בחי' חכמה, וספר בחי' בינה, וסיפור הוא בחי' דעת כמ"ש מפיו דעת[ftnref_4360_22], וזהו כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמי' בתבונה[ftnref_4361_23] בדעתו תהומות נבקעו[ftnref_4362_24], שנמצא כלליות בריאת העולם הוא ע"י ג' ספרים אלו, ולהיות כן בכל ר"ה שנמשך חיות כללי מחדש על כלליות השנה נמשך ג"כ ע"י בחי' ג' ספרים הנ"ל, ולכן ג' ספרים נפתחים בר"ה, ושרש ענין בחי' פתיחת הספרים אלו תלוי בהעלאת מ"ן דמעשה התחתונים וזהו שצדיקים המקיים[ftnref_4363_25] תומ"צ כדבעי למהוי נכתבים לאלתר לחיים, ולהפך כו' והבינונים תלוי' ועומדים על התשובה כו'. דהנה ארז"ל וכל מעשיך בספר נכתבים[ftnref_4364_26], וכתי' ויכתב בספר זכרון לפניו[ftnref_4365_27], שענין

שכל מעשיך בספר נכתבים היינו בחי' אותיות כמו שלמטה הכותב עניניו בכתב לזכרון כותב בדיו על הקלף פרטי הדברים שיהי' נרשמים באותיות כו'. ועד"ז יובן למעלה שענין בחי' הכתיבה בספר ז"ע ד' אותיות ש' הוי'[ftnref_4366_28], כי הדיו הוא בחי' יו"ד ולכן דיו אותיות יו"ד, והה"א הוא בחי' ה' אצבעות היד הכותבי' בספר, והוא"ו הוא בחי' הקולמס ולכן הוא"ו בראשו יו"ד[ftnref_4367_29] הוא בחי' הדיו הנאחז בקולמס, וה' אחרונה הוא בחי' הקלף הנושא האותיות, וא"כ פי' וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שכל מעשה התחתונים נכתבים ונרשמים בספר העליון הוא בחי' ש' הוי' שהפגם מגיע בש' הוי' וכדכתי' ונוקב ש' הוי'[ftnref_4368_30], ובסיום הרבה מן המצות נא' אני הוי'[ftnref_4369_31], וכתי' ועבדתם את ה' אלקי'[ftnref_4370_32] כו', ולכן אומרים בק"ש שעהמ"ט[ftnref_4371_33] אם פגמתי באות יו"ד כו' וכן בכל האותיות, לפי שהפגם מגיע בש' הוי' כו', וזהו דכתיב זה ספר תולדת אדם[ftnref_4372_34] שבחי' זה הוא בחי' י"ב[ftnref_4373_35] צירופי הוי'[ftnref_4374_36] הוא בחי' ספר העליון והוא נעשה מתולדת אדם היינו בחי' פעולת האדם אם לטב או למוטב, וע"ז הוא הדין והמשפט בר"ה כו', על כל המעשים אשר נכתבים בספר שלפע"ז נמשך ע"י בחי' הג' ספרים בחי' המשכת החיות על שנה דלהבא כו'.

ב) [cup]ואמנם[/cup] עדיין אינו מובן הלא אדם נידון בכי"ו, שהרי בכי"ו נמשך חיות חדש לחדש הישינות כמאמר ובטובו מחדש בכיו"ת מע"ב[ftnref_4375_37], שהרי בחי' דבר ה' המחי' ומהוה כל פרטי התהוות הנבראים מוכרח להיות תמיד וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים[ftnref_4376_38], שאם הי' נפסק כרגע הי' נעשה אין ואפס מכל הנברא בשי"ב כמ"ש בסש"ב בש' הבעש"ט ז"ל וכ"ה במדרש[ftnref_4377_39], ובאמת בכל עת ובכל רגע נמשך חיות חדש[ftnref_4378_40] וכדכתי' לרגעי' תבחנו, אלא שבכ"ע ובכל רגע אינו נראה וניכר כ"כ, רק בכי"ו שמאפיל ומאיר והאדם נעשה ברי' חדשה[ftnref_4379_41], וכ"ה בכל הנבראים שזהו כמו

ויהי ערב ויהי בקר שהי' בשי"ב[ftnref_4380_42], ומהו ההתחדשות בר"ה יותר מכמו בכי"ו עד שר"ה נק' יום הדין שכל באי עולם עוברין לפניך כבני מרון כו'.

