<h4>קטו,ג</h4>
<p>מזה ג"כ בפ' תצוה בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק בענין שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו דהיינו כללות הנשמות עד סוף כל הדורות אעפ"כ אין בלבנו אלא אחד והיינו בחי' אתכפייא בחי' יחו"ת וביטול היש. ואיתא בגמ' ספ"ד דפסחים (ד' נ"ו ע"א). באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר בשכמל"ו והיינו מפני שביטול שאמרו השבטים על כללות ישראל כך אין בלבנו אלא אחד זהו ענין בשכמל"ו כמבואר בזהר תרומה (דף קל"ד סע"ב) וזהו ענין דכל מקום שנאמר ועד אין לו הפסק דהיינו בחי' ביטול היש בבי"ע אין לו הפסק ג"כ בבחי' אוא"ס כמו למעלה באצי' בבחי' ביטול העצמי כו'. כי כל בחי' ביטול גם ביטול היש יש לו בחי' נצחיות שלא יש בו שינוי משא"כ ההתפעלות שע"י ההתבוננות ולפעמים בקטנות ולפעמים בגדלות כמ"ש כי האדם עץ השדה כמו הצומח כו'. אבל בחי' השפלות בבחי' ביטול אין לו הפסק ושינוי כלל ור"ל זהו מעלת הביטול אף בחי' ביטול היש שנק' ועד יותר מבחי' האהבה. וע"ד שנתבאר לעיל סעיף ג' ובזה דוקא יאיר אוא"ס שבאצילות למהוי אחד באחד דהיינו ועד בחילופי אתוון דאחד להיות בחי' סובב בגלוי כו' וכנ"ל בפי' אתכפייא דמצה כו'. ועמ"ש סד"ה שובה ישראל עד להבין מהו לשון עד: עכ"פ תוכן הענין דענין מעלת אתכפייא כך הוא ג"כ ענין בשכמל"ו ולכן ארז"ל ועד אין לו הפסק כי הנה ענין יחו"ע ויחו"ת זהו ע"ד כי שמש ומגן הוי' אלקים ע"ד והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדהק"ד ולכן ארז"ל אימתי גדול הוי' כשהוא בעיר אלקינו דהיינו ענין יחוד הוי' באלקים. ע' בד"ה שובה ישראל הנה יש ב' בחי' יעקב וישראל. ולע"ל הקב"ה מוציא חמה מנרתקה ואזי ושם העיר מיום ה' שמה. והנה ענין שם אלקים להיות פרוכת המבדיל גם הוא הרי נמשך מאור א"ס כמו שם הוי' כי הוא כל יכול. והיינו כי השם הוי' הוא מורה על א"ס בלי תכלית הגבול כלל כו'. אבל הקב"ה הציב גבולות עמים להיות להם גבול ותכלית ע"י שאמר לעולמו די. וזהו ג"כ ענין שם אלקים. ומזה נמשך בחי' ביטול היש דהיינו שיהיה יש ואעפ"כ יהי' בטל. ועז"נ צחוק ותענוג עשה לי שם אלקים דוקא. וביטול זה הוא בבחי' בשכמל"ו. ולהיותו בחי' ביטול ע"כ יש בו בחי' זו שאין לו הפסק. יותר מבחי' אהבה וזהו ענין שאמרו השבטים מרכבתא תתאה. ליעקב מרכבתא עילאה. כשם שאין בלבך אלא אחד ע"ד הביטול אמיתי דיחודא עילאה. כך אין בלבנו אלא אחד עד סוף כל הדורות בבחי' הביטול דיחודא תתאה. וזהו ענין למה תתענו מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. כמ"ש במ"א ע"פ וישכם לבן. וכמ"ש עוד מענין בשכמל"ו ע"פ ושמתי כד כד שמשותיך שהם ב"פ כ"ד אתוון דבשכמל"ו שבק"ש שחרית וערבית ושם שזהו ענין א"ח עט"ב חיל ב"פ כ"ד וכמ"ש מענין א"ח עט"ב בסידור בהביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה: וזהו קחו מאתכם תרומה להוי' ואח"כ כל נדיב לבו יביאה את תרומת הוי' כו'. כנ"ל. הנה שרש ב' תרומות הללו יובן עפ"י כל הנ"ל בפי' ארוממך אלקי המלך שבחי' הרוממות נק' תרומה כמ"ש בזהר תרומה ארמותא כו' אך הנה מתחלה צ"ל בחי' העלאת מ"ן מלמטה כדי שיהי' למעלה </p>
