⌂ TodosÍndice temático⚡ RH em Shabat← 2224 →Maamar original ↓
23 de 31 · Torat Menachem (hanachá)
1966/5727 · RH caiu em quinta

תקעו בחודש שופר, יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז - הנחה בלתי מוגה

📖 Ler como LIVRO — texto diagramado em 2 colunas, abreviacoes abertas

Em uma linha Em Rosh Hashaná tudo volta à origem, e só o toque simples do shofar (a partir da tsecá do coração) consegue puxar de novo, do Ein Sof mais profundo, a força para reconstruir o mundo.

Ficha - Quando foi dito: Yom Bet de Rosh Hashaná, ano ה'תשכ"ז (segundo dia de Rosh Hashaná, 5727 = 1966). - Versículo de abertura: תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו — "Toquem o shofar na lua nova (quando ela se esconde), no dia da nossa festa" (Tehilim 81:4). - Baseado em maamar anterior: cita o maamar conhecido no Sidur, "להבין ענין תקיעת שופר על פי כוונת הבעש"ט" (dito pelo Alter Rebe, escrito pelo Mitteler Rebbe), e um maamar do Rebe Maharash sobre a "נסירה" (a separação de Adam e Chava).

Tema central (3 linhas) Em Rosh Hashaná, a Sefirá de Malchut (o atributo de Realeza) sobe de volta à sua raiz em D'us e "desaparece". Por isso é preciso reconstruí-la do zero, e essa reconstrução só pode vir de um lugar mais alto do que ela mesma: a Atsmut (a Essência) do Ein Sof. O shofar, tocado com um som simples (kol pashut), é a ferramenta que alcança essa Essência e traz de volta o fluxo de vida para o mundo.

O fio do maamar (numerado) 1. Pergunta sobre o versículo: por que Rosh Hashaná é chamado de "chodesh" (mês/renovação) e por que a festa cai justamente no dia em que a lua está escondida (בכסה)? 2. Resposta geral: em Rosh Hashaná "tudo volta à sua origem" (זה היום תחלת מעשיך), como no primeiro dia da Criação — é preciso puxar de novo toda a "Hamshachá" (fluxo/descida) do início. 3. Em termos da Cabalá, isso é a reconstrução da Sefirá de Malchut, que dá origem a todos os mundos, até este mundo físico, onde D'us quis ter uma "moradia". 4. Por isso dizemos "Shir HaMaalot Mimaamakim" (Salmo 130) nos Dez Dias de Teshuvá — ele alude aos "dez profundos" (esser amakim) que constroem as dez Sefirot de Malchut. 5. Essa reconstrução tem que vir de um nível acima do próprio prazer/vontade (taanug) de D'us, porque o próprio taanug também desapareceu e precisa ser reativado — não pode se reativar sozinho. 6. Isso se faz pela Tekiat Shofar com "kol pashut" (som simples), porque o som simples vem da simplicidade da alma, um nível acima de todas as faculdades (Sechel, Midot). 7. Como essa ativação vem da Atsmut (Essência) do Ein Sof, ela desce até o fundo do mundo físico — por isso em Rosh Hashaná pedimos também que o mal ("kelipat noga") desapareça, pois a luz alta atrai a descida mais profunda também para o lado negativo, que precisa ser eliminado. 8. Explica-se agora como Malchut é construída: através de Guevurot (forças de restrição/rigor) e Tsimtsumim (contrações) — como no versículo "כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו". 9. Traz o mashal (a parábola) da Nesirá (separação): antes da Nesirá, Zeir Anpin (o "doador") e Malchut (a "receptora") eram "um muro só" (כותל אחד לשניהם) — iguais, como quando um rabino ensina ao aluno através de uma parábola simples: aí os dois "sabem" a mesma coisa. 10. Refina o mashal: mesmo dentro da parábola, o rabino entende mais fundo que o aluno — a igualdade total só existe quando ensinam apenas as letras/palavras (otiot) sem o sentido, exemplo: aprender o alef-bet do Tanach sem entender. 11. Conclusão: antes da Nesirá, Malchut e Zeir Anpin eram "iguais" desse jeito (nível de Guevurá/restrição total). Depois da Nesirá, a diferença aparece, e Malchut recebe o fluxo através de muitas contrações — para poder existir como algo "separado" de verdade, permitindo os mundos Beri'á-Yetsirá-Assiyá. 12. Por isso existe uma imensa diversidade na Criação (minerais, plantas, animais, anjos, almas) — tudo isso vem justamente das Guevurot que constroem Malchut, assim como a fala se divide em muitas letras através das "cinco Guevurot" (מנצפ"ך). 13. Da mesma forma, mesmo dentro do mundo de Atsilut, a formação das Sefirot também exige Guevurot e Tsimtsumim — porque mesmo Atsilut, sendo Elokut, ainda é "um mundo", distante da Essência do Boreh. 14. Conclusão final, voltando ao versículo: "בחודש" = renovação vinda da Essência do Ein Sof; "בכסה" = essa renovação vem justamente da parte mais escondida (ההעלם העצמי); "ליום חגינו" = ela mesma se revela. O meio para isso é a Tekiá com kol pashut, que alcança a "kala pnimá" (voz interior) — a tsecat halev, o choro do coração que nem sai em som algum, como a tefilá de Chana. Isso é reforçado especialmente pela dor de yidden em tsará ushvi (sofrimento e cativeiro), cujo clamor de coração, mesmo sem palavras, ativa a vinda do Mashiach.

Conceitos-chave - **ספירת המלכות (Sefirat Malchut)**: o atributo de Realeza divina; a fonte de onde vêm todos os mundos criados. - **בנין המלכות (Binyan HaMalchut)**: a "construção" ou reconstrução de Malchut, que precisa ser refeita a cada Rosh Hashaná. - **נסירה (Nesirá)**: a "separação" de Adam e Chava (dois rostos unidos, depois separados) — usada como parábola para a relação entre Zeir Anpin e Malchut, antes e depois de se tornarem distintos. - **גבורות וצמצומים (Guevurot uTsimtsumim)**: forças de restrição e contração; são elas que permitem a Malchut (e depois os mundos) existirem como algo "separado" e diverso. - **קול פשוט (Kol Pashut)**: o som simples do shofar, que vem da parte mais simples da alma, acima de todo pensamento e sentimento. - **קלא פנימאה (Kala Pnimá)**: a "voz interior" que não é ouvida — o clamor do coração, mais profundo até do que o próprio kol pashut. - **עשרה עומקים (Assará Amakim)**: os "dez profundos" mencionados no Sefer Yetsirá, ligados ao Salmo "Mimaamakim", que representam as Guevurot necessárias para construir as dez Sefirot. - **עצמות אור אין סוף (Atsmut Or Ein Sof)**: a Essência de D'us, acima até do prazer (taanug) divino — é dali que precisa vir a renovação em Rosh Hashaná.

