A palavra "עד" (até) na teshuvá une limite e infinito, ao ponto de o próprio limite virar infinito.
A palavra "עד" normalmente indica limite (הגבלה). Mas a teshuvá é sobre sair de toda limitação, sobre bitul da própria existência. O maamar explica que "עד" também significa eternidade, e por isso encaixa perfeitamente com a teshuvá.
Subindo mais: - לקוטי תורה, פרשת פקודי ← עשרה מאמרות, שער עצמות וכלים (הרמ"ע מפאנו) (Alter Rebbe) — O Likutei Torah traz a distinção do Rama miFano entre קדמון e נצחי, que este maamar usa. - ספר החקירה (הצ"צ) ← שם טוב על מורה נבוכים (Tzemach Tzedek) — O Sefer HaChakirah do Tzemach Tzedek traz o Shem Tov sobre a diferença entre coisas fora do tempo (não se aplica נצחיות) e coisas dentro do tempo.
Cadeia: Likutei Torah, Drushim leShabbat Shuvah (Alter Rebbe) → Or HaTorah Shabbat Shuvah (Tzemach Tzedek) → Hemshech תער"ב / Sefer HaMaamarim תרס"ח (Rebbe Rashab) → D"h Shuva Israel, תר"ץ (Frierdiker Rebbe) → este maamar (תשכ"ב)
O que este maamar acrescenta: 1) 'ויש להוסיף בזה' (סעיף א): explica por que justamente na teshuvá, cujo caráter é o oposto da limitação, usa-se a palavra 'עד' que indica limitação — porque 'עד' também contém o sentido de נצחיות/בלי גבול. 2) Em 'אמנם' (סעיף ד) o maamar dá um passo além das fontes de base: mostra que a mera coexistência de גבול ובלי גבול (como na נצחיות do tempo, dos anjos, dos céus e terra) AINDA NÃO é o verdadeiro יחוד הוי' ואלקים, pois nela o גבול em si permanece limitado, só 'sentindo-se' o בלי גבול por cima dele. 3) Em 'וביאור' (סעיף ה) o maamar aprofunda com exemplos (o dia que é comprido já do seu início; Adão vendo todas as gerações em poucas horas; o lugar do Arão que 'אינו מן המדה') para mostrar que o verdadeiro יחוד é quando o próprio גבול se torna בלי גבול, בפועל ולא רק בכח.
O que muda na prática: A avodá de teshuvá (especialmente nos Aseret Yemei Teshuvá e Shabat Shuvá) é o meio pelo qual se realiza o יחוד הוי' ואלקים em sua forma mais profunda — pois a teshuvá, por sua própria natureza, é ausência de limitação (יציאה ממציאותו). O maamar conclui que essa ausência de limitação atingida na teshuvá não deve ficar oculta, mas precisa ser trazida em revelação prática, em cada detalhe da avodá ('קחו עמכם דברים').
Ângulo:
Ângulo:
בס"ד. ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ב
(הנחה בלתי מוגה)
שובה
ישראל עד הוי' אלקיך1. ואיתא בלקו"ת2 שצריך להבין מהו הלשון עד הוי', דלכאורה הול"ל להוי', או אל הוי', כמ"ש בפסוק שלאח"ז3 ושובו אל הוי'. ויש להוסיף בזה, דהנה, לשון עד מורה על הגבלה, כמו עד פה תבוא ולא יותר4. ובפרטיות יותר, יש בזה ב' אופנים, עד ולא עד בכלל, עד ועד בכלל5. והנה, האופן דלא עד בכלל הוא בודאי ענין של הגבלה, שעד פה תבוא ולא יותר. וגם האופן דעד בכלל הו"ע של הגבלה, שהרי מזה גופא שצריכים להדגיש ולומר (באַוואָרענען) שעד בכלל, מובן, שיש קס"ד לומר שלא עד בכלל, שזהו מצד ההגבלה שבדבר. ויתירה מזה, דהנה, ידוע בענין שבעים פנים לתורה6, שכל הפירושים (פנים) שייכים זל"ז7, ומזה מובן שבכל מקום שנאמר עד נכללים בו ב' האופנים דעד בכלל ולא עד בכלל, ונמצא, שגם האופן דעד בכלל שייך להאופן דלא עד בכלל, שבו מודגש ענין ההגבלה. ועפ"ז יוקשה ביותר מש"נ הלשון עד בענין התשובה (שובה ישראל עד הוי' אלקיך), הרי כללות ענין התשובה, ובפרט התשובה דעשי"ת, ובפרט התשובה דשבת שובה, הוא8 מצד פנימיות הנפש, שכל ענינה הוא היפך הציור וההגבלה, לצאת ממציאותו, פאַרלירן זיך, שלא להיות אפילו בבחי' יש מי שאוהב כו'9, וא"כ, למה נאמר בענין התשובה הלשון עד שמורה על ענין ההגבלה.