<h4>קטו,ד</h4>
<p>בחי' הרוממות שהוא בחי' סובב דאבי"ע כנ"ל ולזה אומר קחו מאתכם תרומה זו מאתכם דוקא דהיינו בבחי' ביטול רצון דאתכפייא שהוא בחי' העלאת מ"ן לבחי' תהו כנ"ל. ושורש ענין התרומה שנית שאמר כל נדיב לבו יביאה לתרומת הוי' היינו בחי' גילוי סובב למטה בממלא בבחי' ריבוי הכלים דתיקון שזה בא ע"י בחי' אתהפכא להיות המשכו' אורות בכלים כמו בימי הספירה וכנ"ל באריכות. והיינו שאמר בתרומת הוי' זו זהב וכסף ונחשת שהן ג' גוונין דחג"ת שהוא בחי' התלבשות האורות בכלים דוקא. והיינו בחי' תורה שנק' מצה עשירה שהוא מיין ושמן ודבש שלא בא לידי חימוץ כמשי"ת בסמוך בע"ה ומפני זה אמר כל נדיב לבו דוקא פי' כי הנה הלב יש בו בחי' רו"ש כידוע שהדם מתקבץ מכל האיברים ונכנס בלב ומן הלב יוצא חיות הדם לכל האיברים והוא ב' דפיקות שבלב בסגירה ופתיחה מכניסת הדם ויציאתו כמ"ש במ"א והיינו דפיקא דליבא בכללות בבחי' רו"ש. והנה מקור בחי' השוב הוא בחי' המשכת חיות מן המוח אל הלב וזה תלוי לפי ערך בחי' הרצוא מקבלת הלב מכל האיברים כו' וכדוגמא זאת יובן למעלה בבחי' לב העליון שהוא בחי' חג"ת דז"א שיש שם ג"כ בחי' רו"ש ולפ"ע העלאות מ"ן אל בחי' לב זה מלמט' כך ערך בחי' המשכת השוב שהוא בחי' המ"ד מבחי' המוחין העליונים דאו"א ללב כו'. וזהו הנק' למעלה נדיב לבו כלומר בחי' העלאות מ"ן שבלב נק' נדיב לב ולפ"ע זה ממשיך בחי' מ"ד בלב. וע"ד פרט הנה ידוע שהאבות הן המרכבה והיינו שהוא בחי' מרכבה לחג"ת דז"א כנודע ולכך נק' בשם נדיבים וכמ"ש מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו כו'. פי' אביון הוא בחי' יסוד ז"א כשהוא בגלות בהתלבשות בהשרים של עכו"ם להחיותם בחיצוניות דחיצוניו' וכמ"ש הצדיק אבד בגלותא בהיותו בחי' משפיע להיכלות החיצונים כמ"ש בזהר פ' חיי דקכ"ב ע"פ מלך לשדה נעבד. ונק' אשפות כידוע ובכל ר"ח יש עלייה לבחי' יסוד מן האשפות הללו וז"ש מאשפות ירים אביון כו'. ועלייתו לבחי' חג"ת שאינם מלובשים למטה והן הנק' נדיבים והיינו בחי' רו"ש שיש בכל מדה כנ"ל וכמו אברהם שהי' מרכבה לבחי' חסד דז"א באהבה כו' העלה מ"ן להמשיך מבחי' מ"ד בחסד דוקא וכמ"כ יצחק העלה מ"ן בבחי' הפחדכמ"ש ופחד יצחק להמשיך מ"ד בבחי' הגבורה ויעקב במדת הרחמים המשיך בבחי' ת"ת וזהו פי' אלקי אברהם כו' וביעקב אמר ואלקי יעקב בתוס' וא"ו לפי שבחי' יעקב נק' בריח התיכון מן הקצה כו' ובו יש גילוי אור א"ס בלי מדה וגבול ונק' נחלה בלי מצרים וכמ"ש בזהר ע"פ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כו'. וזהו הוי"ו דאלקי יעקב. וזהו ג"כ פי' נדיב לבו שאמר כאן כי לבו בוי"ו מורה שכ"א ממשיך לפי לבו דוקא דהיינו לפי העלאות מ"ן שלו ונקר' נדיב