<h3>בס"ד. יום ב' דר"ה, תרד"ע</h3>
[cup]שיר[/cup] המעלות ממעמקים קראתיך הוי', הנה מזמור זה תקנו לאומרו בעשי"ת, וצ"ל מהו"ע דבכ"י מעשי"ת צ"ל מזמור זה דשיר המעלות ממעמקים כו'. ובזהר בשלח דס"ג סע"א אי' ר' חזקי' פתח שיר המעלות ממעמקים, שיר המעלות סתם ולא פי' מאן אמרו, אלא שיר המעלות דזמינין כל בני עלמא למימר כו' ומאי הוא ממעמקים קראתיך, הכי תאנא כל מאן דמצלי צלותא קמי' מלכא קדישא צריך למבעי בעותי' ולצלאה מעומקא דלבא כו', ומי אמר דוד הכי והא כתי' בכל לבי דרשתיך (ופי' במק"מ וא"כ מה הי' צריך לו' עוד ממעמקים קראתיך כו'), אלא דבעי לכוונא דעתי' ורעותי' מעקרא דכל עקרין כו'. וצ"ל מהו ההפרש בין מ"ש בכל לבי דרשתיך למ"ש ממעמקים קראתיך שזהו מעקרא דכל עקרין כו'. גם צ"ל מ"ש דזמינין כל בני עלמא למימר דתנא דמאן דמצלי כו' מעומקא דלבא כו', וכי משו"ז זמינין כל בני עלמא למימר דא כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהכתר הוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלים דלהיות שהנאצלים הן באין ערוך לגבי העצמות, וע"כ בכדי שיהי' חבור ושייכות להנאצלים אל עצמו' זהו ע"י הממוצע שכלול מבחי' עצמו' המאציל ומבחי' הנאצלים כו'.
קצו) [cup]אמנם[/cup] עדיין אינו מובן איך הכתר הוא בבחי' ממוצע, מאחר דבחי' עליונה שבו שהיא בחי' תחתונה שבמאציל והוא בחי' עתיק או כשב"כ, דעתיק הוא בחי' העתקת העצמו' ה"ז בחי' עצמות המאציל ממש כו', וגם בחי' כשב"כ שזהו בחי' רצון העצמי כנ"ל פקצ"ה ה"ז בחי' עצמות א"ס ב"ה, הרי בחי' ומדרי' זו אינו בבחי' שייכות כלל אל הנאצלים ואינו נמנה עמהם, וא"כ ה"ה לעולם למע' כמו בבחי' עצמות המאציל כו'. ובחי' תחתונה שבו שזהו בחי' ח"ס בפרט וא"א בכלל לעולם נמנה עם הע"ס שזהו בבחי' מקור להם כו', הרי שהן ב' מדרי' נבדלות שזה במדרי' העצמות וזה במדרי' הנאצלים כו', ואיך הוא בבחי' ממוצע כו'. דכשם דעצמו' המאציל והנאצלים הן באין ערוך, כמו"כ הוא בהב' מדרי' שבהממוצע מאחר שזה בבחי' העצמות ממש וזה בבחי' שרש לנאצלים כו', ובפרט לפמשנת"ל פקצ"ד דענין הממוצע שיהי' חבור ושייכות אל הנאצלים עם עצמות המאציל, ואיך יהי' זאת ע"י ממוצע כזה שהמדרי' העליונה מובדלת לגמרי מהנאצלים והמדרי' התחתונה שייכה להנאצלים ואינה בערך המדרי' העליונה כו',
והיינו שבהממוצע גופא המדרי' התחתונה שבו היא באין ערוך לגבי המדרי' העליונה שבו, כי המדרי' העליונה שהיא בבחי' העתקה והבדלה לגמרי מן הנאצלים כמו"כ הוא גם לגבי שרש ומקור הנאצלים כו', ואיך יהי' החיבור והשייכות ע"י בחי' ממוצע כזה כו'. כ"א זה יכול להיות רק כאשר הממוצע הוא מדרי' אחרת שאינו לא העליון ממש ולא התחתון ויש בו מן העליון והתחתון כו', והיינו דע"ה שאינו העצמות מ"מ יש בו מבחי' העצמות ממש, וכמו"כ ע"ה שאינו התחתון דהיינו הנאצלים יש בו ממש מבחי' התחתון כו', ובממוצע כזה שייך לומר דלפעמים הוא נמנה ולפעמים אינו נמנה דע"ה נמנה במנין הספי' מצד מדרי' הנאצלים שבו, לפעמים הוא עצמו אינו נמנה במנין הספי' מצד בחי' העצמות שבו כו', וע"י ממוצע כזה יכול להיות חבור ושייכות הנאצלים אל העצמות מפני שהמדרי' התחתונה שבו