ב) אך
הענין הוא10, דהנה, מבואר בלקו"ת11 שתיבת עד הוא גם מלשון נצחיות, כמו לעדי עד ימלוך12, וכמ"ש13 ה' ימלוך לעולם ועד, ותיבת ועד היא מלשון עד14. והנה, בענין הנצחיות ישנו חיבור והתכללות ב' הפכים, גבול ובלי גבול. דהנה, ענין הנצחיות הוא בגדר הזמן דוקא, שהרי דבר שלמעלה מהזמן לגמרי, לא שייך לומר בו ענין הנצחיות, מאחר שאינו בגדר הזמן כלל, וע"ד מושכלות אמיתיות, כמו המושכל שהחלק הוא קטן מהכל15, או המושכל שהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו16, כיון שאינם בגדר הזמן, לא שייך לומר שהם נצחיים. ורק בענין שהוא בגדר הזמן יתכן לומר ענין הנצחיות, היינו, שעם היות שכל הדברים שהם בגדר הזמן הם הווים ונפסדים, מ"מ, יש ענינים שמצד רצון הבורא לא יהי' בהם ענין ההפסידות אלא יהיו נצחיים17. וכמו אתה הוא ושנותיך לא יתמו18, דאף שימים ושנים הם בחי' הגבלת הזמן, מ"מ, שנותיך לא יתמו, שלא יכלה ויופסק לעולם. והנה, כללות ענין הזמן הו"ע של הגבלה, וגם ענין השינוי, שהרי אין יום אחד דומה לחבירו, וכמאמר כל יומא ויומא עביד עבידתי'19 [וזהו גם הביאור במ"ש20 ואברהם זקן בא בימים, שצ"ל ימים שלמים ומלאים בתומ"צ, שלא יחסר יום אחד21, דלכאורה אינו מובן, הרי גם אם החסיר יום אחד בלימוד שיעור בתורה, יוכל להשלימו עי"ז שילמד למחרתו שיעור כפול, שזהו כללות ענין התשובה, כמבואר באגה"ת22 המשל מחבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל. אך הענין הוא23, שבכל יום צ"ל העבודה השייכת ליום זה, ולכן גם כאשר לומד למחרת שיעור כפול, חסר עדיין ביום שלפניו]. וכן הוא גם בשרש הזמן שהו"ע רצוא ושוב24, שהם תנועות הפכיים, שזהו ענין של שינוי. וביחד עם זה, הרי ענין הנצחיות (שהוא בגדר הזמן דוקא) הו"ע של בלי גבול, וגם העדר השינוי, שהרי אמיתית ענין הנצחיות הוא לא רק שכללות הדבר הוא נצחי, אלא גם שכל פרט ופרט שבו הוא נצחי, ואם נאמר שהדבר הנצחי הוא בעל שינוי, היינו, שבעבר הי' באופן שונה מכמו שהוא בהוה, ובעתיד יהי' באופן שונה מכמו שהוא בהוה, נמצא, שמצבו של הדבר כפי שהי' בעבר נפסד ואינו נצחי. ועכצ"ל שדבר נצחי הוא באופן שאינו משתנה. ומזה מובן שבענין הנצחיות ישנו החיבור וההתכללות של גבול ובלי גבול.
