O maamar fala do shofar como a mitzvá do dia, e explica que "mitzvá" vem da palavra "tzavtá" e "chibur" — união e conexão com D'us:
"מצות היום (דר"ה) בשופר [דמצוה היא מלשון צוותא וחיבור, שמתחברים עם הקב"ה, ומצות היום, היינו הצוותא והחיבור עם הקב"ה ביום ר"ה, הוא בשופר]" - "A mitzvá do dia (de Rosh Hashaná) é o shofar [pois 'mitzvá' vem da palavra tzavtá e chibur — nos unimos com D'us; e a mitzvá do dia, isto é, a união e conexão com D'us no dia de Rosh Hashaná, é através do shofar]."
Também diz que, por meio dos versículos ditos com o shofar, o efeito chega até "a exterioridade dos mundos":
"ועי"ז נמשך גם בחיצוניות העולמות, וכמבואר בסידור בכוונת התקיעות ע"פ הבעש"ט" - "E através disso [a leitura dos versículos de Malchuyot] estende-se também até a exterioridade dos mundos, como está explicado no Sidur, na intenção dos toques de shofar segundo o Baal Shem Tov."
Isso é próximo da ideia que o Reuben lembra, mas não é idêntico: aqui o texto explica que toda mitzvá, em geral, é "tzavtá e chibur" (união com D'us), e que a mitzvá do dia de Rosh Hashaná é o shofar — não afirma que o shofar, especificamente entre as mitzvot, tem um poder único de ligar o Ein Sof (o infinito) ao mundo. A palavra "Ein Sof" não aparece no maamar; a ligação com a Essência (עצמות) é discutida em outra parte (seção ה-ו), mas ali fala-se da alma de Israel que está enraizada na Essência, não do shofar especificamente conectando Ein Sof ao mundo. Portanto o tema aparece de forma parcial, ligado mas não igual ao que foi lembrado.
Ângulo: O shofar é explicado como a 'mitzvá do dia' no sentido de tzavta/chibur - o vínculo concreto com D'us em Rosh Hashaná se realiza especificamente através dele.
A mitzvá do dia (de Rosh Hashaná) é o shofar [pois 'mitzvá' vem da palavra 'tzavta', união - através dela nos unimos a D'us; e a mitzvá do dia, ou seja, a união e conexão com D'us no dia de Rosh Hashaná, se dá através do shofar], como disseram nossos sábios: disse o Santo, bendito seja: 'Digam diante de Mim em Rosh Hashaná... Malchuyot, para que Me coroem sobre vocês; Zichronot, para que sua lembrança suba diante de Mim para o bem - e através de quê? Através do shofar.'
A mitzvá central do dia de Rosh Hashaná é o toque do shofar.
'Mitzvá' deriva de 'tzavta' - união e conexão com o Criador.
Tocar o shofar é o meio concreto dessa união específica no dia.
Por isso Chazal ligam o shofar diretamente às declarações de Malchuyot e Zichronot.
Mais adiante (ot ה) o Rebe liga o shofar ao mashal do Rebe Maharash do rei na floresta: só a essência da alma de Israel reconhece o Rei através do toque, pois a Essência está além de toda revelação.
Ângulo: A coroação (מלכיות) é obra do próprio Israel: ao recitar os versículos de Malchuyot, Israel 'constrói' a Malchut - o mundo da fala - através da correspondência entre os Dez Ditos da Criação e os Dez Mandamentos.
E esta é a ligação entre as duas explicações de 'fizeste dizer ao Eterno': através de que 'todo aquele que lê e estuda [a Torá], o Santo, bendito seja, lê e estuda em correspondência com ele', decorre também o sentido de 'fizeste dizer ao Eterno' em relação aos Dez Ditos - que é o que Israel realiza: a construção da Malchut, e através disso ocorre a extensão dos Dez Ditos. E é isso que se diz em todos os Dez Dias de Teshuvá, 'Shir HaMaalot, MiMaamakim' - o tema da construção da Malchut, a construção do mundo da fala, em todas as dez sefirot que a compõem.
Recitar os versículos de Malchuyot faz com que D'us pronuncie de novo os Dez Ditos da criação.
Isso realiza 'תמליכוני עליכם' - coroem-Me sobre vocês - através da própria ação de Israel.
Os Dez Ditos da criação correspondem aos Dez Mandamentos, tornando-se 'uma coisa só'.