[cup]ויובן[/cup] בהקדם מארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש[ftnref_4381_43] כדי שיקבלו[ftnref_4382_*44] עלי' עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולכאו' אינו מובן הלא בחי' קבלת עול מצות הוא ג"כ קבלת עומ"ש ולמה מחלקים אותם לשני דברים, ויש להקדים לזה מ"ש והחיות רצוא ושוב, ובפי' והחיות רצו"ש יש שני פי'[ftnref_4383_44], הא' שקאי על חיות הקדש[ftnref_4384_45] העומדים שעבודתם הוא ברצו"ש, והב' הוא שהחיות אלקות[ftnref_4385_46] המחי' ומהוה כל העולמות הוא בבחי' רצו"ש, וכמ"ש בס"י ודברו בהם ברצו"ש[ftnref_4386_47], שבחי' דבר הוי' המהוום הוא בהם ברצו"ש, ונק' מטי ולא מטי[ftnref_4387_48], וזהו דכתי' הלא דברי כאש[ftnref_4388_49], פי' שכמו האש מתנענע תמיד בבחי' הסתלקות והתפשטות כן דברי הוא בחי' דבר ה' שלעולם ה' דברך נצב בשמים, וכ"ה בכל הנבראים הוא בהם כאש דהיינו בבחי' רצו"ש, אלא לפי שזהו מלמעלמ"ט לכן נק' בשם מטולמ"ט שמתחלה הוא ההתפשטות ואח"כ ההסתלקות[ftnref_4389_50] וחוזר חלילה כו' כמ"ש מזה במ"א. ושרש הענין הוא דהנה המקובלים כינו אותו ית' לקראותו בשם אוא"ס[ftnref_4390_51], וכן הכתוב מכנה אותו לאש כדכתי' כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא[ftnref_4391_*52] שצ"ל מה"ע שכינו אותו ית' בשם אור ואש. אך הענין הוא שאנו רואים שענין בחי' האור כמו אור השמש הנה הוא רק בחי' זיו והארה בלבד מעצם השמש, ואיננו נוגע כלל לעצם בחי' השמש, ולכן לא יפעול שום שינוי בשמש עצמה אם האור מאיר א"ל, עד"מ כשיש עננים שמסתירים אור השמש לבלי תאיר אורה לארץ ולדרים עלי' לא יפעול שום שינוי בעצם השמש, וכן כשתאיר אורה לארץ ולדרים עליה ג"כ לא יהי' מזה שום שינוי בהשמש עצמה,

והיינו מפני שהאור הוא רק זיו והארה בעלמא, וכן אור וחיות הנפש המחי' את הגוף אינו רק זיו והארה לבד מעצמיות הנפש, שבחי' הארה זו מאיר באברים הכללי' ומשם מתפשט הארתה בכל אבר בפרט, והראי' ממה שמצינו שהסומא מוליד שלם[ftnref_4392_52], וכן כל בעל מום שאם[ftnref_4393_53] היות שהאבר ישנו בגופו ועכ"ז אינו ממשיך חיות הנפש כמו כל האברים שהם ממשיכים חיות הנפש[ftnref_4394_54] כמ"ש במ"א, ואם הי' הנפש עצמה מחי' הגוף, א"כ צ"ל שבבעל מום זה שהאבר אינו ממשיך חיות הנפש להחיותו מוכרח לומר שזהו חסרון בעצמיות נפשו, וא"כ מאין הוא מוליד שלם, אלא עכצ"ל שאין החסרון בעצמיות הנפש, והחיות המחי' את הגוף הוא רק הארת הנפש לבד הוא שמחי' הגוף ובו יש חסרון הארת כח אבר זה כו', וענין ההולדה בדומה לו זהו נמשך מעצמיות הנפש[ftnref_4395_55] כו' כמ"ש במ"א, לכן אם היות שבהארת נפשו יש חסרון עכ"ז מוליד שלם מפני שבעצם נפשו אין שום חסרון כו'. שנמצא מובן שחיות הנפש המחי' את הגוף הוא רק בחי' זיו והארה בלבד ולא מבחי' עצם הנפש, וכן עד"מ האש שמחמם המתכת או שא"ד הנה בהמתכת הוא רק הארת האש ולא עצם, ואם היות שהוא חם מאד עד שנכוין בו עכ"ז זהו רק הארת האש ולא עצם האש. ועפ"ז יובן מה שדימו אותו ית' לאור ואש, כי כל בחי' המשכות החיות שנמשך מאתו ית' להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים שבהם זהו רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל, ולכן הוי' אלקיך ה"ז משל לאש אוכלה שנמשך רק הארה מבחי' האש, והמקובלים פירשו דברי' וקורי' אותו ית' בשם אור שמובן שכל מה שמדברים זהו בבחי' הארה ממנו ית' כו'.

