⌂ TodosÍndice temático⚡ RH em Shabat← 911 →Maamar original ↓
10 de 31 · Torat Menachem (hanachá)
1951/5712 · RH caiu em segunda

כבוד מלכותך יאמרו, יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב - הנחה בלתי מוגה

📖 Ler como LIVRO — texto diagramado em 2 colunas, abreviacoes abertas

Em uma linha

Como Malchut (o Reino de D'us) se esconde e se renova em Rosh Hashaná, e por que o shofar é indispensável para isso.

Ficha

Tema central (3 linhas)

O maamar explica que para o mundo existir separado de D'us, é preciso ocultamento (guevurah), mas esse ocultamento precisa ser "adoçado". Em Rosh Hashaná, Malchut (o Reino) se retira até sua raiz, como no início da Criação, e precisa ser renovada. Essa renovação exige dois caminhos: os versículos de Malchuyot (a fala) e o shofar (algo acima da fala).

O fio do maamar (passo a passo)

  1. Para que exista um mundo separado (Beri'a-Yetzirá-Assiyá) fora do Ein Sof, é preciso ocultamento e contração (tzimtzum), que vêm da guevurah (rigor).
  2. Se a guevurah não fosse "adoçada" (por Avraham, dono do chessed), haveria separação total; a guevurah adoçada permite bitul (anulação/submissão) das criaturas.
  3. D'us desejou, desde o início, "morada nos mundos baixos" (דירה בתחתונים), mas para isso sentir prazer (taanug) é preciso um despertar de baixo para cima (העלאת מ"ן) — as criaturas precisam se anular diante d'Ele.
  4. Rosh Hashaná é "o dia em que começam Teus feitos" — o mundo volta ao seu início, e por isso dizemos as Malchuyot: como quem traz um presente ao rei e o elogia, para lhe dar prazer.
  5. Pergunta: se a renovação só vem com as Malchuyot, como o mundo se sustenta na noite de Rosh Hashaná, antes disso? Resposta: há sempre uma parte interna e uma externa (como pensamento, fala e ação); mesmo o nível externo carrega dentro de si todo o conjunto.
  6. Malchut recebe de Zeir Anpin de dois modos: "face a face" (recepção direta, como ouvir o sábio falar) ou "por trás" — através das sefirot Netzach-Hod-Yesod (como ler um livro em vez de ouvir o autor).
  7. Em Rosh Hashaná está escrito "oculto seja o dia de nossa festa" — o mundo se sustenta apenas por uma medida mínima de vitalidade (קיסטא דחיותא), recebendo "por trás". Por isso é preciso "chamar" o Rei para que volte Seu rosto — através dos versículos de Torá nas Malchuyot.
  8. Mas isso não basta: Malchut é da natureza da fala ("pelo dizer de D'us os céus se fizeram"), e "um preso não se liberta sozinho" — a fala não pode se renovar sozinha por meio da fala.
  9. Por isso é preciso também o shofar: um som simples (קול פשוט), vindo do nível da vontade (רצון), do oculto do coração até a revelação.
  10. O shofar tem esse poder porque, em sua raiz, o mineral (domem) — do qual vem o chifre — está ligado ao nível mais alto (o Tohu), mesmo sendo o degrau mais baixo da criação.
  11. No ser humano, a alma divina "refina" (מברר) o corpo; por isso, quando o Templo existia, "não há alegria senão com carne" — a alegria vem de refinar o nível de nogah.
  12. Só a tekiá (som simples, do alto) não bastaria — os recipientes não suportariam essa luz revelada; por isso vêm os shevarim (quebra do rigor) e a teruá (choro, para despertar as 13 Midot de Misericórdia).
  13. Depois vem a tekiá final, de cima para baixo, completando o movimento de ida e volta (רצוא ושוב).
  14. Na segunda parte (seções ה-ו), o Rebe explica que o mesmo processo ocorre em todos os níveis de Malchut, até "Malchut do Ein Sof" — e por isso Rosh Hashaná foi fixado no dia da criação de Adam (não 25 de Elul), pois só ali começou a "morada nos mundos baixos" — a união entre a alma (de cima) e o corpo (de baixo).

Conceitos-chave

Shofar e a ligação Infinito-mundo

PARCIAL.

O maamar não usa a expressão "Ein Sof" bem ao lado da palavra "shofar", mas o conteúdo aponta exatamente para essa ideia.

Trecho 1 (por que o shofar é necessário, além da fala/Malchuyot): "לכן צריך להיות ג"כ שופר, דהיינו תקיעה, קול פשוט, רעותא דליבא, מהעלם הלב לגילוי, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח, מהעלם אל הגילוי, מבחי' רצון וכו'." — "Por isso é preciso também o shofar: a tekiá, um som simples, o desejo do coração, do oculto ao revelado, e 'espírito traz espírito e atrai espírito', do oculto ao revelado, do nível de vontade (רצון), etc."

