בסייעתא דשמיא. יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ב
(הנחה בלתי מוגה)
היום
הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדוש1. וצריך להבין, הרי מדובר כאן בנוגע לבנ"י, כמובן מזה שאומר אם כבנים כו', ומה נוגע כאן ההקדמה אודות המשפט דכל יצורי עולמים.
ב) והנה
מבואר בד"ה היום הרת עולם דשנת תש"ב2 בפירוש אם כבנים אם כעבדים, "אם מצד המעלה דנש"י שהם נחשבים כבנים, כמו שכתוב3 בנים אתם לד' אלקיכם, אם כעבדים, מצד המעלה דנש"י שהם עבדי הוי', כמו שכתוב4 כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", והיינו, שבנ"י הם בנים ועבדים. וענין זה שייך לכל אחד מישראל, כפי שמבאר הצ"צ5 בפירוש הכתוב3 בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו גו', שכשם שהציווי לא תתגודדו גו' הוא לכאו"א מישראל, כך גם התחלת הכתוב בנים אתם קאי על כל אחד ואחד מישראל, שהרי מה שכתוב בנים אתם הוא טעם להציווי לא תתגודדו (לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים – פירוש רש"י), ואם כן מובן, שהציווי לכל אחד מישראל לא תתגודדו הוא לפי שכל אחד מישראל הוא בן להקב"ה. ומזה מובן שכן הוא בנוגע למ"ש עבדי הם, שזהו טעם על ולא עבדים לעבדים6, דכיון שהדין ולא עבדים לעבדים הוא בנוגע לכל אחד מישראל, הרי גם הענין דעבדי הם (שזהו הטעם על ולא עבדים לעבדים) הוא בנוגע לכל אחד מישראל. ומזה מובן שהענין דבנים ועבדים שישנו בכל אחד מישראל הוא לא רק בהעלם, אלא גם בגילוי, שהרי זה נוגע לפסק הלכה לפועל, לדין דלא תתגודדו, ולדין דולא עבדים לעבדים. וכן הוא בנוגע לענינים דבנים ועבדים כפי שהם ברוחניות ובפנימיות הענינים, כמו שכתוב בתניא7 בשם הזהר8, שכל אדם צ"ל בשתי בחינת ומדריגות בחינת עבד ובחי' בן, לפי שיש מעלה בבחי' בן ויש מעלה בבחי' עבד (כמו שכתוב בתניא שם), וכמבואר בארוכה בהמשך יום טוב של ראש השנה תרס"ו9 לכ"ק אדוננו מורנו ורבנו (מהורש"ב) נשמתו עדן. ומזה מובן גם בנוגע לב' הענינים דאם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, שבכל אחד מהם יש מעלה זה לגבי זה, שהרי אם נאמר שהיתרון הוא רק בא' מהם, אזי לא הי' צריך לבקש שניהם, דמכיון שבכל אחד מישראל ישנם ב' הענינים דבנים ועבדים, הי' מספיק שיבקשו רק את הענין הנעלה יותר, שהרי יש בכלל מאתים מנה10. ועכצ"ל, שיש מעלה ברחמנו כרחם אב על בנים, ויש מעלה בתחננו ותוציא כאור משפטנו, ולכן מבקשים אם כבנים אם כעבדים, שמצד המעלה דישראל שהם כבנים, לכן רחמנו כרחם אב על בנים, ומצד המעלה דישראל שהם כעבדים, לכן עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו.
והענין
בזה, דהנה כל אחד מישראל אומר בברכות השחר, אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, דנשמה שנתת בי היינו בחינת הנשמה כפי שהיא באצילות שנק' בנים11, ובחי' בראת יצרת נפחת היינו כפי שהנשמה יורדת בג' עולמות בי"ע12, שזוהי מדריגת עבד שבנשמה, ובזה גופא יש ג' מדריגות, אמה העברי' עבד עברי ועבד כנעני, כפי שמבאר אדוננו מורנו ורבנו האמצעי בתו"ח בדרושי אמה העברי'13 הענין דג' בחינות אלו כמו שהם בקדושה, בנפש האלקית [ואדרבה, כיון שג' בחינות אלו ישנם למעלה בקדושה, נשתלשלו מזה ענינים אלו גם למטה בגשמיות]. והנה, מזה שכל אחד מישראל אומר נשמה שנתת בי כו' אתה בראת כו', מוכח, שבכל אחד ישנם ב' הבחינות דבן ועבד, והיינו, שגם נשמות דבי"ע אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא, לפי שגם אצלם ישנו בחינת בן, וכן לאידך גיסא, שגם נשמות דאצי' אומרים אתה בראת כו', והיינו, שאע"פ שגם כפי שירדו למטה להתלבש בגוף הם בבחי' אצילות [וכפי שמבאר אדוננו מורנו ורבנו הזקן בלקו"ת14 בנוגע למשה רבינו, שגם בהיותו למטה האיר בו בחינת אצילות, וכשדיבר עם פרעה הי' זה באופן שאצילות האָט זיך באַגעגענט מיט קליפות בערות הארץ15 ], מכל מקום גם הם אומרים אתה בראת אתה יצרתה אתה נפחתה בי, שהם ג' הבחינות דאמה העברי' עבד עברי ועבד כנעני כנזכר לעיל, דכיון שג' בחינות אלו הם בקדושה, הרי ישנם גם בבחי' האצילות כו'.
