O maamar não usa a frase exata "a mitsvá do shofar liga o Ein Sof ao mundo", mas fala de algo muito próximo:
Portanto: a ideia de que a mitsvá (especificamente por ser mitsvá/ação física) conecta o Ein Sof ao mundo está presente em substância — via o shofar de carneiro e a matéria física — mas o maamar não a formula com essas palavras exatas.
Ângulo: A tekiá de shofar constrói a Sefirá de Malchut de baixo para cima: é a própria תקיעה que renova a חיות de todos os mundos, porque ר"ה é a construção anual de Malchut, fonte de tempo e lugar.
E o assunto nisto é: como é sabido, 'chodesh' (mês) se refere à Sefirá de Malchut, como está escrito 'chodesh ishtó' (seu mês), e em Rosh Hashaná é a construção da Sefirá de Malchut, através da qual se renova a vitalidade geral de todos os mundos, pois a raiz de todos os mundos é da Sefirá de Malchut, e como é sabido que Malchut é a raiz do tempo e do lugar; por isso Rosh Hashaná é chamado 'chodesh' simples (sem qualificação).
ר"ה é a reconstrução anual da Sefirá de Malchut, raiz de todos os mundos, tempo e lugar.
Por isso a Torá chama Tishrei apenas de 'chodesh' (mês), sem nome: é o chodesh por excelência, ligado a Malchut.
A tekiá de shofar é o meio pelo qual essa reconstrução acontece: 'תקעו בחודש שופר'.
A obra de bnei Israel ao dizer 'אמרו לפני מלכיות' — valorizar/enaltecer Malchut — é o que efetivamente constrói essa Sefirá.
Como cada ר"ה tudo retorna à sua raiz e essência, Malchut precisa ser reconstruída do zero a cada ano.
Ângulo: O toque de shofar de carneiro (איל) — algo abaixo do próprio homem — é justamente o que revela e ativa o poder do homem, que contém todas as sefirot, para construir a Malchut: 'אדם ובהמה תושיע הוי'.
E conclui 'ובמה בשופר' (e com que? com o shofar), que tudo isso se faz através do shofar de carneiro, que está abaixo do próprio homem, e é precisamente por isso que se faz a construção de Malchut. E é preciso entender: já foi dito acima que a possibilidade de construir Malchut é porque o homem é composto de todas as sefirot ('naaseh' no plural), enquanto o carneiro é dono de apenas uma ou duas qualidades, como todas as criaturas — como então é possível construir Malchut através do toque no shofar de carneiro? Mas o ponto é que o toque do homem no shofar de carneiro é o segredo de 'אדם ובהמה תושיע הוי'' (homem e animal Tu salvas, ó Eterno), ou seja, que o homem, que é composto de todas as sefirot, realiza isso através do carneiro.
O shofar vem de um animal (איל), inferior ao homem — por isso a pergunta: como pode construir Malchut, que exige a totalidade das sefirot presente só no homem?
Resposta: é justamente o homem, tocando o shofar do animal, que ativa esse poder — 'אדם ובהמה תושיע הוי''.
O homem é 'נעשה אדם' (plural), incluindo todas as dez sefirot, algo que só ocorre pela descida da alma ao corpo.
É essa inclusão total, canalizada através do shofar de matéria abaixo do homem, que constrói Malchut.
No final (ot ז), o shofar de איל também recorda a Akedá de Yitzchak perante o Criador, trazendo rachamim sem limites.
Ângulo: A raiz da neshamá de Israel está em 'אותיות החקיקה' (letras gravadas, que crescem junto com a essência), acima até da Torá — por isso 'ישראל עלו במחשבה', numa dimensão anterior à própria criação por דיבור.
E é sabido que, embora também no pensamento — e no pensamento mais elevado ('Israel subiu no pensamento') — existam letras, mesmo assim há dois tipos de letras: letras da escrita e letras da gravação (chakiká), e a raiz das almas de Israel está no nível das letras de gravação. E esta é a razão pela qual todas as criaturas, e também os anjos (por si mesmos), estão na categoria de 'parados', e só as almas de Israel estão na categoria de 'que caminham' — porque nas letras da escrita, por serem algo adicional à essência, não é possível haver acréscimo nelas; mas nas letras de gravação, que crescem junto com a essência, quando há um acréscimo na essência, automaticamente se acrescenta também nas letras.
A neshamá de Israel 'subiu no pensamento' (עלו במחשבה), acima do דיבור de onde o resto da criação surgiu.
Sua raiz está na פנימיות החכמה, acima inclusive da Torá (que é só 'נובלות חכמה').
É classificada como 'אותיות החקיקה' — letras gravadas que crescem junto com a essência — por isso pode crescer e se desenvolver ('מהלכים'), diferente dos anjos que 'ficam parados'.
Acima da própria neshamá ainda há 'עצם הנשמה' — o nível que permanece 'טהורה היא' mesmo antes de descer, e que sobe a 'קדושה' (mais alto que 'טהרה') justamente pela descida ao corpo.
Ângulo: Mesmo o nível mais elevado das almas — 'שעלו במחשבה' — ainda é limitado (באי"ע) em relação ao עצם, que está acima de toda medida; por isso é preciso 'זכרונות', que puxa do עצמות אוא"ס para dentro da מחשבה.
