שלימה כידוע הרי כלולי' כל או"א מחבירו כמו שכלולי' כל האיברי' באדם זה מזה עד שמרגיש הראש כאב ומכה שברגל כידוע ואדרבה אותן הנשמו' שהן מבחי' הראש והמוחין שבכנ"י הנקיים ביותר מכל נדנוד חטא ועון יש להרגיש ביותר מן החטאי' שיש בעקביי' כמו שהראש מרגיש ביותר כאב הרגל משאר האיברי' כו' ויש להם להתוודות ולהתמרמר ביותר באמרם אשמנו כו' על הכאב ומכה מפגימת העון ועי"ז הוידוי מעוררי' רחמי' רבים העליונים וכמ"ש כרוב[ftnref_5334_73] רחמיך מחה פשעי כו' וכתיב רחמיך[ftnref_5335_74] רבים ה' כמשפטך חייני פי' מפני בחי' רחמיך הרבים העליוני' הנק' רחמי' הגדולי' שמתפשטי' גם על עולמו' היותר עליונים כמו על התחתוני' משום דכולא[ftnref_5336_75] <span class=oldpagenumber><שסה></span>
קמי' כלא בהשווא' א' כו' ועל כולם נמשך הרחמי' בהשווא' א' כו' וע"כ גם במקום הצמצום והדין למטה מטה הנק' משפטיך גם שם חייני תוכל להחיות שם ולהציל מן הדין ע"י בחי' רחמי' רבים שהן בחי' מקיף וסובב להקטן כגדול כו' וזהו ובתוהו ילל כו' דהיינו ע"י הוידוי כנ"ל מעורר המקיף דרחמי' רבים ואזי יסובבנהו להיות ימינו תחבקיני בסוכו' שנמשך הרחמי' למטה להיו' ה' צילך ממש כו' וד"ל והיינו יצרנו כאישון עינו שהוא בחי' השגחה והשקפה לטוב גם במקום הצמצום והדין כמו ע"י הרחמי' רבי' שנמשך האור גם במקום החושך של החיצוני' והוא בחי' השחור שבעין הנק' אישון בת עין כנ"ל ובה הוא עיקר כח הראי' לפי שע"י האישון מתפשטת כח הראי' למרחוק להיותה מצמצמת האור כמשל כלי ההבטה כו' (וזהו שאמר במשה וראיתה אותה כו' כי[ftnref_5337_76] מנגד תראה את הארץ כו' כי משה[ftnref_5338_77] רעיא מהימנא הי' משגיח בארץ מרחוק בבחי' הבטה דראיה בלבד לפי שראי' שבעין נמשכת למרחוק ולהיו' מעלת משה גבוה הרבה מא"י ע"כ רק בבחי' ראי' השגיח עלי' ובראי' המשיך כי שרש משה מבחי' הראי' דחכמה וכמ"ש וירא[ftnref_5339_78] ראשית לו כו' וכידוע וד"ל).
[cup]וזהו[/cup] עיקר ענין תשובה שבעי"ת וכמ"ש שובה[ftnref_5340_79] ישראל עד ה' אלקיך כו' פי' כדי שיהי' הוי' אלקיך ע"י בחי' רחמי' רבים הנ"ל שע"י הוידוי' כנ"ל וכמ"ש ומודה[ftnref_5341_80] ועוזב ירוחם ופי' ירוחם היינו כמ"ש בך[ftnref_5342_81] ירוחם יתום דהנה היתום בגשמיות היינו מי שאין לו אב וגם[ftnref_5343_82] ברוחניות ע"י העוונו' וחטאי' נפסק ניצוץ אור האלקי מלהאיר על הנפש ונק' הנפש יתום שאין לו אב כי נסתלק הארת אבא ממנו כמ"ש כי[ftnref_5344_83] אתה אבינו כו' וע"כ אנו מבקשי' אבינו מלכינו שיחזור לנו להיו' לאב כו' וזהו בך ירוחם יתום בך דוקא ירוחם ממילא היתום שאין לו אב כו' ולא כתיב אתה מרחם
יתום כו' אלא ירוחם לפי שנעשה לו לאב באמרו אבינו מלכינו אחר הוידוי שמעורר הרחמי' כנ"ל וזהו דוקא ע"י התשובה בלב לאשתאבא בגופא דמלכא וזהו פי' ב"ך כו' וזהו שביוה"כ אין בו אכילה ושתי' כו' אלא לאשתאבא בגופא דמלכא ע"י התשובה בלב כו' ועי"ז יבא אור המקיף בסוכו' כנ"ל וד"ל.