ג) וענין
זה שייך במיוחד לר"ה, דהנה כתיב16 אתם נצבים היום כולכם גו', שזוהי הפרשה שקורין לעולם קודם ראש השנה17, דהיום קאי18 על יומא דדינא רבא19 דר"ה20, ואז אתם נצבים כולכם, כפי שממשיך ומונה כל הסוגים שבישראל, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך, שבכללות נחלקים לב' הסוגים דבנים ועבדים. ועל כל סוגים אלו נאמר [לא בסגנון של ציווי או בסגנון של הבטחה, אלא בסגנון של סיפור] אתם נצבים גו', והיינו, שהכתוב מספר את המציאות שבהוה, שכל ישראל הם נצבים גו', שפירושו (כפי שמבאר אדוננו מורנו ורבנו הזקן ששמע מהמגיד בשם הבעש"ט21 ) קיימים ועומדים22, והיינו שזוכים בדין, והיינו שכל אחד מישראל, הן מצד בחינת בן שבו והן מצד בחינת עבד שבו, הרי הוא קיים ועומד וזוכה בדין.
ויש
להוסיף בזה, שהלשון נצבים מורה על קיום ועמידה חזקה, בדוגמת מה שכתוב במ"ת ויתייצבו בתחתית ההר23. ובהקדים השייכות של ראש השנה למ"ת, דהנה, מצות היום (דר"ה) בשופר24 [דמצוה היא מלשון צוותא וחיבור25, שמתחברים עם הקדוש ברוך הוא, ומצות היום, היינו הצוותא והחיבור עם הקדוש ברוך הוא ביום ראש השנה, הוא בשופר], וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה26 אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני בר"ה כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר. ונוסף לזה ישנו גם הענין דאמירת פסוקי שופרות, שענין אמירת הפסוקים הוא שמביאים ראיות על זה מן התורה27, דכיון שהתורה היא בעה"ב על כל סדר השתלשלות, לכן על ידי אמירת הפסוקים שבתורה נעשה כן בפועל. והרי התחלת ברכת שופרות, אתה נגלית כו', היא בהסיפור דמ"ת, וגם כמה פסוקים הם מענין מ"ת. והענין בזה, שכללות ההמשכה בר"ה, שכל ישראל נצבים ועומדים וזוכים בדין, ונכתבים לאלתר בספרן של צדיקים גמורים28, שיומשך להם בבני חיי ומזוני על כל השנה כולה, הרי זה נעשה על ידי התורה, כמו שכל ההמשכות הם על ידי התורה, לפי שהתורה היא כוס של ברכה29, כלי טהורה וצינור לקבל כל ההשפעות והמשכות שלמעלה. והרי התורה שייכת לבנ"י דוקא, לכל לראש, מצד עצם מהותם, כידוע שישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה30, והיינו, שהתורה היא עצם מהותו של כל אחד מישראל, ונוסף לזה, יש אצל כל אחד מישראל גם הענין דלימוד התורה בפועל, וכדאיתא בגמרא מסכת מנחות31 שגם מי שלומד פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש גו' יומם ולילה32, והיינו שגם אצלו ישנו הענין דלימוד התורה בכל רגע של כ"ד שעות המעל"ע.