ה"ה ממש כמו הנאצלים (ע"ה שא"ז בחי' הנאצלים ממש כמובן), ובחי' העליונה שבו היא ממש כמו העצמות ומ"מ אינו עצמות ממש כו', והכל הוא במהות א' כו', וע"כ עי"ז אפ"ל חבור ושייכות הנאצלים עם העצמות כו', וזה אא"ל בבחי' עתיק ואריך שהן ב' מדרי' מובדלות כו' כנ"ל. והנה במ"א מבואר דבחי' עתיק ע"ה שזהו העתקת העצמות מ"מ כאשר בא בבחי' כתר אינו כמו בבחי' המאציל עצמו כו', וכמו בחכ' דאצי' דפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק ממש ומ"מ אינו כמו בחי' פנימי' עתיק דלא ידע ולא אתיידע כלל, וכמו שבא בבחי' פנימי' אבא אפשר להגיע לזה ע"י בחי' השלילה דמצות ל"ת דלאו קודם להן כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ בחי' עתיק ע"ה שזהו בחי' העצמות מ"מ הרי נעשה בבחי' ממוצע דעצמות המאציל אינו בגדר ממוצע כו'. וי"ל דזהו דבע"ח שמ"א ספ"ג כשמדבר בענין הממוצע שבכתר שיש בה בחי' מאצילות ובחי' נאצלות כ' ושניהם נק' כתר, די"ל הכוונה שא"ז בחי' עצמות המאציל ולא בחי' האצי' כ"א מדרי' ממוצעת כו', ומ"מ א"ז מספיק עדיין שהרי מ"מ בחי' עתיק הוא בבחי' העתקה והבדלה מהאצי'
שאינו ממהותו כלל כו', ונק' לא ידע שבעצמותו אינו מהות ידוע כלל וממילא לא אתיידע כלל כו', וזהו מה שמובדל לגמרי מהנאצלים דמאחר שאינו בבחי' מהות ידוע כלל גם בעצמו ממילא ה"ה מובדל לגמרי מהנאצלים (שהן בבחי' מהות ידוע כו'). וע"ה שא"ז כמו העצמות ממש היינו שבעצמות אינו שייך לו' כלל ענין ההעתקה מן הנאצלים, וכמו שבא בבחי' כתר ה"ה בבחי' העתקה כו', וע"ד המבו' במ"א בענין ההפלאה דאוא"ס שמופלא מן הגילוים (והו"ע ידיעת השלילה כו'), דזה שייך בהאוא"ס שבבחי' שייכות עכ"פ אל הגילוים, אבל מה שאינו בבחי' שייכות כלל הרי אינו שייך לומר כלל שהוא מופלא מן הגילוי כו', וכמו"כ הוא בענין ההעתקה דדוקא כאשר העצמות בא בבחי' כתר ועתיק שייך לומר בו ענין ההעתקה כו'. אבל סכ"ס ה"ה בבחי' העתקה לגמרי מהנאצלים כו', ובחי' אריך מאחר שזהו בבחי' מקור לנאצלים ונודע ומורגש בעצמו ובנאצלים כו', ה"ז באין ערוך דבחי' עתיק כו'. ועוד זאת דגם לגבי הנאצלים הרי בחי' אריך עם היותו מקורם א"ז ממהותם כו', דהרי הנאצלים עיקרם הוא בחי' חכ' (דגם המדות