ג) והנה
שרש ענין התכללות גבול ובלי גבול כפי שהוא בספירות, ולמעלה יותר בענין השמות, הו"ע יחוד הוי' ואלקים. והענין בזה, דהנה, שם הוי' מורה שהוא למעלה מהזמן, שהוא הי' הוה ויהי' כאחד25, היינו, שכל ג' הענינים דהי' הוה ויהי' (עבר הוה ועתיד) נכללים בתיבה אחת, שהם כאחד, והם כולם בתמידות, שעל זה מורה היו"ד שמשמשת על הפעולה שהיא בלשון הוה ותמיד26, שכל זה מורה על העדר ההגבלה. משא"כ שם אלקים מורה על ענין ההגבלה, שהרי אלקים הוא לשון רבים27, וענין הריבוי הוא מצד ההגבלה וההתחלקות דוקא28. ויתירה מזה, שאלקים בגימטריא הטבע29, וטבע הוא מלשון טבעו בארץ שערי'30, היינו, שהחיות האלקי נטבע ומכוסה בהדבר הגשמי שמכסה עליו31, שזהו תכלית ההגבלה. ומ"מ, ישנו הענין דיחוד הוי' ואלקים, וכמשנת"ל32 שכללות ענין העבודה הוא שיהי' היחוד דהוי' ואלקים, שזהו"ע היחוד דבלי גבול וגבול כפי שהוא בענין השמות. ומיחוד הוי' ואלקים שהוא היחוד דבלי גבול וגבול בענין השמות, נמשך היחוד דבלי גבול וגבול גם בנבראים. ובפרטיות יותר, שישנו היחוד דבלי גבול וגבול בהנבראים הרוחניים, כמובא בתניא33 מ"ש בגמרא34 כתיב35 היש מספר לגדודיו וכתיב36 אלף אלפין ישמשוני וריבו רבבן קדמוהי גו', ומשני, אלף אלפין מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר. והיינו, שעם היות שכל גדוד הוא במספר מוגבל, מ"מ, ישנם ריבוי גדודים בלי גבול, שזהו"ע של יחוד גבול ובלי גבול. וכמו כן ישנו היחוד דבלי גבול וגבול גם בהנבראים שבעוה"ז הגשמי. ובהקדם מ"ש הרמ"ע מפאנו37 (הובא בלקו"ת פ' פקודי4) שבכלל קדמון הוא בודאי נצחי, אבל בכלל נצחי אין קדמון, לפי שרבים מן הנמצאים יהיו נצחיים ברצון הבורא, ואין אף אחד מהם קדמון, שהרי הם מחודשים מאין ליש, היינו, שיש להם תחילה. וכמו ענין הזמן, שיש לו תחילה, ומזה גופא מובן שהוא מוגבל, היינו, שישנו מספר מוגבל כמה שעות ורגעים עברו מהתחלת הזמן38, וכפי שהאריך הצ"צ בספר החקירה39 שדבר המורכב מכמה חלקים בהכרח שיש לו תחילה ויש לו מספר, ולכן אי אפשר לצייר מספר בלתי מוגבל, וא"כ הי' צריך להיות הגבלה להמשך הזמן, שיומשך ויתארך כך וכך זמן, ואח"כ יופסק ויתבטל. ומ"מ, ברצות הבורא יהי' הזמן בבחי' נצחיות, שלא יופסק לעולם, שזהו"ע של בלי גבול40. ויתירה מזה, שגם עכשיו ישנו כח הבלי גבול בנבראים, כדאיתא בירושלמי41 עה"פ42 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהם חזקים כיום הבראם, היינו, שאין בהם הפסד, שהרי ענין ההפסד הוא באופן שכל משך זמן קיומו הוא באופן של הפסד, כמאמר הבחיי43 שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, היינו, שכל משך זמן קיומו הוא הולך ונפסד עד שנפסד לגמרי, וכיון שהשמים והארץ חזקים כיום הבראם, הרי מציאותם היא באופן של העדר ההפסד, שזהו"ע הנצחיות, וזהו רק מצד רצון הבורא שיהי' בהם ענין הנצחיות44. והיינו, שעם היות שכל מציאות הנבראים היא באופן של הגבלה ושינוי, מ"מ, מצד רצון הבורא יש בהם גם ענין של בלי גבול. וכנ"ל ששרש הענין הוא היחוד דהוי' ואלקים, שמצד זה נעשה החיבור דבלי גבול וגבול גם בהנבראים.