Trecho 2 (a força da tekiá vem de um nível muito acima do mundo): "אך ע"י תקיעה בלבד, דהיינו המשכה קול פשוט ממקור העליון, לא היו הנבראים יכולים לקבל... ע"י התגלות אור הגנוז יותר מכלי קבלתן" — "Mas só com a tekiá, ou seja, a extensão do som simples vindo da fonte suprema, as criaturas não conseguiriam receber... por causa da revelação de uma luz oculta (אור הגנוז) maior do que a capacidade de seus recipientes."

Aqui "מקור העליון" (fonte suprema), "רצון" (vontade, nível acima da fala/intelecto) e "אור הגנוז" (luz oculta) são, na linguagem da Chassidut, termos ligados ao Ein Sof — um nível que a fala sozinha (Malchuyot) não alcança, e que só o "som simples" do shofar consegue trazer ao mundo.

O termo explícito "Ein Sof" aparece no maamar em outros lugares (não junto ao shofar): no início ("מבחי' א"ס בי"ע") e no final ("עד בחי' מלכות דאין סוף").

Por isso a resposta é PARCIAL: a ideia está presente e é central ao maamar, mas o texto não junta literalmente as palavras "שופר" e "אין סוף" na mesma frase.

Aplicação prática para Rosh Hashaná

  1. Não basta "falar" bem em Rosh Hashaná (rezar, dizer as Malchuyot) — é preciso também o shofar, algo que vem de um lugar mais fundo que as palavras, do desejo simples do coração.
  2. A alegria de Rosh Hashaná está ligada a refinar o corpo e o material (como a "carne" no Templo) — não é só um assunto da alma sozinha.
  3. Os sons quebrados do shofar (shevarim, teruá) lembram que primeiro é preciso quebrar o rigor/dureza antes de receber a luz nova.
  4. Rosh Hashaná é uma chance de "recomeço total", como no início da Criação — vale pensar nele não como continuidade, mas como um novo começo.
  5. O objetivo final não é ficar em nível espiritual alto, mas trazer essa luz interna para o mundo concreto, "לשנה טובה ומתוקה" (um ano bom e doce), no que é visível e revelado.

Frases para guardar

  1. "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו" — "A glória do Teu reino dirão, e do Teu poder falarão."
  2. "אין חבוש מתיר [את עצמו]" — "Um preso não se liberta sozinho" (por isso a fala sozinha não renova Malchut; precisa do shofar).
  3. "רוח אייתי רוח ואמשיך רוח" — "Espírito traz espírito e atrai espírito" (o som simples do shofar desperta, do oculto ao revelado, algo que vem do nível da vontade).

Temas deste maamar

Shofar · ver nos outros anos

Ângulo: O shofar completa a coroação: só depois de "coroar" o Rei com os versículos das Malchuyot o toque (tekiá-shevarim-teruá-tekiá) pode despertar a quebra do rigor e o retorno à revelação plena.

ולכן שברים, לתברא תוקפי'8, וזהו אתה פוררת בעזך וכו'40, להיות בחי' פירור. ותרועה הוא ילולי יליל41, לעורר רחמים מי"ג מדות וכו'. וע"י זה אח"כ תקיעה אחרונה ממעלה למטה, שיהי' הכל בחי' רצוא ושוב

Por isso há shevarim, para quebrar a força [do rigor] - e é disso que se fala em "Tu partiste [o mar] com Teu poder" - para haver o aspecto de fragmentação. E a teruá é um choro lastimoso, para despertar as Treze Middot de misericórdia. E através disso vem depois a tekiá final, de cima para baixo, para que tudo seja no aspecto de ratzó vashov (correr e retornar).

O shofar não é só um alarme: cada som corresponde a um passo espiritual.
A tekiá simples vem de um lugar tão alto que, sozinha, as criaturas não a suportariam.
Os shevarim quebram a dureza do rigor (guevurot).
A teruá é um choro que desperta as Treze Middot de misericórdia.
A tekiá final traz tudo de volta, num movimento de ida e volta (ratzó vashov).

Malchut e coroação (reinado) · ver nos outros anos

Ângulo: A Malchut só existe porque foi previamente construída a partir das Guevurot adoçadas - só assim pode haver um mundo "separado" de D'us sem que ele se anule na revelação do Ein Sof.

מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכו'2. הנה מלכות עיקר בנינה מן הגבורות, דהיינו שיהי' יכול להיות מבחי' א"ס בי"ע עולם הנפרדים, צריך להיות הסתרים וצמצומים, כי, בבחי' אצילות איהו וגרמוהי חד3, כמשל כחות הנפש המתפשטים במחדומ"ע וכו', כמו כן בבחי' אצילות, אפילו הכלים, הכל הוא בחי' אלקות, אבל בבי"ע, עולם הפירוד, אפילו מלאכים אשר צבא השמים לך משתחוים4, אעפ"כ הם בחי' יש ונפרד, דבר חוץ, בעל בחירה

"Darão glória a Tua realeza e falarão de Teu poder, para dar a conhecer aos filhos do homem Seus poderes". Eis que a Malchut (realeza), sua construção principal vem das Guevurot (forças de rigor) - isto é, para que a partir do nível do Ein Sof possa haver os mundos de Beriá-Yetsirá-Assiá, mundos separados, é necessário haver ocultamentos e contrações. Pois em Atzilut "Ele e Suas forças são um", como a analogia das forças da alma que se estendem em pensamento-fala-ação; assim também em Atzilut, mesmo os recipientes são todos da categoria de divindade. Mas em Beriá-Yetsirá-Assiá, o mundo da separação, mesmo os anjos [...] são da categoria de existência separada, coisa externa, dotada de livre-arbítrio.

A Malchut precisa das Guevurot (rigores) como sua base de construção.
Sem ocultamentos e contrações não poderia haver um mundo "separado" - tudo seria Ein Sof revelado.
Em Atzilut tudo é divindade pura; só em Beriá-Yetsirá-Assiá surge o "outro", o separado.
Avraham "adoçou" essas Guevurot, permitindo que o mundo separado se anule diante de D'us.
A Malchut recebe de Zeir Anpin de dois modos: "face a face" (pnimiyut) ou "costas com costas" (nha"i).

Taanug e Ratzon (prazer e vontade) · ver nos outros anos

Ângulo: O prazer (taanug) de D'us na criação não é automático: exige uma "ativação de baixo" do homem, pois D'us só sente prazer da anulação das criaturas quando ela Lhe é oferecida como um presente.

עלה ברצונו הפשוט שיהי' דירה בתחתונים10, אך אח"ז צ"ל ע"י העלאת מ"ן, שיהי' לו תענוג מביטול הנבראים, אשר כולא קמי' כלא חשיבי11, ואיך יוכל להיות לקבל תענוג מהם, כמשל ביטול הזבוב אשר אין ערוך וכו', והכל נתהוה ע"י הצמצומים רבים ממנו בהשתלשלות וכו', לכן צריך להיות אתערותא דלתתא להמשיך בחי' תענוג, אז תתענג על ה'12.

Surgiu em Sua vontade simples que houvesse uma morada nos mundos inferiores; mas depois disso é necessário, através da elevação de mayin nukvin (despertar de baixo), que Ele tenha prazer da anulação das criaturas, que "tudo diante Dele é como nada". E como é possível receber prazer delas? Como a analogia da anulação de uma mosca, que não há comparação [entre ela e o homem] - e tudo veio a existir através das numerosas contrações provenientes Dele, no processo do hishtalshelut. Por isso é necessário haver um despertar de baixo para atrair o aspecto do prazer - "então te deleitarás em D'us".

A vontade simples de D'us de ter uma "morada nos mundos inferiores" ainda não é o prazer em si.
O prazer só vem quando o homem desperta de baixo (he'ala'at mayin nukvin), anulando-se como criatura.
Rosh Hashaná, "este é o dia do início de Teus feitos", repete esse processo desde a raiz.
Dizer os versículos de Malchuyot é como trazer um presente ao rei e elogiá-lo diante dele, para lhe dar prazer.
Assim, a avodá do homem "produz" o prazer de D'us na realeza.

Níveis da alma · ver nos outros anos

Ângulo: A alma é definida aqui não pela escala nefesh-ruach-neshamá, mas como uma parte literal da própria essência de D'us - e é exatamente essa união com um corpo material que dá início ao propósito da criação.