[cup]ואחר[/cup] כל הנ"ל יובן המשך סדר הפסוק הזה דיסובבנהו כו'. דהנה כתיב כי[ftnref_5345_84] נער ישראל ואוהבהו כו' וכתיב הבן[ftnref_5346_85] יקיר לי אפרים כו' ילד שעשועי' כו' והנה עד"מ הנער והילד הקטן שאין בו דעת ושכל עדיין שיוכל אביו לקבל עונג ושעשועים מטיב שכלו ודעתו הנה האב עושה עמו שחוק והיתול ומשחק עמו ובאותו השחוק שהתינוק משחק עמו משתעשע האב בו ומקבל מזה עונג גדול וזה נק' ילד שעשועי' שמפני הילדו' אין לאב בו אלא שעשועי' בשחוק שמשחק עמו אבל אחר שיגדל הנער אין האב משחק עמו אלא מדבר עמו ומשתעשע מטוב שכלו ודיבורו וכיוצא וזה אינו נק' ילד שעשועי' כו' כידוע והנמשל יובן למעלה בכללו' נ"י שנק' ילד שעשועי' בבחי' הקטנו' המוחי' בר"ה ויו"כ כשמשפילין א"ע בעי"ת בוידוי אשמנו כו' עד שאין בהם שום בחי' טוב מצד עצמם כלל ואז הם בתכלית הקטנו' כמשל הילד והנער שאין בו דעת עדיין כלל וא"כ אין אתעדל"ת שלהם מעוררת <span class=oldpagenumber><שסו></span>
אתעדל"ע כלל אחר שאין בהן כלום ממעשה הטוב אלא במה הם מעוררי' אתעדל"ע במה שנמשך עי"ז בחי' שעשועי' העליונים שלא מצד הדעת וההשגה אלא כמשל האב שמשתעשע בבנו הילד בשחוק בלבד כנ"ל אחר שהן נעשי' כמו הילד הקטן עד"מ אז ממילא נק' ילד שעשועי' וכמ"ש הבן יקיר לי כו' ילד שעשועי' המו מעי לו רחם ארחמנו ברחמי' הרבי' כנ"ל.
[cup]והיינו[/cup] בחג הסוכות שנמשכו המקיפין וכמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו שהאהבה באה בבחי' מקיף בלתי הכנת כלי המקבלי' כי אין אתעדל"ת מגיע לשם כלל והוא שרש ענין התגלות השמחה הגדולה בחג[ftnref_5347_86] הסוכות שנק' זמן שמחתינו כידוע לפי שנמשכי' השעשועי' הגדולי' עד"מ התגלו' שמחת האב כשמשתעשע ומשחק עם בנו הילד כו' כנ"ל וד"ל.
[cup]וזהו[/cup] ימצאהו בארץ מדבר שנק' שם ילד כמ"ש זכרתי[ftnref_5348_87] לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר כו' ואזי נמשך בחי' השעשועי' בבחי' מקיף והיינו יסובננהו במקיפי' דסכך ודפנו' הסוכה בסוכו' וכמ"ש וימינו[ftnref_5349_88] תחבקיני כנ"ל וד"ל, ופי' יבוננהו היינו לשון בינה ג"כ כי הנה בנין ובינה הכל ענין א' דהנה ידוע פי' בינה[ftnref_5350_89] בן י"ה שהוא ענין תולדות המדו' אוי"ר שנק' בן ובת שנולדו מי"ה שהן
חו"ב ועיקר המוליד היינו בינה[ftnref_5351_90] הנק' אם הבנים כידוע ויש לך אדם שגם שיתבונן בבינה לא יוליד אהבה והתפעלו' וע"ז אמר יבוננהו שיוכל להוליד מבינתו אהבה כל השנה וזה נק' ג"כ בנין כי הבן נק'[ftnref_5352_91] בנין האב המוליד כו' וכל זה מפני שיסובבנהו ויחבקנו בבחי' מקיף וכמשל החובק לחבירו שאינו מניחו ליפרד לעולם כו' כך המקיפי' דבינה בסכך ודפנו' גורמי' שיוכל להוליד מבינתו כל השנה ולא יפרד לעולם כו' וזהו יסובבנהו ואח"כ יבוננהו להיו' נק' ב"ן י"ה כו' וד"ל.
[cup]ואח"כ[/cup] יצרנו כאישון עינו פי' כי עד"מ הנ"ל בבן[ftnref_5353_92] הקטן שמשתעשע בו האב הנה עיקר השעשועי' הוא כשלוקחו מעל הארץ ונותנו על זרועותיו להיות סמוך לפני האב ומשחק ומשתעשע בו כך כתיב קחם[ftnref_5354_93] על זרועתי כו' והיינו בשמיני עצרת שאחר החיבוק בז' ימי החג שמגביהו לכנ"י על זרועותיו ומשתעשע בו והוא ענין שמחת תורה כו' ואזי נא' יצרנו כאישון עינו לפי שמדבקו לתינוק ומקרבו לפני האב לעוצם החביבו' עד שנעשה יקר וחביב כבבת עינו ממש וע"כ אמרו כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו כו' עד שכל השגחה והשקפה מן השמים הוא ע"י ישראל לפי שישראל עלה במחשבה במוח האב כמ"ש בני בכורי כו' הבן יקיר לי כו' ולכך יצרנו כאישון עינו וד"ל.
[cup]ומה[/cup] שאמר כאישון דוקא הכוונה הוא ע"י המצו' שמלובשי' בעניני' גשמיי' כמו המזוזה על הקלף כו' לפי שנמשך קדוש' העליונה גם במקום נמוך וזה נק' אישון מטעם שהוא החושך ובה דוקא עיקר התפשטות כח הראי' כנ"ל הטעם והיינו יצרנו כאישון עינו ע"י המצו' דוקא שהרי נא' בהן ג"כ בחי' מקיף כמ"ש כצנה[ftnref_5355_94] רצון תעטרנו ואזי נא' כי[ftnref_5356_95] אתה ה' מחסי כו' על כפים ישאונך כו' וד"ל.