Por isso a Malchut é chamada 'בנין עולם הדיבור' - a construção do mundo da fala.
Essa 'construção da Malchut' é o tema central das tefilot dos Aseret Yemei Teshuvá ('ממעמקים קראתיך').
Ângulo: O julgamento de Rosh Hashaná vem diretamente da Essência (עצמות), sem intermediários - por isso somente Israel, enraizado na própria Essência, consegue 'reconhecer' o Rei, mesmo Ele estando além de toda revelação.
Pois, tratando-se da Essência do Or Ein Sof, que está desprovida de toda revelação, mesmo que ali houvesse espaço para a existência dos mundos, não seria possível reconhecer a essência do rei através das revelações, já que Ele está desprovido do nível das revelações. E somente as almas de Israel são as que de fato reconheceram a essência do rei, pois estão enraizadas em Sua própria Essência, como está escrito: 'Vocês estão hoje todos colocados diante do Eterno, vosso D'us' - 'diante do Eterno' precisamente, isto é, acima do Nome Havaye, acima até da letra Yud do Nome Havaye como ele é antes do tzimtzum.
'היום יעמיד במשפט' abrange todos os mundos, inclusive a revelação anterior ao tzimtzum.
Por isso o julgamento não pode vir por intermediários - só pela própria Essência ('איום קדוש').
No mashal do Rebe Maharash, o rei na floresta: mesmo revelado, ninguém o reconheceria pelas revelações, pois Ele está além delas.
Só Israel reconhece a essência do Rei, porque as neshamot estão enraizadas na própria Essência.
Por isso 'לפני הוי'' - Israel está acima até da letra Yud do Shem Havaye como é antes do tzimtzum.
Ângulo: 'היום הרת עולם' é lido em dois sentidos simultâneos - 'רתת' (tremor/julgamento) e 'הריון' (gestação/novo nascimento): Rosh Hashaná é ao mesmo tempo dia de juízo e dia em que tudo nasce de novo a partir da Essência.
'Hoje é a gestação/tremor do mundo, hoje Ele fará comparecer em juízo todas as criaturas dos mundos' - e sabe-se que na palavra 'הרת' há duas explicações: 'הרת' no sentido de tremor e pavor (segundo a explicação do Rabino Zalman: 'hoje o mundo treme'), e 'הרת' no sentido de gestação e parto. E o significado disso é: o sentido de tremor e pavor é o que se segue, 'hoje Ele fará comparecer em juízo todas as criaturas dos mundos' - há juízo e sentença sobre todos os mundos, inclusive sobre as revelações anteriores ao tzimtzum, se a revelação se estenderá novamente ou não. E através da avodá de Israel se faz a gestação do mundo no sentido de concepção e nascimento, de modo que tudo se renova a partir da própria Essência de D'us.
A palavra 'הרת' tem dois sentidos: rtt (tremor/pavor) e herayon (gravidez/parto).
O sentido de tremor liga-se a 'היום יעמיד במשפט' - há juízo sobre todos os mundos.
O sentido de gestação expressa que, pela avodá de Israel, tudo é gerado de novo a partir da Essência.
É como no início da criação: D'us 'consultou-Se' com as almas dos tzadikim.
Assim, Rosh Hashaná não é mera continuação, mas recriação a partir do ponto mais profundo.
Ângulo: O mishpat de Rosh Hashaná não é um juízo comum: por abranger inclusive a revelação anterior ao tzimtzum, ele só pode fluir diretamente da própria Essência, sem intermediários.
E até o nível da revelação como ele é antes do tzimtzum, que também pode ser chamado de 'Rocha dos mundos', pois, sendo nível de revelação e não de essência, também ele está incluído em 'Rocha dos mundos'. E como 'hoje Ele fará comparecer em juízo todas as criaturas dos mundos' inclui também o nível de revelação anterior ao tzimtzum, por isso não é possível que a extensão do juízo se dê por meio de intermediários - o juízo vem da própria Essência, do nível de 'temível e sagrado'.
'יעמיד במשפט כל יצורי עולמים' inclui todos os mundos, até os níveis anteriores ao tzimtzum.
Mesmo a luz revelada antes do tzimtzum ainda é 'revelação', não Essência.
Um juízo que abrange também esse nível não pode vir por meio de intermediários.
Por isso o mishpat de Rosh Hashaná flui direto da Essência - 'בחי' איום קדוש'.