הענין הוא, דהנה, תכלית ההתהוות הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים10, דמפני מה נתאוה אין אנו יודעים45, וכמבואר46 אַז אויף אַ תאוה איז קיין טעם ניטאָ, אך זאת אנו יודעים שטעם הבריאה הוא לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. והתחלת מילוי הכוונה דדירה בתחתונים היתה ביום ו' למע"ב, יום ברוא אדם הראשון47, כי, הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש, ומאן דנפח מתוכי' נפח, מפנימיותו ועצמותו48, והגוף הוא גשמי, ונברא באופן שמתחלה הי' גולם

O assunto é que a finalidade da existência é que D'us desejou ter uma morada nos mundos inferiores - por que Ele desejou isso não sabemos, como se explica: "sobre um desejo não há explicação" - mas sabemos que a razão da criação é porque D'us desejou ter uma morada nos mundos inferiores. E o início do cumprimento dessa intenção foi no sexto dia [da criação], dia em que o primeiro homem foi criado - pois a neshamá é uma parte de D'us do alto, verdadeiramente, e "Aquele que sopra, sopra de dentro de Si", de Sua própria interioridade e essência; e o corpo é material, criado de modo que no início era um golem (massa informe).

A neshamá não é uma "emanação" qualquer - é "parte de D'us do alto, literalmente", soprada da própria essência (atzmut) d'Ele.
O corpo, ao contrário, é gashmi, criado como um golem informe.
É a união dessas duas coisas opostas - alma essencial e corpo material - que realiza o desejo de D'us de uma "morada nos mundos inferiores".
Por isso a criação de Adão (corpo+alma) é o verdadeiro início da intenção da criação, mais do que a criação do mundo em si.

Ein Sof e Atzmus (Essência) · ver nos outros anos

Ângulo: O "ocultamento e afastamento" da Malchut em Rosh Hashaná não é um mero véu dentro da existência, mas uma anulação total ao estilo do tzimtzum - e isso ocorre em todo nível de malchut, até a Malchut do próprio Ein Sof.

וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשכים דר"ה)42, שהסילוק דספירת המלכות הוא בבחי' העלם שאינו במציאות, שאינו דומה כלל להעלם שישנו במציאות, שזהו דיוק הלשון העלם וסילוק המלכות, היינו שההעלם דמלכות הוא באופן של סילוק, שמתבטל ממציאותו כו' (עס ווערט אויס מציאות), וכמו הסילוק שבענין הצמצום. ומזה מובן, שהעלם וסילוק המלכות הוא לא רק במלכות דאצילות, אלא גם בכל המדריגות שבמלכות, עד בחי' מלכות דאין סוף.

E conforme explica o Rebe Rayatz (nos Hemshechim de Rosh Hashaná), o afastamento (silluk) da sefirá de Malchut é um ocultamento que não existe em nível de existência alguma - que não se assemelha em nada a um ocultamento que ainda existe em nível de existência. É essa a precisão da expressão "ocultamento e afastamento da Malchut": o ocultamento da Malchut se dá por meio de um afastamento, ela se anula de sua existência - torna-se "não-existência" -, assim como o afastamento que há no assunto do tzimtzum. E disso se entende que o ocultamento e afastamento da Malchut não ocorre apenas na Malchut de Atzilut, mas também em todos os níveis de malchut, até o nível da Malchut do Ein Sof.

Em Rosh Hashaná a Malchut não fica apenas "encoberta" dentro da existência - ela se anula totalmente, como no tzimtzum.
Essa anulação ("torna-se não-existência") é mais radical que um simples ocultamento.
O mesmo processo ocorre em todo nível de malchut - inclusive na Malchut do Ein Sof, a raiz mais alta.
Só depois dessa anulação total é que tudo se renova como no início da criação.

Bechirá - a escolha essencial de Israel · ver nos outros anos

Ângulo: Em um chidush explicitamente sinalizado como tal (contra o próprio Tanya), o maamar ensina que os anjos, por serem "algo separado" no mundo de Beriá-Yetsirá-Assiá, possuem livre-arbítrio.

אעפ"כ הם בחי' יש ונפרד, דבר חוץ, בעל בחירה [ולהעיר, שענין זה הוא דבר חידוש, שהרי מפורש בתניא5 שהמלאכים אינם בעלי בחירה, וכאן מבאר שהם בעלי בחירה6, ולכן מביא על זה ראי' ממארז"ל] אפקוהו למט"ט וכו'7

Mesmo assim, eles [os anjos] são da categoria de "existência" e "separado", uma coisa externa, dotada de livre-arbítrio [e vale notar que isto é um assunto inovador, pois está explícito no Tanya que os anjos não têm livre-arbítrio, e aqui se explica que eles têm livre-arbítrio; por isso traz uma prova disso do dito de nossos sábios] "expulsaram a Mattat" etc.

No mundo de Beriá-Yetsirá-Assiá, até os anjos são "algo separado", externo a D'us.
Por isso, surpreendentemente, o maamar afirma que eles têm bechirá (livre-arbítrio).
Isso contradiz aparentemente o Tanya, que nega bechirá aos anjos - e o próprio texto marca isso como chidush.
A prova trazida é o relato talmúdico de expulsarem o anjo Mattat.
A raiz dessa "separação com livre-arbítrio" está na necessidade de ocultamentos para construir a Malchut.