דאצי' הן דוקא המדות שע"פ החכ' כו'), ובחי' אריך ה"ז בחי' הרצון שלמע' מהחכ' כו', הרי א"ז ממהות הנאצלים כו'. ואיך יהי' זה בבחי' ממוצע ושיהי' עי"ז חבור ושייכות הנאצלים אל העצמות כו', מאחר דבחי' העליונה הוא בחי' עצמות שבבחי' הבדלה לגמרי מהנאצלים, ומדרי' התחתונה הוא באין ערוך לגבי המדרי' העליונה והיא גופא ג"כ אינו ממהות הנאצלים כו'. אלא מוכרח לומר דמה שהכתר נק' ממוצע היינו דאותה מדרי' עצמה שנק' בחי' אחרונה שבעצמות הוא עצמו שנעשה כתר לנאצלים כו' והיא ממהות הנאצלים כו', וזה אא"ל בב' מדרי' שבכתר בחי' עתיק ואריך דבחי' עתיק מובדל בערך ואינו יורד מעולם להיות בבחי' מקור כו', ובחי' אריך שנעשה מקור לנאצלים א"ז בחי' ומדרי' עתיק כו' (וג"ז אינו ממהות הנאצלים ואיך יהי' עי"ז חבור הנ"ל כנ"ל). וא"כ צ"ל בהכרח דעיקר הממוצע הוא בחי' ח"ס, דבכללותו הוא בחי' חכ' והיינו שזהו כמהות הנאצלים שהן בחי' חכ' כו', רק דבחי' ח"ס ה"ז למע' מע' מבחי' חכ' דאצי' וכמא' אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא כו', דחכ' דאצי' נק' חכ' ידיעא
להיותה בבחי' מהות ומדרי' החכ' כו', משא"כ בחי' ח"ס היא לא ידיעא שאינה בבחי' מהות חכ' עדיין כו' עד שהיא למע' מן החכ' לגבי החכ' וכמא' שתוק כך עלה
במח' כו' וכמשנת"ל בכ"ד, רק שהיא בבחי' מקור לחכ' וכמו כח המשכיל שהוא מקור השכל ואינו בבחי' מהות שכלי כו' וכך ח"ס היא רק בחי' מקור לחכ' כו', ועם היותה בחי' מקור לנאצלים הנה לפעמים עולה ונכלל בבחי' עצמות ואינו נמנה עם הע"ס (ואז הדעת נמנה שהוא הממשיך מבחי' העצמות דמו"ס כו'), ולפעמים יורד למטה להיות מקור וכתר לנאצלים כו', ופי' שעולה ונכלל היינו דהעצמות שלו הוא כמו העצמות והוא שיש בו מבחי' העצמות ממש כמשי"ת דמשו"ז אינו נמנה עם הספי' כו', ובחי' חיצוני' שבו הוא בבחי' מקור לנאצלים כו', ולכך נק' ממוצע שיש בו מבחי' העליון והתחתון דהיינו דפנימי' שבו עולה למע' (והיינו שזהו בחינת העצמות שבו כו'), וחיצוני' שבו יורד למטה שנעשה בחי' מקור כו', והוא עצמו כולל ב' המדרי' כו', והיינו דח"ס עצמה היא מדרי' בפ"ע שאינו העליון והתחתון שא"ז בחי' העצמו' (דעצמות אינו בגדר חכ' כו') ולא בחי' הנאצלים, וכולל ב' המדרי' שיש בו מבחי' העצמיות ממש והוא הפנימי' שבו ויש בו מהתחתון היינו בחי' החיצוני' שלו שנעשה מקור כו', וכללותו
הוא בחי' חכ' ועי"ז יהי' החבור כו'. ולפ"ז מובן כללות הענין איך שע"י הממוצע יהי' חבור ושייכות הנאצלים אל העצמות שהן באין ערוך לגמרי כו', והיינו שהשייכות שלהם הוא בבחי' העצמות שבממוצע, דע"ה שזהו בחי' העצמות ממש ה"ז כמו שבא בבחי' חכ' כו', דבחי' ומדרי' זו היא ג"כ אינו כלל בבחי' מקור לנאצלים רק בחי' החיצוני' כו', מ"מ מאחר שבכללות ה"ז בחי' החכ' (שזהו כמהות הנאצלים כו') והחיצוני' מזה נעשה בבחי' מקור לנאצלים ע"כ יש לנאצלים שייכות גם לבחי' העצמות שבהממוצע כו', ועי"ז יכולים לבוא גם לבחי' עצמות המאציל כו'.