ג) [cup]והנה[/cup] בחי' אור וזיו זה המחי' ומהוה כלליות ההוויות שנתהוו בשי"ב, אם היות שהוא רק זיו והארה עכ"ז אינו דומה בחי' הארה זו כמו שהיא כלול בעצמותו וכמארז"ל בפדר"א עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד[ftnref_4396_56], לכמו בחי' הארה זו שירדה להוות התהוות הנבראים כו', שהרי כמו שירדה ה"ה מקור להתהוות נבראים בע"ג ותכלית, ולכן בחי' הארה זו היא תמיד בחי' רצו"ש דהיינו בבחי' מטי ולא מטי, דהיינו שמתפשט להוות ולהחיות ומסתלק למקורה וחוזרת ומתפשטת להוות מפני בחי' רצון הבורא רצה"ע שעלה ברצונו להטיב כו', שהוא להוות ולהחיות כל העולמות והנבראים ויצורים ונעשים שבהם כו', וה"ז כמו האש הנאחז בפתילה שעולה תמיד ונאחז שזהו כמו רצו"ש כי יסוד האש הוא למעלה[ftnref_4397_57]

מיסוד המים והעפר, שטבע המים והעפר לירד למטה[ftnref_4398_58], משא"כ האש טבעו לעלות למעלה, והיינו שרוצה לעלות ולהסתלק למעלה לבחי' האש היסודי[ftnref_4399_59] זולת מה שהפתילה או העצים שהאש נאחז בהם אינו מניח את האש להסתלק ממנו לגמרי לכן דולק ברצו"ש הסתלקות והתפשטות, ועד"ז יובן למעלה שהחיות אלקי המחי' ומהוה הנבראים ה"ה בבחי' מטול"מ מפני שרוצה תמיד ליכלל במקורו ומוכרח להתפשט בדרך ירידה להוות ולהחיות הנבראים מפני בחי' רצה"ע כנ"ל, ומפני כי החיות היא ברצו"ש לכן גם עבודת הנבראים הוא ג"כ ברצו"ש, וזהו דכתי' והחיות רצו"ש כפי' הא' שקאי על חיות המרכבה שהם ברצו"ש מפני כי קבלת חיותם הוא ג"כ ברצו"ש כו', וזהו בד"פ בין בשרפים בין באופנים, ובד"כ[ftnref_4400_60] השרפים הם בחי' רצוא שהשרפים אומרים קדוש[ftnref_4401_61] להיות כי הם משיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות ולכן עומדים בבחי' רצוא ותשוקה לכלל ולבטל בו ית', ונק' שרפים ע"ש שכבר נשרפו[ftnref_4402_62] בעוצם רשפי אש התשוקה כו' כמ"ש במ"א, והאופנים אומרים ברוך[ftnref_4403_63] שהוא בחי' המשכת החיות שיומשך בחי' כבוד הוי' הוא בחי' זיו יקרי'[ftnref_4404_64] להוות ולהחיות העולמות שזהו בחי' שוב, ועד"ז יובן העבודה בנש"י ג"כ שהוא בבחי' רצו"ש, שז"ע קבלת עומ"ש ועומ"צ, שפ' ראשונה הוא בחי' רצוא למס"נ באחד[ftnref_4405_65] ע"י התבוננות איך שאני הוי' לא שניתי[ftnref_4406_66] כמ"ש במ"א ולכן ועמך לא חפצתי[ftnref_4407_67], אפי' בחי' כי עמך מקו"ח[ftnref_4408_68] שהוא רק עמך כו', רק מפני שא"א להיות כל היום בבחי' רצוא, לזה הו"ע קבלת עומ"צ שהוא בחי' שוב להמשיך המשכות אוא"ס בכלים מכלים שונים כו', וקדמה שמע הוא כמו קדימת הרצוא להשוב כו'.

ד) [cup]והנה[/cup] כ"ז הוא בכי"ו שסדר העבודה הוא ברצו"ש מפני כי החיות הוא ג"כ ברצו"ש, ולפי ערך בחי' רצו"ש שלו לפ"ע זה נמשך בחי' רצו"ש המחייהו ומהווהו, וע"ז הוא שאמרו אדם נידון בכי"ו וכמ"ש לרגעים תבחנו, אך הנה בר"ה ועשי"ת שצריכים להמשיך חיות כללי על כלליות שנה החדשה, אינו די בבחי' רצו"ש שהוא בחי' קעומ"ש וקבעמ"צ כמו בכל השנה, אלא שצ"ל בחי' הקבעמ"ש בבחי' עומקא דליבא. וזהו הטעם מה שבעשי"ת אומרים השיר ממעמקים