Pois, ainda que Israel tenha subido no pensamento, mesmo assim o pensamento também está limitado, sendo apenas um pensamento (entre infinitos) diante da totalidade da capacidade de pensar, que pode pensar pensamentos sem fim — e tanto mais está limitado diante do Ipseidade (העצם), pois toda a categoria do pensamento diante do Ipseidade é apenas uma força ou apenas uma veste. E por isso é preciso dizer 'perante Zichronot', pois a lembrança está no pensamento, e através disso se puxa da Ipseidade do Ein Sof bendito para o nível do pensamento.
Mesmo 'מחשבה', o nível mais alto atribuído às almas de Israel, ainda é uma limitação (באי"ע) frente ao עצם — que está além de qualquer medida ou contagem.
Por isso Malchiyot sozinho não basta: é preciso também Zichronot, que extrai do עצמות אוא"ס para dentro da מחשבה.
Só depois dessa extração da Essência é que a המשכה pode descer também até Malchut (עולם הדיבור).
A Essência (עצמות המאציל) é o ponto de partida real de toda הכתרה em Rosh Hashaná — não a Malchut nem a מחשבה por si.
Ângulo: 'שפרו מעשיכם' é lido não só como 'melhorem' mas como לשון תענוג (de 'אמרי שפר') — o serviço de Torá e mitsvot deve fluir de prazer interior, puxado do תענוג עצמי que a קבלת עול de Rosh Hashaná libera.
E a explicação interior de 'shapru' é da linguagem de 'imrei shefer' (ditos de beleza), prazer (taanug); e a explicação de 'shapru maassechem' (aprimorem seus atos) é que os bons atos dele, ocupando-se em Torá e mitsvot, sejam a partir do prazer. E como dito acima, que da submissão total de Rosh Hashaná se estende prazer em todas as forças, por isso a ocupação dele em Torá e mitsvot é com prazer e com esmero.
'שפרו מעשיכם' é interpretado como לשון תענוג (de 'אמרי שפר') — as boas ações devem brotar do prazer, não só da obrigação.
Esse תענוג vem do תענוג עצמי מעצמות המאציל, que é extraído em Malchut por meio da קבלת עול (ביטול) de Rosh Hashaná.
A הזזה עצמית da neshamá em ביטול total desperta o עצם de cada faculdade — עצם התענוג, עצם השכל, עצם המדות.
Assim o serviço espiritual do ano inteiro nasce impregnado desse prazer essencial, não é mero cumprimento mecânico.
Ângulo: A קבלת עול de Rosh Hashaná é descrita como 'ביטול דהכתרה' — a pessoa se anula totalmente de sua própria existência ('ער ווערט אויס מציאות'), ficando pronta só para cumprir a vontade de D'us; essa הזזה עצמית da alma é o que desperta o עצם lá em cima.
E essa extração se faz através da anulação (ביטול) da submissão total ('קבלת עול') que há em Rosh Hashaná. E como está explicado longamente nos maamarim do Rebe anterior (Rayatz), que em Rosh Hashaná há a anulação da coroação ('הכתרה'), ou seja, que a pessoa se anula de sua existência (ele se torna 'não-existência'), e toda a sua existência é apenas estar pronto para cumprir a ordem de D'us — como a ordem 'אמרו לפני מלכיות' — sendo que essa anulação é através de um movimento essencial que vem do עצם הנשמה, e esse movimento age também em todas as forças, que se movem em toda a sua essência.
A קבלת עול de Rosh Hashaná não é só aceitar mandamentos, mas 'ביטול דהכתרה' — a pessoa se anula totalmente de sua própria existência.
Éla fica 'em prontidão' só para cumprir a vontade Divina, como um súdito diante do rei antes da coroação.
Esse ביטול vem de uma הזזה עצמית — um movimento que parte do עצם הנשמה, não de um cálculo racional.
Essa הזזה, por sua vez, desperta (מעורר) o עצם למעלה, extraindo daí תענוג עצמי מעצמות המאציל para dentro de Malchut e de todas as faculdades.
Ângulo: A dificuldade central do maamar: se Rosh Hashaná é 'começo da criação' e a criação do mundo foi em 25 de Elul, por que ר"ה se fixou em 1º de Tishrei — dia da criação do homem — e não em 25 de Elul?
Pois o assunto de Rosh Hashaná (e sua renovação) é à semelhança do início da criação, como se diz 'este é o dia, início de Tuas obras', e sendo que a criação do mundo foi em 25 de Elul (pois em 1º de Tishrei, que é o sexto dia da criação, foi a criação do homem, mas a totalidade do mundo foi criada em 25 de Elul) — não se entende por que fixaram Rosh Hashaná em 1º de Tishrei, e não em 25 de Elul.
'זה היום תחלת מעשיך' identifica ר"ה com o início da criação — mas o mundo em si foi criado em 25 de Elul, não em 1º de Tishrei.
1º de Tishrei é o dia da criação do אדם (dia 6), não do mundo inteiro — daí a pergunta do maamar.