Shofar e a ligação Infinito-mundo PARCIAL. Este maamar não diz explicitamente que "a mitsvá do shofar, por ser mitsvá, liga o Ein Sof ao mundo" (essa formulação mais direta parece vir de outro maamar). Mas ele traz uma ideia muito próxima: o kol pashut do shofar ativa a Atsmut de Ein Sof, e dali a luz desce até o fundo deste mundo. Trecho (linha 23): "וכיון שההתעוררות בר"ה היא מעצמות א"ס, לכן ההמשכה היא עד למטה בעוה"ז, גם לק"נ" — "E como o despertar em Rosh Hashaná vem da Essência do Ein Sof, por isso o fluxo desce até embaixo, neste mundo físico, até mesmo para o klipat noga." E também (linha 56): a tekiá com kol pashut "מגיעים גם לבחי' קלא פנימאה דלא אשתמע... שמשם יומשכו מחדש כל הענינים" — "chega até a voz interior não-ouvida... e dali se renova tudo". Ou seja: aqui é o toque do shofar (a ação, não a mitsvá em si como conceito) que conecta o ponto mais alto (Atsmut) ao ponto mais baixo (este mundo).

Aplicação prática para Rosh Hashaná 1. Ao ouvir o shofar, lembre que o som simples (tekiá) vem para acordar algo mais fundo do que qualquer pensamento ou emoção sua. 2. Não é preciso "entender" nada para isso funcionar — assim como o choro de um pobre não precisa de reflexão, o kol pashut atua na simplicidade pura da alma. 3. Quem sente dor real — pessoal ou pelo sofrimento de outros yidden — deve deixar essa dor virar um clamor de coração; isso mesmo é o que ativa a renovação mais profunda. 4. Lembre que em Rosh Hashaná "tudo volta à origem": é um dia de recomeço total, não só de julgamento. 5. A diversidade do mundo (pessoas diferentes, opiniões diferentes) não é um problema — o maamar ensina que a própria diversidade vem de um processo Divino necessário (Guevurot) para construir Malchut.

Frases para guardar 1. תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו — "Toquem o shofar na lua nova, no dia da nossa festa" (Tehilim 81:4) — o versículo de abertura. 2. וכיון שההתעוררות בר"ה היא מעצמות א"ס, לכן ההמשכה היא עד למטה בעוה"ז — "Como o despertar em Rosh Hashaná vem da Essência do Ein Sof, o fluxo desce até o fundo deste mundo." 3. צריכה להיות ההתעוררות מעצמיות המאציל — "O despertar precisa vir da própria Essência do Emanador [D'us]" — porque nada pode se despertar sozinho quando ainda não existe.

Temas deste maamar

Shofar · ver nos outros anos

Ângulo: A novidade é explicar por que a tekiá tem que ser justamente em kol pashut (som simples): só um som sem letras alcança a pnimiut atzmit de Ein Sof que precisa ser revelada em Rosh Hashaná.

תקיעה היא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו, והוא בחי' צעקת הלב היוצאת מפנימית הלב שא"א להוציא בשפתיו בדיבור, והו"ע קלא פנימאה, דהנה ידוע שיש קלא דאשתמע וקלא פנימאה דלא אשתמע, קלא דאשתמע הוא הקול שבא מהבנה והשגה בטו"ד והתפעלות מורגשת, שלכן בא הקול במורגש, וקלא פנימאה דלא אשתמע הוא מבחי' פנימיות המדות הבלתי מורגשים, שלכן גם הקול הוא בבחי' קלא דלא אשתמע, והו"ע קול פשוט שאינו יכול להתלבש באותיות הדיבור

A tekiá é um som simples que sai do sopro do coração, de seu interior, e é o clamor do coração que sai de dentro do coração, que não se pode exprimir em palavras pela boca — é o 'som interior' (kalá penimaá). Há um som que se ouve e um som interior que não se ouve: o que se ouve vem de entendimento e sentimento perceptível; o interior vem da interioridade das midot não sentidas — por isso é o som simples que não pode se revestir nas letras da fala.

O toque do shofar em Rosh Hashaná deve ser feito com kol pashut, o som simples.
Esse som nasce do hevel halev, o sopro do coração, sem se revestir em letras.
Por isso alcança a kalá penimaá, o "som interior" que às vezes nem se ouve.
Esse som desperta a pnimiut de atzmut Ein Sof, porque ele mesmo vem de um lugar sem forma nem letras.
Assim se consegue puxar de novo, desde a raiz, tudo que precisa ser renovado em Rosh Hashaná.

Malchut e coroação (reinado) · ver nos outros anos

Ângulo: O maamar identifica 'Zeh hayom techilat maasecha' com a subida de Malchut à sua raiz na Essência, exigindo a reconstrução completa da sefirá a cada Rosh Hashaná.

ובלשון הקבלה הו"ע בנין ספירת המלכות לצורך התהוות העולמות. דהנה, התהוות כל העולמות היא מספירת המלכות, כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, דקאי על בחי' מלכות דא"ס, שעל ידה נעשית התהוות כל העולמות, עד לעוה"ז התחתון, שבו היא תכלית כוונת הבריאה, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. וזהו שאמרו רז"ל במאמר אחד יכול להבראות, שהמאמר אחד הו"ע ספירת המלכות. וכיון שבר"ה עולה ספירת המלכות לשרשה האמיתי בהעלם העצמות, לכן צריכים לבנות מחדש את ספירת המלכות, עם כל העשר ספירות שבה, שתהי' בבחי' פרצוף שלם

Em linguagem cabalística, isso é o edifício da sefirá de Malchut, necessário para a formação dos mundos. A formação de todos os mundos vem de Malchut, como está escrito 'Teu reino é reino de todos os mundos' — referindo-se à Malchut do Ein Sof, através da qual se dá a formação de todos os mundos, até este mundo inferior, propósito final da criação, pois D'us desejou ter morada nos mundos inferiores. É por isso que disseram nossos sábios que 'com uma única fala pôde o mundo ser criado' — essa fala é a sefirá de Malchut. E como em Rosh Hashaná Malchut sobe à sua raiz verdadeira, oculta na Essência, é preciso reconstruir de novo a sefirá de Malchut, com as dez sefirot, para que seja uma partzuf completa.

Rosh Hashaná é o momento em que a sefirá de Malchut sobe de volta à sua raiz na Essência.
Por isso ela precisa ser "reconstruída" de novo, com as dez sefirot completas, como um partzuf inteiro.
Toda a existência dos mundos depende de Malchut — "Teu reino é reino de todos os mundos".
O maamar dedica sua parte central (ot ד-י)א) a explicar essa reconstrução através de guevurot e da nessirá.
Isso está ligado ao Salmo "Shir Hamaalot Mimaamakim", dito nos Aseret Yemei Teshuvá.

Taanug e Ratzon (prazer e vontade) · ver nos outros anos

Ângulo: A explicação chassídica do Baal Shem Tov trazida no Sidur: renovar Malchut depende de puxar taanug e ratzon não de qualquer nível, mas da atzmiut do taanug no próprio Maatzil.

דכיון שבר"ה צריך לחדש בחי' מדת המלכות ממקורה הראשון, ע"י שיהי' רצון ותענוג במדה זו, צריך להמשיך תענוג זה ממקורו, שהוא בחי' עצמיות כח התענוג העליון שבעצמיות המאציל. והיינו, דכיון שכל הענינים חוזרים לקדמותן, וצריכים לעורר ולהמשיך אותם מחדש, הרי אי אפשר שתבוא ההתעוררות מבחי' כזו שהיא עצמה צריכה להתעורר ולהתהוות מחדש, כיון שלא נתהווה עדיין, ולכן צריכה להיות ההתעוררות מעצמיות המאציל

Como em Rosh Hashaná é preciso renovar o atributo de Malchut a partir de sua fonte primeira, através de haver vontade e prazer nessa medida, é necessário trazer esse prazer de sua fonte: a essencialidade da força do prazer superior que está na essencialidade do Emanador (Maatzil). Isto é: como tudo retorna ao seu estado inicial e precisa ser despertado de novo, é impossível que o despertar venha de algo que ele mesmo ainda precisa ser despertado e formado — por isso o despertar deve vir da essencialidade do Emanador.