ד) אמנם
כל האמור לעיל אינו אמיתית ענין יחוד הוי' ואלקים. דהנה, אמיתית ענין יחוד הוי' ואלקים הוא שאלקים יהי' כמו הוי' ממש, היינו, ששם אלקים לא יסתיר כלל על שם הוי', אלא כל ענינו יהי' רק שעל ידו יתגלה שם הוי'. ודוגמתו בהחיבור דבלי גבול וגבול, שהגבול עצמו יהי' בבחינת בלי גבול, וכמו בענין הזמן, שהזמן עצמו יהי' למעלה מהזמן. והענין בזה, דהנה, משנת"ל שהזמן יהי' נמשך באופן נצחי, הרי זה באופן שהזמן בעצם הוא בעל גבול, היינו, שכל יום וכל שנה הוא בבחי' גבול, אלא שמצד רצון הבורא יומשך כן תמיד ולא יופסק לעולם. והיינו, שענין הנצחיות אינו באופן שבפועל ממש ישנו זמן בלי גבול, דכיון שכל חלק של זמן הוא מוגבל, הרי ככל שתוסיף עליו עוד ימים ושנים יהי' הכל עדיין בעל גבול, אלא שיש בכח שיומשך הזמן תמיד ללא הגבלה, והיינו, שענין הבלי גבול הוא רק בעתיד ובכח, אבל בהוה ובפועל הרי זה בהגבלה. וכמו כן בנוגע לשמים וארץ שהם חזקים כיום הבראם, שענין הבלי גבול הוא רק בהעדר ההפסידות שלהם, אבל המציאות של כל אחד מהם היא בהגבלה. וכמו כן בענין הבלי גבול שבנבראים הרוחניים, שאף שלגדודיו אין מספר, הרי כל גדוד בפני עצמו הוא מוגבל. ונמצא, שבכל האופנים הנ"ל נעשה החיבור דבלי גבול וגבול רק באופן שהגבול אינו מסתיר לגמרי על הבלי גבול, אלא נרגש שיש בזה גם ענין של בלי גבול, אבל ענין הבלי גבול אינו בהגבול עצמו, כי הגבול עצמו נשאר בהגבלתו. ודוגמתו בהיחוד דהוי' ואלקים, שההגבלה דשם אלקים אינה מסתירה לגמרי, אלא נרגש שישנו גם הבלי גבול דשם הוי', אבל עדיין ישנה ההגבלה דשם אלקים. ובמילא, אין זה אמיתית היחוד דהוי' ואלקים, שהוא באופן ששם אלקים (לא רק שאינו מסתיר לגמרי, אלא עוד זאת ש)אינו מסתיר כלל על שם הוי', וכל ענינו אינו אלא להיות כלי לשם הוי' שיאיר על ידו, ומצד זה צריך להיות החיבור דבלי גבול וגבול באופן שבהגבול עצמו ניכר ענין הבלי גבול.
ה) וביאור
הענין, דהנה, בנוגע להבלי גבול דהנבראים הרוחניים, ישנו גם התירוץ הראשון בגמרא דמ"ש היש מספר לגדודיו קאי בזמן שביהמ"ק קיים, ומ"ש ואלף אלפים ישמשוני קאי בזמן שאין ביהמ"ק קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה, ולפי זה, הפירוש דהיש מספר לגדודיו (בלי גבול) הוא באופן שבכל חלק מוגבל גופא נרגש הענין דבלי גבול45. וכמו כן בנוגע לענין הזמן, שישנו אופן שהזמן בעצם הוא בלי גבול, וכמו הענין דיום שכולו ארוך46, וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן בתו"א47 שגם בתחלתו הוא ארוך, היינו, שענין האריכות (בלי גבול) אינו רק בסופו, שאין לו סוף, ע"ד ענין נצחיות הזמן שנמשך תמיד ללא הפסק, והיינו, שענין הבלי גבול הוא בכך שישנם נקודות בריבוי בלתי מוגבל, אלא ענין האריכות הוא באופן שגם בתחלתו הוא ארוך, שכל נקודה שבו היא באופן של בלי גבול, היינו, שהיום עצמו לא יהי' בהגבלת זמן דיום כלל. והדוגמא לזה, כמו שאמרו חז"ל48 שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו'. דהנה, מה שהראהו כל דור ודור אין זה