A resposta: ר"ה é 'בנין עולם הדיבור', mas as neshamot de Israel 'עלו במחשבה', acima do דיבור — então por que ligar ר"ה justamente ao dia do homem?
Solução: só na descida ao corpo a neshamá se torna 'נעשה אדם' no plural, incluindo todas as sefirot — e é essa inclusão total, alcançada no dia 6, que permite construir Malchut.
Ângulo: D'us mesmo 'sobe' do כסא דין para o כסא רחמים em Rosh Hashaná, e o רחמים revelado é mais profundo que חסד — sem nenhuma limitação —, sendo puxado por meio da lembrança da עקידת יצחק através do shofar.
E como disseram nossos sábios, que o Santo, bendito seja, diz aos anjos servidores: Eu e vós iremos ao tribunal de baixo para saber quando é Rosh Hashaná — e então o Santo, bendito seja, senta-se no trono do juízo (כסא דין), e imediatamente Ele sobe do trono do juízo e senta-se no trono da misericórdia (כסא רחמים); e é conhecido o ensinamento dos 'Kedushei Elyon' que o assunto da misericórdia é mais profundo que o חסד, pois na misericórdia não há absolutamente nenhuma limitação, por ser da linha do meio.
Em Rosh Hashaná, D'us 'sobe' do כסא דין para o כסא רחמים — e esse רחמים é mais profundo que חסד comum, porque vem do קו האמצעי e não tem שום הגבלה.
Esse movimento de דין para רחמים é ativado pela תקיעת שופר de איל, que recorda a עקידת יצחק perante D'us.
O resultado é 'נחלה בלי מצרים' — bênçãos sem limite algum, como os ביכורים dos sete tipos de frutos escolhidos de ארץ ישראל.
Assim o maamar liga o veredito do julgamento anual diretamente ao מסירת נפש ancestral de Avraham e Yitzchak.
Ângulo: 'אמרו' em 'אמרו לפני מלכיות' é לשון שבח וחשיבות: dizer os pesukim de Malchiyot é o próprio ato pelo qual Israel confere importância/peso a Malchut — e é essa valorização humana que efetivamente constrói a Sefirá lá em cima.
E isto é 'dizei perante Malchiyot' — 'dizei' é linguagem de louvor e importância, como 'Tu proclamaste (a D'us)'; e 'dizei perante Malchiyot' significa que Israel deve dar importância à qualidade de Malchut, e através disso a Sefirá de Malchut se torna importante lá em cima; e por essa importância que Israel confere a Malchut, se faz a construção da Sefirá de Malchut, como está explicado longamente no Or HaTorá do Tsemach Tsedek. E isto é 'dizei perante Malchiyot' para que 'Me coroeis sobre vós', pois em cada Rosh Hashaná tudo retorna à sua fonte e essência, e é preciso construir Malchut de novo, por isso se pede junto às almas de Israel que elas deem importância à Sefirá de Malchut.
O maamar parte do ensinamento talmúdico: 'dizei perante Mim Malchiyot para que Me coroeis, Zichronot para que se eleve vossa lembrança perante Mim para o bem, e com quê? Com o shofar.'
'אמרו' não é mera recitação — é לשון חשיבות: o ato de dizer os pesukim de Malchiyot é o que confere importância a Malchut e assim a constrói de fato.
Zichronot, por sua vez, é necessário porque só ele puxa do עצמות para dentro da מחשבה, possibilitando depois a המשכה até Malchut.
A estrutura תפילתית de Malchiyot-Zichronot-Shofrot de Musaf de ר"ה é assim lida como o mecanismo espiritual real da reconstrução anual de Malchut.
בס"ד. יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
תקעו
בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב1. הנה מ"ש כאן בחודש סתם, לשון התחדשות, הוא לפי שבראש השנה הוא החידוש הכללי לכללות העולמות, ולכן נקרא בחודש סתם, לפי שבענין החדשים גופא הוא חידוש, כמבואר בלקו"ת2 שבכל ר"ח הוא התחדשות חיות פרטי לאותו החודש, ובר"ה הוא התחדשות החיות כללי לכל השנה, וממנו נמשך חיות פרטי לכל ר"ח. והענין בזה, כידוע שחודש קאי על ספירת המלכות, כמ"ש3 חודש אשתו, ובר"ה הוא בנין ספירת המלכות4, שעי"ז נתחדש כללות החיות של כל העולמות, כי שרש כל העולמות הוא מספירת המלכות, וכידוע שמלכות היא השרש דזמן ומקום5, ולכן נקרא ר"ה חודש סתם. וזהו תקעו בחודש שופר, שהתחדשות החיות של כל העולמות ובנין ספירת המלכות הוא ע"י התקיעה בשופר, וכמרז"ל6 אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם, זכרונות שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה בשופר. וזהו תקעו בחודש שופר, שע"י התקיעה בשופר נעשה ענין בחודש.