ד) וזהו
גם מה שכתוב33 את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום. דהנה, גם תיבת היום בפסוק זה קאי על ראש השנה (כמו אתם נצבים היום)34, ופירוש את ה' האמרת היום הוא שישראל עושים שהקב"ה יאמר (האמרת מלשון אמירה ודיבור) העשרה מאמרות. וענין זה נפעל על ידי אמירת פסוקי מלכיות שבתורה, שעי"ז נעשה הענין דתמליכוני עליכם35, ועל ידי זה נמשך גם בחיצוניות העולמות, וכמבואר בסידור בכוונת התקיעות ע"פ הבעש"ט36. ועל דרך שמצינו בכללות ענין התורה, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה37 על הפסוק38 יום הששי (בה' הידיעה), תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית וכו', והיינו דכתיב39 ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולבסוף שקטה, שע"י התורה נעשה הקיום דשמים וארץ, וכמו שכתוב40 אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ועל דרך זה הוא בענין את ה' האמרת, שע"י אמירת פסוקי מלכיות שבתורה נפעל גם בחיצוניות העולמות – בהיו"ד מאמרות.
ועוד
פירוש במ"ש את ה' האמרת, שישראל פועלים למעלה ענין התורה, וכמארז"ל41 כל הקורא ושונה הקדוש ברוך הוא קורא ושונה כנגדו. ויש לבאר הקשר דב' הפירושים, ע"פ מה שכתוב בזהר42 על הפסוק43 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שהעשרה מאמרות מכוונים כנגד עשרת הדברות, ועד שנעשים ענין אחד, שלכן עשרה זהב משקלה, ולא עשרים, כיון שעש"מ ועשה"ד נעשים ענין אחד, והיינו שנראה בגלוי איך שכל מציאות עשרה המאמרות היא מצד עשרת הדברות. וזהו קישור ב' הפירושים בהאמרת, שע"י הענין דאת ה' האמרת בתורה, שכל הקורא ושונה הקדוש ברוך הוא קורא ושונה כנגדו, הנה על ידי זה ישנו גם הענין דאת ה' האמרת בנוגע לעשרה מאמרות, שזהו מה שישראל פועלים בנין המלכות, ועל ידי זה נעשית המשכת עשרה מאמרות. וזהו מה שאומרים בכל עשרת ימי תשובה שיר המעלות ממעמקים, שזהו ענין בנין המלכות, בנין עולם הדיבור, בכל היו"ד ספירות שבה44.
ומה שכתוב
והוי' האמירך היום (שהקב"ה עושה שישראל יאמרו) הוא ענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה26 אמר הקדוש ברוך הוא אמרו לפני מלכיות כו', די"ל שזהו"ע האתעדל"ע שקודם אתעדל"ת. והגם שמבואר45 שהעבודה דחודש תשרי (החל מההכנה לחודש תשרי, בחודש אלול) היא מלמטה למעלה, הרי מכל מקום צריך נתינת כח על העבודה, שזהו"ע י"ג מדה"ר המאירים אז, וזהו גם הענין דהוי' האמירך היום. והגם שמבואר במהרש"א46 שמ"ש את הוי' האמרת היום (ואח"כ) והוי' האמירך היום הוא בדוגמת מה שכתוב47 אני לדודי ודודי לי, שזוהי העבודה דאלול מלמטלמ"ע, הרי כתב הרשב"א48 (שידוע שהי' מקובל גדול) שהוא על דרך דודי לי ואני לו49, והיינו שהוי' האמירך היום הוא הנתינת כח והאתעדל"ע לענין את הוי' האמרת היום, שזוהי העבודה דנש"י באמירת פסוקי מלכיות כו', שעי"ז פועלים שתמליכוני עליכם. וכן הוא להפירוש דאת ה' האמרת בנוגע לתורה, שגם בזה ישנו הענין דוהוי' האמירך, שזהו"ע דתען לשוני אמרתך50, כעונה אחר הקורא51. ועל דרך זה גם בנוגע לתפלה ישנו הנתינת כח מלמעלה, והוי' האמירך, שתפלתו תהי' מתקבלת ופועלת שיהי' ותוציא כאור משפטנו.
ה) והנה
המשכה זו היא מעצמותו יתברך, שזהו מה שכתוב ותוציא כאור משפטנו איום קדוש, היינו, שהענין דתוציא כאור כו' נמשך מבחי' איום קדוש. וזהו מה שמקדים היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים (אף שמדובר כאן בנוגע לישראל), לפי שע"י הקדמה זו מבאר הבחינה שמשם נמשך הענין דתוציא כאור משפטנו, שהוא מבחי' איום קדוש. והענין בזה, דהנה מה שכתוב יעמיד במשפט כל יצורי עולמים הרי זה כולל כל העולמות, מלשון העלם52, על דרך מש"נ53 כי בי"ה ה' צור עולמים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה54 ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה"ז, שבזה נכללים כל העולמות55, עלמין סתימין ועלמין דאתגליין, ועד לבחי' הגילוי כמו שהוא קודם הצמצום, ששייך גם כן לקרותו צור עולמים, דכיון שהוא בחינת גילוי, ולא עצמות, הרי גם זה נכלל בצור עולמים. וכיון שהיום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, שכולל גם בחינת הגילוי שקודם הצמצום, לכן אי אפשר להיות המשכת המשפט על ידי ממוצעים, אלא המשפט הוא מעצמות, בחינת איום קדוש.