באופן כללי, כמו בראש השנה, שצופה ומביט עד סוף כל הדורות49, וכולן נסקרין בסקירה אחת50, שכל הפרטים נמצאים בהראש באופן כללי, אלא הראהו כל דור ודור כפי שהוא בפרטיות בפועל ובגלוי, שלכן שייך לומר כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו כו', לפי שראה את כל הפרטים כפי שהם בפועל ובגלוי, ונמצא, שמשך הזמן גופא (שעות ספורות אלו שבהם הראהו דור דור ודורשיו) הי' בלי הגבלת הזמן, שלכן נכללו בו כל פרטי הענינים דשית אלפי שנין דהוה עלמא51 כפי שהם בפועל ובגלוי. והיינו, שבתחלת הבריאה, כאשר עולם על מילואו נברא52 (קודם החטא), הי' ניכר כח הבלי גבול בהגבול עצמו. ועד"ז מצינו בענין המקום (שהרי זמן ומקום קשורים זב"ז53), כמארז"ל בנוגע לקדש הקדשים שבו הי' הארון, שמקום הארון אינו מן המדה54, דהיינו, שאף שהארון הי' בבחי' מדה במקום, אמתיים וחצי ארכו גו'55, מ"מ, הי' לו עשר אמות אויר לכל רוח, אע"פ שכל החלל לא הי' אלא עשרים על עשרים, ונמצא שאין מקום הארון ממעט כלום, כי המקום עצמו הוא בלי מקום, והיינו, שהגבול עצמו הוא בלי גבול, שזהו אמיתית הענין דיחוד הוי' ואלקים.
וענין
זה נמשך ומתגלה בעולם ע"י עבודתו של כאו"א מישראל, כמשנת"ל שכללות ענין העבודה הוא לפעול את היחוד דהוי' ואלקים, והנתינת כח לזה הוא מהארון שבקדש הקדשים שבו הי' החיבור דבלי גבול וגבול באופן שהגבול עצמו הי' בלי גבול, שזהו אמיתית הענין דיחוד הוי' ואלקים. והענין בזה, כדאיתא בגמרא56 שהארון נגנז, ולא שלטו בו אומות העולם, והיינו, שמציאות הארון היא בשלימות, אלא שהוא בהעלם. ובכחו של כאו"א מישראל לפעול שע"י עבודתו יומשך מההעלם אל הגילוי, עד שיתגלה בכל העולם כולו אמיתית הענין דיחוד הוי' ואלקים.
ו) וזהו
שובה ישראל עד הוי' אלקיך, דהנה, תיבת עד כוללת כל הפירושים, הן הפירוש שמורה על ענין ההגבלה, כולל גם באופן שלא עד בכלל, והן הפירוש מלשון נצחיות, שזהו"ע של בלי גבול, והיינו, לא רק ענין הנצחיות ובלי גבול בכח, שיכול להיות נמשך עד אין סוף, אלא גם ענין הנצחיות ובלי גבול בפועל, שכל רגע גופא הוא ענין נצחי, ע"ד שהראהו לאדה"ר דור דור ודורשיו במשך שעות ספורות, שמשך זמן זה גופא הי' בלי הגבלת הזמן, כנ"ל. ונמצא, שתיבת עד מורה על החיבור דבלי גבול וגבול, שבהגבול עצמו ניכר הענין דבלי גבול. וזהו אומרו עד הוי' אלקיך, כי, החיבור דבלי גבול וגבול שבתיבת עד הו"ע יחוד הוי' ואלקים, הוי' אלקיך, שבהגבלה דשם אלקים גופא ניכר הבלי גבול דשם הוי'. וענין זה נעשה ע"י עבודת התשובה (שובה ישראל), שענינה העדר ההגבלה, כנ"ל, ובאופן כזה נמשך בגילוי למטה בכל פרטי העבודה (שהרי התכלית היא שהעדר ההגבלה שבעבודת התשובה לא ישאר בהעלם, אלא יומשך בגילוי למטה), שזהו אומרו3 קחו עמכם דברים גו', שיומשך בגילוי למטה.
שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ב
שיחת ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ב
הושע יד, ב – הפטרת שבת שובה.
דרושים לשבת שובה סו, ריש ע"ב.
הושע שם, ג.
לקו"ת פקודי ה, א. ז, ב.