O mesmo tema de din e rachamim aparece já no ot א: pedimos 'רחמנו כרחם אב' (lado dos filhos) e 'תחננו ותוציא כאור משפטנו' (lado dos servos), porque cada um tem vantagem própria.
Ângulo: A verdadeira escolha (בחירה) só existe no nível da Essência, e por isso o versículo 'יבחר לנו' é dito sobre Yaacov - símbolo da temimut simples presente em cada judeu.
E é isso que se diz em Rosh Hashaná: 'Ele escolherá para nós a nossa herança, o orgulho de Yaacov, a quem amou - Selá' - a extensão vem da própria Essência, pois é ali, justamente, que reside o verdadeiro sentido da escolha; e a escolha recai sobre Yaacov, que representa a simplicidade (temimut) presente em cada judeu. E é também por isso que o versículo conclui 'a quem amou - Selá': disseram nossos sábios que em todo lugar em que se diz 'Netzach', 'Selá' ou 'Ad' não há interrupção - pois, sendo a extensão proveniente da própria Essência de D'us, onde não cabe mudança alguma, ela se dá de modo contínuo, sem interrupção.
O versículo de Rosh Hashaná 'יבחר לנו את נחלתנו' fala da escolha de D'us por Israel.
A escolha genuína só existe quando a המשכה vem da Essência, não de um nível limitado.
A escolha recai sobre Yaacov - a temimut simples presente em cada judeu.
Por vir da Essência, onde não há mudança, a continuidade é 'סלה' - sem interrupção.
Ângulo: A leitura dos versículos de Shofarot (e por extensão Malchuyot/Zichronot) não é mera recitação: é o meio pelo qual se 'traz prova da Torá' para efetivar na prática a coroação e a elevação da lembrança de Israel.
E, além disso, há também o tema da recitação dos versículos de Shofarot, cujo propósito é trazer provas disso a partir da Torá - pois, sendo a Torá a 'senhora' de toda a ordem do hishtalshelut, através da recitação dos versículos da Torá isso se realiza de fato. E de fato, o início da bênção de Shofarot, 'Atá Niglet' (Tu Te revelaste), está no relato da entrega da Torá, e também vários dos versículos tratam do tema da entrega da Torá.
Além do toque do shofar, há a leitura dos pesukei shofarot dentro da tefilá.
Esses versículos 'trazem prova' da Torá, que é a 'senhora' de todo o seder hishtalshelut.
Dizer os versículos da Torá efetiva na prática o que eles descrevem.
A própria berachá de Shofarot ('אתה נגלית') começa com o relato da entrega da Torá no Sinai.
Assim, tefilá, Torá e shofar formam um único sistema de coroação e lembrança.
Ângulo: A luz nova ('אור חדש') que se renova a cada Rosh Hashaná é, em miniatura, o mesmo padrão da luz nova que será revelada plenamente na Geulá.
...e até o ponto central, que haverá a redenção verdadeira e completa através de nosso justo Mashiach, quando então haverá o assunto de 'cantaremos para Ti um cântico novo' - pois, assim como em cada Rosh Hashaná se estende uma luz nova (como se explica na Iguéret HaKodesh), assim também haverá a extensão de uma luz nova para o futuro, e por isso então haverá 'novos céus e nova terra', e então se dirá um cântico novo - em breve, mesmo, e de modo apressado.
O maamar termina pedindo ser escrito e selado para uma vida boa 'לאלתר', numa 'שנת אורה'.
Isso se estende até a 'nekuda hatichoná' - a Geulá completa e verdadeira por Mashiach Tzidkenu.
Então será cantado 'שיר חדש', assim como em cada Rosh Hashaná se renova uma luz nova.
A luz nova de cada ano é o modelo, em miniatura, da luz nova da era messiânica ('שמים חדשים וארץ חדשה').
בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ב
(הנחה בלתי מוגה)
היום
הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו איום קדוש1. וצריך להבין, הרי מדובר כאן בנוגע לבנ"י, כמובן מזה שאומר אם כבנים כו', ומה נוגע כאן ההקדמה אודות המשפט דכל יצורי עולמים.