ב) וצריך
להבין7, הרי הענין דר"ה (והחידוש שבו) הוא בדוגמת תחילת הבריאה, וכמאמר זה היום תחלת מעשיך8, וכיון שבריאת העולם היתה בכ"ה באלול (שהרי בא' בתשרי שהוא יום הששי דשי"ב היתה בריאת האדם, אבל כללות העולם נברא בכ"ה באלול)9, אינו מובן, למה קבעו ר"ה בא' בתשרי, ולא בכ"ה באלול. וביותר אינו מובן ע"פ המבואר בקבלה ובחסידות שבר"ה הוא בנין עולם הדיבור10, והרי ענין ההתהוות שמהדיבור שייך לכל הנבראים, אבל לא לנש"י, דמ"ש בדבר הוי' שמים נעשו11, ובעשרה מאמרות נברא העולם12, הרי זה רק בנוגע למלאכים וכל שאר הנבראים, אבל נשמות ישראל עלו במחשבה13. וזהו שאמרו חז"ל14 במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, היינו, שההמלכה על הבריאה שהתהוותה מבחי' הדיבור היתה עם נש"י, כי נש"י עלו במחשבה שהיתה קודם שהיתה הבריאה מבחי' הדיבור, וכמרז"ל13 שנש"י הם מהדברים שקדמו לעולם. וא"כ מהי השייכות דר"ה, בנין עולם הדיבור, ליום ברוא האדם. ואף שגם בריאת האדם ביום הששי היתה ע"י המאמר נעשה אדם גו'15, הרי המאמר נעשה אדם הוא רק בנוגע לחיבור נשמת האדם עם גופו, אבל עיקר ענינם ומעלתם של ישראל הוא הנשמה שבהם, שעלתה במחשבה ולא נבראה מהדיבור, וכמו שהוא בכללות ישראל, כן הוא גם בנוגע אדם הראשון, שנשמת אדה"ר עלתה במחשבה, שהרי נשמת אדה"ר כוללת בתוכה את כל הנשמות, וכמאמר רז"ל16 שופרי' דיעקב מעין שופרי' דאדה"ר, ששופרי' דיעקב הוא כללות כנס"י, ובחינה זו היא מעין שופרי' דאדה"ר, כי כל הנשמות כלולים בנשמת אדה"ר17. וכיון שעיקר ענין האדם הוא הנשמה שבו שעלתה במחשבה, שהוא למעלה מבחי' הדיבור שבו נברא העולם, אינו מובן למה נקבע יום ר"ה ביום ברוא אדה"ר.
ויש
להוסיף בזה, ע"פ הידוע18 בדיוק לשון חז"ל ישראל עלו במחשבה, שבמחשבה גופא הם בבחי' היותר עליונה שבמחשבה, ובבחינה זו עצמה, באופן הכי נעלה שבה. דהנה, מחשבה קאי על ספירת החכמה, וכמאמר הזהר19 מחשבה ויובלא לא אתפרש לעלמין, והכוונה כאן במחשבה ויובלא הוא לספירות חכמה ובינה20. ומה שישראל עלו במחשבה היינו שהם בבחי' העליונה שבחכמה. דהנה, ספירת החכמה יש בה כו"כ מדריגות, ובכללות נחלקת היא לשתי בחינות, חיצוניות החכמה ופנימיות החכמה, ושרש נש"י הוא בבחי' פנימיות החכמה. ומזה מובן ששרש נש"י הוא למעלה גם מהתורה, שהרי התורה היא רק בחי' חיצוניות החכמה, וכמאמר21 נובלות חכמה שלמעלה תורה, היינו שהתורה היא רק בחי' נובלות חכמה. אך זהו בענין התורה כמו שהיא למטה. אמנם גם התורה כמו שהיא למעלה, היא ג"כ בחי' חיצוניות לגבי בחי' הפנימיות דחכמה שבה מושרשים נש"י, וכמאמר22 שני דברים קדמו לעולם, תורה וישראל, ועדיין איני יודע איזה מהם קדום, אומר אני ישראל קדמו, שנאמר דבר אל בני ישראל, שמזה מובן שישראל קדמו גם לתורה כמו שקדמה לעולם, בחי' תורה שלמעלה. וזהו ישראל עלו במחשבה, ששרש נש"י הוא בבחינה הכי עליונה שבחכמה. דהנה, איתא בפרדס23 שכל ספירה וספירה תיבחן בג' בחינות. בחינה התחתונה שבכל ספירה היא בערך מה שמשפעת, והוא בחי' נה"י שבה, וכידוע24 שבחי' נה"י שבעליון נעשה בחי' מוחין להתחתון. ובחינה הממוצעת היא בערך עצמותה, והיא עצמות הספירה. ובחינה העליונה שבה היא בערך מה שמקבלת, והוא הדביקות בעילתה. ומבואר שם בענין בחינה העליונה שבחכמה, שהיא משתווית אל הכתר, שבבחינה זו החכמה מקבלת ומאירה ממנה כו' שנצטרף אלי' הכתר עליון. והוא בחי' מ"ה שבחכמה שלא ניתנה ליהנות כלל, וכמבואר בארוכה בהמשך וככה25, שמצד בחינה זו שבחכמה מקבלת היא מבחינת רדל"א, שבכתר גופא הוא בבחינת לא אתיידע, וכמבואר בארוכה במאמרי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע26. וזהו שאמרו רז"ל27 עה"פ28 קדושים תהיו כי קדוש אני, יכול כמוני ת"ל כו', דלכאורה איך אפשר להיות סלקא דעתך דיכול כמוני, אך הענין הוא, דלהיות שנש"י מושרשות בבחי' מ"ה שבחכמה, ששוה לבחי' רדל"א, הנה מצד בחינה זו אפשר להיות שיכול כמוני (וכמו שיתבאר להלן פרטי המדריגות שבזה). וע"פ כהנ"ל בביאור מעלת האדם מצד הנשמה שבו, תוגדל ביותר הקושיא מדוע נקבע ר"ה ביום ברוא האדם דוקא. והנה, התירוץ על קושיא זו, מבואר בהמשך הכתוב תקעו גו', שזהו מפני כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, כדלקמן.