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] אמנם בחי' עתיק הגם שזהו העתקת העצמית ולא כמו העצמית ממש, מ"מ ה"ז בבחי' העתקה והבדלה לגמרי מן הנאצלים (ובעצמות אינו שייך גם הבדלה), ואינו נמנה עמהם, ואריך הוא מקור הנאצלים ונמנה עמהם, שהן עצמן מובדלים זמ"ז, וגם אריך בעצם מהותו אינו ממהות הנאצלים, ואיך יהי' עי"ז שייכות הנאצלים אל העצמות, ובהכרח שהממוצע הוא מדרי' שאינו העליון והתחתון, ויש בו מן העליון ממש ומן התחתון ממש, ולפעמים נמנה עמהם ולפעמים אינו נמנה, והוא בחי' ח"ס שזהו חכ' כמהות הנאצלים ומובדל מחכ' דאצי', ופנימיותו הוא בחי' העצמות שבא בבחי' חכ', ולכן לפעמים עולה ואינו נמנה ולפעמים יורד בבחי' חיצוניות שבו להיות מקור לנאצלים ונמנה עמהם, וע"י שייכות הנאצלים אל העצמות שבהממוצע שהוא מ"מ בחי' חכ' יש להם שייכות אל העצמות ממש.[/kitzur]
קצז) [cup]וביאור[/cup] הענין יובן בבחי' החכ' שיש בכח החכ' ב' הפכים, הא' הו"ע ההפלאה והוא כח ההעלאה בעילוי אחר עילוי בדקות השכל והעלם אחר העלם עד שנפלא מכל השגה ורעיון לגמרי כו', והב' הוא ההיפך מזה והוא כח הירידה וההמשכה מן ההעלם לגילוי עד למטה מטה כו'. ויובן זה בכמה אופנים, והוא שכח ההפלאה הוא כח ההפשטה להפשיט כל ענין שכלי מלבושי השגה ולהגיע לעומקו ופנימיותו ביותר כמו שהוא בתכלית הדקות עד שאינו נתפס בכלי השגה, והיינו לפי שאינו מוגבל ומצוייר באיזה הגבלה מצד עוצם דקות הענין עד שאא"ל
בבחי' תפיסא ממש כו', וכידוע דכל תפיסת ענין שכלי הוא ע"י הגבלת הענין שהן הקצוות שבו כו', ודקות הענין ביותר שאינו בבחי' ציור והגבלה ע"כ אינו בבחי' תפיסא בכלי ההשגה כו' (ואין הכוונה שאינו בבחי' תפיסא כלל דכח החכ' בכ"מ הוא בבחי' תפיסא במקצת עכ"פ רק שאינו בבחי' תפיסא ממש בכלי להיות בבחי' השגה כו'). וזה אינו שבא דוקא לאחר ההתלבשות דהיינו שלאחר שיודע את הענין בלבושי ההשגה ה"ה מפשיט כו', כ"א שבתחלה תופס כל ענין בבחי' הפשטה ועולה ומטפס בהענין ומעמיק בו ביותר בעילוי אחר עילוי כו', דאז לבד העילוי שבזה בהפשטת הענין (שזהו רק דקות הענין שמופשט מהגשמה), יש בזה העילוי בעצם הענין שיודע את השכלי באו"א לגמרי כי הוא תופס בעצם הענין שהוא באו"א לגמרי מכמו שהוא בהשגה כו' (ועמשנת"ל פצ"ז). דהנה ע"י הפשטת לבושי השגה הוא רק שבא אל דקות הענין, וכמו בכל ענין שכלי יש השגה מגושמת והשגה בדקות, כמו"כ בההפשטה אחר ההלבשה ה"ה בא אל דקות הענין והוא הפשטת ההגשמה לבד כו', אבל כשתופס הענין בתחלה בדרך הפשטה ה"ה תופס את הענין