Para renovar Malchut é preciso trazer rátson e taanug (vontade e prazer) nessa mesma medida.
Mas esse prazer tem que vir de sua fonte mais alta: a atzmiut do taanug no Maatzil.
Porque algo que ainda precisa ser despertado não pode despertar a si mesmo.
O maamar ilustra isso com o mashal do trabalhador que se cansa da obra e precisa reacender o prazer a partir da atzmut hanefesh.

Ein Sof e Atzmus (Essência) · ver nos outros anos

Ângulo: Como em Rosh Hashaná até o taanug superior se retira, a hitorerut (despertar) tem que vir de um lugar ainda mais alto — a atzmiut de Ein Sof mesma, acima de toda hishtalshelut.

אך בר"ה כשחוזרים כל הדברים לקדמותן, צריכים לעורר בחי' פנימיות ועצמיות א"ס שלמעלה גם מבחי' התענוג, שהרי גם התענוג נסתלק, וצריכים לעוררו ולהמשיכו מחדש משרשו ומקורו. וזה נעשה ע"י העבודה בתק"ש בקול פשוט דוקא, כי, קול פשוט מושרש בפשיטות הנפש שלמעלה מכל הכחות, ולכן הרי זה מעורר למעלה בחי' פנימיות ועצמות א"ס שיומשך משם פנימיות התענוג בפנימיות המוחין ופנימיות המדות ועד לפנימיות המלכות

Mas em Rosh Hashaná, quando tudo retorna ao seu estado inicial, é preciso despertar a interioridade e a essencialidade do Ein Sof, acima até do prazer, pois também o prazer se retirou, e é preciso despertá-lo e trazê-lo de novo desde sua raiz e fonte. Isso se faz pelo serviço da tekiat shofar com o som simples, porque o som simples está enraizado na simplicidade da alma, acima de todas as faculdades — por isso desperta lá em cima a interioridade e essência do Ein Sof, de onde será trazida a interioridade do prazer ao intelecto, às midot e a Malchut.

Em Rosh Hashaná é preciso despertar algo acima até do taanug: a atzmiut de Ein Sof mesma.
Isso porque, quando tudo "volta ao começo", até o prazer superior se retira.
Só a Essência pura, que nunca precisou se revelar antes, pode reacender tudo de novo.
É essa Essência oculta (behe'elem) que o kol pashut da tekiá consegue alcançar e trazer para baixo, até a pnimiut de Malchut.

Zeh hayom - criação do homem e o 'rosh' do ano · ver nos outros anos

Ângulo: O maamar usa 'Zeh hayom' para explicar por que Rosh Hashaná exige uma hamshachá totalmente nova, igual à da criação original, e não apenas a continuação do ano anterior.

בהקדם ביאור כללות ענין ראש השנה, שעז"נ זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, והיינו, שבכל ר"ה חוזרין כל הדברים לקדמותן, וצריך לפעול ההמשכה מעיקרא, דכשם שבתחלת מעשיך (תחלת הבריאה) שהיתה המשכה חדשה ממש, כן הוא גם בהזכרון ליום ראשון שבכל ר"ה, שצריך לעורר מחדש המשכת כל הענינים כו'

Antecipando a explicação do sentido geral de Rosh Hashaná, sobre o qual está dito 'Este é o dia, início de Tuas obras, lembrança do primeiro dia' — isto é, que em cada Rosh Hashaná todas as coisas retornam ao seu estado inicial, e é preciso agir a extensão (hamshachá) desde o início; pois assim como no início de Tuas obras (o início da criação) houve uma extensão totalmente nova, assim também na lembrança do primeiro dia que ocorre em cada Rosh Hashaná é preciso despertar de novo a extensão de todos os assuntos.

Rosh Hashaná é "Zeh hayom techilat maasecha" — o dia que traz de volta o início da criação.
Assim como a criação foi uma hamshachá totalmente nova, cada Rosh Hashaná exige uma hamshachá nova.
Por isso tudo "volta ao seu estado inicial" (chozrin kol hadvarim likadmutan) e precisa ser reconstruído desde a raiz.
Essa ideia é a porta de entrada do maamar para todo o tema do binyan haMalchut.

Moshiach e geulá · ver nos outros anos

Ângulo: O maamar termina mostrando que a mesma tzaakat halev que desperta a atzmiut de Ein Sof em Rosh Hashaná é, na prática, o que traz a geulá através de Mashiach.

ובזכותם נפעל גם בנוגע לכלל ישראל, שתהי' ההמשכה מבחי' העלם העצמי דא"ס כו', ועי"ז הנה באור פני מלך חיים, ומלכות הרשעה תעבור מן הארץ, בביאת משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו, ושמחת עולם על ראשם

E graças a eles [os judeus em aflição e cativeiro] se realiza também, quanto a todo o povo de Israel, que a extensão virá da ocultação essencial do Ein Sof, e através disso 'na luz da face do Rei está a vida', e o reino da maldade passará da terra, com a vinda do nosso justo Mashiach, que nos conduzirá com estatura erguida à nossa terra, com alegria eterna sobre suas cabeças.

O maamar termina ligando a tefilá de Rosh Hashaná ("malchut harishá ke'ashan tichle") à vinda do Mashiach.
O mérito da tzaakat halev dos judeus em tzará e sheviyá provoca a hamshachá do he'elem ha'atzmi.
Por essa hamshachá se chega à revelação plena e ao fim do domínio do mal na terra.
É um fechamento breve, mas é o ponto culminante prático de todo o maamar.

Maamar original (hebraico) — inteiro

בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז

(הנחה בלתי מוגה)

תקעו

בחודש שופר בכסה ליום חגינו1, ואיתא בגמרא2 איזהו חג שהחודש מתכסה בו, הוי אומר זה ר"ה. ובמד"ר3 איתא ר' ברכי' פתח [ולהעיר מהידוע בפירוש לשון פתח, שהו"ע פתיחת הצינור והכלי להמשכה כו'4], תקעו בחדש שופר, וכי כל החדשים אינן חודש (בתמי', וכי אין הירח מתחדש בכל חודש), אלא בכסה (פי' באותו חודש שהחודש מתכסה בו), וכל החדשים אינן נכסין, אלא ליום חגינו (באותו חודש שיש בו חג), והלא ניסן חודש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא איזהו חודש שנכסה ויש לו חג וחגו בן יומו, אי אתה מוצא אלא בחודש תשרי. וידוע הדיוק בזה5, שתחילה נאמר בחודש סתם, ואח"כ מפרש בכסה ליום חגינו, ולמה לא נתפרש תחלה תקעו שופר בחג שהחודש מתכסה בו. וגם צריך להבין, מהו העילוי בזה שהחג הוא בזמן שהחודש מתכסה בו.