ב) והנה
מבואר בד"ה היום הרת עולם דשנת תש"ב2 בפירוש אם כבנים אם כעבדים, "אם מצד המעלה דנש"י שהם נחשבים כבנים, כמ"ש3 בנים אתם לד' אלקיכם, אם כעבדים, מצד המעלה דנש"י שהם עבדי הוי', כמ"ש4 כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", והיינו, שבנ"י הם בנים ועבדים. וענין זה שייך לכל אחד מישראל, כפי שמבאר הצ"צ5 בפירוש הכתוב3 בנים אתם לה' אלקיכם לא תתגודדו גו', שכשם שהציווי לא תתגודדו גו' הוא לכאו"א מישראל, כך גם התחלת הכתוב בנים אתם קאי על כאו"א מישראל, שהרי מ"ש בנים אתם הוא טעם להציווי לא תתגודדו (לפי שאתם בניו של מקום אתם ראויין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים – פרש"י), וא"כ מובן, שהציווי לכל אחד מישראל לא תתגודדו הוא לפי שכל אחד מישראל הוא בן להקב"ה. ומזה מובן שכן הוא בנוגע למ"ש עבדי הם, שזהו טעם על ולא עבדים לעבדים6, דכיון שהדין ולא עבדים לעבדים הוא בנוגע לכל אחד מישראל, הרי גם הענין דעבדי הם (שזהו הטעם על ולא עבדים לעבדים) הוא בנוגע לכל אחד מישראל. ומזה מובן שהענין דבנים ועבדים שישנו בכל אחד מישראל הוא לא רק בהעלם, אלא גם בגילוי, שהרי זה נוגע לפסק הלכה לפועל, לדין דלא תתגודדו, ולדין דולא עבדים לעבדים. וכן הוא בנוגע לענינים דבנים ועבדים כפי שהם ברוחניות ובפנימיות הענינים, כמ"ש בתניא7 בשם הזהר8, שכל אדם צ"ל בשתי בחי' ומדריגות בחי' עבד ובחי' בן, לפי שיש מעלה בבחי' בן ויש מעלה בבחי' עבד (כמ"ש בתניא שם), וכמבואר בארוכה בהמשך יו"ט של ר"ה תרס"ו9 לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע. ומזה מובן גם בנוגע לב' הענינים דאם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו, שבכל אחד מהם יש מעלה זה לגבי זה, שהרי אם נאמר שהיתרון הוא רק בא' מהם, אזי לא הי' צריך לבקש שניהם, דמכיון שבכל אחד מישראל ישנם ב' הענינים דבנים ועבדים, הי' מספיק שיבקשו רק את הענין הנעלה יותר, שהרי יש בכלל מאתים מנה10. ועכצ"ל, שיש מעלה ברחמנו כרחם אב על בנים, ויש מעלה בתחננו ותוציא כאור משפטנו, ולכן מבקשים אם כבנים אם כעבדים, שמצד המעלה דישראל שהם כבנים, לכן רחמנו כרחם אב על בנים, ומצד המעלה דישראל שהם כעבדים, לכן עינינו לך תלויות עד שתחננו ותוציא כאור משפטנו.
והענין
בזה, דהנה כל אחד מישראל אומר בברכות השחר, אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי, דנשמה שנתת בי היינו בחי' הנשמה כפי שהיא באצילות שנק' בנים11, ובחי' בראת יצרת נפחת היינו כפי שהנשמה יורדת בג' עולמות בי"ע12, שזוהי מדריגת עבד שבנשמה, ובזה גופא יש ג' מדריגות, אמה העברי' עבד עברי ועבד כנעני, כפי שמבאר אדמו"ר האמצעי בתו"ח בדרושי אמה העברי'13 הענין דג' בחינות אלו כמו שהם בקדושה, בנפש האלקית [ואדרבה, כיון שג' בחינות אלו ישנם למעלה בקדושה, נשתלשלו מזה ענינים אלו גם למטה בגשמיות]. והנה, מזה שכל אחד מישראל אומר נשמה שנתת בי כו' אתה בראת כו', מוכח, שבכל אחד ישנם ב' הבחינות דבן ועבד, והיינו, שגם נשמות דבי"ע אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא, לפי שגם אצלם ישנו בחי' בן, וכן לאידך גיסא, שגם נשמות דאצי' אומרים אתה בראת כו', והיינו, שאע"פ שגם כפי שירדו למטה להתלבש בגוף הם בבחי' אצילות [וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן בלקו"ת14 בנוגע למשה רבינו, שגם בהיותו למטה האיר בו בחי' אצילות, וכשדיבר עם פרעה הי' זה באופן שאצילות האָט זיך באַגעגענט מיט קליפות בערות הארץ15 ], מ"מ גם הם אומרים אתה בראת אתה יצרתה אתה נפחתה בי, שהם ג' הבחינות דאמה העברי' עבד עברי ועבד כנעני כנ"ל, דכיון שג' בחינות אלו הם בקדושה, הרי ישנם גם בבחי' האצילות כו'.
ג) וענין
זה שייך במיוחד לר"ה, דהנה כתיב16 אתם נצבים היום כולכם גו', שזוהי הפרשה שקורין לעולם קודם ר"ה17, דהיום קאי18 על יומא דדינא רבא19 דר"ה20, ואז אתם נצבים כולכם, כפי שממשיך ומונה כל הסוגים שבישראל, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך עד שואב מימיך, שבכללות נחלקים לב' הסוגים דבנים ועבדים. ועל כל סוגים אלו נאמר [לא בסגנון של ציווי או בסגנון של הבטחה, אלא בסגנון של סיפור] אתם נצבים גו', והיינו, שהכתוב מספר את המציאות שבהוה, שכל ישראל הם נצבים גו', שפירושו (כפי שמבאר אדמו"ר הזקן ששמע מהמגיד בשם הבעש"ט21 ) קיימים ועומדים22, והיינו שזוכים בדין, והיינו שכל אחד מישראל, הן מצד בחי' בן שבו והן מצד בחי' עבד שבו, הרי הוא קיים ועומד וזוכה בדין.
ויש
להוסיף בזה, שהלשון נצבים מורה על קיום ועמידה חזקה, בדוגמת מ"ש במ"ת ויתייצבו בתחתית ההר23. ובהקדים השייכות של ר"ה למ"ת, דהנה, מצות היום (דר"ה) בשופר24 [דמצוה היא מלשון צוותא וחיבור25, שמתחברים עם הקב"ה, ומצות היום, היינו הצוותא והחיבור עם הקב"ה ביום ר"ה, הוא בשופר], וכמאמר רז"ל26 אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה בשופר. ונוסף לזה ישנו גם הענין דאמירת פסוקי שופרות, שענין אמירת הפסוקים הוא שמביאים ראיות על זה מן התורה27, דכיון שהתורה היא בעה"ב על כל סדר השתלשלות, לכן ע"י אמירת הפסוקים שבתורה נעשה כן בפועל. והרי התחלת ברכת שופרות, אתה נגלית כו', היא בהסיפור דמ"ת, וגם כמה פסוקים הם מענין מ"ת. והענין בזה, שכללות ההמשכה בר"ה, שכל ישראל נצבים ועומדים וזוכים בדין, ונכתבים לאלתר בספרן של צדיקים גמורים28, שיומשך להם בבני חיי ומזוני על כל השנה כולה, הרי זה נעשה ע"י התורה, כמו שכל ההמשכות הם ע"י התורה, לפי שהתורה היא כוס של ברכה29, כלי טהורה וצינור לקבל כל ההשפעות והמשכות שלמעלה. והרי התורה שייכת לבנ"י דוקא, לכל לראש, מצד עצם מהותם, כידוע שישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה30, והיינו, שהתורה היא עצם מהותו של כל אחד מישראל, ונוסף לזה, יש אצל כל אחד מישראל גם הענין דלימוד התורה בפועל, וכדאיתא בגמרא מסכת מנחות31 שגם מי שלומד פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית, קיים מצות לא ימוש גו' יומם ולילה32, והיינו שגם אצלו ישנו הענין דלימוד התורה בכל רגע של כ"ד שעות המעל"ע.
ד) וזהו
גם מ"ש33 את ה' האמרת היום וגו' וה' האמירך היום. דהנה, גם תיבת היום בפסוק זה קאי על ר"ה (כמו אתם נצבים היום)34, ופי' את ה' האמרת היום הוא שישראל עושים שהקב"ה יאמר (האמרת מלשון אמירה ודיבור) העשרה מאמרות. וענין זה נפעל ע"י אמירת פסוקי מלכיות שבתורה, שעי"ז נעשה הענין דתמליכוני עליכם35, ועי"ז נמשך גם בחיצוניות העולמות, וכמבואר בסידור בכוונת התקיעות ע"פ הבעש"ט36. וע"ד שמצינו בכללות ענין התורה, שדרשו רז"ל37 עה"פ38 יום הששי (בה' הידיעה), תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', והיינו דכתיב39 ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולבסוף שקטה, שע"י התורה נעשה הקיום דשמים וארץ, וכמ"ש40 אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ועד"ז הוא בענין את ה' האמרת, שע"י אמירת פסוקי מלכיות שבתורה נפעל גם בחיצוניות העולמות – בהיו"ד מאמרות.