ג) ויובן
זה בהקדים, שהטעם שנש"י יכולים לפעול ע"י עבודתם את בנין ספירת המלכות, עולם הדיבור, הוא מפני שעלו במחשבה דוקא שקדמה לדיבור, דכשם שבאדם למטה הרי המחשבה והדיבור הם באין ערוך זל"ז, כן הוא גם למעלה, שנש"י שעלו במחשבה הם למעלה באין ערוך מבחי' עולם הדיבור, בחי' המלכות. וזהו אמרו לפני מלכיות, אמרו הוא לשון שבח וחשיבות, כמו את הוי' האמרת29, ואמרו לפני מלכיות היינו שנש"י צריכים להחשיב את בחי' המלכות, ועי"ז נעשית ספירת המלכות חשובה למעלה, ומצד חשיבות זו שישראל מחשיבים את בחי' המלכות, נעשה בנין ספירת המלכות, כמבואר בארוכה באוה"ת לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק30. וזהו אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, דלהיות שבכל ר"ה חוזרים כל הדברים למקורם ועצמותם, וצריך לבנות את המלכות מחדש, לכן מבקשים אצל נש"י שהם יחשיבו את ספירת המלכות, ועי"ז יומשך בחי' תענוג עצמי מעצמות המאציל בספירת המלכות. ומכל זה מובן השייכות דר"ה, בנין עולם הדיבור, ליום ברוא האדם, נשמות ישראל שעלו במחשבה, כי זה עצמו שאפשר להיות בנין המלכות, הוא דוקא מצד זה שנש"י מושרשות בהעצמות, ובכללות הרי זה מה שנש"י הם בבחי' ז"א שלמעלה מהמלכות, ועד שנקראים אחים ורעים לז"א31, שמצד זה דוקא יכולים לבנות את המלכות, וכמובן גם בפשטות, שהבונה צריך להיות למעלה מהבנין.
ד) אמנם
הדיוק בזה הוא (שתמליכוני) עליכם, דקאי על נשמות שבגופים דוקא. והענין הוא, דהנה כאו"א מישראל אומר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו'32, וכיון שכאו"א מישראל נצטוה לברך ברכה זו ולחתום בשם, שענין הברכה מורה שאין בזה שום ספק כלל (כמבואר באגרת התשובה33 ), הרי מובן שזהו דבר ודאי שבכאו"א מישראל ישנה הנשמה לא רק כמו שאתה בראתה, דקאי על הנשמה כמו שנעשית בבחי' נברא, אלא גם כמו שטהורה היא (שקודם לאתה בראתה), שקאי על הנשמה כמו שהיא למעלה מהבריאה. וכנ"ל שענין הבריאה הוא מהדיבור, ונש"י עלו במחשבה, ועל בחינה זו שבנשמות כמו שעלו במחשבה אומרים טהורה היא. והוא בחי' גליף גליפו בטהירו עילאה34, שהו"ע אותיות החקיקה. וכידוע שאף שגם במחשבה, וגם במחשבה הכי נעלית (ישראל עלו במחשבה), ישנם אותיות, מ"מ, הנה באותיות גופא ישנם ב' סוגים, אותיות הכתיבה ואותיות החקיקה, ושרש נש"י הוא בבחי' אותיות החקיקה. וזהו הטעם שכל הנבראים וכן המלאכים (מצד עצמם) הם בחי' עומדים, ורק נש"י הם בחי' מהלכים35, כי, באותיות הכתיבה, להיותם דבר נוסף על העצם, לא שייך שתהי' בהם הוספה, משא"כ באותיות החקיקה שהם גדלים יחד עם העצם, הרי כשישנה הוספה בהעצם אזי ניתוסף במילא גם בהאותיות (כן י"ל בדא"פ). והנה ידוע שירידת הנשמה בגוף היא ירידה צורך עלי', ואינו מובן, דכיון שהנשמות כמו שהם למעלה הם בבחי' טהורה היא, מה שייך ענין העלי'. וידוע הענין בזה, ע"פ מה שאמרו חז"ל36 שקדושה היא למעלה גם מטהרה, היינו, שהנשמות כמו שהם בשרשם הם בבחי' טהורה היא, וע"י ירידתם למטה בגוף ועסקם בתומ"צ מתעלים הם לבחי' קדושה שלמעלה מבחי' טהרה. וזהו מ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני, ואמרו רז"ל יכול כמוני, דכיון שגם קודם ירידתם למטה היו בבחי' טהורה היא, דקאי על עולם האצילות ששם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד37, וע"י ירידתם למטה מתעלים עוד למעלה יותר בבחי' קדושה, לכן ישנה סברא בתורת אמת שיכול כמוני. וזהו הדיוק תמליכוני עליכם, נשמות שבגופים דוקא, כי, ענין זה שבכחם של נש"י לפעול את בנין המלכות, הרי זה מצד אמיתית העילוי שלהם שנעשה בהם ע"י ירידתם למטה דוקא. ויובן בפרטיות יותר ע"פ משנת"ל38 שנשתנה יצירת האדם מיצירת כל הנבראים, שכל הנבראים נבראו רק מבחינה אחת, והאדם נברא מכל העשר ספירות, שלכן נאמר בו נעשה אדם, נעשה לשון רבים, להיותו כלול מכל הספירות39, והרי עיקר התכללות זו אינה בהנשמה כמו שהיתה למעלה, ורק בירידתה למטה נעשה בה התכללות זו, שלכן נאמר נעשה אדם לשון רבים בענין ירידת הנשמה בגוף דוקא. ומצד זה שהנשמה כלולה מכל הספירות (שלכן היא כלולה מכל הנבראים, שהרי כל נברא נתהווה מספירה מיוחדת40 ), בכחה להמליך את הקב"ה על כל הבריאה כולה, וכמו שאנו אומרים41 וידע כל פעול כו' ויבין כל יצור כו' ויאמר כל אשר נשמה באפו הוי' אלקי ישראל מלך כו', וכמו שאמר אדה"ר לכל הנבראים באו נשתחוה ונכרעה גו'42, שפעל בכל הנבראים אשר יקבלו עליהם את עול מלכותו ית' ברצון (ברצון דייקא, שזהו תכלית השלימות שבמלכות43 ). וכל זה הוא בירידת הנשמה למטה דוקא, שאז היא כלולה מכל הספירות, ומתעלית לבחי' היותר נעלית, וכמבואר בארוכה בד"ה יביאו לבוש מלכות44, שבגשמיות דוקא ישנו כח הא"ס, ולכן דוקא בירידת הנשמה בגוף הרי היא ממליכה את הקב"ה על כל הבריאה.
ה) אמנם
אמירת המלכיות בלבד אינו מספיק, אלא צריך להיות גם אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. והענין הוא, כי כל זמן שלא ישנה המשכה מהעצמות, הרי הנשמות מצד עצמם, וגם לאחר עבודתם באמירת מלכיות, אין ביכלתם לפעול ההמשכה מהעצמות, כי הגם שנש"י עלו במחשבה, מ"מ, הרי גם המחשבה היא באי"ע, להיותה רק מחשבה אחת שבאי"ע לגבי כללות כח המחשבה שיכול לחשוב מחשבות עד אין קץ, ומכ"ש שהוא באי"ע לגבי העצם, שהרי כללות המחשבה לגבי העצם הוא רק כח או רק לבוש בלבד. ולכן צריך להיות אמרו לפני זכרונות, שהזכרון הוא במחשבה, ועי"ז ממשיכים מעצמות אוא"ס ב"ה לבחי' המחשבה, ואז דוקא אפשר להיות ההמשכה גם בבחי' המלכות, עולם הדיבור. ומסיים ובמה בשופר, שכל זה נעשה ע"י שופר של איל שהוא למטה מן האדם עצמו, שעי"ז דוקא נעשה בנין המלכות. וצריך להבין, שהרי נת"ל שהאפשריות לבנין המלכות הוא לפי שהאדם כלול מכל הספירות, נעשה לשון רבים, ואילו האיל הוא רק בעל פעל אחד או ב' פעלים45, ככל הנבראים, ואיך אפשר להיות בנין המלכות ע"י התקיעה בשופר של איל. אך הענין הוא, שתקיעת האדם בשופר של איל הו"ע אדם ובהמה תושיע הוי'46, והיינו שהאדם שכלול מכל הספירות, פועל ענין זה ע"י האיל כו'47.