לבו לשון יחיד כמו אברהם באהבה ויצחק ביראה כו' אך כללות כולם נקראו נדיבים להיותם ממשיכים מבחי' ההעלם דאא"ס לגילוי כו'. וזהו ג"כ ענין חפירת הבארות של האבות כמו שנאמר ביצחק ויחפור באר אחרת כו'. כי הנה עד"מ המים שבארץ עצמה הם נעלמים בה בתחתיתה דוקא אבל בעליון שבה כמו ע"פ הארץ מלמעלה יש מים בגילוי בשיעור ומדה כמו שידוע דמיד שיחפרו בארץ ימצאו מים אך שזה נק' מים עליונים שבה אבל </p>
<h4>קטז,א</h4>
<p>להוציא העלם המים שבתהום שמתחת לארץ צריך לחפור בעומק גדול ושם ימצאו מעט מים מן עמק התהום משום דארעא חלחולי מחלחלא כו' וכמ"ש לרוקע הארץ על המים כו'. ונמצא מובן עכ"פ שהחפירות בארות הוא ענין ובחי' גילוי ההעלם בלבד. וכך יובן למעלה שע"י בחי' העלאת מ"ן של האבות הוציאו והמשיכו מבחי' ההעלם דמים עליונים שלפני ההשתלשלו' דאצי' כו'. וכמ"ש באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם שהן האבות שהיו בחי' מרכבה כנ"ל. ויובן זה בתוס' ביאור עד"מ מבחי' גילוי ההעלם שיש בנפש האדם כמו כח השכל שכלול בנפש בבחי' העלם ואח"כ יוצא לידי גילוי במוח האדם שהוא בא בבחי' ההתפשטות כי כמו שהנפש בעצמה לא היה מתפשט בחי' אור שכל וסברא כלל. רק ע"י התלבשותה במוחין נמשך ממנה גילוי אור השכל והראי' לזה מן הנפש הבאה בגלגולי' שהיא בבחי' ההעלם בלתי התפשטות ע"כ גם שתגולגל הנפש בדומם וחי אין לדומם וחי שום שכל כלל כו' וכמ"כ יובן למעלה בחי' גילוי ההעלם מבחי' שרש ומקור החכמה הנק' מים עליונים הנמשכים ממקור מים חיים להיות נמשך בגילוי במוחין דז"א כו'. וזה היה ע"י חפירות בארות דיצחק. ויעקב המשיך מבחי' הההעלם לגילוי בעובדא דמקלות אשר פיצל ברהטים בשקתות המים כו'. כי כאו"א לפי מדרגתו המשיך כנ"ל וזהו פי' כל נדיב לבו בכאו"א לפי לבו ממשיך לתרומת הוי' שהוא בחי' גילוי סובב דאצי' להיות שורה ומתגלה בכלים מכלים שונים וזה בא דוקא ע"י בחי' היפוך המדות כמו אברהם באהבה ויצחק ביראה כו' וכנ"ל שהוא בחי' אתהפכא כו' ע"כ הזהיר כאן דוקא ג' אלה זהב וכסף ונחשת שהן בחי' חג"ת דאבות לפי שכאו"א ממשיך אור לפי בחי' כלי שלו דוקא משא"כ בחי' תרומה האחד שאמר קחו מאתכם סתם תרומה ולא הזכיר פרטי הדברים כמו זהב כו' לפי שהוא בחי' העלאת מ"ן לבחי' התהו לבוא לבחי' אין בבחי' ביטול דאתכפייא כמו בחי' מצה כנ"ל. שאין בה חילוק מדרגות כלל להיות מעוררת למעלה בחי' סובב כמו שהוא למעלה שאין בו חילוק מדרגות כלל אחר שאינו מתלבש בכלי עדיין. אבל בחי' תרומה הב' שהוא בחי' סובב בכלים דוקא כנ"ל ע"כ הזכיר פרטי הכלים שהם ג' גוונין בכלל זהב וכסף ונחשת ומהם מסתעפים ריבוי רבבות מדרגות כידוע בזהר וד"ל. והנה כל הנ"ל בבחי' סובב וממלא היינו דרך כלל אבל דרך פרט הנה ידוע שבחי' המקיפים נק' סובב ובחי' א"פ נק' ממלא ויש בחי' א"מ וא"פ בכל עולם ועולם מראשית ההשתלשלות עד סופה כידוע. ובחי' א"פ שבעליון נעשה א"מ לתחתון כו'. והנה כאשר יש עליית העולמות היינו שבחי' המקיף נעשה רק בחי' א"פ ובהכרח לומר שיבא בחי' אור מקיף לא"פ זה מהיותר עליון וגדול דהיינו מבחי' א"מ העליון. ועד"ז גם בעליון כשנתעלה ונעשה א"מ שלו בבחי' א"פ בלבד מההכרח שיבא לו א"מ מהעליון הימנו ועד"ז עד </p>