ועוד
פירוש במ"ש את ה' האמרת, שישראל פועלים למעלה ענין התורה, וכמארז"ל41 כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו. ויש לבאר הקשר דב' הפירושים, ע"פ מ"ש בזהר42 עה"פ43 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שהעשרה מאמרות מכוונים כנגד עשרת הדברות, ועד שנעשים ענין אחד, שלכן עשרה זהב משקלה, ולא עשרים, כיון שעש"מ ועשה"ד נעשים ענין אחד, והיינו שנראה בגלוי איך שכל מציאות עשרה המאמרות היא מצד עשרת הדברות. וזהו קישור ב' הפירושים בהאמרת, שע"י הענין דאת ה' האמרת בתורה, שכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו, הנה עי"ז ישנו גם הענין דאת ה' האמרת בנוגע לעשרה מאמרות, שזהו מה שישראל פועלים בנין המלכות, ועי"ז נעשית המשכת עשרה מאמרות. וזהו מה שאומרים בכל עשרת ימי תשובה שיר המעלות ממעמקים, שזהו ענין בנין המלכות, בנין עולם הדיבור, בכל היו"ד ספירות שבה44.
ומ"ש
והוי' האמירך היום (שהקב"ה עושה שישראל יאמרו) הו"ע מה שאמרו רז"ל26 אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כו', די"ל שזהו"ע האתעדל"ע שקודם אתעדל"ת. והגם שמבואר45 שהעבודה דחודש תשרי (החל מההכנה לחודש תשרי, בחודש אלול) היא מלמטה למעלה, הרי מ"מ צריך נתינת כח על העבודה, שזהו"ע י"ג מדה"ר המאירים אז, וזהו גם הענין דהוי' האמירך היום. והגם שמבואר במהרש"א46 שמ"ש את הוי' האמרת היום (ואח"כ) והוי' האמירך היום הוא בדוגמת מ"ש47 אני לדודי ודודי לי, שזוהי העבודה דאלול מלמטלמ"ע, הרי כתב הרשב"א48 (שידוע שהי' מקובל גדול) שהוא ע"ד דודי לי ואני לו49, והיינו שהוי' האמירך היום הוא הנתינת כח והאתעדל"ע לענין את הוי' האמרת היום, שזוהי העבודה דנש"י באמירת פסוקי מלכיות כו', שעי"ז פועלים שתמליכוני עליכם. וכן הוא להפירוש דאת ה' האמרת בנוגע לתורה, שגם בזה ישנו הענין דוהוי' האמירך, שזהו"ע דתען לשוני אמרתך50, כעונה אחר הקורא51. ועד"ז גם בנוגע לתפלה ישנו הנתינת כח מלמעלה, והוי' האמירך, שתפלתו תהי' מתקבלת ופועלת שיהי' ותוציא כאור משפטנו.
ה) והנה
המשכה זו היא מעצמותו ית', שזהו מ"ש ותוציא כאור משפטנו איום קדוש, היינו, שהענין דתוציא כאור כו' נמשך מבחי' איום קדוש. וזהו מה שמקדים היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים (אף שמדובר כאן בנוגע לישראל), לפי שע"י הקדמה זו מבאר הבחינה שמשם נמשך הענין דתוציא כאור משפטנו, שהוא מבחי' איום קדוש. והענין בזה, דהנה מ"ש יעמיד במשפט כל יצורי עולמים הרי זה כולל כל העולמות, מלשון העלם52, ע"ד מש"נ53 כי בי"ה ה' צור עולמים, ואמרו רז"ל54 ביו"ד נברא העוה"ב בה' נברא העוה"ז, שבזה נכללים כל העולמות55, עלמין סתימין ועלמין דאתגליין, ועד לבחי' הגילוי כמו שהוא קודם הצמצום, ששייך ג"כ לקרותו צור עולמים, דכיון שהוא בחי' גילוי, ולא עצמות, הרי גם זה נכלל בצור עולמים. וכיון שהיום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, שכולל גם בחי' הגילוי שקודם הצמצום, לכן אי אפשר להיות המשכת המשפט ע"י ממוצעים, אלא המשפט הוא מעצמות, בחי' איום קדוש.