ועפ"ז
יש לבאר המשל שמביא אדוננו מורנו ורבנו מהר"ש56 על תק"ש בר"ה, למלך שהי' ביער ולא הכירוהו וכו', דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, שהרי לא שייך לומר כן בהנמשל למעלה, אך הענין הוא, שיש לפרש זה למעליותא57, דמכיון שהמדובר הוא בעצמות אור אין סוף שמושלל מכל גילויים, הנה גם אם הי' שם נתינת מקום על מציאות העולמות, לא הי' אפשר להכיר את עצמות המלך על ידי הגילויים, מכיון שהוא מושלל מבחי' הגילויים. ורק נש"י הם דוקא אלו שהכירו את עצמות המלך, לפי שנש"י מושרשים בעצמותו יתברך, וכמו שכתוב16 אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, לפני הוי' דייקא, היינו למעלה מהוי', למעלה גם מהיו"ד דשם הוי' כפי שהוא לפני הצמצום.
ו) וזהו
היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, וידוע58 שבתיבת הרת יש ב' פירושים, הרת מלשון רתת ופחד (כפירוש רבינו הזקן59 : היינט ציטערט די וועלט), והרת מלשון הריון ולידה60. והענין בזה, שהרת מלשון רתת ופחד הוא מה שכתוב לאח"ז היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, שיש דין ומשפט על כל העולמות, וגם על הגילויים שלפני הצמצום, אם יומשך עוד פעם הגילוי אם לאו. וע"י העבודה דנש"י נעשה הרת עולם מלשון הריון ולידה, שכל הענינים נמשכים מחדש מעצמותו יתברך. וכמו שהי' בתחילת הבריאה, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה61 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, ועמך כולם צדיקים62. וזהו מה שאומרים בר"ה יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה63, שההמשכה היא מעצמות, ששם דוקא הוא אמיתית ענין הבחירה64, והבחירה היא ביעקב, שהו"ע התמימות שישנה בכאו"א מישראל. וזהו גם כן מה שמסיים אשר אהב סלה, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה65 כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק, דכיון שההמשכה היא מעצמותו יתברך, שאין שייך בו ענין השינויים ח"ו, לכן ההמשכה היא באופן דסלה בלי הפסק. וזהו גם כן מה שממשיך אם כבנים אם כעבדים כו', דהנה, מעלת הבן היא שנמשך מפנימיות ועצמיות האב66, וזהו רחמנו כרחם אב על בנים, שהו"ע רחמים עצמיים שמבחי' התנשאות עצמית דהמלך המרומם לבדו מאז67. אמנם, כיון שיש גם מעלה בעבד לגבי בן, כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו9, לכן אומרים אם כעבדים כו', שמצד זה שבכל אחד מישראל יש גם המעלה דעבד, שמגיע ולוקח מבחי' העצמות בעומק יותר מאשר בן, הנה מצד זה תחננו ותוציא כאור משפטנו, להכתב ולהחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים28, ותהי' שנת אורה וכו', כל פרטי הענינים שבכל אותיות הא"ב, עד לשנת תורה, ועד לנקודה התיכונה, שתהי' גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יהי' הענין דנודה לך שיר חדש68, דכשם שבכל ראש השנה נמשך אור חדש (כמבואר באגה"ק69 ), הנה כמו כן יהי' המשכת אור חדש לעת"ל, שלכן יהיו אז שמים חדשים וארץ חדשה70, ויאמרו אז שיר חדש, בקרוב ממש ובעגלא דידן.
יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ב
פיוט דראש השנה.
ספר המאמרים תש"ב (ויהי בשלושים שנה) ע' 14. וראה גם דיבור המתחיל היום הרת (קונטרס קנין החיים) – נדפס בסה"מ תרפ"ח ע' קעט ואילך.
פ' ראה יד, א.
בהר כה, נה.
ראה המשך מים רבים תרל"ו פמ"ב: "שגם עכשיו בעקבות כו' שהנשמות נמוכות, גם כן איסור הגדידה והקריחה, ואם כן, שם בנים צ"ל שזהו על כל הנשמות, אפילו דבי"ע כו'".
קידושין כב, ב. וש"נ.
פרק מא.
ח"ג קיא, ב.
ע' שח [תי] ואילך.