באו"א לגמרי כו', ויש לפעמים שגם בההפשטה שאחר ההלבשה ה"ה בא ע"ז שהענין הוא באו"א מכמו שהי' תחלה בהשגתו כו', אך העיקר הוא כשהתפיסא בתחלה הוא בדרך הפשטה כו'. והב' הוא כח הירידה להלביש כל ענין בלבושי השגה שיהי' נראה ונגלה ומובן לכל כו' (והעיקר הוא בבחי' האורך שהוא המשכת והתגלות עצם הענין שבא במדידה והגבלה ומתלבש בלבוש אחר לבוש שבזה הוא יורד ומתגלה ממדרי' למדרי' כו'), ובד"כ הוא בחי' חיצוני' הענין מה שאפשר לבא לידי השגה כו', אמנם זהו חיצוני' העצמות שה"ז עצם הענין שיורד ונמשך רק שהוא החיצוני' שבו מה שיכול להיות בהשגה כו', והחיצוני' הוא לפי אופן הפנימי' דכפי שמגיע בכח ההפלאה שבו בפנימי' ועצמו' הענין לפי אופן זה הוא החיצוני' והירידה ממדרי' למדרי' כו', וכמ"ש במ"א בענין ההשפעה דכפי אופן כח חכמתו בעצם הוא מראה כחו בההשפעה כו', דהרי שכל הרב בעצם הוא למע' באין ערוך לגבי התלמיד, וכמו שיודע הענין לעצמו א"א לבא אל המקבל כ"א בחי' חיצוני' לבד כו', ומ"מ החיצוני' הוא לפי אופן הפנימי' דמי שהוא חכם גדול ביותר
בעצם כח חכמתו גם השכליים שמגלים המה עמוקים ונעלים ביותר כו', וכמו"כ לפי אופן שמגיע בעצם הענין בכח ההפשטה כ"ה בחי' החיצוני' שבא בהתלבשות כו'. ועצם הענין יכול לבא ג"כ בהתלבשות, אבל בלבוש שמתעלם ומסתיר בו וכמו במשל וחידה כו' (וזהו דוקא כשבא אל עצם הענין, דכאשר ידיעתו הוא רק בבחי' חיצוני' לבד א"א לו להעלימו בלבושים כנ"ל כ"א בלבושים המגלים את השכלי כו', רק כאשר יודע עצם השכלי אז דוקא ביכולתו להעלימו כו', דכאשר יודע רק חיצוני' הענין אינו יכול להביאו במשל וכה"ג כי לא יהי' מכוון רק דוקא כאשר יודע עצם הענין יוכל להלבישו במשל כו' כידוע ומבו' במ"א, וזהו ג"כ כח ההפלאה וכח הירידה שהן בערך זל"ז דכאשר העלי' שלו הוא רק בהחיצוני' הירידה הוא רק בלבוש המגלה וכאשר מגיע אל העצם יוכל להורידו בלבוש המעלים כו'). ועוד יובן זאת ע"ד ב' הענינים דחריף ומקשה ומתון ומסיק, דחריף ומקשה הוא שמעלים אור השכל בכמה העלמות והסתרים ע"י הקושיות וסתירות כו', וכאשר מתרץ ומסיר את העלם יקשה עוד ויעלים ביותר כו', דכ"ז הוא שבא לעומק הענין ביותר, דלבד זאת מה שע"י הקושיות וסתירות מתגלה עומק הענין הנה סבת הדבר מה שהוא חריף
ומקשה הוא מפני שנכנס לעומקו של הדבר כו', וכידוע דכל ענין שכלי בשטחיותו הוא מובן ומושג וכאשר יעיין יותר בהענין יראה איך שאינו מושג עדייין, וכל מה שיעמיק יותר שיגיע יותר לעומקו יותר הוא מוקשה ההבנה עד אשר יבא ויגלה את אור האמת לעומקו כו', הרי שסבת ההעלם הזה שע"י קושיות המעלימים זהו ג"כ ע"י שבא לעומקו דוקא כו'. ומתון ומסיק הוא להביא כל אור שכל ולהורידו ולהמשיכו בבחי' או"י דוקא כו', והן ב' כחות נבדלות דחריף ומקשה הוא שחוש שכלו הוא בבחי' או"ח דוקא להעלים ביותר (געפינען די ניט רעכטקייט), וע"ה שבזה מגיע אל העומק יותר אבל אינו בא בהתגלות (דגם בעצמו אינו יודע אמיתית הענין איך שהוא כו'), דזה שהוא רק בהחוש דחריף ומקשה הגם שמגיע לעומק הענין (דהיינו שקבלתו בכל ענין אינו מקבל אותו כמו שהוא בשטחיותו כ"א שנכנס תיכף בעומק הענין), הרי מ"מ אין העומק מובן אצלו שהרי מקשה על זה, וכמו"כ העומק הבא ע"י הקושיות אינו אצלו בהתגלות כי הוא בלתי מסודר בהענינים ומסתבך בהם כו'. ומתון ומסיק הוא שכל ענינו הוא למצוא הנחת