ראה רד"ה שובה תרס"ו. ד"ה שובה ישראל דש"פ האזינו תשל"ז (תו"מ סה"מ תשרי ע' צו ואילך. סה"מ תשל"ז ע' 18 ואילך). וראה גם לקו"ת שם, ג.
ראה במדב"ר פי"ג, טז.
ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ועוד.
נתבאר בארוכה בהשיחה שלפני המאמר (נדפסה בלקו"ש חי"ד ע' 143 ואילך).
ראה תו"א הוספות קיד, ד.
בהבא לקמן – ראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'שמה ואילך. וראה אוה"ת שבת שובה ס"ע א'תקכ ואילך. סה"מ תרס"ח ע' קפב ואילך.
דרושים לשבת שובה סז, ג.
פיוט "מלך עליון".
בשלח טו, יח.
ראה לקו"ת שם, ריש ע"ד.
ראה שם טוב למורה נבוכים חלק ב הקדמה א. ב. יב. הובא בספר החקירה להצ"צ ב, א. לא, א ואילך.
המשך תרס"ו ע' תקכב. המשך תער"ב ח"א ע' תטו. תקנג. ח"ב ע' א'פא. סה"מ תרע"ח ע' שלח. וראה סה"ש תש"א ע' 32 הערה 19.
ראה לקמן ס"ג.
תהלים קב, כח. וראה גם אוה"ת תבוא ח"ה ס"ע ב'סט ואילך. סה"מ תרל"ב ח"ב ס"ע תפג ואילך. תרע"ח ע' תיט ואילך.
זח"ג צד, ריש ע"ב.
חיי שרה כד, א.
ראה זח"א רכד, א. תו"א חיי שרה טז, א. משפטים עו, ג. עט, א.
פ"ט.
ראה אוה"ת משפטים ע' א'קכב. שבועות ע' צא. בלק ע' תתקמח. ד"ה ואברהם זקן תשל"ח (תו"מ סה"מ חשון ע' שז ואילך).
ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תת. ביאורי הזהר לאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' רנז ואילך. ובכ"מ.
זח"ג רנז, סע"ב (ברע"מ). פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט. תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א).
ראה תניא שעהיוה"א רפ"ד.
ראה פרש"י וישלח לה, ז.
ראה סהמ"צ להצ"צ ה, ב. ובכ"מ.
פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). של"ה פט, א. תניא שעהיוה"א רפ"ו. לקו"ת ראה כב, סע"ב ואילך. וראה ד"ה שובה ישראל תר"ץ (סה"מ קונטרסים ח"א עו, ב).
איכה ב, ט.
ראה אוה"ת שה"ש ח"א ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרח"ץ ע' קסז ואילך. וראה ד"ה שובה תר"ץ שם. ובכ"מ.
ד"ה אתם נצבים דש"פ נצבים תשכ"א (תו"מ חל"א ע' 231 ואילך).
פמ"ו.
חגיגה יג, ב (בהיפוך סדר הכתובים ובשינוי לשון – ראה "מ"מ, הגהות והערות קצרות לסש"ב" שם (ע' ש ואילך)).
איוב כה, ג.
דניאל ז, י.
שער ד (שער עצמות וכלים) פ"ג.
ראה סהמ"צ להצ"צ נז, א ואילך. ספר החקירה להצ"צ ל, א ואילך.
ד, ב ואילך.
ראה גם אג"ק ח"ו ע' ער. ועד"ז שם ח"ג ע' רצא.
ברכות פ"א ה"א.
בראשית ב, ד.
"אולי הכוונה למש"כ [הבחיי] בפי' עה"ת בראשית א, כח" – הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ שבהערה הבאה.
ראה ספר החקירה להצ"צ ד, א. המשך תער"ב ח"ב פשל"ג. ד"ה אין ערוך הב' תרצ"ד (סה"מ תשי"א ע' 142 ואילך).
ראה גם המשך תער"ב שם ריש ע' תרפד.
ראה מדרש תהלים ספכ"ג.
תולדות יח, סע"ד.
סנהדרין לח, ב.
ברכת אתה זוכר.
ר"ה יח, א.
שם לא, א.
ראה ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ב, ו. פי"ג, ג (וביפ"ת שם).
ראה תניא שבהערה 25.
יומא כא, א.
תרומה כה, יו"ד.
סוטה ט, א.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.
Fonte: chabad.org aid 2988002