ועפ"ז
יש לבאר המשל שמביא אדמו"ר מהר"ש56 על תק"ש בר"ה, למלך שהי' ביער ולא הכירוהו וכו', דלכאורה אין המשל דומה לנמשל, שהרי לא שייך לומר כן בהנמשל למעלה, אך הענין הוא, שיש לפרש זה למעליותא57, דמכיון שהמדובר הוא בעצמות אוא"ס שמושלל מכל גילויים, הנה גם אם הי' שם נתינת מקום על מציאות העולמות, לא הי' אפשר להכיר את עצמות המלך ע"י הגילויים, מכיון שהוא מושלל מבחי' הגילויים. ורק נש"י הם דוקא אלו שהכירו את עצמות המלך, לפי שנש"י מושרשים בעצמותו ית', וכמ"ש16 אתם נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם, לפני הוי' דייקא, היינו למעלה מהוי', למעלה גם מהיו"ד דשם הוי' כפי שהוא לפני הצמצום.
ו) וזהו
היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, וידוע58 שבתיבת הרת יש ב' פירושים, הרת מלשון רתת ופחד (כפירוש רבינו הזקן59 : היינט ציטערט די וועלט), והרת מלשון הריון ולידה60. והענין בזה, שהרת מלשון רתת ופחד הוא מ"ש לאח"ז היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, שיש דין ומשפט על כל העולמות, וגם על הגילויים שלפני הצמצום, אם יומשך עוד פעם הגילוי אם לאו. וע"י העבודה דנש"י נעשה הרת עולם מלשון הריון ולידה, שכל הענינים נמשכים מחדש מעצמותו ית'. וכמו שהי' בתחילת הבריאה, כמארז"ל61 במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים, ועמך כולם צדיקים62. וזהו מה שאומרים בר"ה יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה63, שההמשכה היא מעצמות, ששם דוקא הוא אמיתית ענין הבחירה64, והבחירה היא ביעקב, שהו"ע התמימות שישנה בכאו"א מישראל. וזהו ג"כ מה שמסיים אשר אהב סלה, ואמרו רז"ל65 כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק, דכיון שההמשכה היא מעצמותו ית', שאין שייך בו ענין השינויים ח"ו, לכן ההמשכה היא באופן דסלה בלי הפסק. וזהו ג"כ מה שממשיך אם כבנים אם כעבדים כו', דהנה, מעלת הבן היא שנמשך מפנימיות ועצמיות האב66, וזהו רחמנו כרחם אב על בנים, שהו"ע רחמים עצמיים שמבחי' התנשאות עצמית דהמלך המרומם לבדו מאז67. אמנם, כיון שיש גם מעלה בעבד לגבי בן, כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו9, לכן אומרים אם כעבדים כו', שמצד זה שבכל אחד מישראל יש גם המעלה דעבד, שמגיע ולוקח מבחי' העצמות בעומק יותר מאשר בן, הנה מצד זה תחננו ותוציא כאור משפטנו, להכתב ולהחתם לאלתר לחיים בספרן של צדיקים28, ותהי' שנת אורה וכו', כל פרטי הענינים שבכל אותיות הא"ב, עד לשנת תורה, ועד לנקודה התיכונה, שתהי' גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יהי' הענין דנודה לך שיר חדש68, דכשם שבכל ר"ה נמשך אור חדש (כמבואר באגה"ק69 ), הנה כמו"כ יהי' המשכת אור חדש לעת"ל, שלכן יהיו אז שמים חדשים וארץ חדשה70, ויאמרו אז שיר חדש, בקרוב ממש ובעגלא דידן.
יום ב' דראש השנה, ה'תשל"ב
פיוט דראש השנה.
סה"מ תש"ב (ויהי בשלושים שנה) ע' 14. וראה גם ד"ה היום הרת (קונטרס קנין החיים) – נדפס בסה"מ תרפ"ח ע' קעט ואילך.
פ' ראה יד, א.
בהר כה, נה.
ראה המשך מים רבים תרל"ו פמ"ב: "שגם עכשיו בעקבות כו' שהנשמות נמוכות, ג"כ איסור הגדידה והקריחה, וא"כ, שם בנים צ"ל שזהו על כל הנשמות, אפילו דבי"ע כו'".
קידושין כב, ב. וש"נ.
פרק מא.
ח"ג קיא, ב.
ע' שח [תי] ואילך.
לשון חז"ל ב"ק עד, א. ועוד.