הענין (די רעכטקייט) ואינו מגיע לעומקו כ"כ, אבל מה שיודע ה"ה יודע ומשיג בטוב כו'. והן ב' קוין בבחי' החכ' שמובדלים זמ"ז כו', אבל אמיתית החכ' הוא כשיש ב' הקוים (והו"ע קו האמצעי הכולל שניהם) והיינו שיש בו כח האו"ח שמגיע בזה לעומק הענין ביותר, והוא ג"כ מתון ומסיק והיינו שע"י הקושיות והסתירות מאיר אצלו עומק הענין (והיינו דע"י התכללות ב' הכחות הסתירות גופא הן באופן כזה שהן בס' והדרגה ואינו מסתבך בהענין כו', ואדרבה שבהם וע"י מאיר אצלו עומק הענין כו') ומביאו מן ההעלם אל הגילוי כו'.
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] ויקדים שבחכ' יש כח ההפלאה והעלי' בהעאה"ע וכח הירידה, והוא חוש ההפשטה שתופס בתחלה בעצם הענין ועולה בפנימיותו ועומקו ביותר שלמעלה מתפיסת השגה, ויכול להיות גם לאחר ההשגה בהתלבשות, וכח הירידה הוא בחיצוניות העצמיות להלבישו ולהביאו למטה מטה, וחכם הוא שיש בו שניהם, ולפ"ע כחו בהפשטה כן כחו רב בהלבשה, וגם עצם הענין יוכל לבוא בלבוש, גם כענין חריף ומקשה שזהו מפני שתופס בעומק הענין והולך ועולה בעומקו בבחי' או"ח, ומתון ומסיק הוא חוש הירידה באו"י, ואינו בעומק כ"כ, אבל הענין ברור, וצ"ל שניהם, ועי"ז מאיר ומתגלה עומק הענין.[/kitzur]
קצח) [cup]והנה[/cup] ב' הכחות שבחכ' הגם שהם הפכים זמ"ז הנה באמת הן תלוים זב"ז, דמי שיש בו רק כח ההפלאה או רק כח הירידה א"ז אמיתית החכ' כו', דכאשר חסר כח הירידה ה"ה חסר בכח הזה וגם כח ההפלאה אינו בשלמות, וכנ"ל דחריף ומקשה לבד ה"ה בלתי מסודר בהענינים וגם לעצמו אינו יודע אמיתית הדבר כו', והחסר כח ההפלאה אין בו חוש ההעמקה וממילא לא יוכל לירד בהענין כ"כ כו'. ואמיתית החכ' היא שיהיו בו ב' הכחות וכח הירידה הוא לפ"ע כח ההפלאה כו', דלפ"ע כח ההפלאה שמגיע בעומק השכל ביותר למע' מכמו שהוא מושג כו', כמו"כ הוא כח הירידה שיוכל להמשיך ולירד עד למטה מטה ביותר, וכידוע דכח הירידה בשכל להביא כל אור שכל בבחי' השפעה אל הזולת זהו דוקא ע"י שיודע את אור השכל בעומקו ופנימיותו יותר וגם צריך לשנות את השכל מכמו