ב) ויובן

בהקדם ביאור כללות ענין ראש השנה, שעז"נ6 זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, והיינו, שבכל ר"ה חוזרין כל הדברים לקדמותן7, וצריך לפעול ההמשכה מעיקרא, דכשם שבתחלת מעשיך (תחלת הבריאה) שהיתה המשכה חדשה ממש, כן הוא גם בהזכרון ליום ראשון שבכל ר"ה, שצריך לעורר מחדש המשכת כל הענינים כו'. ובלשון הקבלה הו"ע בנין ספירת המלכות8 לצורך התהוות העולמות. דהנה, התהוות כל העולמות היא מספירת המלכות, כמ"ש9 מלכותך מלכות כל עולמים, דקאי על בחי' מלכות דא"ס, שעל ידה נעשית התהוות כל העולמות, עד לעוה"ז התחתון, שבו היא תכלית כוונת הבריאה, לפי שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים10. וזהו שאמרו רז"ל11 במאמר אחד יכול להבראות, שהמאמר אחד הו"ע ספירת המלכות12. וכיון שבר"ה עולה ספירת המלכות לשרשה האמיתי בהעלם העצמות, לכן צריכים לבנות מחדש את ספירת המלכות, עם כל העשר ספירות שבה, שתהי' בבחי' פרצוף שלם. וזהו גם פירוש ותוכן ענין אמירת המזמור שיר המעלות ממעמקים גו'13 בעשרת ימי תשובה (החל מר"ה)14, שבזה נרמז בנין כל פרטי הע"ס שבספירת המלכות15, והו"ע העשרה עומקים שנזכרו בספר יצירה16, עומק ראשית ועומק אחרית כו'14.

ג) והענין

בזה, כמבואר בסידור בדרוש הידוע להבין ענין תקיעת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל (שנאמר ע"י אדמו"ר הזקן ונכתב ע"י אדמו"ר האמצעי)17, דכיון שבר"ה צריך לחדש בחי' מדת המלכות ממקורה הראשון, ע"י שיהי' רצון ותענוג במדה זו, צריך להמשיך תענוג זה ממקורו, שהוא בחי' עצמיות כח התענוג העליון שבעצמיות המאציל. והיינו, דכיון שכל הענינים חוזרים לקדמותן, וצריכים לעורר ולהמשיך אותם מחדש, הרי אי אפשר שתבוא ההתעוררות מבחי' כזו שהיא עצמה צריכה להתעורר ולהתהוות מחדש, כיון שלא נתהווה עדיין, ולכן צריכה להיות ההתעוררות מעצמיות המאציל.

ומבאר

בתוספת ביאור, ע"פ משל מאדם שעושה מלאכה מצד איזה תענוג ורצון שיש לו בה, והיינו, שכח התענוג מתצמצם ויורד להתלבש במלאכה זו, ובאופן שנמשך תחילה בכח השכל, להשכיל בשכל וטעם ולכוין כיצד לעשות מלאכה זו, ואח"כ נמשך התענוג למדות שבלב, שלבו יתפעל ברגש של אהבה והמשכה לדבר, וגם במדת הגבורה, לצמצם את עצמו שהעשי' תהי' כפי אופן התענוג, ואח"כ נמשך למחשבה ודיבור, ועד לכח העשי', לעשות את המלאכה בפועל ממש. אמנם, כאשר האדם מסתלק ממלאכה זו, שנעשה עיף ורפה ידים במלאכתו, אזי צריך לעורר מחדש את כל התענוג. והתעוררות זו צריכה להיות מעצם הנפש, שלהיותה למעלה גם מכח התענוג, וממנה נמשך כח התענוג, לכן משם דוקא יכול להיות התעוררות כח התענוג, שיחזור ויומשך לשכל ומדות ועד לכח העשי'. וכמו"כ יובן בנוגע למלאכת התהוות הבריאה, שיש בה ענין התענוג, כמ"ש18 שוקיו עמודי שש, זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו19, והיינו, שהתענוג שלמעלה נמשך בבחי' המוחין והמדות, ועד שנמשך לבחי' המלכות שעל ידה נעשית ההתהוות בפועל. אך בר"ה כשחוזרים כל הדברים לקדמותן, צריכים לעורר בחי' פנימיות ועצמיות א"ס שלמעלה גם מבחי' התענוג, שהרי גם התענוג נסתלק, וצריכים לעוררו ולהמשיכו מחדש משרשו ומקורו.

וענין

זה נעשה ע"י העבודה בתק"ש בקול פשוט דוקא, כי, קול פשוט מושרש בפשיטות הנפש שלמעלה מכל הכחות, ולכן הרי זה מעורר למעלה בחי' פנימיות ועצמות א"ס שיומשך משם פנימיות התענוג בפנימיות המוחין ופנימיות המדות ועד לפנימיות המלכות.

וכיון

שההתעוררות בר"ה היא מעצמות א"ס, לכן ההמשכה היא עד למטה בעוה"ז, גם לק"נ, ואפילו להענינים שלמטה מזה שק"נ היא הממוצעת ביניהם, שזהו שדוקא בר"ה20 אנו מבקשים והרשעה כולה בעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, דכיון שההמשכה היא ממקום גבוה מאד, מעצמות א"ס, ולכן נמשכת למטה ביותר21, הנה על זה היא הבקשה שמלכות הרשעה בעשן תכלה כו'. וזהו גם מ"ש בנבואת ישעי'22 הוי' אלקי אתה ארוממך גו', שפסוק זה הוא כעין הקדמה לנבואה על ביטול מלכות דנוגה, שזהו מ"ש בפסוק שלאח"ז23 כי שמת מעיר לגל, דתיבת מעיר היא אותיות מיער24, שזהו מ"ש25 יכרסמנה חזיר מיער, בחי' מלכות דנוגה26, ושמת מעיר לגל היינו שיתבטל חזיר מיער ויהי' לגל, ובשביל זה צריך להיות גילוי אור חדש מעצמות א"ס, שזהו מ"ש ארוממך גו', בכדי להמשיך גילוי אור חדש מבחי' רוממות העצמות27.

ד) והנה

בנין המלכות הוא ע"י גבורות וצמצומים, כמ"ש28 כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, ואח"כ כתיב29 להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו (שהם ב' ענינים, גבורתך וגבורותיו, כפי שיתבאר להלן), שעל ידם נעשה בנין המלכות. וכללות הענין בזה, שבנין ספירת המלכות הוא ע"י ענין הנסירה8, וכפי שמצינו בנוגע לאדם וחוה שהם בדוגמת ז"א ומלכות, דכתיב30 ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תחתנה ויבן גו' את הצלע גו' לאשה, וכדאיתא בגמרא31 דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון, שנאמר32 אחור וקדם צרתני (לשון צורה, דהיינו שני פרצופין), וצלחו לשנים, ועשה מן האחד חוה. ונמצא, שבספירת המלכות ישנו מעמד ומצב כפי שהיא קודם הנסירה, וישנו מעמד ומצב כפי שהיא לאחרי הנסירה. וענין בנין המלכות ע"י הגבורות הוא לא רק קודם הנסירה, אלא גם לאחר הנסירה33, כדלקמן.