ראה לקו"ת שה"ש יט, ג. המשך מים רבים שם. ובכ"מ.
ראה סידור האריז"ל במקומו. לקו"ת פ' ראה כז, א.
משפטים רצג, א ואילך. וראה ד"ה ואלה המשפטים תשל"ח (תו"מ סה"מ אדר ע' ט ואילך). וש"נ.
נצבים מט, ב.
מקץ מב, ט-יב. וראה קה"ר פ"א, ד (בסופה).
ר"פ נצבים.
תוספות מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.
ראה רמ"ז לזח"ב לב, ב. זח"ג רלא, ב. לקו"ת ר"פ תבוא (מא, ג).
ראה תרגום לאיוב ב, א.
פענח רזא ס"פ נצבים. מגלה עמוקות נצבים ד"ה עשירי (ס, ד).
כתר שם טוב הוספות סמ"א. וש"נ.
ראה תנחומא ר"פ נצבים.
יתרו יט, יז. וראה אוה"ת נצבים ס"ע א'רא ואילך.
משנה ר"ה כו, ב. גמרא שם כז, א.
ראה לקו"ת בחוקותי מה, ג, מז. ב. ובכ"מ.
שם טז, סע"א. וש"נ.
ראה לקו"ת דרושים לר"ה נו, ג. סידור (עם דא"ח) רלח, ב [שמז, ד]. סה"מ תרל"ז ח"ב ע' תקצט ואילך. תרצ"ט ע' 28.
ר"ה שם, ב.
סה"מ תרצ"ט ע' 68. תש"ט ס"ע עג. ועוד.
מגלה עמוקות אופן קפו. וראה סה"מ תרצ"א ע' שיז. וש"נ.
צט, ב. וראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ג ה"ד.
יהושע א, ח.
תבוא כו, יז-יח.
ראה לקו"ת תבוא מא, ג. מב, ג. אוה"ת שם ע' תתרסט. ע' תתרפ.
שם ע' תתרסה. ע' תתרסט.
סידור (עם דא"ח) רמד [שנז], ג ואילך.
שבת פח, א. ע"ז ג, א.
בראשית א, לא.
תהלים עו, ט.
ירמי' לג, כה.
ראה תדבא"ר רפי"ח. ילקוט שמעוני איכה רמז תתרלד.
ח"ג יא, ב.
נשא ז, פו.
ראה פרי עץ חיים ושער הכוונות שער ר"ה. לקו"ת פ' ראה לא, ג. נצבים נא, ב. דרושים לר"ה ס, סע"א. ובכ"מ.
ראה אוה"ת דרושי ר"ה ע' א'שא. ועוד.
בחדא"ג לברכות ו, א.
שה"ש ו, ג.
הובא בעין יעקב ברכות שם. וראה אוה"ת תבוא ע' תתרנז.
שם ב, טז. וראה ד"ה את הוי' האמרת תש"ל פ"ט (תו"מ חס"א ע' 203).
תהלים קיט, קעב.
ראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת דרושים לסוכות פא, ג. שה"ש מד, ב. ובכ"מ.
ראה לקו"ת שלח לז, ד. ובכ"מ.
ישעי' כו, ד.
מנחות כט, ב.
"מתחיל מעולמות הא"ס .. מהגילוי אורות היותר נפלאים באוא"ס שלפני הצמצום כו'" (סה"מ תש"ב ע' 10).
המשך וככה תרל"ז פ"ע (סה"מ תרל"ז ח"ב ע' תקסז).
ראה גם ד"ה אדון עולם תשמ"ג (תו"מ סה"מ תשרי ע' סד ואילך).
ראה סה"מ תש"ב שם.
סה"מ תרפ"ח ס"ע קפג ואילך.
ראה סידור האריז"ל במקומו. אבודרהם בסדר תפלת ר"ה ופירושה (זכרונות). אוה"ת דרושי ר"ה ע' א'שכא. ועוד.
רות רבה רפ"ב.
ישעי' ס, כא. וראה סנהדרין ר"פ חלק.
תהלים מז, ה.
ראה לקו"ש חי"ט ע' 282. וש"נ.
עירובין נד, א.
ראה תניא פ"ב.
נוסח ברכת יוצר.
ראה פסחים קטז, ב ובתוד"ה ה"ג ונאמר (ממכילתא בשלח טו, א).
סימן יד.
ישעי' סה, יז.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.
Fonte: chabad.org aid 5989292