Zeh hayom - criação do homem e o 'rosh' do ano · ver nos outros anos

Ângulo: Rosh Hashaná não foi fixado em 25 de Elul, a data da criação do mundo, mas no sexto dia - o dia em que Adão foi criado - porque é a união de alma e corpo no homem que inicia de fato o propósito da criação.

יוקשה יותר מדוע נקבע ראש השנה ביום ו' למע"ב דוקא, יום ברוא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול, שאז היתה בריאת כל העולם43, הרי ענינו של ר"ה הוא העלם וסילוק המלכות עד לשרשה הראשון, ומשם מתחדשת כללות ההמשכה לעולמות, כמו בהתחלת הבריאה, וא"כ, היו צריכים לקבוע ר"ה בכ"ה באלול, שבו היתה התהוות כל הנבראים, ולמה נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב, שבו נתהווה רק הגוף של אדה"ר

Será ainda mais difícil de entender por que Rosh Hashaná foi fixado justamente no sexto dia da criação, dia em que Adão foi criado, e não em 25 de Elul, quando ocorreu a criação de todo o mundo - pois o significado de Rosh Hashaná é o ocultamento e afastamento da Malchut até sua primeira raiz, e dali se renova toda a extensão [de vitalidade] para os mundos, como no início da criação; assim, deveriam ter fixado Rosh Hashaná em 25 de Elul, quando ocorreu a formação de todas as criaturas - e por que foi fixado no sexto dia, quando se formou apenas o corpo de Adão?

Se Rosh Hashaná renova a criação desde a raiz, seria lógico fixá-lo em 25 de Elul (criação do mundo), não no sexto dia.
A resposta: as almas já existiam antes da criação ("o pensamento de Israel precedeu tudo") - só o corpo de Adão foi criado no sexto dia.
Mas é justamente ali, com o corpo, que começa o cumprimento real da intenção divina de uma "morada nos mundos inferiores".
Antes de Adão havia só hamshachá externa ("pela palavra de D'us os céus foram feitos"); com Adão começou a hamshachá interna.
Por isso o "rosh" (início/cabeça) do ano é o dia de Adão, não o dia do mundo.

Maamar original (hebraico) — inteiro

בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב

(הנחה בלתי מוגה)

(במאמר כ"ק אדמו"ר הזקן1 איתא:)

כבוד

מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכו'2. הנה מלכות עיקר בנינה מן הגבורות, דהיינו שיהי' יכול להיות מבחי' א"ס בי"ע עולם הנפרדים, צריך להיות הסתרים וצמצומים, כי, בבחי' אצילות איהו וגרמוהי חד3, כמשל כחות הנפש המתפשטים במחדומ"ע וכו', כמו כן בבחי' אצילות, אפילו הכלים, הכל הוא בחי' אלקות, אבל בבי"ע, עולם הפירוד, אפילו מלאכים אשר צבא השמים לך משתחוים4, אעפ"כ הם בחי' יש ונפרד, דבר חוץ, בעל בחירה [ולהעיר, שענין זה הוא דבר חידוש, שהרי מפורש בתניא5 שהמלאכים אינם בעלי בחירה, וכאן מבאר שהם בעלי בחירה6, ולכן מביא על זה ראי' ממארז"ל] אפקוהו למט"ט וכו'7, לכן צ"ל מקודם בנינה מהגבורה, שיוכל אחר כך, ע"י הסתרים וצמצומים, להיות בי"ע, דאל"כ הי' הכל בבחי' אין סוף וכו'. אך אם לא היו הגבורות ממותקות, הי' יכול להיות נפרדים לגמרי, לכן אברהם אתקין לכורסיי'8, וע"י שהגבורות ממותקים, יוכל להיות ביטול בעולם הנפרדים, צבא השמים לך משתחוים.

ב) והנה

בריש הורמנותא דמלכא גליף וכו'9, עלה ברצונו הפשוט שיהי' דירה בתחתונים10, אך אח"ז צ"ל ע"י העלאת מ"ן, שיהי' לו תענוג מביטול הנבראים, אשר כולא קמי' כלא חשיבי11, ואיך יוכל להיות לקבל תענוג מהם, כמשל ביטול הזבוב אשר אין ערוך וכו', והכל נתהוה ע"י הצמצומים רבים ממנו בהשתלשלות וכו', לכן צריך להיות אתערותא דלתתא להמשיך בחי' תענוג, אז תתענג על ה'12. והנה בראש השנה, זה היום תחלת מעשיך13, אשר חוזר הדבר לקדמותו, צריך להמשיך כנ"ל. וזהו אמרו לפני מלכיות14, כמו וה' האמירך היום15, לשון התפארות, כמו שמביאים חפץ לפני מלך ומשבחין אותו לפניו בכדי להמשיך להמלך שיהי' לו תענוג מן זה החפץ. וזהו לדור ודור המליכו וכו' כי הוא לבדו מרום וקדוש16. לכן צריך להמשיך שיהי' לו תענוג מבחי' מלוכה וכו'. וזהו ג' ובכן17, הכל כנ"ל.