ה) והענין

בזה, כפי שמבאר (אדמו"ר הצ"צ34 ו)אדמו"ר מהר"ש35 (שהשנה היא שנת המאה להתחלת נשיאותו) בנוגע לענין הנסירה, דהנה ידוע36 שקודם הנסירה הי' כותל א' לשניהם כו' (שלכן הוצרך להיות ענין הנסירה, כפי שיתבאר להלן37). ומבאר זה ע"פ משל מהשפעת הרב לתלמיד (שדוגמתה היא ההשפעה שמשפיע ז"א למלכות), שגם כאשר משפיע לו שכל וסברא ומסבירנה לו היטב עד שיבין אותה התלמיד היטב, יש הפרש גדול בין הרב לתלמיד באותה הבנת השכל והסברא, דכיון שכח שכלו של הרב גדול ביותר ואין לשכל התלמיד ערך לגביו (שזהו אמיתית הענין דרב ותלמיד שהחילוק שבניהם הוא באופן של אין ערוך), הנה גם לאחרי שהרב מצמצם את שכלו לפי ערך התלמיד, אינה דומה הבנת התלמיד להבנת הרב בשכל מצומצם זה השייך אל התלמיד, ועד שהחילוק ביניהם הוא באין ערוך. אמנם, כאשר הרב מבאר את השכל להתלמיד עי"ז שמלבישו במשל שנלקח מעולמו של התלמיד, משל גשמי ממילי דעלמא, הנה אז הרב ותלמידו שוים בהשגת אותו השכל, שהרי בהשגת מילי דעלמא משיג התלמיד כמו הרב ממש, וכפי שמביא דוגמא לזה, שכמו שהרב יודע שהאש שורף והמים מכבים, כך התלמיד יודע זה, ובידיעה זו אין שום הפרש ביניהם כלל, ולכן הנה גם בהשכל המובן מתוך המשל, יבין וישיג התלמיד כמו הרב ממש. והיינו, שמעלת שכל הרב על שכל התלמיד היא רק בהשגת שכל כמו שהוא מצד עצמו, משא"כ כאשר השכל מלובש במשל גשמי ואין לו הבנה רק מתוך המשל, שהרי במשל הגשמי שוה שכל התלמיד לשכל הרב. ועפ"ז מובן גם בנוגע לז"א ומלכות (משפיע ומקבל), שעם היותם רחוקים זמ"ז באופן שבאין ערוך, שהרי ז"א הוא סוף העולמות הא"ס38, ומלכות היא המקור לעולמות בי"ע, מ"מ, יש מעמד ומצב שהמוחין דז"א מתעלמים מאד, שאז אינו ניכר יתרון מעלת המוחין דז"א על המוחין דנוקבא, ששניהם הם בבחי' קטנות. וזהו ענין כותל א' לשניהם, שהמשפיע והמקבל שניהם שוים.

ו) ולהעיר

שביאור הנ"ל בענין שקודם הנסירה הי' כותל א' לשניהם, הוא בהוספה על ביאור אדמו"ר האמצעי39, שכותל א' לשניהם היינו שבחי' הגבורות של המשפיע והמקבל אחד הם. ומקדים לבאר הידוע בענין בנין המלכות מבחי' הגבורות, שזהו בחי' אור חוזר לקדמותו, כמשל האש שטבעו לעלות ולהסתלק למעלה, וכן הוא בבחי' אור וחיות אלקי הנמשך למטה (בחי' המלכות), שטבע מהות האור והחיות הזה הוא לצאת ולעלות מירידתו למטה להתכלל למעלה במקור חוצבו באצילות, והיינו בחי' או"ח דמלכות. וכך הוא גם בבחי' המדות דאצילות, בחי' ז"א, שהן ג"כ בטבע דאו"ח לעצמותו, כי ענין התגלות המדה כמו האהבה בהבל היוצא מן הלב, חוזר ההבל אל עצם המדה שבלב, כמו שהבל הפה שבדיבור חוזר למקורו כו'. ונמצא מובן עכ"פ, שהמשפיע, בחי' המדות דז"א, הוא בבחי' הגבורות, וגם המלכות, מקור כל המקבלים, הוא בבחי' הגבורה, הכל בבחי' או"ח, והיינו ענין כותל א' לשניהם, בבחי' הגבורה דאו"ח. אמנם, לפי ביאור זה שוים ז"א ומלכות רק בכך שבשניהם ישנה תנועת הרצוא לעלות למעלה כו'. ועל זה מוסיף במאמר הנ"ל בפירוש כותל א' לשניהם, שהם שוים בכללות מעמדם ומצבם, כמו הרב ותלמיד ששוים בהבנת השכל המלובש במשל.

ז) אך

עדיין צריך להבין, שהרי גם כאשר הרב מלביש את השכל במשל, יש חילוק בין הבנת הרב להבנת התלמיד, וכפי שמבאר אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך עת"ר40, שבאמת הנה גם בהנמשל המובן מן המשל, יבין הרב הרבה יותר מהתלמיד, אלא שכאשר הרב מדבר בהמשל (דהיינו בהשכל בעת שהוא בהתלבשות כו'), אינו ניכר כלל יתרון ידיעת הרב על התלמיד בהשכל, שהרי בהמשל יודעים הם שניהם בשוה. וגם אפילו כשמדבר בהנמשל, הנה בעת שמדבר בהשכל ע"פ המשל (דהיינו בהשוואת הנמשל והמשל, והו"ע הבנת השכל מתוך המשל דוקא, איך שמהמשל מובן הנמשל כו'), אינו ניכר בזה כ"כ יתרון ידיעת הרב. ונמצא, שבאמת יש חילוק ביניהם, אלא שהחילוק אינו ניכר כו'.

ויש

לומר, שלכן ממשיך שם לבאר ע"פ דוגמא נוספת, שכאשר הרב לומד עם תלמידו רק אותיות ותיבות דתנ"ך, הנה אז אין יתרון לרב על התלמיד, ששניהם אומרים ויודעים האותיות והתיבות בשוה. והגם שבודאי הרב יודע בהתיבות הרבה יותר מהתלמיד, היינו בהאור המתלבש בהתיבות, וגם בעצם התיבות, היינו, למה נאמר הענין בתיבות אלו דוקא כו', וגם יודע את האור שבאותיות עצמן (וכידוע שכל אות יש בו אור וכח עצמי מלבד אור השכל המתלבש בתוכו כו' (כמבואר בקיצור בשער היחוד והאמונה41)), שהתלמיד אינו יודע כל זה כו', מ"מ, אינו ניכר בזה כלל יתרון מעלת ידיעת הרב על התלמיד, מאחר שלומדים רק האותיות והתיבות, שבזה הן שוין. והיינו, שהדוגמא מלימוד השכל ע"י משל אינה מספיקה עדיין, כי, בלימוד השכל ע"י משל הרי זה רק באופן שלא ניכר החילוק בין הרב לתלמיד, אבל יש חילוק ביניהם, ועד שהחילוק הוא גם בהמשל עצמו (לא רק בהשכל בעת שהוא בהתלבשות במשל), שהתלמיד מבין רק את הגשמיות שבמשל, ואילו הרב רואה גם את הרוחניות והעומק שבמשל. וכמו בנוגע למשל המובא במאמר, שהאש שורף והמים מכבים, הנה הרב רואה את הרוחניות והעומק שבזה, כתורת המגיד42 בפירוש מארז"ל43 על הפסוק44 עושה שלום במרומיו, מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש כו', שלכאורה הי' צריך להיות באופן שיהיו מכבין זה את זה, אלא שהקב"ה עושה שלום ביניהם, דהיינו ע"י גילוי שמתגלה בהן הארה רבה והשפעה עצומה מאד מאור א"ס ב"ה כו', ואזי המדות הנגדיות של מיכאל וגבריאל נכללות במקורן ושרשן כו' ובטלים באורו ית' כו'45. ולכן מביא דוגמא נוספת מלימוד האותיות ותיבות, דכיון שכוונת הרב אינה אלא ללמד את האותיות והתיבות בלבד, ולא את האור שבהם (דלא כבלימוד השכל ע"י משל, שגם כאשר מדבר אודות המשל עצמו, הרי כוונתו בזה היא שעי"ז יבין את הנמשל), הנה באמירת האותיות והתיבות הרי הם שוים ממש.