ו) ובזה
יובן מ"ש תקעו בחודש שופר גו' כי חק לישראל הוא גו', דאומרו כי חק לישראל הוא נתינת טעם על תקעו בחודש שופר. דהנה, חודש קאי על ספירת המלכות, כנ"ל. ותקעו בחודש שופר היינו שבנין המלכות והתחדשות החיות כללי שנעשה ע"י בנין המלכות הוא ע"י התקיעה בשופר של איל שבו תוקע האדם דוקא, לפי שבכח האדם דוקא לפעול את ענין בנין המלכות. וכח זה אינו מצד מעלת הנשמה שבו בלבד, אלא העיקר הוא מצד חיבור נשמת האדם עם גופו דוקא, שאז נתחדש בו ענין נעשה אדם לשון רבים, כנ"ל בארוכה. וזהו טעם הקביעות דר"ה ביום הששי של הבריאה דוקא, כי ביום זה נתחדש הענין דנעשה לשון רבים, התכללות מכל הספירות, שהתכללות זו לא היתה בהנשמה כמו שהיא למעלה, ורק בירידתה למטה דוקא להתחבר עם גוף גשמי, שעי"ז מתעלית הנשמה לבחינה עליונה יותר, כנ"ל בארוכה (שכל זה הוא מצד מעלת שרש הגשמיות, שמטעם זה צ"ל התקיעה בשופר של איל דוקא, גשמיות שמחוץ להאדם40). וממשיך בכתוב כי חק לישראל הוא, שבזה מבאר העילוי שנעשה בהנשמה ע"י ירידתה למטה והתחברותה עם הגוף, דחק הוא לשון מזון, כמ"ש48 הטריפני לחם חוקי, וישראל הוא בחי' שרש הנשמה כמו שהיא למעלה (בבחי' ז"א), ומ"ש כי חק לישראל היינו ההוספה והעילוי שנעשה בבחי' ישראל, ע"י החיבור עם הגוף, בדוגמת המזון המחבר את הנשמה עם הגוף. ומצד העילוי שנעשה בהנשמה ע"י התחברותה עם הגוף, יכולה היא לפעול את בנין המלכות, ולהמשיך תענוג עצמי מעצמות המאציל בבחינת המלכות. והמשכה זו היא ע"י הביטול דקב"ע שבר"ה. וכמבואר בארוכה במאמרי כ"ק מו"ח אדמו"ר49 שבר"ה הוא הביטול דהכתרה, והיינו שמתבטל ממציאותו (ער ווערט אויס מציאות), וכל מציאותו הוא רק שעומד הכן למלא ציוויו של הקב"ה, וכמו הציווי אמרו לפני מלכיות, שביטול זה הוא בהזזה עצמית שמצד עצם הנשמה, והזזה זו פועלת גם בכל הכחות שניזוזים בכל עצמותם. ועי"ז מעורר (דערנעמט ער) את העצם שלמעלה, וממשיך תענוג עצמי מעצמות המאציל, וזה מעורר (דאָס דערנעמט) גם את העצם של כל הספירות, עצם התענוג, עצם השכל, עצם המדות, ועד להעצם של מחשבה דיבור ומעשה, כמבואר בסידור ד"ה להבין ענין תקיעת שופר עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל50.
ז) וזהו
תקעו בחודש שופר, ואמרו רז"ל51 חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם. חדשו מעשיכם היינו שמצד הקב"ע דר"ה נעשה אצלו חיות חדש בתומ"צ במשך כל השנה. ושפרו מעשיכם היינו שישפר את המעשים שלו שיהיו מעשים טובים כו'. והפירוש הפנימי דשפרו הוא מלשון אמרי שפר52, תענוג, ופירוש שפרו מעשיכם היינו שהמעשים טובים שלו שעוסק בתומ"צ יהיו מתוך תענוג. וכנ"ל שמצד הקב"ע דר"ה נמשך תענוג בכל הכחות, שלכן עסק התומ"צ שלו הוא בתענוג ובהידור כו'. ועי"ז פועלים שכפי שבנ"י פוסקים למטה כן נעשה גם למעלה, וכמרז"ל53 שהקב"ה אומר למלאכי השרת אני ואתם נלך אצל ב"ד של מטה לידע אימתי ר"ה, ואז הקב"ה יושב על כסא דין, ומיד הוא עולה מכסא דין ויושב על כסא רחמים54, וידוע המאמר דקדושי עליון55 שענין הרחמים הוא בעומק יותר מחסד, שברחמים אין הגבלות כלל, להיותו מקו האמצעי. וענין זה נעשה ע"י התקיעה בשופר של איל, שעי"ז נזכר הקב"ה כביכול על אילו של יצחק, ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור41, שמזכירים לכאו"א מישראל את זכות המס"נ דעקידת יצחק, כי ענין המס"נ ישנו בכל אחד ואחת מישראל, וכמאמר אדמו"ר הזקן56 שכל אחד מישראל אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלקות, שענין זה ישנו בכאו"א מישראל, וכפסק הרמב"ם57 שגם מי שצריך לכפות אותו על קיום מ"ע, הנה בנפשו פנימה רוצה גם הוא לקיים את רצון הקב"ה, ולכן מזכירין לכאו"א מישראל את עקידת יצחק, ובאופן של רחמים, שאין בזה הגבלות כלל כנ"ל, נחלה בלי מצרים58. ועי"ז נמשכים מלמעלה כל ההשפעות באופן של הרחבה מופלגה בלי הגבלות, וכמו ביכורים שהם מז' המינים דוקא שבהם נשתבחה ארץ ישראל59, ובז' מינים אלו גופא הרי הביכורים הם מן המובחר
דוקא60. והיינו, שתהי' כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, הן בענינים הרוחניים בעסק התומ"צ, והן בענינים הגשמיים בבני חיי ומזוני, וכל זה יהי' באופן של רויחי ובהרחבה, ובאופן של ופרצת61, עד אשר יופרץ גדרו של עולם, ויעלה הפורץ לפנינו62, דא מלכא משיחא63, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש, בעגלא דידן.
ר"ד בעת הסעודות דראש השנה, ה'תשכ"ט
יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ט
תהלים פא, ד-ה.