ג) וצריך

להבין, דא"כ בליל ר"ה קודם המשכה כנ"ל ע"י מלכיות וכו', מהיכן קיום העולם וכו'. אך ידוע כי בכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, כמו שרואין במחשבה דבור ומעשה, אשר בכל אחד מתפשטים כחות הנפש, רק כח הנפש שבדבור הוא יותר פנימי מכח הנפש שבמעשה, כמו"כ כח הנפש שבמחשבה הוא יותר פנימי מכח הנפש שבדבור, ואעפ"כ כל אחד כלול מהכל, דהיינו חב"ד חג"ת נה"י, כמו שרואים שבמעשה יש שכל וכו', רק זהו בחי' פנימיות וזהו בחי' חיצוניות וכו' – כמו"כ בבריאת העולמות, דהיינו בבחי' מלכות, יש כל הספירות כנ"ל, ולכן המלאכים המקבלים מבחי' מלכות יש להם השגה, ונהנים מזיו וכו'18, שש כנפים וכו'19 [ויש לומר20, דחשיב כאן פרטי הענינים דחב"ד חג"ת נה"י: יש להם השגה ונהנין מזיו, הו"ע חב"ד, ושש כנפים הו"ע המדות, חג"ת נה"י], ומכ"ש נשמות.

ומלכות

מקבל השפעה מזעיר. ויש בזה [ב' אופנים], בחי' פנים בפנים [ובחי' אחור באחור. בחי' פנים בפנים היינו] שיהי' מלכות מקבלת מבחי' פנימיות דזעיר וכו', וכמשל אשר אחד מקבל דבר חכמה מפי החכם עצמו. ויש שמקבלים מבחי' אחוריים ע"י בחי' נה"י, כמשל שמקבלים השכל מפי הכתב וכו', דאף שהשכל מלובש בכתב, אעפ"כ, הקבלה היא מבחי' אחוריים ע"י בחי' [נה"י, או למטה יותר בחי'] עשי' [ובפרט שגם המקבל מקבל ע"י בחי' הנה"י שלו].

והנה

בראש השנה נאמר21 בכסה ליום חגינו, וכמשל אם המלך רוצה להטיל אימה, הוא מסתתר, וכל העולמות קיומם הוא רק ע"י קיסטא דחיותא22, ומקבלת מבחי' נה"י בחי' אחוריים. ויש שהמקבל מקבל רק מבחי' נה"י, ואז נקרא אחור באחור. וכשהמלכות בשמחה, אזי הוא בהתגלות ועושה סעודה וכו', ואז נקרא ימינו תחבקני23 בחג הסוכות וכו'24. ולכן בר"ה צריך לקרוא את המלך שיחזיר פניו לנו, ולהמשיך תענוג ממקור כל התענוגים ע"י פסוקי תורה, אורייתא מחכמה נפקת25, ושרשה26 למעלה מבחי' כתר בחי' עתיק וכו'. רק זה בלבד אינו מספיק, כי מלכות היא בחי' דבור, בדבר הוי' שמים נעשו27, ואין חבוש מתיר [את עצמו]28, לכן צריך להיות ג"כ שופר, דהיינו תקיעה, קול פשוט, רעותא דליבא, מהעלם הלב לגילוי, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח29, מהעלם אל הגילוי, מבחי' רצון וכו'.