שהוא אצלו כו', ועוד צריך להמציא לזה ענינים חדשים במה להביא את השכל שזהו דוקא כאשר יש לו כח המוליד בשכלו להמציא שכלים חדשים ממקור השכל כו', וממקור השכל ה"ז בא מעומק יותר מהמצאת השכל בתחלה כו', וגם את השכל הזה צריך להעלותו למקור השכל היינו כמו שהשכילו תחלה ואז דוקא יוכל לשנותו וגם להמציא ענינים במה להביאו ולגלותו כו' וכמשנת"ל פק"ע. וכמו"כ כח ההתחלקות להביא את האור שכל בחלקים רבים זהו דוקא כאשר בא לעומק המושג דאותו שכל כו', דכאשר מגיע לעומקו ופשיטותו יוכל לחלקו לכמה חלקים כו', דאם ידיעתו בו הוא רק בחיצוני' ה"ה מצומצם מאד בהענין ודי לו רק כפי שיודע אותו ואינו יכול להביאו בכמה פרטים. כ"א דוקא כשמגיע לעומקו ופנימיותו (דשם הוא בבחי' פשיטות כו') אז יכול להביאו בריבוי התחלקות פרטים ובריבוי ענינים עד אין שיעור כו', וע"ה דבריבוי ההתחלקות וההתפשטות אינו בא בזה בחי' עומק השכל בהתגלות (כ"א מה שנמצא בהעלם בחלקי פרטי השכל כו') דמה שמתגלה הוא השגת השכל שזהו בחי' חיצוני' בכלל כו', מ"מ זהו דוקא כאשר בעצמו
הוא מגיע לעומק השכל בהענין כו', וגם באור השכל המושג צריך להעלותו למקור השכל כמו שהשכיל אותו בתחלה שזהו הכח או"ח להעלות ולקרב את השכל למקורו כמו שהמציא אותו בתחלה ועוד לעומק מקור השכל יותר מכמו שהי' תחלה בבחי' או"י כו', עי"ז דוקא הוא כח ההתפשטות וההתחלקות בריבוי פרטים ביותר כו'. וה"ז עד"מ הכיווץ וההתפשטות בכח היד הרי לפ"ע כח הכיווץ בעצמו שהו"ע אסיפת הכח בעצמו לפ"ע זה הוא כח ההתפשטות, וכמו כחו בהגבהת המשא כן כחו להניע המשא מידו כו', וכמ"ש במ"א בענין כ"ף כפופה וכ"ף פשוטה דהכל ענין א', דכ"ף כפופה הו"ע הכיווץ והסתימה דהעלם אחר העלם כו' הוא עצמו כ"ף פשוטה להתפשט למטה ביותר (והוא בבחי' הכתר כו') דלפ"ע עומק רום הוא בחי' עומק תחת כו', וכ"ה בקמ"ץ ופת"ח דסתימות שבחכ' הוא בקמ"ץ ופתיחת החכ' מהעלמו לגילוי הוא בפת"ח דלפ"ע הסתימות הוא הפתיחה והגילוי כו',
[kitzur][cup]קיצור.[/cup] וב' הכחות תלוים זב"ז, דכשחסר כח הירידה אין שלימות גם בכח ההפלאה שאין הענין ברור, והירידה והתפשטות השכל וכן התחלקות הפרטים הוא דוקא בידיעת עומק השכל ביותר שזהו בכח ההפלאה, וכמו כ"ף כפופה הוא כ"ף פשוטה, וכמו קמץ ופתח דהא בהא תליא.[/kitzur]
קצט) [cup]ויובן[/cup] זה יותר עד"מ התלמיד היושב לפני רבו דנעשה כנקודה א' לקבל, דלפ"ע הכח שמצמצם כל עצמי' שלו בבחי' כיווץ בתכלית בלתי יכול להיות ממנו בחי' התפשטות כלל דאיידי דטריד למבלע לא פליט כלל וכלל, מזה עצמו בא כח התפשטותו למטה אח"כ להיות מקור נובע להשפיע ולהוליד השכלות חדשות כו', דכאשר שומע ומקבל בלי צמצום וכיווץ בעצמו ה"ה מקבל את השכל אבל לא יוכל להתפשט בו ביותר כו', כ"א ע"י צמצום וכיווץ כל עצמותו ה"ה מקבל את עצם השכלי (ועמשנת"ל פקל"ט) ועי"ז נעשה כמקור נובע בהענין להשכיל ולהתפשט בו ביותר כו'. וזהו כמו ענין ההפלאה שנת"ל פקצ"ז מה שעולה בעילוי אחר עילוי בהענין כו', וכמו"כ יובן באופן הב' שנת"ל שם שזהו כמו העומד על דבר שכל וסברא ומתעכב בה ומעמיק בה בכל כח שכלו עד שיהי' לו בזה כמה