ד"ה תקעו בחודש שופר – דרושים לר"ה נג, ד. וראה גם ד"ה הנ"ל תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' שמא).
דברי הימים-א ח, ט. אוה"ת בראשית י, ב.
פרי עץ חיים שער ר"ה. שער הכוונות שם. ובכ"מ.
ראה תניא שעהיוה"א פ"ז.
ר"ה טז, א. לד, ב.
בהבא לקמן – ראה גם אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'שפב ואילך. סה"מ עזר"ת ס"ע יו"ד ואילך.
תפלת מוסף דר"ה (ר"ה כז, א).
ויק"ר רפכ"ט.
לקו"ת פ' ראה לא, ג. דרושים לר"ה ס, סע"א. ובכ"מ.
תהלים לג, ו.
אבות רפ"ה.
ב"ר פ"א, ד.
ב"ר פ"ח, ז. רות רבה פ"ב, ג.
בראשית א, כו.
ב"מ פד, א. ראה תניא אגה"ק ס"ז. סהמ"צ להצ"צ כט, א.
ראה ספר הגלגולים פ"א-ב. טעמי המצוות פ' קדושים. סהמ"צ להצ"צ כח, א. ובכ"מ.
לקו"ת שה"ש יט, ב.
ח"א קכג, א.
ביאורי הזהר להצ"צ ח"א ע' פ. ובכ"מ.
ב"ר פי"ז, ה. וראה תניא אגה"ק סי"ט (קכז, ב ואילך). קונטרס אחרון קס, ב.
ראה תדבא"ר פי"ד. ב"ר פ"א, ד. סה"מ תרל"ה ח"ב ס"ע שנו ואילך.
שער ג פ"ז.
ראה עץ חיים שער טו (שער הזווגים) פ"א-ב. שער מ (שער פנימיות וחיצוניות) דרוש ח. ובכ"מ.
תרל"ז – פרק כג (סה"מ תרל"ז ח"ב ע' תלב ואילך).
המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנג. ושם ע' א'רנא.
ויק"ר פכ"ד, ט.
קדושים יט, ב.
תבוא כו, יז.
ראה אוה"ת תבוא ע' תתרסט ואילך. ע' תתרעט ואילך.
לקו"ת שה"ש יט, סע"ב ואילך. ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי קיד, ד ואילך. ולהצ"צ ח"א ע' תקמו ואילך.
נוסח ברכות השחר.
פי"א.
זח"א טו, א.
ראה תו"א וישב ל, סע"א ואילך. ובכ"מ.
סוטה פ"ט מט"ו. ע"ז כ, ב.
תקו"ז בהקדמה (ג, סע"ב).
ד"ה כי המצוה הזאת, דש"פ נצבים תשכ"ח פ"ג (תו"מ חנ"ג ע' 457).
ראה ביאור ע"פ כי המצוה הזאת במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תתקלה ואילך. ועם הוספות וכו' – אוה"ת נצבים ע' א'רכט ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' רמב ואילך. תרל"ח ע' שא ואילך.
כ"ה בזכרון אחדים (המו"ל).
תפלת מוסף דר"ה.
תהלים צה, ו. ראה זהר ח"א רכא, ב. ח"ג קז, ב. תקו"ז תנ"ו. פדר"א פי"א (ורד"ל שם). תנחומא פקודי ג (בסופו).
ראה לקו"ת דרושים לר"ה נו, סע"ב ואילך. ובכ"מ.
תו"א מגילת אסתר צ, ב.
רמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות. הובא בלקו"ת אמור לז, ג.
תהלים לו, ז. וראה גם לקו"ת דרושים לר"ה נט, ב. המשך תער"ב ח"ב ע' תרנב ואילך. ע' א'קמו.
חסר קצת (המו"ל).
משלי ל, ח. וראה לקו"ת שם נד, ד. נה, סע"ד.
ראה סה"מ תש"א ע' 2 ואילך. תש"ב ע' 11 ואילך. תש"ג ס"ע 6 ואילך.
רמד, ג ואילך.
מדרש תהלים עה"פ. פסיקתא דרב כהנא פיסקא כג (פיסקא בחודש השביעי). ויק"ר פכ"ט, ו.
ויחי מט, כא.
דב"ר פ"ב, יד.
ויק"ר ופסיקתא שם.
אג"ק אדה"ז ע' תל. אדמו"ר הצ"צ ע' קנט. ע' קסט.
ראה אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' שפד (הועתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (הועתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.
הל' גירושין ספ"ב.
שבת קיח, סע"א.
מנחות פד, ב. ספרי ופרש"י תבוא כו, ב.
ראה ביכורים פ"א מ"ג. רמב"ם הל' ביכורים פ"ב ה"ג.
ויצא כח, יד.
ע"פ מיכה ב, יג.
ב"ר פפ"ה, יד וברש"י שם. אגדת בראשית ספס"ג.
תורת מנחם - התוועדויות »
סדרת תורת מנחם - התוועדויות היא סדרת ספרים שבה מופיעים כל המאמרי החסידות והשיחות שנשא הרבי מליובאוויטש בהתוועדויות שהתוועד ברבים, וכן מכתבים שכתב לכלל הציבור.
Fonte: chabad.org aid 5989059