<h4>קטז,ב</h4>
<p>רום המעלות. ועד"ז הי' עבודת האבות כנ"ל שהמשיכו מבחי' סובב לממלא היינו שהמשכת א"מ הנק' סובב נעשה בבחי' גילוי בבחי' א"פ שנק' ממלא והי' עליי' זאת כסדר ההשתלשלות עד רום המעלות כנ"ל. והיינו ג"כ ענין תרומת הוי' הב' שהוא בחי' הארת סובב להיות בבחי' ממלא יש בזה ג"כ פרטי' הרבה בכל עולם עד רום המעלות דהיינו שבחי' א"מ נעשה בחי' א"פ עד רום המעלות כנ"ל וד"ל. ומעתה עדיין יש להבין מה שאמר. יביאה לשון יחיד שהוא בחי' מצה עשירה כמבואר למעלה דהנה כל בחי' אתכפיא במצה לחם עוני ובחי' אתהפכא דימי הספירה כנ"ל הכל היה רק הכנה למ"ת שהי' בבחי' פב"פ כנ"ל. והנה ידוע בע"ח דעיקר בחי' מ"ת הוא בחי' גדלות דאור אבא ושם אין אחיזה לדינים קשים כלל ולכך נקרא התורה חירות מן החיצונים והיצה"ר זהו בחי' מצה עשירה כמו המצה שנילושה ביין ושמן ודבש שאינו מתחמץ וא"צ שימור כלל כך בחי' פנימית התורה וסודותיה שנקרא יין ושמן ודבש אין מסתעף מזה יניקה לדינים קשים כלל וא"צ שימור מן החיצוני' כמו ענין יין המשומר ממגע נכרי כידוע ונקרא מצה עשירה כו' כי שם בחי' העשירות להיות כי שרש העוני נמצא מן הדינים קשים כמ"ש בזהר ע"פ אשרי משכיל אל דל. אבל בבחי' מוחין דאבא בבחי' הגדלות אין שם מקום לדינים כלל שיצטרכו למתוק. וע"כ אין צריך שימור מן החיצונים כנ"ל ולכך נק' מצה עשירה דוקא. משא"כ מצה שנילושה במים שנק' לחם עוני. שם יש מקום ליניקת החיצונים. כי הנה טבע המים שיורד מגבוה לנמוך כידוע ולמעלה היינו בחי' מותר החסדים כמו שאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך כטבע איש החסד שיתן גם למי שאינו ראוי כראוי כו' וע"כ גם במצה שנילושה במים דוקא יש חשש שיקבלו גם החיצונים ולכך צריכה שימור מן החיצונים שאחיזתם בשאור וחמץ שהוא מבחי' הקטנות כמ"ש בע"ח וד"ל: וזהו כל נדיב לבו יביאה כו' דקאי בזמן מ"ת שלאחר ימי הספירה שאז נמשך מבחי' גדלות דאבא והוא בחי' פנימית התורה שנק' יין ושמן ודבש שאין שם אחיזה לחיצוני' כלל. ואמנם א"א שיבא לבחי' זו כ"א בהקדים תחלה בחי' אתכפייא שהוא מצה דלחם עוני בבחי' ביטול לבחי' אין בשבוע הא' מימי הספירה ואח"כ בחי' אתהפכא בימי הספירה להמשיך בחי' סובב בממלא אורות בכלים כנ"ל ואזי ממילא ישרה בחי' אור הכתר בשבועות כמ"ש בפע"ח והיינו בחי' פנימי' טעמי תורה שנמשל ליין ושמן כו' הנק' מצה עשירה כו'. והיינו מה שהחמץ מותר בשתי הלחם בשבועות דוקא מ"ש חמץ תאפינה כו'. כי אין שם יניק' כלל לחיצונים ואדרבה גם הם עולים ונכשרים בשתי הלחם משום דשתי הלחם היא כמו בחי' מצה עשירה הנ"ל בחי' גדלות דאבא היפך בחי' מצה שהוא בחי' קטנות דאבא כמ"ש בפע"ח וד"ל: </p>