ח) וע"פ

האמור לעיל, מובן, שהמעמד ומצב דספירת המלכות כפי שהיא קודם הנסירה, הי' כותל א' לשניהם, הוא בודאי ענין של גבורה, היינו, לצמצם את השפע דז"א עד שישתווה אל הנוקבא ממש, בלי הבדל ופירוד ביניהם. ונוסף לזה, הנה גם לאחר הנסירה (שאז אין כותל א' לשניהם, אלא נבדל ערך המקבל מן המשפיע, שזהו ע"י התגברות אור החסד אצל המשפיע, להשפיע בהתגלות יתירה יותר מכפי הצמצום שנתצמצם להלביש את השכל במשל גשמי46), מקבלת המלכות השפע דז"א ע"י צמצומים רבים כו', שזהו מ"ש להודיע לבני האדם גבורותיו גו', שדוקא עי"ז יוכל להיות התהוות עולמות בי"ע, שהם נבראים נפרדים ממש, שעי"ז יושלם מה שעלה ברצונו אנא אמלוך47, והרי אין מלך בלא עם48, פי' עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים כו'49.

ט) ועוד

זאת, שע"י הגבורות והצמצומים דספירת המלכות נעשה ריבוי התחלקות הנבראים כו'. דהנה כתיב50 מה רבו מעשיך ה', ומבואר בתו"א51 דקאי על עולמות התחתונים וכל הברואים שבעוה"ז המתחלקים למיניהם בכמה מיני התחלקות ריבוי רבבות מדרגות בדצ"ח, שכמה מיני דומם וכמה מיני צומח כו', וכל מין ומין יש לו טעם בפ"ע, כמו תפוחים ואגוזים ושקדים כו'. וכמו"כ יש ריבוי התחלקות בסוג הדומם, שיש ריבוי מיני אבנים, ועד לאבנים טובות כו', כמבואר בארוכה במאמרי אדמו"ר האמצעי52. וכמו"כ יש ריבוי התחלקות בסוג החי, כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש במאמר הנ"ל53 שיש ריבוי התחלקות בחלק החי בכלל, כמו בהמות וחיות ודגים, ובכל א' מהם יש ריבוי רבבות התחלקות מינים ממינים שונים כו'. ומוסיף לבאר, שגם בבחי' הרוחנית של דצח"ם יש ריבוי התחלקות מינים הללו, שהרי אין לך עשב למטה שאין לו מזל מלמעלה כו'54, ועד"ז למעלה מעלה גם במלאכים ונשמות שנמשלו לדצח"ם הרוחניים, כידוע שיש מלאכים שנקראים בשם חיות, ויש בשם דגים, ויש בשם צומח דפירות או תבואה כו', וגם בהם נמצא ריבוי התחלקות, ועיקר השינוי בטעמן ומראיתן, כמו עד"מ השינוי בצומח דפירות למטה שיש תפוח ושקדים כו', וכך למעלה במלאכים, שהטעם שלהם הוא מה שמשיגים את בוראם כו', והשינוי שבמלאכים הוא מצד חילוקי ההשגה, שכאו"א יש לו השגה מיוחדת באור האלקי כו', וכדאיתא בזהר55 שמחנה מיכאל דלסטרא דדרום יש בו קפ"ו אלף מלאכים, כמנין מחנה יהודה56, והיינו, דאף שכולם הם מסטרא דחסד שהוא אור מדת האהבה, מ"מ יש בהם רבבות מדרגות הללו, דהיינו, ק"פ אלף מיני אהבה, ועד"ז במחנה גבריאל דלסטר צפון יש ריבוי רבבות מדריגות במדת היראה, ועד"ז בשאר המחנות. וכפי שמוכיח במאמר, שמה שמבואר בזהר שבכל מחנה יש רבבות מלאכים, אין הכוונה מלאכים ממש, אלא רבבות מינים של מלאכים, ובכל מין יש כמה מלאכים שמאותו המין, ועיקר כוונת הזהר היא על בחי' ריבוי המינים, והוא עיקר ענין ההתחלקות. ועד"ז גם בנשמות יש ריבוי התחלקות כמו במלאכים, וכמו שאנו רואים בסוג האדם המדבר למטה, שיש מינים רבים בשינוי הדעות והמדות כו'. ועיקר הסיבה לריבוי התחלקות הנ"ל היא לפי שבנין המלכות הוא מן הגבורות, וכמו שסיבת יציאת קול הדיבור הפשוט להתחלק לריבוי אותיות היא ע"י הגבורות, שהו"ע הצמצום לצמצם ולחלק אור השפע דבחי' דיבור העליון לחלקים רבים שונים כו'.

וזהו

מש"נ57 אתה פוררת בעזך ים, דהנה, ים קאי על בחי' המלכות, חכמה תתאה, ונקראת ים58, דכשם שהים מעלים ומסתיר על הברואים שבתוכו, כך גם ההתהוות שע"י ספירת המלכות היא באופן של העלם והסתר הבורא מהנברא. ובעזך הם ה' גבורות מנצפ"ך המפרידות הבל קול הפשוט להיות התהוות ריבוי אותיות בבחי' הפירור לחלקים רבים, שעי"ז פוררת גו' ים, שהו"ע ההתחלקות שמצד בחי' המלכות, ים. ומ"ש אתה פוררת בעזך ים, אתה דייקא, בלשון נוכח, דקאי על העצמות שרק עליו אפשר לומר תמיד לשון נוכח59, ולכאורה, למה צריכה להיות ההמשכה מבחי' אתה, ולא די במה שנמשך למלכות (חכמה תתאה) מבחי' חכמה (עילאה), כמאמר60 אבא יסד ברתא. אך הענין הוא, שבחי' החכמה אין בה ריבוי התחלקות, אלא אדרבה, כח החכמה כולל את כל ההתכללות שלמטה בתכלית ההתכללות ותכלית האחדות [וזהו שענין בחי' החכמה בעולמות הוא עולם האצילות61, עולם האחדות62], ולכן, ענין ההתחלקות לא יכול להיות נמשך במלכות, חכמה תתאה, מבחי' חכמה עילאה, שהרי שם הו"ע האחדות, היפך הריבוי וההתחלקות, אלא צריך שיומשך כח מבחי' אתה כדי לפעול ענין ההתחלקות (פוררת) במלכות (ים), ע"י ה' גבורות (בעזך), כנ"ל.