ד) וע"י

שופר דוקא, כידוע שיש דצח"מ, ודומם הוא בחינה התחתונה, ואעפ"כ [הצומח מקבל מהדומם ו]החי ניזון מהצומח, והמדבר מחי כידוע וכו', והוא כי בשרשו הדומם מבחינה גבוה שבכולם, בבחי' עולם התוהו, כמו שנראה בחוש, שבקייץ בא התגלות מאין ליש דוקא מבחי' דומם, שצומח שם כל העשבים ואילנות, כי הגבוה שבכולם יוכל להשתלשל יותר מטה מטה וכו'. ואצל אדם יש בחי' התיקון, דהיינו הנפש אלקית שבו, בחי' מה המברר, ויש בו ג"כ בחי' נוגה, הנקרא צלם וכו', המתברר. ולכן בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' אין שמחה אלא בבשר30, בחי' חי, כי, כשנתברר בחי' נוגה אז יש שמחה, כי בשרשו הוא גבוה יותר וכו'. ולכן ע"י השופר יכולים להמשיך בחי' תענוג וכו' ממקור התענוג, שפרו מעשיכם וכו'31, וע"י האדם והשופר, המברר ומתברר, העלאת מ"נ מתוהו ותיקון, ממשיכים כנ"ל. וזהו בפיך ובלבבך וכו'32. אך ע"י תקיעה בלבד, דהיינו המשכה קול פשוט ממקור העליון, לא היו הנבראים יכולים לקבל, פחד יצחק וכו'33, וכמו שהושיט אצבעו ביניהן ושרפן34, ע"י התגלות אור הגנוז יותר מכלי קבלתן, ויש מלאכים שנבראים בכל יום ובטלין, וזהו מצמיח חציר לבהמה35, גמע להון בגמיעא חדא36, ע"י התגלות אור כנ"ל, ויש מלאכים הנקראים עצי שטים עומדים וכו'37, וזהו יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו'38, וכשיהי' לעתיד התגלות כתיב39 ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד וכו'. ולכן שברים, לתברא תוקפי'8, וזהו אתה פוררת בעזך וכו'40, להיות בחי' פירור. ותרועה הוא ילולי יליל41, לעורר רחמים מי"ג מדות וכו'. וע"י זה אח"כ תקיעה אחרונה ממעלה למטה, שיהי' הכל בחי' רצוא ושוב (עכ"ל המאמר).

ה) והנה

במאמר רבינו הזקן הנ"ל מבואר כל זה בענין מלכות דאצילות כו'. אבל באמת כן הוא גם במדריגות נעלות יותר בעילוי אחר עילוי (העכער העכער און נאָך העכער). דהנה, משנת"ל שבר"ה חוזר הדבר לקדמותו כו', הרי אין הכוונה בזה להתכללות והעלם בלבד, אלא לסילוק לגמרי. וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (בהמשכים דר"ה)42, שהסילוק דספירת המלכות הוא בבחי' העלם שאינו במציאות, שאינו דומה כלל להעלם שישנו במציאות, שזהו דיוק הלשון העלם וסילוק המלכות, היינו שההעלם דמלכות הוא באופן של סילוק, שמתבטל ממציאותו כו' (עס ווערט אויס מציאות), וכמו הסילוק שבענין הצמצום. ומזה מובן, שהעלם וסילוק המלכות הוא לא רק במלכות דאצילות, אלא גם בכל המדריגות שבמלכות, עד בחי' מלכות דאין סוף.

ו) אמנם

עפ"ז יוקשה יותר מדוע נקבע ראש השנה ביום ו' למע"ב דוקא, יום ברוא אדה"ר, ולא בכ"ה באלול, שאז היתה בריאת כל העולם43, הרי ענינו של ר"ה הוא העלם וסילוק המלכות עד לשרשה הראשון, ומשם מתחדשת כללות ההמשכה לעולמות, כמו בהתחלת הבריאה, וא"כ, היו צריכים לקבוע ר"ה בכ"ה באלול, שבו היתה התהוות כל הנבראים, ולמה נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב, שבו נתהווה רק הגוף של אדה"ר (שהרי הנשמות היו כבר קודם יום ו' למע"ב, וקודם כללות הבריאה, כמאמר44 מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ומה שנתחדש ביום ברוא אדה"ר הוא רק מציאות הגוף).

אך

הענין הוא, דהנה, תכלית ההתהוות הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים10, דמפני מה נתאוה אין אנו יודעים45, וכמבואר46 אַז אויף אַ תאוה איז קיין טעם ניטאָ, אך זאת אנו יודעים שטעם הבריאה הוא לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. והתחלת מילוי הכוונה דדירה בתחתונים היתה ביום ו' למע"ב, יום ברוא אדם הראשון47, כי, הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש, ומאן דנפח מתוכי' נפח, מפנימיותו ועצמותו48, והגוף הוא גשמי, ונברא באופן שמתחלה הי' גולם (שבזה נשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים49), וא"כ, הרי התחברות הנשמה, שהיא חלק אלקה ממעל (ובאופן ד)ממש, עם הגוף, שהוא גשמי, הו"ע דירה בתחתונים. ולכן נקבע ר"ה ביום ו' למע"ב דוקא, ולא בכ"ה באלול, לפי שביום ו' למע"ב, יום ברוא אדה"ר דוקא, הותחל מילוי כוונת הבריאה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. והיינו, שלפני בריאת אדה"ר היתה רק המשכה חיצונית, שזהו מ"ש27 בדבר הוי' שמים נעשו, שזהו בחי' חיצוניות, ודוקא בבריאת אדה"ר היתה המשכה פנימית, שאז הותחל מילוי הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים. ולכן הוקבע היום דר"ה ביום ברוא אדה"ר דוקא, לפי שזהו תכלית הכוונה דדירה בתחתונים, שהאור הפנימי יאיר בחיצוניות העולם, ולמטה מעשרה טפחים, לשנה טובה ומתוקה, בטוב הנראה והנגלה.

יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ב

קודם התחלת המאמר אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שעל מאמר זה יש צעטיל בכתי"ק הצ"צ, וז"ל: "דרוש זה הוא הנחת וכ"י הר"פ ז"ל משקלאָוו, נאמר ליל ר"ה תקסוא"ו לפ"ק" (נדפס לאח"ז בהוספות למאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' קפו ואילך)*.

ברשימת כ"ק אדמו"ר שליט"א בכתי"ק אודות מאמר זה (ראה לעיל ע' XI):

"כת"י הר"פ רייזעס**.

בביכל סקאבלא נמצא ד"ה להבין ענין הנסירה לאדהאמ"צ שנכתב ע"פ הנ"ל.

ד"ה זה נמצא ג"כ כמדומה אות באות בס' תרכ"ז"***.

*) וראה גם מאמר זה עם הגהות אדמו"ר הצ"צ בביאוה"ז שלו ח"א ע' שצו ואילך. הנחה אחרת מהמאמר – במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתפה ואילך.

**) מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ שם.

***) סה"מ תרכ"ו ע' רלד ואילך.

תהלים קמה, יא-יב.

ראה תקו"ז בהקדמה (ג, ב). תניא אגה"ק ס"כ.

נחמי' ט, ו.

רפל"ט.

ראה גם לקו"ת בהר מג, ד. מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' יד. סה"מ תרפ"ב ע' יט. תרצ"ז ע' 234.

חגיגה טו, א.

זח"ג צט, ב.

זהר ר"פ בראשית (טו, א).

ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

זח"א יא, ב – ע"פ דניאל ד, לב.

ישעי' נח, יד.

נוסח תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).

ר"ה טז, א. לד, ב.

תבוא כו, יח.

בתפלת העמידה דר"ה.

זח"ב נב, א.

ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב. תניא שבהערה 5.

ישעי' ו, ב.

ראה ביאוה"ז שם ע' תא.

תהלים פא, ד. וראה ר"ה ח, סע"א ואילך. ביצה טז, א.

ראה זח"א פג, א.

שה"ש ב, ו. ח, ג.

ראה פע"ח שער ר"ה ספ"א. שער הסוכות פ"ד. לקו"ת דרושי סוכות עט, א-ב. שמע"צ פז, סע"א. ועוד.

זח"ב סב, א. פה, א. קכא, א.

לקו"ת במדבר ז, א. ובכ"מ.

תהלים לג, ו.

ברכות ה, ב.

ראה זהר ח"ב קסב, ב. ח"א צט, ב.

פסחים קט, א.

ראה ויק"ר פכ"ט, ו.

נצבים ל, יד.

ויצא לא, מב.

סנהדרין לח, ב.

תהלים קד, יד. וראה זהר ח"א יח, ב. ח"ג ריז, א. סה"מ תרס"ג ח"ב ע' נא.

ראה זח"ג קנד, ב. רמ, ב. סה"מ שם.

תרומה כו, טו. ויקהל לו, כ. זח"ב קסט, א. וראה שמו"ר פל"ג, ד. פל"ה, ו.

בברכות ק"ש. וראה טור או"ח סנ"ט.

ישעי' ב, יט.

תהלים עד, יג.

ראה ר"ה לג, ב. לד, א.

סה"מ תרצ"ט ע' 18 ואילך. תש"ח ע' 54. ועוד.

ויק"ר רפכ"ט. תוד"ה לתקופות – ר"ה ח, א. ועוד.

ב"ר פ"א, ד.

ראה סה"מ עטר"ת ע' לב. סה"מ ה'ש"ת ע' 18. ובכ"מ.

ראה אוה"ת בלק ריש ע' תתקצז. המשך תרס"ו ס"ע ז ואילך. ועוד.

ראה לקו"ת נצבים מז, ג. המשך תרס"ו ע' כ. ובכ"מ.

תניא רפ"ב.

ראה תו"א בראשית ג, ד ואילך.

תורת מנחם - התוועדויות »

סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.

⌂ TodosÍndice temático← 911 →

Fonte: chabad.org aid 4280168