לשון חכמינו זכרונם לברכה ב"ק עד, א. ועוד.
ראה לקוטי תורה שה"ש יט, ג. המשך מים רבים שם. ובכ"מ.
ראה סידור האריז"ל במקומו. לקוטי תורה פ' ראה כז, א.
משפטים רצג, א ואילך. וראה דיבור המתחיל ואלה המשפטים תשל"ח (תורת מנחם ספר המאמרים אדר ע' ט ואילך). וש"נ.
נצבים מט, ב.
מקץ מב, ט-יב. וראה קה"ר פ"א, ד (בסופה).
ריש פרשת נצבים.
תוספות מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.
ראה רמ"ז לזח"ב לב, ב. זח"ג רלא, ב. לקוטי תורה ריש פרשת תבוא (מא, ג).
ראה תרגום לאיוב ב, א.
פענח רזא סוף פרשת נצבים. מגלה עמוקות נצבים דיבור המתחיל עשירי (ס, ד).
כתר שם טוב הוספות סמ"א. וש"נ.
ראה תנחומא ריש פרשת נצבים.
יתרו יט, יז. וראה אוה"ת נצבים ס"ע א'רא ואילך.
משנה ראש השנה כו, ב. גמרא שם כז, א.
ראה לקוטי תורה בחוקותי מה, ג, מז. ב. ובכ"מ.
שם טז, סע"א. וש"נ.
ראה לקוטי תורה דרושים לר"ה נו, ג. סידור (עם דא"ח) רלח, ב [שמז, ד]. ספר המאמרים תרל"ז ח"ב ע' תקצט ואילך. תרצ"ט ע' 28.
ראש השנה שם, ב.
ספר המאמרים תרצ"ט ע' 68. תש"ט ס"ע עג. ועוד.
מגלה עמוקות אופן קפו. וראה ספר המאמרים תרצ"א ע' שיז. וש"נ.
צט, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ד.
יהושע א, ח.
תבוא כו, יז-יח.
ראה לקוטי תורה תבוא מא, ג. מב, ג. אוה"ת שם ע' תתרסט. ע' תתרפ.
שם ע' תתרסה. ע' תתרסט.
סידור (עם דא"ח) רמד [שנז], ג ואילך.
שבת פח, א. ע"ז ג, א.
בראשית א, לא.
תהלים עו, ט.
ירמי' לג, כה.
ראה תדבא"ר רפי"ח. ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלד.
ח"ג יא, ב.
נשא ז, פו.
ראה פרי עץ חיים ושער הכוונות שער ראש השנה. לקוטי תורה פ' ראה לא, ג. נצבים נא, ב. דרושים לר"ה ס, סע"א. ובכ"מ.
ראה אוה"ת דרושי ראש השנה ע' א'שא. ועוד.
בחדא"ג לברכות ו, א.
שה"ש ו, ג.
הובא בעין יעקב ברכות שם. וראה אוה"ת תבוא ע' תתרנז.
שם ב, טז. וראה דיבור המתחיל את הוי' האמרת תש"ל פ"ט (תורת מנחם חס"א ע' 203).
תהלים קיט, קעב.
ראה תורה אור יתרו סז, ב. לקוטי תורה דרושים לסוכות פא, ג. שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
ראה לקוטי תורה שלח לז, ד. ובכ"מ.
ישעי' כו, ד.
מנחות כט, ב.
"מתחיל מעולמות הא"ס .. מהגילוי אורות היותר נפלאים באוא"ס שלפני הצמצום כו'" (ספר המאמרים תש"ב ע' 10).
המשך וככה תרל"ז פ"ע (ספר המאמרים תרל"ז ח"ב ע' תקסז).
ראה גם דיבור המתחיל אדון עולם תשמ"ג (תורת מנחם ספר המאמרים תשרי ע' סד ואילך).
ראה ספר המאמרים תש"ב שם.
ספר המאמרים תרפ"ח ס"ע קפג ואילך.
ראה סידור האריז"ל במקומו. אבודרהם בסדר תפלת ראש השנה ופירושה (זכרונות). אוה"ת דרושי ראש השנה ע' א'שכא. ועוד.
רות רבה רפ"ב.
ישעי' ס, כא. וראה סנהדרין ריש פרשת חלק.
תהלים מז, ה.
ראה לקוטי שיחות חי"ט ע' 282. וש"נ.
עירובין נד, א.
ראה תניא פרק ב.
נוסח ברכת יוצר.
ראה פסחים קטז, ב ובתוד"ה ה"ג ונאמר (ממכילתא בשלח טו, א).
סימן יד.
ישעי' סה, יז.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.