י) והנה

כשם שבנין המלכות הוא מבחי' הגבורות שעי"ז יוכל להיות התהוות עולמות בי"ע בריבוי ההתחלקות כנ"ל, כמו"כ גם ההמשכה מבחי' המאציל להיות נמצא ממנו התחלקות דאורות בכלים באצילות היא ע"י גבורות וצמצומים דוקא63, ואדרבה, במכ"ש וק"ו מהגבורות והצמצומים שצ"ל מאצילות לבי"ע, כידוע64 שיותר משאין ערוך עולמות בי"ע לעולם האצילות, אין ערוך עולם האצילות לגבי המאציל, דאף שאצילות הוא אלקות, מ"מ, הרי הוא עולם כו'65 (ובפרט מלכות דאצילות שבאה בציור ומדידה והגבלה להיות מקור לבי"ע). ולכן צ"ל גבורות וצמצומים כדי שתהי' התהוות עולם האצילות, וכמ"ש66 והחכמה מאין תמצא, היינו, שהתהוות חכמה דאצילות מהמאציל היא בבחי' יש מאין ממש, כי המאציל בעצמו הוא מובדל לגמרי באין ערוך מבחי' החכמה. והיינו, שהחכמה היא בערך רק לגבי חיצוניות הכתר, שנקראת אריך אנפין, דפי' אנפין ידוע שהוא בחי' המוחין חב"ד, וגם הם בו בבחי' א"ס, ולכן נקרא אריך אנפין, דהיינו התפשטות אור המוחין בהתרחבות גדולה, אבל לגבי פנימיות הכתר, שנקרא עתיק, שנעתק ונבדל לגמרי, אין לחכמה ערך כלל, ולכן התהוות החכמה ממנה היא ע"י גבורות וצמצומים.

י)א) וזהו

ענין עשרה עומקים שכנגדם אומרים בעשי"ת שיר המעלות ממעמקים, דהנה, עומק בגימטריא רי"ו שהוא בגימטריא גבורה67, ועשרה עומקים הו"ע הגבורות והצמצומים כדי שיאצלו העשר ספירות דאצילות. ובפרטיות יותר יש בזה עומק ראשית ועומק אחרית, ראשית הוא בחי' החכמה, ועומק ראשית הוא הצמצום כדי שיוכל להיות התהוות החכמה מבחי' האין דכתר. ועומק אחרית הוא הצמצום כדי שיוכל להיות נמשך בחי' בינה דאצילות כו'. וע"ד מ"ש בזהר68 בפירוש מעמקים לשון רבים, עמיקא דכלא ועמיקא דבירא, עמיקא דכלא הוא בחי' חכמה, ועמיקא דבירא הוא בחי' בינה69, כפי שיתבאר להלן70. וזהו שאומרים שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת, שאז הוא בנין המלכות לצורך חידוש התהוות העולמות (כנ"ל ס"ב), כי71, כדי שיוכל להיות בנין המלכות ע"י הגבורות וצמצומים בשביל קיום עולמות בי"ע שהם בבחי' נפרדים ובריבוי התחלקות כו' (כנ"ל בארוכה), צ"ל תחילה הגבורות והצמצומים דהעשרה עומקים שעל ידם יהי' קיום הע"ס דאצילות (כפי שהי' בתחלה כשנאצלו הע"ס דאצילות), ומהם יומשך אח"כ להיות בנין המלכות בשביל קיום עולמות בי"ע.

י)ב) וזהו

תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגינו, דהנה72, נת"ל שבר"ה חוזרים כל הדברים לקדמותן כו', וצריכים להמשיכם מחדש, ושרש ההמשכה הוא מבחי' עצמות א"ס ב"ה. וזהו (תקעו) בחודש, לשון התחדשות, והיינו להמשיך גילוי אור חדש מבחי' עצמות א"ס. וזהו מ"ש בכסה, דהיינו שההמשכה היא מבחי' א"ס המכוסה ונעלם, עד לההעלם העצמי דא"ס. ומ"ש בכסה (מלשון כיסוי והעלם) ליום חגינו (שהו"ע הגילוי), וכפי' המדרש שחגו בן יומו שהוא ביום הכסה דוקא, הרי זה לפי שהמדריגה שמכוסה היא עצמה נמשכת ומתגלה, והיינו, שאין זה כמו בכללות סדר ההשתלשלות שרק חיצוניות שבעליון נעשה פנימיות לתחתון73, שזהו רק הארה בלבד, אלא באופן שהמדריגה המכוסה (בכסה), בחי' העלם העצמי, היא עצמה נמשכת ובאה בגילוי (ליום חגינו). וכדי לפעול המשכה זו הרי זה ע"י תקעו גו' שופר, דהנה, תקיעה היא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו, והוא בחי' צעקת הלב היוצאת מפנימית הלב שא"א להוציא בשפתיו בדיבור74, והו"ע קלא פנימאה75, דהנה ידוע76 שיש קלא דאשתמע וקלא פנימאה דלא אשתמע, קלא דאשתמע הוא הקול שבא מהבנה והשגה בטו"ד והתפעלות מורגשת, שלכן בא הקול במורגש, וקלא פנימאה דלא אשתמע הוא מבחי' פנימיות המדות הבלתי מורגשים, שלכן גם הקול הוא בבחי' קלא דלא אשתמע, והו"ע קול פשוט שאינו יכול להתלבש באותיות הדיבור. ויש קלא פנימאה יותר, שאינו יכול לבוא אפילו בקול פשוט, שהיא צעקת הקול עכ"פ, כי אם בצעקת הלב שאינה נשמעת אפילו בקול פשוט77, וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר78 בענין צעקת הלב, שיש אופן שהקול בלתי נשמע כלל, וכמ"ש בתפלת חנה79 והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה גו' וקולה לא ישמע. וכל זה נעשה ע"י התקיעה בקול פשוט, שעי"ז מגיעים גם לבחי' קלא פנימאה דלא אשתמע, שהו"ע צעקת הלב שמצד עצם הנפש. וזהו גם ענין המעמקים שבאדם, כדאיתא בזהר80 בפירוש ממעמקים לשון רבים, שקאי על מעמקי נפש האדם, והמעמקים דלמעלה, והיינו, שע"י הצעקה מעומק נפש האדם מעוררים את העומק דלמעלה בפנימיות ועצמות אוא"ס, שמשם יומשכו מחדש כל הענינים, וכמשל המעיין שנפסקו מימיו, שצריכים לחפור בעומק עד המקור שמשם נובעים המים כדי להמשיך משם כו'81, ולכן צריכה להיות גם הקריאה ממעמקים, שעי"ז מעוררים את העומק דלמעלה, בחי' שלמעלה ממחשבה הקדומה ורצון הקדום, ולמעלה מרצון המוחלט, עד לבחי' העצם העצמי דא"ס, ומשם יומשך לפנימיות התענוג, פנימיות המוחין ופנימיות המדות, עד לפנימיות המלכות.

י)ג) ויש

להוסיף, שצעקת הלב הנ"ל (שעל ידה מעוררים וממשיכים מבחי' העלם העצמי) הוא ביותר אצל אחינו בנ"י הנתונים בצרה ובשבי'82. ובהקדם מ"ש אדמו"ר האמצעי83 אודות העני ואביון, שאינו צריך התבוננות כלל, אלא כאשר נזכר על רוב דוחקו בעוני ויסורין בבני חיי ומזוני, אזי יבכה במר נפשו תיכף כו', וזה פועל גם הבכי' על מעמדו ומצבו ברוחניות כו'. ועד"ז בנוגע אחינו בנ"י הנתונים בצרה ובשבי', שמעמדם ומצבם הוא באופן שמצד סיבות חיצוניות אי אפשר שיהי' אצלם קלא דאשתמע, ואפילו בשביל קול פשוט צריכים הם מסירת נפש, ולכן שייך אצלם רק צעקת הלב, ובאופן שכאשר רק נזכרים במעמדם ומצבם אזי מיד נעשית אצלם הבכי' בצעקת הלב כו'. ובזכותם נפעל גם בנוגע לכלל ישראל, שתהי' ההמשכה מבחי' העלם העצמי דא"ס כו', ועי"ז הנה באור פני מלך חיים84, ומלכות הרשעה תעבור מן הארץ, בביאת משיח צדקנו, שיוליכנו קוממיות לארצנו, ושמחת עולם על ראשם85.

שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז

תהלים פא, ד.

ר"ה ח, סע"א ואילך.

אמור פכ"ט, ו (ובפי' מת"כ).

ראה סה"מ תרע"ח ע' רפג.

ראה גם רד"ה תקעו תרד"ע (המשך תער"ב ח"א ע' שצ). ובכ"מ.

נוסח תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).

ראה פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א. לקו"ת נצבים נא, ב. ובכ"מ.

ראה פרי עץ חיים שם ואילך.

תהלים קמה, יג.

ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.

אבות פ"ה מ"א.

ראה מדרש שמואל לאבות שם. סה"מ תרנ"ט ע' קמו ואילך. תרצ"ב ע' תכט ואילך. תש"ד ע' 73 ואילך.

תהלים מזמור קל.

פרי עץ חיים שער תפילות ר"ה פ"ז.

ראה סד"ה שיר המעלות ממעמקים תרד"ע (המשך תער"ב שם ע' תד). ובכ"מ.

פ"א מ"ה.

שער התקיעות רמו, א ואילך.

שה"ש ה, טו.

במדב"ר פ"י, א.

בתפלת העמידה.

ראה שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ובכ"מ.

ישעי' כה, א.

שם, ב.

בחיי וישלח לו, לט.

תהלים פ, יד.

ראה מאו"א ח, ו. קהלת יעקב מע' חזיר.

רד"ה תקעו הנ"ל (המשך תער"ב שם ע' שצא). וראה ביאורי הזהר להצ"צ ח"א ע' תקכו. ד"ה כי תצא תרע"ג (המשך תער"ב שם ס"ע שעו ואילך).

תהלים קמה, יא.

שם, יב.

בראשית ב, כא-כב.

ברכות סא, א ובפרש"י. וראה פרי עץ חיים שם פ"א וספ"ב. סידור (עם דא"ח) שם, ד.

תהלים קלט, ה.

ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקה.

ביאורי הזהר ח"א ע' תא.

בד"ה להבין ענין עשרה עומקים תרכ"ז (סה"מ תרכ"ו ע' רלו ואילך).

ראה ע"ח שער הכללים פ"י. שער לא (שער הארת המוחין) פ"א. פע"ח שער ר"ה פ"ב.

ראה גם לקמן ס"ח.

סהמ"צ להצ"צ ד, ב. פו, ב. ובכ"מ.

בסידור (עם דא"ח) שם, ג.

ע' נב.

פי"ב.

ראה מאמרי אדמו"ר הזקן אתהלך לאזניא ע' יב. תקס"ג ח"א ע' נג. ביאוה"ז לאדה"א ר"פ לך (ח, ג). ועוד.

ראה במדב"ר פי"ב, ח. שהש"ר פ"ג, יא. תנחומא ויגש ו.

איוב כה, ב.

תניא אגה"ק סי"ב.

ראה בארוכה סה"מ תרכ"ו ס"ע רלז ואילך.

ראה לקו"ת נשא כ, ד. כא, ד. נצבים מז, ג. נא, ב. ובכ"מ.

בחיי וישב לח, ל. שם ר"פ בלק.

תניא שעהיוה"א רפ"ז.

תהלים קד, כד.

וארא נו, ב.

תו"ח וארא ס, סע"ד ואילך. וראה גם סה"מ תרצ"ב ס"ע כ ואילך.

ד"ה להבין כללות ענין עשרה עומקים (סה"מ תרכ"ו ע' רלד ואילך).

ראה ב"ר פ"י, ו. זהר ח"א רנא, א (בהשמטות). ח"ב קעא, ב. מו"נ ח"ב פ"י. תניא אגה"ת פ"ו (צו, א). אגה"ק סוס"כ (קלב, א).

ח"ג קנד, א. קנה, א.

ראה הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ תש"ג ע' 84, שלא חש להעתיק גם מספר המאות אשר שם.

תהלים עד, יג.

ראה לקו"ת צו טז, ג-ד. ובכ"מ.

ראה סה"מ עזר"ת ע' קיז. סה"מ קונטרסים ח"ב רצו, א. ובכ"מ.

זח"ג (רע"מ) רמח, א. רנו, סע"ב. רנח, א.

ראה עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"ב. פי"ג. לקו"ת תזריע כא, א. ועוד.

ראה עבודת הקודש ח"א פ"ב.

וראה סה"מ תרכ"ו ס"ע רמ ואילך, שב' עניני גבורות אלו (הגבורות שלצורך התהוות עולמות בי"ע, והגבורות שלצורך הע"ס דאצילות) הם ב' הענינים ד"להודיע לבני האדם גבורותיו" ו"גבורתך ידברו", עיי"ש.

ראה סה"מ עזר"ת ע' קלב. הגהות לד"ה פתח אליהו שבתו"א – תרנ"ח ע' לט. קונטרס ומעין מאמר כא פ"ב. סה"מ תרצ"ב ע' רה. וש"נ.

ראה סה"מ ה'שי"ת ע' 112.

איוב כח, יב.

פע"ח שבהערה 14. וראה לקו"ת נצבים מח, ב.

ח"ב סג, ב.

ראה מקדש מלך לזהר שם. לקו"ת פ' ראה יח, ג.

ד"ה שיר המעלות דשבת שובה לקמן ע' יז ואילך.

ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה שם (ע' תתקח).

ראה סד"ה תקעו הנ"ל (שם ע' שצז).

ראה עץ חיים שער יד (שער או"א) פ"ט. לקו"ת שלח מא, ג ואילך.

לקו"ת דרושי ר"ה נד, ג.

שם קדושים כט, ד.

ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תרפט.

ראה שם ע' תתכד.

סה"מ תרצ"ב ע' ח.

שמואל-א א, יו"ד-יג.

ח"ג סט, סע"ב ואילך.

לקו"ת נצבים מה, ד.

יש לציין שבתקופה זו התחילה פתיחת שערי מסך הברזל ליציאת בנ"י מרוסיא (ראה "מבוא" לאג"ק חכ"ד ע' 5 ואילך). – המו"ל.

דרך חיים ה, ד.

משלי טז, טו.

ישעי' לה, י. שם נא, יא.

תורת מנחם - התוועדויות »

סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.

⌂ TodosÍndice temático← 2224 →

Fonte: chabad.org aid 4385688